ע. הלל

משורר ישראלי (1926–1990)

הלל עומר (4 באוגוסט 192630 ביוני 1990) היה סופר, משורר ואדריכל נוף ישראלי, נודע בשם העט ע. הלל.

ע. הלל
ע. הלל
לידה 4 באוגוסט 1926
פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביוני 1990 (בגיל 63) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה הלל עוגני עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה משמר העמק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19441990 (כ־46 שנים)
פרסים והוקרה פרס זאב לספרות ילדים ונוער עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הלל עומר עם הוריו בנימין ושולמית, בסוף שנות ה-20
הלל עומר בילדותו
ע. הלל בשנת 1949
לוחית זיכרון לע. הלל ברח' דניאל מוריץ 34 בתל אביב

קורות חיים עריכה

הלל עוגני נולד בקיבוץ משמר העמק לשולמית ולבנימין קוטוביץ ("חתולי"). אביו, מוזיקאי במקצועו, עִברת את שם המשפחה לעוגני, ותחת שם זה פרסם הלל עוגני את שיריו הראשונים בעיתון "משמר" בשנת 1944. בהמלצת אברהם שלונסקי אימץ את שם העט "ע. הלל" החל מפרסום שיריו בחוברת "ילקוט הרעים" ב-1945, ושינה את שם משפחתו ל"עומר". בשנת 1947 פורסמו לראשונה שיריו לילדים ב"דבר לילדים".

במלחמת העצמאות השתתף כסייר בקרבות משמר העמק (אפריל 1948), ואחר כך התנדב לפלמ"ח ונלחם בחטיבת הנגב עד תום הקרבות. עם שובו לקיבוץ החל לעבוד בענף הנוי, ובמקביל הוציא את ספר שיריו הראשון "ארץ הצהרים" ב-1950. ב-1951 נסע לצרפת ללמוד אדריכלות, אך בעקבות מפגש עם חבר החליט ללמוד אדריכלות גנים ונוף. בצרפת נישא לציפורה, ועמה שב ארצה לקיבוצו.

בשנת 1954 עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בירושלים, שם שימש ראש מחלקת הגנים בעירייה ותכנן גנים אחדים, בהם גן המנורה וחלק מגני קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. ב-1959 עבר עם משפחתו לתל אביב, בה השתקע ועסק בטיפוח גנים ונוף. בשנות ה-50 וה-60 השתתף בכתיבה ב"גן ונוף", ירחון איגוד הגננים, ואף ערך אותו שנים אחדות.

בשנות ה-60 יצאו קובצי שירה נוספים שלו, "נִשְׁרָה" (1962) ו"טָרוֹף טוֹרָף" (1964). במקביל החל להוציא ספרי שירים לילדים, בהם "בוקר טוב" (1961), "בולבול למה ככה" (1966) ועוד.

ב-1968 פתח בתל אביב משרד פרטי לאדריכלות גנים ונוף, ובמקביל לעבודתו בתחום זה הוציא ספרי שירה נוספים. ב-1987 קיבץ את זיכרונות ילדותו במשמר העמק בספר "תכלת וקוצים".

פרסים ספרותיים עריכה

ב-1978 זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער עבור ספרו "דודי שמחה"[1].

בשנותיו האחרונות זכה ע. הלל בשלושה פרסים ספרותיים: פרס יעקב פיכמן (1986), פרס זאב לספרות ילדים ונוער על מפעל חיים (1987) וזכייה שנייה בעיטור אנדרסן על ספרו "ענן ביד" (1990)[2].

יצירתו עריכה

שירה עריכה

שירתו של הלל רוויה בחוויות הנוף והטבע. חוקר הספרות צבי לוז כינה חוויה זו של התפעמות מהעולם בשם "הלם הנופים"[3] - מצב שבו הנופים המדהימים גורמים לצופה להיאלם מולם בזעזוע, כמו מול התפוצצות פתאומית, כמו תיאור זה של צוקי הנגב:

פִּתְאֹם
הִתְפּוֹצֵץ אֶל עֵינַי אֱלֹהִים - - -
וְשָׁמַעְתִי הָאֲנָשִׁים הַחַיָּלִים שֶׁעִמָּדִי גּוֹעִים בְּלֹא-קוֹל, נֶאֶלְמֵי-הֶלֶם.

"במעלה העקרבים", מתוך "ארץ הצהרים"

האלם והתדהמה מתעוררים גם לנוכח פריחות האביב, המתוארות בכמה משיריו:

הָא,
מוּל קִלְלַת הַיֹּפִי הָאַדִּיר
מָה אֶעֱשֶׂה? –
מָה אֶעֱשֶׂה לְפֶרֶא מִתְפָּרֵעַ
יוֹמִי בְּבֹקֶר זֶה?!

"בֹּקֶר אביב", מתוך "ארץ הצהרים"

ברכת "היופי האדיר" הופכת לכאורה לקללה משום כוחה המשתק, המוציא מהדעת, הפורע את סדר היום, והחזרה על השאלה "מה אעשה" מדגישה את תחושת חוסר האונים, את שכחת המטרות הקטנות, היומיומיות מול היופי האדיר.

ההשתאות מול יפי העולם יוצרת תחושה של נפילת מחיצות בין האדם לעולם. העולם פורץ אל האני, האני פורץ אל העולם, והמיזוג בין האני לעולם מתפתח, עד כדי ערבוב מלא[4]:

הִרְגַּשְׁתִּי מִבְּלִי מֵשִׂים שֶׁמִּישֶהוּ מְחַיֵּךְ אֵלַי.
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי אֲנִי זֶה וְאֶפְשָׁר זֶה הָעוֹלָם,
וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַרְבַּבְנוּ שְׁנֵינוּ.

"בסבוב כפר סבא", מתוך "ארץ הצהרים"

המדרגה הרוחנית הנבנית מעל חוויית ההתפעמות מהנוף היא גילוי האלוהים מתוך הנוף ובתוכו:

הִתְפּוֹצֵץ אֵל-אֱלֹהֵי הַמִּדְבָּר:
רוֹעֵשׁ גֹּבַהּ הַרְרֵי אֱדוֹם, אֵל-אֶרֶץ-זָרָה,
- - -
זָנוּחַ,
כְּבַד-נִפְלָאוֹת, פְּרוּץ-שִׁגְעוֹן-גַּדְלוּת
הָיָה אֱלֹהִים לְפָנַי, כְּמוֹת שֶׁהוּא, נֶהְדַּר-כֹּעַר כִּרְצוֹנוֹ,
נִצְחִי –

"במעלה העקרבים", מתוך "ארץ הצהרים"

הנוף המדברי המרשים מעורר בדובר אסוציאציה של גילוי האלוהים בתוכו, עם רמיזה להתגלות במדבר סיני[5], אך ללא הריחוק והיראה הכרוכים במעמד ההתגלות ההוא. שכן כאן מתגלה אלוהים לפני הצופה "כמות שהוא" – כדמות הנוף כן דמות האלוהים, "זנוח, כבד-נפלאות" כמו הנוף של הרי אדום, ו"נהדר-כוער" – אוקסימורון המשלב את הנהדר והמכוער שבנוף המדברי. רק בסיום הפסוק מופיעים שני אלמנטים של התואר האלוהי המקובל: "כרצונו" - כי הכול נעשה כרצונו, ו"נצחי" – תכונתו שמעבר לעולם המוחשי.

אולם אלוהים של ע. הלל אינו האל האחד, הטרנסצנדנטי, אלא הוא בתוך העולם, ומתגלה בכל גילוי של הנוף: בים, בשמי הכוכבים, במרחבי הנגב, בשממה, בהרים ובגאיות[6]. זוהי תפישת אלוהים שאינה דוגמטית אלא חווייתית, ולכן היא גמישה בביטויה. ההתגלות האלוהית היא פנתיאיסטית – האלוהים נמצא בעולם ונגלה מכל פרטיו, מעצם נוכחות הנופים והטבע. הלל אישש פרשנות זו בריאיון בו אמר ”אין לי תפיסת אלוהות במובן הפילוסופי... החוויה הקיומית-העולמית היא חוויה רליגיוזית[7]... אני מברך יום יום. האלוהות בשבילי אינה מהות כוללת, היא מצויה בכל דבר ובכל מקום, בעץ, בים, בהרים, באנשים, בנשים, בילדים”[8].

וכאשר מצטרפת חוויית "האלוהים-בכל" לחוויית ההתמזגות עם העולם, יכול האני להתמזג גם עם האלוהים:

... כָּל הַפְּרָחִים הוֹשִׁיטוּ לִי יָד - לָרֶדֶת.
- כְּנִרְאֶה הָיִיתִי אִישׁ חָשׁוּב! – הוֹ-הוֹ!
אֲבָל אֲפִלּוּ תַּרְנְגֹל טִפְּשִׁי הָיָה שָׁם מֶלֶךְ,
אֶלָּא שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אֱלֹהִים!

"בסבוב כפר סבא", מתוך "ארץ הצהרים"

אין זו יהירות והתפארות עצמית בכוח עליון, אלא הזדהות מלאה עם העולם הסובב, המכיל בתוכו את האלוהות, ומתוך חוויה זו נובעת הכרת האדם את מקומו בעולם, כחלק ממכלול אך גם כשותף במעשה הבריאה. גילוי העולם בא לביטוי בשירת הלל גם בהכרת המחזורים בטבע ובקשרי הגומלין בין היצורים השונים, אשר כולם חלקים המרכיבים את השלם. כשם שהאני-האדם מתמזג עם העולם, כך גם יצורים אחרים מהווים חוליות בשרשרת חיים אחת ומפעילים זה את זה, גם אם אינם יודעים זאת:

הֵן כָּזֹאת תֶּאֱרֶינָה הַדְּבוֹרִים אֶת הַדְּבַשׁ לִוְלָדוֹתֵיהֶן,
וּבֶאֱרוֹתָן תִּשֶׂאנָה פִּרְיוֹן מִפֶּרַח אֱלֵי פֶּרַח,
וְכָכָה יִפְרְחוּ הַפְּרָחִים לְפִרְיוֹנָם-הֵם,
וּלְיָפְיָם תֶּהְגֶינָה אֲהָבִים כָּל צִפֳּרֵי-הַשִּׁיר,
וּלְשֶׁמַע זִמְרָתָן תִּדֹּם פֶּתַע נַעֲרָה,
תַּבִּיט לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
עַד יְחוֹנְנֶהָ נַעַר בְּכִנּוֹרוֹ.

"שיר אדמה", מתוך "ארץ הצהרים"

כל חוויות גילוי העולם, המעוררות השתאות ותחושה דתית, נטועות אצל הלל בנופים הקונקרטיים של חייו, נופי ארץ ישראל. ברבים משירי ההתגלות מצוינים המקום ולעיתים גם הזמן: בחמישי לחודש אדר בסבוב כפר סבא, ערב אלול בגן הציבורי בחוף נתניה, במעלה העקרבים, נסיעה בכביש חיפה – תל אביב, נצרת, חדרה, עפולה, טבריה, בלפוריה ועוד. הארץ ונופיה ממלאים את שירתו גם בשמות צמחי הבר הרבים - כרכום, חרדל, פרג, חרצית, ציפורני חתול, סביון, כלנית ואלון.

לא רק נופי הטבע מזינים את ההשתאות, אלא גם נופי החקלאות וזיכרונות הילדות:

מַבְשִׁיל שְׂדֶה תִּירָס. בָּעֶמֶק בַּעֲפַר הַדֶּרֶךְ נוֹתְבִים חִשּׁוּקֵי עֲגָלָה

"בז", מתוך "דברי"

נופי הארץ הנבנית והולכת, ומתכסה בבתים, כבישים ותשתיות:

הִנֵּה עֲמוּדֵי הַחַשְׁמָל, מֶתַח עֶלְיוֹן!
כַּמָּה פִּיּוּט וּבְדִיחוּת-דַּעַת בְּשׁוּרוֹתָם!
זֶהוּ לִבְלוּב אִילָנוֹת הַבַּרְזֶל –
צְחוֹק-דָּמָה שֶׁל הַצִּיוִילִיזַצְיָה!

"על מכונית-משא דודג' בכביש חיפה – תל אביב", מתוך "ארץ הצהרים"

ונופי העיר העברית:

נָח הַפִיקוּס בַּמִּרְפֶּסֶת
מְטֻלָּל צִנָּה וָשֶׁקֶט,
- - -
מִרְפֶּסֶת מוּל מִרְפֶּסֶת
חוֹבֶטֶת כַּר וָכֶסֶת,
שְׁטִיחֵי פָּרַס פּוֹרֶסֶת,
זוֹ עִיר שֶׁל מִרְפָּסוֹת!

"מרפסות", מתוך "ג'ירף בג'ינס כחול"

הקשר העמוק לנופי ארץ ישראל משפיע גם על לשון השיר של הלל. ההתפעמות וההתגלות מעוררות בו שירה בלשון מקראית ואף בביטויים ארכאיים בזיקה כנענית, ומנגד שיריו רוויים בלשון הדיבור של תקופתו ומתובלים בהומור. לעיתים מופיעים שני משלבים מקוטבים אלו בסמיכות זה לזה, ביטוי אותנטי לחוויות הלשון והנוף של בן הארץ, דור ראשון שנולד במציאות של העברית המתחדשת אך עודו תלוי בשכבות עומק של לשון קדומים[9]. וכדרך שמשלבי הלשון מתערבבים, מתערבבים בשירת הלל גם משלבי המקצב, המשקל והחריזה. אורכי הטורים משתנים, חלוקתם ועריכתם ללא סימטריה והחריזה אקראית ובלתי מחייבת[10]. מקצב השירה אינו מוכתב על ידי מבנה מוגדר מראש, אלא התוכן הוא הקובע את המשקל, את אורכי הטורים ואת החריזה המזדמנת - ללמדנו שנאמנותו של המשורר לחוויית העולם שהוא כותב עליה חזקה ממחויבותו למסגרות התרבות של כתיבתו.

ספרות ילדים עריכה

שנים אחדות לאחר צאת ספרו הראשון החל ע. הלל לכתוב גם שירים לילדים. שיריו הראשונים יצאו לאור בסוף שנות ה-50, וקובץ השירים הראשון, "בוקר טוב", יצא לאור בשנת 1961. מאז ועד מותו הוציא ספרים רבים נוספים, שחלקם קבצים מחודשים של שירים שיצאו כבר בקבצים קודמים. בספרי הילדים שלו שיתף פעולה עם כמה מבכירי המאיירים בישראל, בהם רות צרפתי, שמואל כץ, אלונה פרנקל ועוד. גם לאחר מותו מוסיפות הוצאות ספרים להוציא לאור קבצים משיריו בלוויית איורים חדשים.

כמו בשירתו למבוגרים, נסובו רבים משירי הילדים שחיבר סביב הטבע, ובמיוחד סביב בעלי החיים: הבולבול מלווה את מהלך השמש בשמים בשירתו, מזריחה ועד שקיעה ("בולבול למה ככה"), החסידה מכירה בפחד הצפרדעים מפניה ("ישמרני אלוהים"), המרבו מתלונן על כיעורו, ושרשרת שלמה של חיות מתלוננות על גורלן ומבקשות להיות יצור אחר, שנדמה להן שגורלו טוב משלהן ("מזבוב עד פיל"). עוד מככבים בשיריו הפשוש, הצופית, החרגול, היען, הכלבים והחתולים וכן חיות רבות נוספות.

כבר בראשית כתיבתו לילדים יצר הלל את הדמות הבדיונית "דודי שמחה", גיבור ששב והופיע בעלילות רבות בספריו לאורך השנים. סיפורי הדוד שמחה כתובים בחרוזים ומתארים אותו כאדם מבולבל ומוזר מעט, האהוב על אחיינו משום שאינו נוהג ככל המבוגרים, אלא משתטה ומשתובב כילד. הלל תיאר אותו כ"מין דוד שמח שאינו משתבץ בחיים הרגילים, אבל הוא שנותן להם טעם". סיפורי הדוד שמחה זכו למספר עיבודים בתיאטרון.

במרץ 2024 יצא לאור ספרו "מה עושים העצים", באיוריו של דוד פולנסקי, (הוצאת פועלים, הקיבוץ המאוחד). פולנסקי נתן באיוריו לספר פרשנות חדשה של שיח המתנהל בין הילד לבין העולם לאורך שנות ילדותו[11].

בול על שירו עריכה

שירו "מדוע לובשת הזברה פיג'מה" הונצח פעמיים על בול ישראלי (ב-1984 וב-2013).

פרוזה ופזמונים עריכה

מלבד שירה וספרות ילדים, פרסם הלל גם פרוזה אוטוביוגרפית בספר "תכלת וקוצים", ובעיבוד המכוון לילדים של קטעים מתוכו, שפורסם בספר "ענן ביד".

אחדים מהשירים בספריו הולחנו וכך התפרסמו יותר. בנוסף להם כתב פזמונים ושיתף פעולה עם המלחין סשה ארגוב, שהלחין אותם עבור להקת "התרנגולים" ועבור הרכבים נוספים. מרביתם קובצו בספר "ג'ירף בג'ינס כחול". עם שיריו המפורסמים נמנים "יוסי, ילד שלי מוצלח", "ככה סתם", "דוד שמש ואנטנה", "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "בולבול, למה ככה?", "לא ידעתי מה", "מה עושים העצים", "שתי אווזות" ועוד.

עבודתו כאדריכל נוף עריכה

במהלך הקריירה המקצועית שלו שימש הלל מתכנן גנים בעיריית ירושלים, כתב ב"גן ונוף" ואף ערך אותו שנים אחדות, תכנן שכונות מגורים, רחובות וגנים בערים (אשדוד, נצרת עילית, ערד ועוד) ובקיבוצים (דליה, אפיקים, נחל עוז ועוד).

כתיבתו המקצועית התמקדה בפרקטיקה של תכנון גנים והקמתם, וביטאה ניסיון לפתח שפה עיצובית המשתמשת בחומרים מקומיים וזמינים, ואופני פיתוח המאפשרים אחזקה נאותה בתנאי הקרקע, האקלים והמים של ישראל, מתוך שאיפה שכל אלו יביאו במרוצת השנים ליצירת סגנון ישראלי בגינון[12]. בשנותיו הראשונות כאדריכל נוף למד רבות מאברהם קרוון, הגנן הראשי של עיריית תל אביב-יפו ומי שתכנן את גן העצמאות ואת גן התקווה בתל אביב. אולם מורהו העיקרי, לדבריו, הוא הטבע של ארץ ישראל: ”אין לקבוע כללים מראש ואין להיתפש מלכתחילה להגדרות... נלמד מהחורש בארץ. הוא מקסים ביופיו. הוא לא מכיר בכללים של דומיננט ואקצנט. יש בו פה ושם גושים-גושים או קבוצות-קבוצות של עצים”[13].

עבודותיו מתאפיינות בקווים חופשיים ללא סימטריה, תבליט משופע וגבנוני, צמחייה השתולה בערבוביה כמו-טבעית, ודומם המשתלב במכלול הגן. העיצוב הפשוט משרה תחושה של מרחב פונקציונלי, המאפשר מגוון שימושים בגן. כפי שכתב במאמריו, כך גם בעבודותיו העדיף שימוש בחומרים מקומיים וזמינים, זולים להקמה וקלים לאחזקה.

הצמחייה, לדידו של הלל, היא בעלת תפקיד מרכזי בעיצוב אופיו של הנוף. הוא הדגיש את העדיפות שיש לתת לצמחייה המקומית, אך הכיר גם בצורך לקבל ולאמץ עצים "מיובאים" על מנת להעשיר את המגוון: ”מה זה ארץ-ישראלית? חרוב לא היה בתנ"ך ואקליפטוס הוא עניין של מאה שנה... יש הרבה עצים שאימצנו, כמו שהמדינה אימצה את ההורים שלי ושלך”[14].

עם עבודותיו נמנים:

פרסים באדריכלות עריכה

על שתיים מעבודותיו זכה בפרס רוקח לאדריכלות: ב-1979 על שכונת כפיר (עם האדריכלים אורה ויעקב יער) וב-1987 על מוזיאון האצ"ל ופארק צ'ארלס קלור (עם האדריכלים אמנון ניב, אמנון שוורץ ודני שוורץ).

הנצחה באדריכלות עריכה

מעט מתיעוד עבודתו כאדריכל נוף נמסר לארכיון אדריכלות ישראל על ידי משפחתו בשנת 2012.

חיים אישיים עריכה

הלל היה אביהן של שלוש בנות, הסופרת ובמאית התיאטרון טל עומר, הסטנדאפיסטית נולי עומר, והילה עומר.

הלל נפטר ב-1990 ממחלת לב, והובא למנוחות במשמר העמק.

ספריו עריכה

שירה עריכה

שירים וסיפורים לילדים עריכה

פרוזה ופזמונים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

ספרים

מאמרים

קישורים חיצוניים עריכה

על יצירתו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.27.
  2. ^ IBBY, Honour List (1990), 1990, pp.16-17.
  3. ^ צבי לוז, שירת ע. הלל, 1996, עמ' 17–20.
  4. ^ שם, עמ' 18.
  5. ^ שם, עמ' 40.
  6. ^ שם, עמ' 41–43.
  7. ^ כלומר, חוויה דתית-אמונית
  8. ^ ש. שפרה (מראיינת), "משורר על רקע גנים", דבר, 18/5/1973, מצוטט אצל לוז 1996, עמ' 43.
  9. ^ צבי לוז, שירת ע. הלל, 1996, עמ' 55.
  10. ^ שם, עמ' 59.
  11. ^ דבורקין, מור פוגלמן (2024-03-14). "בזכות האיורים דוד פולנסקי העניק חיים חדשים לשיר של ע.הלל". Ynet. נבדק ב-2024-03-17.
  12. ^ הלל עומר, "על בעיות הגננות בארץ", גן ונוף כא, י (1966), 402–403.
  13. ^ יצחק גולני, "העץ המתאים למקום הנכון – ריאיון עם אדר' הגנים הלל עומר", גן ונוף כז, יא–יב (1972), 617–620.
  14. ^ אסתר זנדברג, "מישהו קורא זגג", העיר, 29 במאי 1987'
  15. ^ גן הפיסגה / הפסגה, באתר פרויקט תל אביב–יפו