ערביה (פרובינקיה רומית)

פרובינקיה ערביה הוא השם שניתן לשטח שהיה בעבר הממלכה הנבטית, לאחר סיפוחה לאימפריה הרומית בשנת 106 לספירה.

הפרובינקיות הרומיות-ערביה מודגשת

מקורות היסטוריים

המקור העיקרי שמדבר על הקמת הפרובינקיה הוא ההיסטוריון הרומי דיו קאסיוס, במאה ה-3 לספירה. הוא מספר שקורנליוס פאלמה נציב סוריה תפס את שטחי ערביה שליד פטרה והכפיף אותם לרומא. אמיאנוס מארקלינוס שחי במחצית השנייה של המאה ה-4 לספירה, מזכיר את ערביה שגובלת מצידה האחד בארץ הנבטים, שהפכה לפרובינקיה על ידי הקיסר טראיאנוס, שפעמים רבות שבר את גאוות תושביה בעת שאסרו מלחמה עם מדיה ועם הפרתים. מקורות נוספים הן כתובות וממצאים ארכאולוגיים שבהן מופיע השם פרובינקיה ערביה.

כיבוש הממלכה הנבטית והפיכתה לפרובינקיה

הקיסר טראיאנוס ניצל את מותו של המלך הנבטי רבאל השני בשנת 106 לספירה, ושלח שני לגיונות לכבוש את הממלכה. הלגיון השלישי קירנאיקה נע ממצרים לפטרה, והלגיון השישי פראטה נע מסוריה דרומה, וכבש את העיר בצרה (בוסרה בדרום סוריה). הכיבוש לא נתקל בהתנגדות חזקה מצד הנבטים. כיבוש הממלכה הנבטית היה הצעד הראשון של טראיאנוס בהשתלטות על השטחים במסופוטמיה. על מנת לחזק את שליטתו בפרובינקיה סלל טראיאנוס דרך שנקראה 'ויה נובה טראיאנה' . הדרך החלה בעיר בצרה, והגיעה עד מפרץ אילת. כיבוש ערביה צוין על גבי מטבעות שמצד אחד מופיע טראיאנוס ומהצד השני גמל. המטבעות הוטבעו עד שנת 115 לספירה. טראיאנוס הכריז על בצרה כעיר הבירה של הפרובינקיה. לאחר הכיבוש אומץ השימוש ביוונית כשפת הממשל, בניגוד לעבר שנהגו לכתוב בנבטית וארמית.

שטחה של פרובינקיה ערביה

על שטחה של ערביה ניתן ללמוד לראשונה מתיאורו של הגאוגרף והאסטרונום קלאודיוס פטולמאיוס מאמצע המאה ה-2 לספירה. פטולמאיוס חיבר 'מדריך גאוגרפי' - ספר עזר לעשיית מפות, ועל בסיסו נערכו שחזורים של מפה הכוללת את הפרובינקיות השונות והיישובים בתוכן. בערביה עוסק הפרק ה-17 מן הספר החמישי. בדרום מערבה גובלת הפרובינקיה במצרים והיא כוללת את מרכז ודרום סיני, כאשר צפון סיני נכלל במצרים. בצפון מערב היא גובלת ביהודה וכוללת את הנגב שמדרום לבקעת באר שבע. בעבר הירדן הפרובינקיה גובלת בצפון בסוריה. שני הגבולות האחרונים הפכו בשנת 135 לגבול אחד עם סוריה פלשתינה. במזרח ערביה גובלת במדבר שלא מצוין בקו ברור, עד מפרץ אילת. אלו הם הכפרים והערים שבתחומי הפרובינקיה: אבודה (עבדת), מליאתה, קלגואיה, ליסה, גובה, גיפסאריה, גרסה, פטרה, כרכמובה (כרך מואב, כרכ), נאוארה, זנאתה, אדרו, צוער, תאנה, נקלה, קלטארו, מוקה, אסבותה (חשבון), זיזה, מגוזה, מידבא, לודיה, רבאתמום (רבת מואב), אניתה, צוראתטה, בצרה לגיון, מסדה, אדרה, קורקי.

היירוקליס מנה במחצית הראשונה של המאה ה-6 ערים בפרובינקיה ערביה. גאורגיוס מקיפרוס מנה במחצית השנייה של אותה מאה 30 שמות. אולם חלק מהם הם כפרים או אזורים.

ההיסטוריה של הפרובינקיה

במשך כל זמן קיומה של האימפריה הרומית, נשארה פרובינקיה ערביה נאמנה לקיסר, בעקבות נאמנות זו הגדיל הקיסר ספטימוס סוורוס את שטחה של הפרובינקיה לצפון, וכלל בה גם את האזור שנקרא כיום הר הדרוזים. בסוף המאה ה-3 לספירה מוזכרים במסמך הביזנטי Notitia Dignitatum יחידות צבאיות בפרובינקיה, כאשר הכוח העיקרי היה הלגיון השלישי קרינאיקה שישב בעיר הבירה בצרה. רוב היחידות איישו את הלימס הערבי . בתקופה זו נמצא גם הלגיון העשירי פרטנסיס באילת, וכן נלקחו חלקים מפרובינקיה ערביה וסופחו לפרובינקיה פלשתינה סלוטאריס, בהם מרכז ודרום סיני, הנגב ודרום עבר הירדן. לדעתו של יורם צפריר הועברו שטחים אלו בתקופתו של הקיסר דיוקלטיאנוס, על מנת שלא לחזק את כוחו של דוכס ערביה, שהיה שולט בדיעבד בשני לגיונות, שישבו באילת ובבצרה. הפרובינקיה המשיכה להתקיים כחלק מהאימפריה הביזנטית, עד הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה.

מושלי הפרובינקיה בשנים 135–305

בסוף תקופת אדריאנוס או בתחילת תקופת אנטונינוס פיוס, מושל הפרובינקיה היה אדם בשם גאיוס איליוס פוסקיאנוס. בשנת 142/3 המושל היה לוקיוס אמיליוס קארוס. בסוף שנות ה-40 המושל היה לוקיוס קלודיוס מודסטוס, שהיה קונסול רומי בשנת 152. משנת 150 היה מושל בשם לוקיוס אטידיוס קורנליאנוס, שבשנת 161 שימש מושל סוריה והובס על ידי הפרתים. בשנים 162–164 המושל היה פובליוס יוליוס גמיניוס מרקיאנוס. אחריו, בשנת 166, כיהן קווינטוס אנטיסטיוס אדוונטוס פוסטומיוס אקווילינוס. בשנים 177–179 המושל היה אדם בשם סוורוס, ובשנת 181 המושל היה יוליוס פרונטו.

בשנים 193–194 המושל היה פובליוס איליוס סוורינוס מקסימוס. ייתכן שבמקומו בא המושל מרקוס קייקיליוס פוסקיאנוס קרפריאנוס פלוראנוס, ששימש מושל לפני שנת 198. בשנים 200–202 המושל היה לוקיוס מאריוס פרפטואוס, שמאוחר יותר נעשה מושל דקיה. בשנים 204–208 המושל היה קווינטוס איאקיוס מודסטוס קרסקנטיאנוס. בתקופת ספטימיוס סוורוס ידוע שמו של מושל נוסף, קווינטוס סקריבוניוס טנקס. בתקופה שבין השנים 210–220 המושל היה לוקיוס אלפנוס אוויטיאנוס, שמאוחר יותר נעשה מושל פנוניה התחתית. בשנת 213/4 המושל היה סקסטוס פורניוס יוליאנוס. בתקופת השנים 213–221 ידוע שמו של המושל קווינטוס פלוויוס בלבוס. בשנת 218 המושל היה פיקה קיריאנוס, האוגוסטוס אלאגבאלוס הוציא אותו להורג משום שלא הצטרף למחנה תומכיו. בשנת 219 המושל היה פלוויוס יוליאנוס. בסוף תקופת שלטונו של אלאגבאלוס, הפרוקוראטור היה טימסיתאוס, שהיה גם ממלא מקום המושל. מאוחר יותר שימש כפרוקוראטור של פרובינקיה פלשתינה. ידוע כי בזמן מסוים בין השנים 180–220 שימש כמושל פובליוס פלוטיוס רומאנוס. בשנים 223–226 המושל היה קייקיליוס פליקס. בין השנים 223–235 שימש כמושל קלודיוס סולמניוס פקטיאנוס. לפני שנת 230 שימש כמושל אגנאטיוס ויקטור מריניאנוס, משום שבשנה זו כיהן כמושל מסיה העילית.

בשנת 237/8 המושל היה פרוקולוס יוליאנוס. בשנת 238/9 המושל היה מרקוס דומיטיוס ולריאנוס. בשנת 245/6 המושל היה קלודיוס קפיטולינוס. שני מושלים נוספים היו פומפוניוס סקונדיאנוס ואניוס פלאקוס, שככל הנראה כיהנו בתקופת הקיסרים הסוורים או בתחילת תקופת האנארכיה. בשנים 253–259, בתקופת ולריאנוס, המושל היה מרקוס איליוס אורליוס תאו, שבזמנו הועברו יחידות צבא לפרובינקיה מסוריה פלשתינה, ככל הנראה כדי להתכונן להתקפה הפרסית. מזמן זה ואילך כל המושלים באו ממעמד הפרשים והיו בעלי דרגת praeses. סמוך לשנת 259 המפקח היה ויויוס לופוס. בשנת 259/260 המפקח היה גלוניאנוס. בשנת 261/2 המפקח היה רופינוס ובשנת 262/3 המפקח היה יוניוס אולימפוס, שבשנת 270/1 היה מפקח מסיה התחתית. בשנת 263/4 ממלא מקום המפקח היה סטטיליוס אמיאנוס. בין השנים 264–284 יוליוס הרקליטוס שימש כמפקח. בשנת 274/5 המפקח היה איליאנוס. בשנת 278/9 המפקח היה פטרוס. אחרי שנת 264 אורליוס אנטיוכוס שימש מפקח, שייתכן שהוא אותו אורליוס אנטיוכוס שהיה מפקח באפריקה בתחילת תקופת דיוקלטיאנוס. בתקופת שלטונו של דיוקלטיאנוס, ידוע שמו של המפקח דומיטיוס אנטונינוס. בתקופת השנים 293–305 ידועים שמות של שלושה מפקחים: אורליוס אסקלפיאדס, אורליוס פליקיאנוס ואורליוס גורגוניוס. בתקופת גלריוס ומקסימינוס דאיה, המפקח היה אורליוס איליאנוס. בסוף המאה ה-3 או בתחילת המאה ה-4, בסיאוס אסטור שימש מפקח.

לקריאה נוספת

• נגב, אברהם, הכרונולוגיה של התקופה הנבטית התיכונה, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה לא (תשכ"ז) 189-202, 1967.
• נגב, אברהם, פרשיות בתולדות עבדת, אילת (קבץ): הכנוס הארצי השמונה-עשר לידיעת הארץ, ירושלים, תשכ"ג, 118-148.
• יגאל ידין, ממלכת הנבטים, הפרובינקיה ערביה, פטרה ועין גדי לאור התעודות מנחל חבר, אילת (קבץ): הכנוס הארצי השמונה-עשר לידיעת הארץ, ירושלים, תשכ"ג, 149-167.

• D. Kennedy, The Roman army in Jordan, London 2000
• G. W. Bowersock, A Report on Arabia Provincia, The Journal of Roman Studies, Vol. 61, (1971), pp. 219-242
• Karl Strobel, Zu Fragen der frühen Geschichte der römischen Provinz Arabia und zu einigen Problemen der Legionsdislokation im Osten des Imperium Romanum zu Beginn des 2. Jh.N.Chr. Zu Fragen der frühen Geschichte der römischen Provinz Arabia und zu einigen Problemen der Legionsdislokation im Osten des Imperium Romanum zu Beginn des 2. Jh.N.Chr, ZPE 71, (1988), pp. 251-280
• P.-L. Gatier, La Legio III Cyrenaica et l'Arabie, in dans Les légions de Rome sous le Haut-Empire, I, Lyon, 2000, p. 341-344
• A. Kindler, The Coinage of Bostra (Warminster 1983).
• D. Kennedy originally, Legio VI Ferrata: The Annexation and Early Garrison of Arabia, HSCP 84 (1980) 282-309
• A. Negev, Oboda, Mampsis and Provincia Arabia, Israel Exploration Journal 17, 1967, p. 46-55. ;
• M.P. Speidel, The Roman Army in Arabia, Aufstieg und Niedergang der romischen Welt II. 8 (Berlin/New York) 687-730
• M.P. Speidel, and P. Weiß, Das erste Militärdiplom für Arabia, ZPE 150 (2004), pp. 253-265.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ערביה בוויקישיתוף

• פיליפ מאירסון, ‏פלסטינה השלישית – צליינים ועִיוּר, קתדרה 45, תשרי תשמ"ח, 1987
• יורם צפריר, ישראל רול וזאב רובין, ‏דיון: מדוע הועברו הנגב, סיני ואדום מן הפרובינקיה ערביה לפרובינקיה פלסטינה בסוף המאה השלישית לספירה?, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמ' 63-33