ערבה (צמח)
ערבה (שם מדעי: Salix) היא סוג של עצים נשירים ושיחים. ישנם כ-350 מיני ערבה השוכנים בעיקר באזורים הלחים של המקומות הקרים בחצי הכדור הצפוני. לרוב עלי הערבה מוארכים ובמינים מסוימים העלים מעוגלים.
 ערבה
| |
|---|---|
ערבה בוכייה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו־פסיגיים קדומים |
| סדרה: | מלפיגאים |
| משפחה: | ערבתיים |
| סוג: | ערבה |
| מינים | |
|
כ-350 | |
| שם מדעי | |
 Salixליניאוס, 1753 | |
הערבה מתרבה ברבייה מינית על ידי פרחים ממין זכר וממין נקבה המופיעים כתפרחת על צמחים אחרים. התפרחות מופיעות בתחילת האביב, מעט לפני שהעלים מנצים. פרי הערבה הוא הלקט קטן המכיל כמות עצומה של זרעונים זעירים (בגודל של 0.1 מ"מ בערך) בתוך אבקה לבנה, המסייעת לפיזורם ברוח. זני[דרושה הבהרה] הערבה השונים יכולים לעשות הכלאה זה עם זה וליצור תת-זנים מעורבים, הן בטבע והן בזנים מתורבתים.
חמישה מיני ערבה גדלים בארץ ישראל:
- ערבה לבנה (S. alba) (אנ')[1]
- ערבת שלושת האבקנים (S. triandra) (אנ')
- ערבה מחודדת - צמח מוגן בישראל[2] (S. acmophylla)[1] (אנ')
- ערבה מדומה (S. pseudosafsaf)
- ערבת בבל - מין פליט תרבות נוסף. נקראת גם ערבה בוכייה (S. babylonica) (אנ')
שימושי הערבהעריכה
רפואי[3]עריכה
קליפת ועלי הערבה הבוכייה שימשו אנשי מרפא בעת העתיקה באשור, שומר ומצרים לשם הקלה וטיפול של כאבים וחום. וביוון, בשנת 400 לפנה"ס אבי הרפואה המערבית היפוקרטס רשם על סגולותיו הרפואיות.[4]
אותן תובנות שימשו את האנושות עד תקופת הרנסאנס והעת החדשה בה החלו לחקור מדוע לערבה קיימות סגולות אלה. במאה ה18 התגלה כי החומר הפעיל חומצה סליצילית (שקרוי על שם עץ הערבה Salix בלטינית), אחראי לסגולותיו הרפואיות. לימים יתגלה אספירין חומר הפועל דומה מאוד לחומצה סליצילית עם פחות תופעות לוואי. כיום הוא משמש גם כרכיב פעיל בתכשירי עור.[5]
סביבתיעריכה
הערבה הבוכייה משמשת גם לטיפול במי שפכים, בביצות סינון מלאכותיות, כמשלימים לצמחי קנה וסוף. בארצות סקנדינביה משמש העץ באופן נרחב במערכות טיהור שפכים, לאחר שנערך מחקר מקיף בדבר סגולות הערבה לסייע בפירוק חנקות ובקליטת חומרים מסוכנים בהשאירו את המים העוזבים אותו נקיים.[6]
אנרגיהעריכה
נעשו מחקרים שנועדו לבדוק התכנות של שימוש צמח הערבה לצורכי אנרגיה, עקב קצב הצמיחה המהיר מאוד שלה.[7][8]
אומנותעריכה
הערבה משמשת במקומות רבים כעץ נוי. היא גדלה במהירות ובקלות במקום בו יש מים על ידי ייחורים. ניתן לעצב את הייחורים וליצור גדרות חיים בצורת שתי וערב אלכסוני, וכן ליצור מעברים מוצלים.
ערבה לבנהעריכה
סגולותיו הרפואיות נתגלו על ידי המצרים. החומר הלבן המכסה את חלקי העץ החיצוניים מכיל סליצין. ידועים כמה מעיינות ברחבי העולם היוצאים מתחת לכבול שנוצר מיערות ערבה קדומים אשר בהם ריכוז סליצין גבוה. מעיינות אלו ידועים כמעיינות מרפא. כיום החומר המופק באופן מלאכותי, משמש בתעשיית הסבון ושמני הגוף.
ערבה לבנה צומחת באופן טבעי בצדי נחלים בארץ, והיא צמח מוגן בישראל.[2]
ערבה בוכייהעריכה
ערך מורחב – ערבת בבל
המין ערבה בוכייה הידוע גם בשמות "ערבת בבל" ו"ערבת בכות" נפוץ בגינות נוי כצמח תרבות, בולט בשפע ענפיו הדקים והמוארכים והעלים הנטויים כלפי מטה הנראים כמו מפלי מים. מקור הערבה הבוכייה בסין והיא הגיעה במשך הזמן לאירופה בנתיב דרך המשי.
בתנ"ך הערבה נזכרת באחד ממזמורי הבכי הידועים והמצוטטים ביותר - ספר תהילים, פרק קל"ז, ובו קינתם של הגולים מיהודה לבבל לאחר חורבן בית ראשון:
א על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון:
ב על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:
ג כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:
ד איך נשיר את־שיר ה' על אדמת נכר:
ה אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:
ו תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי
תרגום התנ"ך ללטינית זיהה את העץ עם העצים שאנו מכירים כ"ערבות הבוכיות". השם הלטיני של העץ נגזר מאותו פרק תהילים: Salix Babylonica, כלומר ערבה בבלית. הזיהוי הזה פיוטי ומתאים לצורתו של העץ כי ענפי עץ הערבה נוטים מטה כאילו היו שחוחים מבכי, אבל הוא בעייתי עובדתית. לא היו "ערבות בוכיות" בבבל באותה עת: מקור הצמח בסין והוא הגיע מערבה רק מאות שנים מאוחר יותר.
בעקבות הלטינית, קיבל העץ באנגלית את השמות crying willow, ו-weeping willow, שפירושם ערבה בוכה או ערבה מתייפחת. במאה ה-18 נעשתה הערבה פופולרית בגני אנגליה ועד מהרה הופיעו ציורי ערבה על מצבות ועיטרו מכתבי תנחומים. העברית המודרנית תרגמה את השם מילולית.
נתן יונתן קיבע את הערבה הבוכייה בתרבות הישראלית כשכתב את השיר "האיש ההוא" ובו השורות המפורסמות: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".
בארץ מוצאו של העץ, סין, נקשרה לערבה סמליות הפוכה דווקא: הגדילה המהירה והקלות שבה ניתן להצמיח עץ חדש בתקיעת ענף בריא בקרקע (אפילו כשהענף מוכנס הפוך), עשו את הערבה לסמל של התחדשות, חיים ואלמוות.
בחצר בית הכנסת הגדול בבודפשט מצויה אנדרטה מרשימה בצורת עץ ערבה בוכייה העשוי ממתכת, ועל אלפי עליו חרוטים שמות יהודי בודפשט שנספו בשואה.
ביהדותעריכה
אזכורים בתנ"ךעריכה
הערבה נזכרת במקרא 5 פעמים בקשר לבתי לגידול לחים - תמיד בלשון רבים ובלשון זכר. 'ערבי נחל' נזכרים בין ארבעת המינים (ויקרא כג, מ), בנוף צמחי המים ובצה באיוב (איוב מ טו). בשם 'ערבים' היא מוזכרת בישעיה (ישעיה מד ד) 'נחל ערבים' (ישעיה טו ז) ובתליית כנורות הגולים 'ערבים' בנהרות בבל (תהלים קלז ב).[9]
ארבעת המיניםעריכה
- ערכים מורחבים – ארבעת המינים, הלכות ארבעת המינים
ביהדות נמנית הערבה עם ארבעת המינים של חג סוכות המוזכרים בספר ויקרא.
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
.
הרמב"ם כותב (על בסיס דברי הגמרא):
"ערבי נחל" האמורות בתורה, אינן כל דבר הגדל על הנחל, אלא מין ידוע, הוא הנקרא "ערבי נחל"; עלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נאמר "ערבי נחל"; ואפילו היה גדל במדבר או בהרים, כשר.
— משנה תורה, הלכות לולב פרק ז'
בערבה נערך גם שימוש במסגרת מצוות ערבה במקדש.
על פי דברי חז"ל הערבה המקראית היא מין שעליו חלקים ולא משוננים, ולכן המין ערבה בוכייה פסול מלשמש כערבה. פרופ' מרדכי כסלו העיר כי תת-המין Salix acmophylla (ערבה מחודדת) הוא המתאים ביותר לתיאור חז"ל, ולכן יש להעדיף לקחתו.[10][11] פרופ' זהר עמר שסקר את דעתם של חוקרים רבים בדבר זיהוייה של הערבה הכשרה מסכם ומוכיח כי בהגדרת הערבה הכשרה נכנסים כל מיני הערבה הגדלים בארץ.[12]
חיבוט ערבהעריכה
- ערך מורחב – חיבוט ערבה
ביום הושענא רבא נוהגים לקחת 5 ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע 5 פעמים. מנהג זה מוזכר במשנה שם הוא מיוחס לנביאים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת ויש שאין מקפידים על כך. ההקפדה על המספר 5 (5 ערבות ו-5 חבטות) היא מאוחרת ומקורה בקבלה ויש שאין מקפידים עליה. לפי מנהג אשכנז לאחר הפיוט ("תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא") נוהגים להניח את ארבעת המינים ולקחת 5 ערבות אגודות, איתן ממשיכים לומר מספר פיוטי תפילה על הגשם, ובסיום חובטים את הערבות בקרקע 5 פעמים. למנהג הספרדים חובטים בערבה רק לאחר סיום אמירת כל פיוטי ההושענות, אך יש נוהגים ממש לאחר סיום תפילת מוסף. בכמה קהילות ספרדיות אומרים לאחר חבטת ערבה את תפלת נשמת כל חי.
גם בספר היובלים מתואר מקור המנהג: "וכאשר ייקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר".[13]
קישורים חיצונייםעריכה
- ערבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ערבי הנחל, דף שער בספרייה הלאומית
- הערך "ערבה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 מין זה הוא אלרגני לפי הספרות הבוטנית
- ^ 1 2 אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
- ^ Michael J. R. Desborough, David M. Keeling, The aspirin story – from willow to wonder drug, British Journal of Haematology 177, 2017, עמ' 674–683 doi: 10.1111/bjh.14520
- ^ Jonathan Miner, Adam Hoffhines, The Discovery of Aspirin's Antithrombotic Effects, Texas Heart Institute Journal 34, 2007, עמ' 179–186
- ^ E. Touitou, B. Godin, M. Shumilov, N. Bishouty, Efficacy and tolerability of clindamycin phosphate and salicylic acid gel in the treatment of mild to moderate acne vulgaris, Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology 22, 2008, עמ' 629–631 doi: 10.1111/j.1468-3083.2007.02398.x
- ^ מחקר על סגולות עץ הערבה בטיהור שפכים
- ^ Yield and spatial supply of bioenergy poplar and willow short-rotatio…, archive.ph, 2013-01-05
- ^ Blas Mola-Yudego, Pär Aronsson, Yield models for commercial willow biomass plantations in Sweden, Biomass and Bioenergy 32, 2008-09, עמ' 829–837 doi: 10.1016/j.biombioe.2008.01.002
- ^ זהר עמר, צמחי המקרא: בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי, ירושלים: ראובן מס, 2012, עמ' 104-103
- ^ "במראה הבזק שם, ע"פ מאמרו של מרדכי כסלו ב"המעיין", תשרי תשל"א.
- ^ שו"ת במראה הבזק חלק ה סימן סא. בשם פרופ' יהודה פליקס, חי וצומח בתורה, עמ' 159.
- ^ זהר עמר, ארבעת המינים: עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי, נווה צוף-חלמיש: הוצאת המחבר, תש"ע, עמ' 79-69
- ^ ספר היובלים, פרק ט"ז, פסוק מ'