ערים של נייר (סרט)

ערים של נייר
Paper Towns
מבוסס על	ערים של נייר
בימוי	ג'ק שרייר
הופק בידי	מרטי בראוון וויק גודפריי
תסריט	סקוט נוסטדטר, מייקל ה. וובר
שחקנים ראשיים	נאט וולף; קארה דלווין; הלסטון סייג'; אוסטין אברמס; ג'סטיס סמית'; ג'אז סינקלייר; קארה ברונו
מוזיקה	ג'ון דבני
צילום	דייוויד לנזנברג
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פוקס המאה ה-20
חברה מפיצה	InterCom, פוקס המאה ה-20, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	24 ביולי 2015
משך הקרנה	109 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט רומנטי, דרמה קומית, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט בלשי, סרט נעורים, קומדיה רומנטית
תקציב	12 מיליון דולר
הכנסות	85.5 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	papertowns
	דף הסרט ב־IMDb

ערים של נייר הוא סרט מסתורין קומדי-דרמטי אמריקאי משנת 2015 שמבוסס על הספר "ערים של נייר" מאת הסופר ג'ון גרין. הסרט בוים על ידי הבמאי ג'ייק שרייר ויצא להקרנה ראשונה ב-24 ביולי 2015 בארצות הברית על ידי פוקס המאה ה-20. כוכבי הסרט הם נאט וולף וקארה דלווין.

עלילה עריכה

באורלנדו שבמדינת פלורידה, קוונטין "קיו" ג'ייקובסן (נאט וולף) גר דלת על יד חברת הילדות שלו מרגו רות' ספיגלמן (קארה דלווין). קוונטין מאוהב במרגו מאז שהיא עברה לגור לידו. יום אחד, כשהם בני 9 שנים בלבד, קוונטין ומרגו מגלים בן אדם שהתאבד על הדשא ליד עץ. לאחר האירוע מרגו מופיעה בחלון חדרו של קוונטין ומנסה לשכנעו להמשיך את חקר האירוע, אולם קוונטין לא משתף עמה פעולה. לאחר המקרה הזה, הסרט מתקדם בהבזק קדימה כעבור 10 או 11 שנים לאחר מכן. כעת שניהם לומדים בבית ספר תיכון. בזמן שהם מתרחקים זו מזה, לקוונטין עדיין יש רגשות אליה. לילה אחד, מרגו מופיעה בחלון החדר של קוונטין עם תוכנית נקמה לחבריה לתיכון ולחבר שהיא בטוחה שבגד בה. היא משכנעת את קוונטין לעזור לה ולהיות נהג המילוט שלה. מרגו וקוונטין קונים מספר פריטים לצורך המשימה שלהם. לאחר מכן הם מגיעים לביתו של החבר לשעבר של מרגו, ג'ייס, שבגד בה עם בקה, חברתה הטובה ביותר. מרגו מדברת עם אביה של בקה כדי ליידע אותו שבתו שוכבת, ברגעים אלה ממש, עם ג'ייס במרתף שלהם. כאשר ג'ייס רץ עירום מחוץ לביתה של בקה, קוונטין מצלם את ג'ייס בטלפון הסלולרי שלו בעודו ערום. לאחר מכן מרגו וקוונטין פורצים לבית של בקה, מרגו מציירת גרפיטי של האות "M" (האות הראשונה בשמה) על הקיר ומניחה דג מת בארון. אחר כך הם מגיעים ללייסי (הלסטון סייג' (אנ')), אחת מחברותיה הטובות ביותר של מרגו. מרגו מניחה שלייסי יודעת על בגידתו של ג'ייס עם בקה ונפגעת מזה שלא סיפרה לה. מרגו וקוונטין עוטפים את המכונית של לייסי עם ניילון נצמד ומרגו משאירה לה פתק שבו היא מודיעה לה שחברותם הסתיימה. ועתה זהו קוונטין שמצייר את האות M על הניילון. הם בנוסף מגיעים לצ'אק פרסון, בריון התיכון וחבר של לייסי. קוונטין מהסס לנקום בצ'אק, הוא מפחד שהבריון ירביץ לו. אך כאשר מרגו מספרת לו שהוא היה אחראי על כך שצ'אק השביע את כל הבנות לעולם לא לרקוד עם קוונטין, בכיתה ח', אז קוונטין מסכים לנקום. קוונטין מסמן בחומר את אחת הגבות שלו בעזרת קרם מסיר שיער. מרגו מציירת גרפיטי של האות "M" על הדלת ומורחת וזלין על ידית הדלת, במקרה ויתעורר לא יצליח לפתוח את הדלת בזמן שהם נסים מביתו. מרגו מסירה את הגבה הימנית, צ'אק מתעורר, הם בורחים ואכן עד שהוא מצליח לפתוח את הדלת הם כבר במכונית.

לאחר מכן הם נכנסים לבניין SunTrust Center (אנ'), לחדר ישיבות באחת הקומות הגבוהות כדי להשקיף על העיר. כאן, מרגו בפעם הראשונה שלה מתייחסת לאורלנדו כאל "עיר של נייר". היא מתארת אותה כ"מזויפת" ואפילו "לא מספיק חזקה כדי להיות עשויה מפלסטיק". שניהם חוזרים הביתה, מרגו מחבקת את קוונטין, אך הם לא מתנשקים, היא מנסה להסביר לו שעליו להשתנות כדי להיות מאושר עכשיו ולא בעוד 12 שנים. לשם כך עליו לפרוץ את גבולותיו. היא מהרהרת שאולי דברים היו יכולים להיות שונים, אם הם היו מבלים יותר זמן ביחד. כאשר הלילה מגיע לסיומו, קוונטין תוהה בפניה, האם היחסים יהיו שונים ביניהם בבוקר שאחרי.

בבוקר שאחרי מרגו לא מגיעה לבית ספר, וכך במשך 3 ימים. קוונטין מבין שהיא נעדרת, בזמן שאנשים אחרים (כולל הוריה) משוכנעים שהיא ברחה מביתה. היא עשתה זאת לפחות ארבע פעמים, רק כדי לחזור הביתה בסוף. קוונטין ושני חבריו, בן (אוסטין אברמס) וראדר, שמים לב לפוסטר של וודי גת'רי מודבק לקיר הנראה בחלון חדרה של מרגו. הם משחדים את אחותה הקטנה של מרגו, רות'י, לתת להם להיכנס לחדרה של מרגו בזמן שהוריה לא בבית, כדי שהם יוכלו לחפש רמזים בנושא מקום הימצאה של מרגו. הם מאמינים שמרגו השאירה סימנים לקוונטין לפני שעזבה. הם לא מוצאים דבר בחדרה. כעבור יום קוונטין מוצא חתיכת נייר קטנה בציר דלת חדרו, ועליה רשומה כתובת. הוא מקווה שכתובת זו תוביל למקום הימצאה של מרגו. קוונטין וחבריו יוצאים בעקבות הכתובת ומבריזים מבית הספר, לראשונה בחייו.

החבורה מגיעה לחנות מזכרות נטושה, עלובה וחשוכה, המכילה ראיות לנוכחותה האחרונה של מרגו. בחנות הם מוצאים מפה באטלס המובילה למיקום בו הם מאמינים שנמצאת מרגו. המיקום הוא אגלו, ניו יורק - עיר של נייר שהוספה על ידי משרטטי המפה כדי ללכוד מפירי זכויות יוצרים. קוונטין, ראדר, בן, חברתו של ראדר - אנג'לה (ג'אז סינקלייר) ולייסי הם האנשים שעדיין אכפת להם ממרגו, והם מחליטים לנסוע לאגלו כדי לחפש אותה. החבורה מקציבה לעצמה זמן לנסיעה שיספיק להם כדי לחזור בזמן לנשף הסיום.

כאשר הם מגיעים לאגלו, הם מוצאים אסם ישן, אך לא מוצאים שום סימן למרגו. הזמן שלהם אוזל ולכן הם מחליטים לנסוע בחזרה לאורלנדו. קוונטין חדור מטרה למצוא את מרגו והוא נשאר באגלו. לבסוף הוא קונה כרטיס נסיעה חזרה לעירו. לאחר מכן, כאשר הוא נמצא בקפה, הוא שם לב דרך החלון למרגו העוברת ליד הקפה. קוונטין רץ אחריה וקורא לה. מרגו מופתעת מאוד לראותו שם, ותגובתה זו גם מפתיעה את קוונטין. מרגו אומרת לו שהיא לא מעוניינת לחזור לאורלנדו ושהיא לא ציפתה שקוונטין באמת יגיע אליה. קוונטין מתוודה על אהבתו למרגו אך היא טוענת שהוא לא מכיר אותה טוב. הם הולכים לבר קרוב, ומרגו מספרת לו שבכל מקרה תכננה לברוח אחרי סיום התיכון, אך הבגידה של ג'ייס קידמה את בריחתה. מרגו מסבירה שנמאס לה לחיות חיים מזויפים ובנוסף ש"עיר הנייר מושלמת לנערת נייר כמוה".

ליד האוטובוס הממתין לקוונטין מרגו מתנצלת שהרסה את ימיו האחרונים בתיכון, אך קוונטין משיב לה בחזרה ואומר ש"אלה השבועות הטובים בחייו". הוא התגנב בפעם הראשונה בחייו, הלך למסיבת הקולג' הראשונה שלו, ויצא לראשונה לטיול דרכים עם חבריו. מרגו מנסה לשכנע אותו לצאת מאזור הנוחות שלו. קוונטין מציע לה לדבר עם אחותה הקטנה, אך מסתבר שהיא ואחותה הקטנה מדברות כל יום. התחושה היא שמרגו תחליט לנסוע עם קוונטין חזרה. אך היא לעומת זאת מציעה לו להצטרף אליה, לאחר נשיקת האהבה הגדולה ביניהם קוונטין חוזר בחזרה לאורלנדו. בסופו של הסרט אומר קוונטין: "זהו הסיפור שלי, אם תרצו לדעת מה קרה בסיפור של מרגו, כדאי שהיא תכתוב אותו"...

הפקה עריכה

הספר כולל סצנה המתרחשת בפארק השעשועים הימי "סיוורלד". בעקבות יציאתו של הסרט התיעודי "בלאקפיש" (2013), העוסק בסכנות של החזקת לווייתנים קטלנים בשבי, נחתכו מהסרט סצנות הכוללות את הפארק והמקום שונה. המפיק וויק גופריי הסביר: "מאז שהספר נכתב, הסרט הדוקומנטרי יצא. אני חושב שזה מעט פחות עליז ללכת לסיוורלד עכשיו".^[1]