ערערה בנגב

ערערה-בנגב
	המסגד המרכזי של היישוב, 2008
שם בערבית	عرعرة
מדינה	ישראל
מחוז	הדרום
מעמד מוניציפלי	מועצה מקומית
ראש המועצה	טלב אבו עראר
גובה ממוצע	‎458 מטר
סוג יישוב	יישוב 20,000‏–49,999 תושבים
	נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)
- אוכלוסייה	21,262 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	110
- צפיפות אוכלוסייה	1,523 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	148
תחום שיפוט	13,960 דונם
- דירוג ארצי	106
	(למפת צפון הנגב רגילה) ערערה-בנגב31°09′31″N 35°01′24″E / 31.1585066695193°N 35.0234207196024°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול; לשנת 2021	1 מתוך 10
- דירוג ארצי	254
מדד ג'יני; לשנת 2019	0.3535
- דירוג ארצי	236
לאום ודת
	יהודים: 0%; ערבים-מוסלמים: 99.9%; ערבים-נוצרים: 0%; דרוזים: 0%; אחרים: 0.1%;
	יהודים: 0%; ערבים-מוסלמים: 99.9%; ערבים-נוצרים: 0%; דרוזים: 0%; אחרים: 0.1%;
	לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל
גילאי 0 - 4	17.2%
גילאי 5 - 9	13.9%
גילאי 10 - 14	13.2%
גילאי 15 - 19	11.9%
גילאי 20 - 29	19.0%
גילאי 30 - 44	14.4%
גילאי 45 - 59	7.3%
גילאי 60 - 64	1.1%
גילאי 65 ומעלה	1.9%
	לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך
סה"כ בתי ספר	13
– יסודיים	8
– על-יסודיים	9
תלמידים	6,372
– יסודי	3,500
– על-יסודי	2,872
מספר כיתות	264
ממוצע תלמידים לכיתה	25.9
	לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
	פרופיל ערערה-בנגב נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס

ערך זה עוסק ביישוב בדואי בדרום ישראל. אם התכוונתם ליישוב ערבי בצפון ישראל, ראו ערערה.

עַרְעַרַה בַּנֶּגֶב (בערבית: عرعرة النقب) היא מועצה מקומית בדואית במחוז הדרום בישראל. מיקומה בבקעת ערד, 10 ק"מ מצפון-מערב לדימונה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996. תושבי ערערה-בנגב הם ערבים-בדואים-מוסלמים.

מקור שמה היא בחורבת היישוב המקראי ערוער^[5] הסמוכה. התוספת "בנגב", באה להבדילה מערערה באזור ואדי עארה שבמשולש, כפר בצפונה של ישראל.

היסטוריה

היישוב ערערה בנגב הוקם בשנת 1981 בעקבות הסכם השלום עם מצרים והצורך לפנות את תל מלחתה מהבדואים שהתגוררו בסביבתו כדי להעתיק אליו אחד משדות התעופה של צה"ל בסיני. שלא כמו בעיירות הבדואים הראשונות תל שבע ורהט, ראשוני ערערה בנגב שותפו בקביעת המבנה הפיזי של היישוב וניתנה להם קרקע חקלאית בתמורה לאדמות שפינו.^[^{דרוש מקור]}

היישוב הוקם כחלק מהתוכנית להקמת שבעה יישובים ליישוב הבדואים באזור הנגב והם: רהט, חורה, ערערה בנגב, כסייפה, תל שבע, שגב שלום ולקיה. בשנת 1988 צורף היישוב למועצה אזורית משוש, המועצה האזורית הבדואית הראשונה. המועצה פורקה בשנת 1996 והעיירה קיבלה מעמד של מועצה מקומית.

למרות התכנון שקדם להקמתה, מאז שנת 1980 חל קיפאון בהתפתחות העיירה, לא פותחו בה מקורות תעסוקה עצמיים וכיום ערערה בנגב סובלת מהחוליים המאפיינים את יתר עיירות הבדואים בנגב.

כיום היישוב מונה אוכלוסייה ערבית-מוסלמית בלבד ורוב התושבים בני השבטים: ערב אבו קורינאת, ערב אבו רביע וערב אבו ג'ועיד.

ערערה בנגב היום

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בערערה בנגב 21,262 תושבים (מקום 110 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 70.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,763 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).^[6]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

תעסוקה

אבטלה היא אחת הבעיות הרציניות של המגזר הבדואי בכלל. זה קשור גם למסורת בדואית - לא נהוג שנשים עובדות, וגם לשינויים באורח החיים במגזר הבדואי בשנים האחרונות.

ישנן מספר אופציות תעסוקתיות באזור - אזורי תעשייה ברמת חובב, ערד, דימונה ובאר שבע. מעבר לכך ניתן לעבוד גם במפעלי ים המלח ובתחום השירות בעין בוקק.

השכלה ותנאים ביישוב

ביישוב ישנם מספר בתי ספר, סניפים של קופות חולים, מרכזי טיפת חלב וכו'.

תרבות

בינואר 2009 נחנך במקום המרכז לספרות ילדים ערבית בישראל, שהוקם על ידי מרכז ההדרכה לספריות בישראל. המרכז משתרע על שטח של 200 מ"ר במבנה מיוחד המשלב צורה של אוהל בתוך הבניין. במקום תפעל ספרייה, חדרי מחשבים ומולטימדיה, אולם תיאטרון ועוד.

תשתיות

עד 2009 הייתה בעיית ביוב ביישוב וגם בבסיס הצבאי נבטים הנמצא בסמוך. ביוזמת צה"ל תשתיות ביוב וטיהור במועצה האזורית שודרגו. חיל האוויר השקיע בשיפוץ המתקן המיושן וכעת הוא מתפקד טוב יותר.^[7]