ערב אל עראמשה
ערב אל עראמשה (בערבית: عرب العرامشة), הוא כפר בדואי בצפון ישראל ליד הגבול בין ישראל ללבנון השייך למועצה אזורית מטה אשר.
 המסגד בין בתי ערב אל עראמשה
| |
| שם בערבית | عرب العرامشة |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 428 מטר |
| סוג יישוב | יישוב כפרי אחר |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2021[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,724 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.2% בשנה |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   ערב אל עראמשה  באדום - עראמשה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
3 מתוך 10 |
היסטוריהעריכה
בני השבט הבדואי ערב אל עראמשה התגוררו באזור הגבול בין ישראל ולבנון. בני השבט בישראל התגוררו בכפרים חירבת אדמית, הנמצאת צפונית לקיבוץ אדמית, ג'וריידה, הנמצאת על הגבול עם לבנון וחלקה נמצא בלבנון וא-נווקיר הנמצאת ביניהם. בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל נהלו בני השבט את חייהם בהתעלם מהשלטון הישראלי ועיקר קשריהם היו עם אחיהם בלבנון[3]. האיזור נקבע בשנת 1954 כשטח צבאי סגור שהכניסה אליו מותרת רק באישור הרמטכ"ל[4]. בפברואר 1955 נפצע בן השבט, לטענתו מיריות מעבר לגבול לבנון[5]. במרץ 1956 מורה אחד מבני השבט. בתחילה סברו שהיורים הגיעו מלבנון, אך בעקבות חקירה משטרתית נעצרו מספר אנשים מבני השבט בישראל[6]. ביוני 1956 פוצצו מפגעים מלבנון שלושה בתים של בני השבט בישראל. בעיתונות פורסם שהפיצוצים היו תוצאה של סכסוך תוך שבטי בין הפלג הישראלי לפלג הלבנוני[7]. בתחילת אוגוסט 1956 דווח על עזיבה של 70 מבני השבט ללבנון, כהמשך של גל עזיבה בה כבר עזבו קודם לכן כ-100 מבני השבט[8]. בשנת 1957 בעקבות סלילת כביש 8993 נפתח הקשר של בני השבט עם היישובים העבריים בסביבה ותשובי הזבל החלו למכור את הזבל האורגני של המקנה שלהם[9].
היישוב הוקם בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20[10] לאחר סלילת כביש הגישה לאדמית[11], כישוב קבע לישראלים משבט הבדואי ערב-אל-עראמשה. השלטונות הפקיעו את הבתים הישנים של התושבים והעבירו אותם לבתים חדשים ביישוב החדש[12][13][14].
ב־5 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופגז היישוב במטח רקטות קטיושה וכתוצאה מכך נהרגו בו שלוש נשים בנות אותה משפחה[15].
מתקופת מלחמת לבנון הראשונה החל הכפר להתפתח. התושבים משרתים בצה"ל ובעלי מקצועות חופשיים. נבנו בתי אבן נאים והושקעו כספים רבים בתשתיות בכפר. הכפר היה מפוזר על שלוש גבעות: ג'ורדיח, נואקיר ועראמשה. בשנים האחרונות עברו המשפחות להתגורר בגרעין המרכזי של הכפר. מספר קטן נשאר בג'ורדיח שם נמצאת נקודת תצפית על דרום לבנון.
בשנת 1965 נתקלו רועי עזים מהיישוב בנמר והרגו אותו,[16] היה זה הנמר האנטולי האחרון בארץ ישראל.
גלריהעריכה
גבעת ג'ורדיח בערב אל עראמשה על גבול לבנון
כביש ביישוב סמוך לגבול עם לבנון
לקריאה נוספתעריכה
- אמנון גופר: חמש דקות מהצימר, הוצאת עם עובד, 2012
קישורים חיצונייםעריכה
אביעד טל, ביקור בכפר שחציו האחד נמצא בישראל וחציו השני בלבנון, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות ובכל יישוב בעל 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2022 (אומדן); בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ מרדכי חלמיש, והיה מידבר לכרמל, על המשמר, 3 ביולי 1964
- ^ הקלות התנועה לחושבים הערבים, קול העם, 28 בפברואר 1954
- ^ בדואי נפצע מיריות מעבר לגבול, על המשמר, 15 בפברואר 1955
- ^ מסתננים מלבנון חדרו לישראל, על המשמר, 26 במרץ 1956
נאשמים בנסיון לרצח, הצופה, 29 במרץ 1956 - ^ סכסוך בתוך שבט בדואי גרם להתקפות בגבול לבנון, מעריב, 17 ביוני 1956
- ^ [https://www.nli.org.il/he/newspapers/ahr/1956/08/03/01/article/10?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A2%D7%A8%D7%91+%D7%90%D7%9C+%D7%A2%D7%A8%D7%90%D7%9E%D7%A9%D7%94%22&utm_content=itonut עוד 70 בדואים עבדו ללבנון], על המשמר, 3 באוגוסט 1956
- ^ יוסף אורי, הזבל הפך לכסף, למרחב, 24 בספטמבר 1957
- ^ מנחם תלמי, מסע לאורך גבול הלבנון, מעריב, 27 ביוני 1958
- ^ אלי לנדאו, צא לטיול לאורך הגבולות, מעריב, 8 באפריל 1965
- ^ יהודה אריאל, התנחלות באדמית 1958, הארץ, 10 באוקטובר 1958
- ^ מזכירות אדמית, הנחיות לא מהקיבוץ, מעריב, 29 במרץ 1962
- ^ שפי גבאי, כפרים חצויים ותיקוני גבול, דבר, 15 ביוני 1964
- ^ עראמשה: "הכפר הוא משפחה, זה אסון כבד", באתר ynet, 5 באוגוסט 2006
- ^ רועה שנאבק עם נמר ניצל ממוות, למרחב, 14 בפברואר 1965