עקרון האי-תוקפנות

מוסר
אנרכיזם
Anarchy-symbol.svg

זרמים של אנרכיזם

אנרכו-אגואיזם
אנרכו-אקזיסטנציאליזם
אנרכו-אפיסטמולוגיזם
אנרכיזם יהודי
אנרכו-קומוניזם
אנרכו-סינדיקליזם
אנרכיזם פוסט-קולוניאלי
אנרכו-פרימיטיביזם
אנרכה-פמיניזם
אנרכו-פציפיזם
אנרכיזם אינדיבידואליסטי
אקו-אנרכיזם
אנרכיזם לאומי
אנרכו-סינתזה
אנרכו-קפיטליזם
אנרכיזם-קווירי
אנרכיזם קולקטיביסטי
אנרכיזם ללא תארים
פוסט-אנרכיזם


אנרכיזם מסביב לעולם

אנרכיזם בישראל
אנרכיזם בספרד
אנרכיזם באפריקה
אנרכיזם באנגליה
קהילות אנרכיסטיות


אנרכיזם בתרבות

אנרכיזם וחברה
אנרכיזם ודת
אנרכיזם ואמנות
אנרכיזם שחור
אנרכיזם נוצרי
אנרכיזם בודהיסטי
סמלים אנרכיסטיים


אנרכיזם בהיסטוריה

הקומונה הפריזאית
מהומות היימרקט
מרד קרונשטאדט
נסטור מאכנו
מאי 1968

עקרון האי-תוקפנותאנגלית: Non-aggression principle) הוא עיקרון אתי בפילוסופיה של הליברטריאניזם, לפיו אין זה מוסרי להשתמש באלימות ובאיום באלימות כלפי אחרים ורכושם[1][2], ולפיה אדם הוא ריבון לעצמו ובעל סמכות מוחלטת על גופו ועל רכושו[3].

בניגוד לפציפיזם, עקרון האי-תוקפנות לא מתנגד לשימוש באלימות במקרים של הגנה עצמית[4].

עקרון האי-תוקפנות נחשב לעיקרון מנחה של הליברטריאניזם[1][2][4][5].

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.