ערן צלגוב

משורר, מתרגם ומאייר ישראלי

ערן צלגוב (נולד ב-25 בינואר 1974) הוא משורר, עורך, מתרגם, צייר, מאייר ומוציא לאור ישראלי. צלגוב מוכר גם כפעיל חברתי וכמרצה בארץ ובעולם.

ערן צלגוב
צלגוב מקריא בתיאטרון הערבי-יהודי ביפו
צלגוב מקריא בתיאטרון הערבי-יהודי ביפו
לידה 25 בינואר 1974 (בן 50)
אינדונזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה שירה תרגום ילדים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

צלגוב נולד באינדונזיה ומגיל שלושה חודשים גדל בבאר שבע. הוא בוגר אוניברסיטת בן-גוריון בספרות עברית ובספרויות זרות. את לימודי התואר השני והשלישי בספרות ישראלית העביר באוניברסיטת ניו יורק. טרם לימודי הספרות למד שנתיים הנדסת חשמל. במהלך חייו, גר כחצי שנה בכפר פרואני, צ'ינצ'רו שבעמק הקדוש לבני האינקה, שם למד ספרדית וקצ'ואה ולימד את ילדי הכפר. צלגוב הוא מורה במכללת מנשר לאמנות ומרצה בשלוחת אוניברסיטת בן-גוריון באילת ובאוניברסיטה הפתוחה. צלגוב מרבה להרצות בישראל ומחוצה לה על פואטיקה ואתיקה בתרגום, תרבות בכלל ושירה בפרט והקשר המיידי שלהן לפוליטיקה של חיי היום-יום.

יצירה ספרותית עריכה

בשנת 2005 הקים צלגוב את קולקטיב השירה "ינשוף האבן" יחד עם בעז יניב שמטרתו הייתה להוציא את השירה לרחוב ובין השאר להקריא שירה בפיצוציות, קניונים ותחנות דלק. מתוך יוזמה זו הוקם בשנת 2006 כתב העת "דקה" בעריכתו ובעריכת בועז יניב ורוני הירש. בחורף 2013, לאחר שבעה גיליונות נסגר כתב העת וזאת למרות ההצלחה הרבה לה זכה כתב העת והעובדה שהמבקר אלי הירש ציין במפורש כי "דווקא כתב העת הצנוע 'דקה' מייצג טוב מאחרים את השירה הישראלית הצעירה"[1].

צלגוב מתרגם מאנגלית, אנגלית תיכונה, ספרדית וצרפתית ופרסם שירים ויצירות של סמואל בקט, לואיז גליק, אוקטביו פאס, אלן גינסברג, דילן תומאס, לורקה, בורחס, ד"ר סוס, ורבים אחרים. בראיון עמו, טבע צלגוב את המושג שירגום, נאולוגיזם המלחים יחד המילים "שיר" ו"תרגום" המדגיש את הפן הפואטי של פעולת התרגום. להבחנתו, "שירגום קיים גם אצל מתרגמי פרוזה, הערים להבדיל בפואטיקה של כל מושא תרגום שלהם ומתחשבים בכך בהעתקתם את היצירה משפת המקור אל שפת היעד".

בסתיו 2015 ראה אור תרגומו למילקווד של דילן תומאס בהוצאת שוקן בשם "בצל חורש חלב". התרגום זכה למענק מפעל הפיס לספרות מתורגמת בשנת 2014. על התרגום כתב המבקר אלי הירש כי "התרגום החדש ל'בצל חורש חלב' מבליט את אופיו המסחרר של דילן תומאס... והתוצאה מענגת". באביב 2018 זכה התרגום לעיבוד בימתי של נועה לב ועלה על במת בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים. בביקורת שפורסמה באתר יקום תרבות מאת שני כהן נכתב על המחזה:

התרגום של צלגוב זורם כאילו נכתב במקור בעברית, אבל עברית ממקום אחר. עברית שירית מאוד, מתובלת בנגיעות אבידניות ומאיר-אריאליות בתחכום ובאהבת השפה, רגישות לצליל וכבוד לדילן תומאס, עברית רוגשת ומרגשת. יש לשבח את היוזמה לתרגם יצירה כזו ולהעלותה בעשור השני של המאה ה-21 מבלי להכביד ומבלי לאבד את תחושת הקלאסיות המתבקשת.

בסוף ההצגה הקהל הריע ארוכות. לא היה ספק שהקהל הריע ליוצרים ולתרגום, זו הצגה לא רגילה, משעשעת, יוצאת דופן בהקפדה על כל מילה תנועה וקול, זו הצגה שראויה לעלות על במה גדולה עוד יותר. זהו קסם תיאטרלי של 90 דקות, שמתחיל ומסתיים כמו חלום ומשאיר את הקהל עם טעם של עוד

.

בשנת 2012 יצאה לאור האסופה "כּוּשִׁילָאִמָּאשֶׁלָּהֶם". האסופה היא אסופת שירה שחורה מתורגמת בעריכתם של צלגוב ואפרת ירדאי כיוזמה משותפת. וזאת כחלק מהוצאת "רעב", שהקימו באותה השנה. האסופה, שכללה שירים של משוררים כמו לוסיל קליפטון, אודרי לורד, לנגסטון יוז ועוד, זכתה לביקורת חיובית מאוד ואף נבחרה לאחד משנים עשר הספרים המומלצים של עיתון "הארץ" לשנת 2012.

בשנת 2012 שימש צלגוב כחבר בצוות השופטים של תחרות הסיפור הקצר של "הארץ".

החל משנת 2012 שותף צלגוב, עם אילן "בורחס" בר-דוד, להנחיה בסדרת שירה בהקשר במכון הקשרים באוניברסיטת בן-גוריון. בסדרת מפגשים אלו מגיעים משוררים לאוניברסיטה ומספרים על יצירתם.

בשנת 2013 התפרסם ספר שיריו הראשון של צלגוב, "בחירות", שיצא בהוצאת פרדס. על כתב היד של הספר זכה בציון לשבח בתחרות השירה על-שם פסח מילין לשנת 2012. הספר המוגמר זכה בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית התשע"ה. כך נימקו השופטות, ד"ר ורד אריאל נהרי (יו"ר), פרופ' חביבה פדיה והגב' תמי ישראלי, את הזכייה:

שירתו מבקשת להזניק את מילותיה לעמדת פעולה. בשירי הקובץ חוזרת ונשנית הופעתם של הרכיבים הפואטיים עמוסי המשמעות: מילה, ציפור ובחירות. רובדי המשמעות השונים של המילה "בחירות", שנתנה לקובץ את שמו, נפרשים לכל אורכו של הספר.

בקיץ 2016 ראה אור ספרו השני "גם החתול: שיר-בוטים" (פרדס), ספר שירה שכלל רישומים לצד שירי מקור. על הספר כתבה העורכת והמשוררת טלי וייס כי בו "נשזרים השירים בקווים דקים של חן, המעוררים את העין ואת הלב. הקול הייחודי שהתגלה בספר ביכוריו... נמצא גם בספר זה, בסגנון מהודק ומשובח." (יקום תרבות). מנגד ציין אילן ברקוביץ' שלמרות אכזבתו הראשונית מהספר "הנה כאן הרגש המובע הוא אמיתי, כאן אכן נשמעת יללה, אבל אין צורך בחתול, כי זו יללה של משורר אמיתי." בביקורת מאוחרת חוזרת המבקרת הופמן אל הספר ומסכמת כך את התרשמותה

אם בחירות היה ספר טוב מאוד, ספר זה הוא הוא (גם) יפה מאוד...תשומת לב לקול השירי של צלגוב היא תשומת לב לקול שיש לו מה לומר: לא בצעקה אלא במילים הפשוטות. אין זה ספר שיידחף אל חזית המדף, אבל הוא ספר שראוי שיימצא על מדף השירה.

צלגוב הוא עורך שירה שאת עיקר ניסיונו צבר בשנים ששימש כעורך כתב העת דקה. בשנת 2015 החלו ספרים בחתימת ידו של צלגוב כעורך לצאת לאור, חלקם בהוצאת פרדס וחלקם בהוצאת רעב בסדרה חדשה בשם "שירה עם מקור - סדרה לשירה ישראלית עכשווית": ביניהם "משמרות שפיות" מאת מעין שטרנפלד (פרדס, 2015); "מאין לך אהבת החורף הזו" מאת סיון שיקנאג'י (פרדס, 2015) שזכה בציון לשבח בתחרות "פסח מילין 2014" ובפרס שרת התרבות והספורט לספרי ביכורים תשע"ה; "פרימת טלאים" מאת חני כבדיאל (רעב, 2015) ו"נעמן" מאת נדב נוימן (רעב, 2015).

בסוף 2018 ראה הספר "מכתבים מאפריקות" שכלל שירים מחמישים מדינות אפריקאיות (פרדס) בעריכת לין שלר, אילה קוריאל-ניסן ונעה לוי. לספר הוסיף צלגוב אחרית-דבר על התרגום ועל מה עמד מאחוריו. הספר זכה להצלחה רבה ונכלל ברשימת הספרים החשובים לשנת תשע"ט של עיתון הארץ.

ביוני 2019, כמעט שלוש שנים בדיוק אחרי צאת ספרו השני, יצא ספר שיריו השלישי "פרו[ט]זה", אף הוא בהוצאת פרדס. במגזין התרבות המקוון, סלונט כותב המבקר ירון אביטוב על הספר כך: "פרו[ט]זה מאת ערן צלגוב: תחושת התעלות". המשוררת האמונית סיון הר-שפי שנדרשה לספר, ציינה בגיליון 63 של המוסך כי:

"פרו[ט]זה" הוא שם המבטא כמה פנים מרכזיות בשירה של צלגוב: המשחקיות המילולית, המונעת מחושניות לא פחות מאשר מאינטלקטואליות; ההתרסה כלפי גבולות וקיטוב, למשל בין שירה לפרוזה; והיישרת המבט האמיצה והמאתגרת אל האזורים הפחות נעימים בחיים והפחות מיוחסים בשירה. כך, כל מי שרוכש את ספרו נאלץ לומר "קניתי פרוטזה" ולהודות בכך שמשהו בו, במציאות בכלל, ובכן… חסר. גדום. פצוע. ומצד שני – שיש מה לעשות עם זה. שבשירה יש משום מעשה. רעוע, תותב, אבל מעשה"

ספר הילדים "הָפוּך עַל עָנָף: שִׁירִִים [לִ]קְטַנִּים" בעריכת תמר הוכשטטר ראה אור באביב 2022 בהוצאת עם עובד. עליו כתבה כרמית ספיר ויץ "המבט הנקי והמחויך, ההיגיון לצד האי־גיון כפי שקרא בסיפורים־שירים מחורזים והאיורים המשעשעים הופכים את הקריאה בספר להנאה צרופה." בביקורת בכתב העת המקוון "הפנקס נכתב כי:[2]

קסמו של הספר נמצא במרחב המשחקי-הדמיוני ורב הפלא הנפרש בין שורות השרים. באמצעותו הספר כובש את קוראיו וקוראותיו הקטנים וגדולים כאחד, ונוגע בעדינות זרועת פגיעות וצחוק בחוויות מכוננות נפש ועולם... השירים כתובים במוזיקליות מתנגנת, והאיורים היפים, מלאכת המחשבת"

שירים רבים הולחנו ובוצעו על ידי הרכבים שונים. בין הראשונים היה השיר "פיוט לימים הנוראים" שביצעה שילה פרבר כבר ב-2010. המוזיקאי עומר קורן סיים את שני אלבומיו הראשונים עם שירים מאת צלגוב. עדן אטד משתמש במילים של צלגוב בתקליטים רבים בו הוא לוקח חלק, למשל בשנת 2020 הלחינה להקת "בונס גאראז" משיריו לאלבומה "poland"[3]. מאיר הוברמן באלבום הבכורה שלו "חלומות צריך להגשים מהר" בחר להלחין עם עינב ג'קסון כהן שיר של צלגוב.

ציור עריכה

החל משנת 2014 החל ערן צלגוב מפרסם איורים המלווים חלק משיריו ברשת החברתית פייסבוק, בסדרה בעלת השם הזמני "שיר-בוטים". בדצמבר 2015 שני רישומים שלו, "אם ובתה" ו-"חולם כפייתי (לזכרו של מרטין לותר קינג)", לקחו חלק בתערוכה "להיות אדם" לזכרו של עו"ד אדם פיש ולציון יום זכויות האדם הבינלאומי. באפריל 2016 רישומים שלו לקחו חלק בתערוכה "שירים ואיורים על גדות הירקון" - תערוכות חוצות של שירי ילדים ואיורים במחווה לנחל הירקון. באוגוסט 2020 שתי תמונות שלו, מתוך הסדרה "חמישה בלונים", לקחו חלק ב"מה נשמע בבית" תערוכת אמנים מקומיים במוזיאון הנגב לאמנות.

רישומים של ערן צלגוב החלו מופיעים בספרים שונים, כמו ספר השירים של הפסיכולוגית מירי רנדל-הבר "עד שתעלה הגאות" (פרדס, 2017); זוכת פרס "כליל לאקופואטיקה" (תשע"ח) מאיה ויינברג "עיר ותנוחת ההר" (הקיבוץ המאוחד, 2018); על עטיפת ספרו של עודד פלד "קשובים לציפור העולם" (עמדה, 2018); ועל עטיפת הספר "חשיבה בנאלית" (עצמית, 2020) מאת המשורר ראובן גבע.

באוקטובר 2021, תערוכת היחיד הראשונה של צלגוב, "חיבה לקוצים", נפתחה בבאר-שבע. התערוכה כללה מרישומיו וכן ציורי ענק על הקירות בטכניקה מעורבת.

ספרים עריכה

תערוכות יחיד עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אלי הירש, "דרכים צדדיות", מוסף תרבות - ידיעות אחרונות, 12 בדצמבר 2008
  2. ^ 3=כרמית רוזן, "מפלצות פלא ואחרים", הפנקס כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 01 ביוני 2022
  3. ^   בן שלו, לא תשמעו את הלהקה הזאת ברדיו. אתם לא יודעים מה אתם מפסידים, באתר הארץ, 22 ביולי 2020