פאפו גומס
אלחנדרו דריו גומס (בספרדית: Alejandro Darío Gómez, נהגה: [aleˈxandɾo ðaˈɾi.o ˈɣomes] נולד ב-15 בפברואר 1988 בבואנוס איירס, ארגנטינה), הידוע גם בשם פאפו גומס (Papu), הוא כדורגלן ארגנטינאי, המשחק בעמדת הקשר ההתקפי בקבוצת מונצה מהסרייה א' ובנבחרת ארגנטינה.
 | ||||
| גומס במדי אטאלנטה 2017 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
15 בפברואר 1988 (בן 36) בואנוס איירס, ארגנטינה | |||
| שם מלא | אלחנדרו דריו גומס | |||
| גובה | 1.67 | |||
| עמדה | קשר התקפי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן** | ||||
| ||||
|
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-8 באוקטובר 2023 ** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-18 בדצמבר 2022 | ||||
קריירת מועדונים עריכה
גומס החל את קריירת המועדונים שלו במולדתו עם ארסנל דה סרנדי, לפני שהצטרף לסן לורנסו בשנת 2009. בשנה שלאחר מכן הוא הוחתם על ידי המועדון האיטלקי קטניה, שיחק שם שלוש שנים ובשנת 2013 חתם בשורות הקבוצה האוקראינית מטאליסט חרקוב, באוקראינה שיחק גומס עונה אחת לפני שחזר לאיטליה וחתם בשורות אטאלנטה, בה שיחק 6.5 עונות מתוכן 3.5 עונות גם שימש כקפטן הקבוצה. בינואר 2021 לאחר סכסוך עם מאמן הקבוצה, עבר גומס למועדון הספרדי סביליה מהליגה הספרדית הבכירה. ולאחר 2.5 עונות בספרד חזר לאיטליה וחתם בשורות מונצה.
ארסנל דה סרנדי עריכה
גומס החל את קריירת הנוער שלו ב-2003 בשורות הקבוצה הארגנטינאית ארסנל דה סרנדי. כשנתיים לאחר מכן ב-2005 הוא נקרא לראשונה לקבוצה הבוגרת אך לא זכה להופיע בה באופן קבוע, בעונת האפרטורה של 2006, החל גומס לקבל דקות יותר משמעותיות ואף כבש שני שערים ב-15 הופעות, כאשר ארסנל סיימה את העונה במקום החמישי.
ב־30 בנובמבר 2007, כבש גומס את שני השערים החשובים ביותר בקריירה שלו עד לאותה נקודה, במסגרת המשחק הראשון בחוץ בגמר הקופה סודאמריקאנה, נגד קלוב אמריקה המקסיקנית, והעניק לארסנל יתרון 2–3 יקר לקראת משחק הגומלין ,[1] ארסנל הפסידה בגומלין בבית בתוצאה 1–2 אך זכתה בגביע בזכות שערי חוץ.[2]
סן לורנסו עריכה
ב-2009 החתימה סן לורנסו דה אלמרגו את גומס תמורת סכום של שני מיליון דולר, מחצית משווי השוק המשוער שלו, לקראת עונת הקלאוסורה של 2009.[3] הביצועים המרשמים שלו, הכוללים שמונה שערים ב-48 הופעות, משכו את תשומת ליבם של סקאוטים מרחבי אירופה מה שהוביל ביולי 2010 למעברו של גומס לקבוצת קטניה מהליגה האיטלקית הבכירה, תמורת שלושה מיליון אירו.[4]
קטניה עריכה
ב-31 ביולי 2010 ערך גומס את הופעת הבכורה שלו במדי קטניה כשהופיע בהרכב הפותח במשחק ידידות נגד הראקליס סלוניקי היוונית, שהסתיים בניצחון 0–1. גומס השתלב בצורה טובה בקבוצה והפך לחלק בלתי נפרד מהרנסס שחווה המועדון בשלוש העונות הבאות.
אל פאפו תרם ארבעה שערים וחמישה בישולים בכל אחת משתי העונות הראשונות שלו. אך הפריצה הגדולה שלו הגיעה במהלך עונת 2012/2013, אז יכולות עשיית המשחק והיכולת ההתקפית שלו הפכו למנוע של הקבוצה, והצעידו את המועדון לשיאי ניצחונות ונקודות[5] "הרוזאצורי" סיימו את העונה במקום השמיני, והשוו את המיקום הגבוה ביותר שלהם אותו השיגו בעונת 1964/1965, אך היו חסרות להם 5 נקודות כדי להרוויח מקום בליגה האירופית. וגומס שהוביל את הקבוצה להישגי השיא הללו תואר כשחקן הטוב ביותר בתולדות המועדון.[6] גומס סיים את העונה עם שמונה שערים ב-36 הופעות, שני רק לגונסאלו ברחסיו, בנוסף תרם גומס גם שבעה בישולים, מה שהפך אותו לשחקן שהיה מעורב בהכי הרבה שערים באותה עונה עבור קטניה.
במהלך הקיץ מכרה קטניה את גומס למטאליסט חרקוב האוקראינית והחליפה אותו בסבסטיאן לטו שהגיע בהעברה חופשית מפנאתינייקוס.[7]
מטאליסט חרקוב עריכה
גומס דחה הצעות ממספר מועדונים גדולים, ביניהם אתלטיקו מדריד, פיורנטינה ואינטר מילאנו, וביקש העברה למועדון פחות מפורסם מטאליסט חרקוב מהליגה האוקראינית תוך שהוא מסביר את מעברו במחויבות המועדון לצמיחה וההזדמנות לשחק בליגת האלופות.[8] חרקוב שילמה עבורו לקטניה שבעה מיליון אירו,[9] וב־2 באוגוסט 2013 הוא חתם על חוזה לארבע שנים, חוזה שכלל סעיף שחרור על סך 12 מיליון אירו.
עם זאת, כבר מההתחלה העניינים לא הסתדרו בצורה טובה, כשבועיים לאחר המעבר אופ"א הרחיקה את חרקוב מליגת האלופות בגלל מעורבותו של המועדון בהטיית משחקים בשנת 2008.[10] פאפו לא הצליח להתאקלם בקבוצה בעקבות קשיי שפה ותרבות, והאיכות הירודה של הליגה לטענתו ובדצמבר של אותה שנה בפגרת החורף ביקש גומס להשתחרר מהחוזה שלו, לפיכך הוא ביקש העברה חזרה לסרייה A בחלון ההעברות של ינואר, רצוי לפיורנטינה, ואף הסכים להפחתת שכר משמעותית כדי להשיג זאת.[11] עם זאת, בקשתו לא התקבלה, והוא נשאר בחרקוב עד סוף העונה, שיחק ב־23 משחקים, הבקיע שלושה שערים ובישל ארבעה, וסייע לחרקוב לסיים במקום השלישי בליגה.
גומס סירב לחזור לאוקראינה בעונה שלאחר מכן בגלל האקלים הפוליטי ההפכפך והאלימות ששררו באוקראינה באותה תקופה. הוא הצהיר "זה מצב נורא, מאוד לא יציב, מכיוון שכולנו עצובים וחיים בפאניקה. . . אין לי שום כוונה לחזור. . . אני אשאר בבואנוס איירס . . . עד שיהיו ערבויות לביטחוני, אני לא יכול לחשוף את משפחתי לסכנות האלה."[12] שחקנים רבים, בעיקר זרים, עזבו גם כן את הליגה מאותה סיבה, כולל שלושה מחבריו לקבוצה של גומס, ושישה מהאלופה שחטאר דונייצק.[13] כתוצאה מכך, הליגה האוקראינית חוותה צניחה במספר הזרים מ -170 ל -60 במהלך השנתיים הבאות.[14]
אטאלנטה עריכה
לאחר עזיבתו של ג'אקומו בונוונטורה למילאן ב-1 בספטמבר 2014, החתימה אטאלנטה את גומס עוד באותו יום על חוזה לשלוש שנים, בשעות האחרונות של חלון ההעברות באיטליה.[15] העונה הראשונה של גומס במדי אטאלנטה הייתה מכובדת, והוא תרם שלושה שערים ושני בישולים ב-24 הופעות, אך ברמה הקבוצתית אטאלנטה חוותה עונה לא טובה ובסיומה הייתה רחוקה רק מקום אחד ושלוש נקודות מקליארי, שירדה לסרייה ב'.
בעונה שלאחר מכן, הוביל פאפו את המועדון גם בשערים וגם בבישולים עם שבעה ושישה, בהתאמה, כשהוא מציג מחדש את היכולת שהפגין בעונתו האחרונה בקטניה, ולמרות המשך העדר תמיכה התקפית הוביל את אטלנטה למקום ה-13 בליגה.[16] הופעותיו צדו את עינם של כמה מועדונים גדולים, מה שדחף את המועדון מברגמו להאריך את חוזהו בשלוש עונות נוספות עד יוני 2020, ב־4 בפברואר 2016.[17]
במהלך עונת 2016/2017, המשיך גומס להשתפר וחווה עונת שיא מבחינה אישית, הוא היה מעורב ישירות ב-26 מתוך 62 שערי הקבוצה כשכבש שיא אישי של 16 שערים ובישל עוד עשרה, והוביל את הקבוצה למקום הרביעי בניגוד לכל התחזיות ולמקום בליגה האירופית. ועל כן בסוף העונה האריכה אטאלנטה את חוזהו בשנתיים נוספות עד יולי 2022 כמו כן בעקבות פרישתו של כריסטיאן ריימונדי, קיבל פאפו את סרט הקפטן של הקבוצה.
את עונת 2017/2018 סיימה אטלאנטה במקום השביעי, שהבטיח לה מקום בסיבוב המוקדמות השני של הליגה האירופית ומיצבה את עצמה כקבוצה שיכולה להתמודד בצמרת, תוך שגומס בעונתו הראשונה כקפטן, כובש שישה שערים ומבשל עוד עשרה.
עונת 2018/2019 הייתה עונה היסטורית עבור גומס ועבור אטאלנטה. כקפטן עזר גומס להוביל את אטאלנטה לסיים במקום השלישי בסרייה א', מקום המקנה את הזכות להשתתפות היסטורית עבור אטאלנטה בליגת האלופות של אופ"א, ברמה האישית גומס כבש שבעה שערים ואף סיים כמלך הבישולים של הליגה, עם 11 (בצוותא עם דריס מרטנס מנאפולי). בנוסף הגיעה אטאלנטה גם לגמר הגביע האיטלקי, שם הפסידה ללאציו בתוצאה 0–2.
בעונת 2019/2020 המשיך גומס להטביע את חותמו, כאשר סיים שוב כמלך הבישולים של הליגה עם 16 בישולים וכבש בעצמו עוד שבעה, תוך שהוא מוביל את אטלאנטה לעונת השיא שלה. הקבוצה סיימה אמנם שוב במקום השלישי, אך שברה את שיאי הניצחונות, הנקודות והשערים שלה והבטיחה שנה שנייה ברציפות את המקום בליגת האלופות.
את העונה בליגת האלופות פתחה אטלאנטה בצורה רעה, כשהפסידה את כל שלושת משחקיה בסיבוב הראשון של שלב הבתים והייתה קרובה להדחה, אך בזכות תיקו ושני ניצחונות בסיבוב השני הצליחה אטלאנטה להעפיל לשמינית הגמר בהנהגתו של הקפטן גומס שגם כבש את שער הבכורה שלו בליגת האלופות בניצחון הביתי על דינמו זאגרב הקרואטית.[18] בשלב שמינית הגמר השיגה אטלאנטה ניצחון כפול על קבוצת ולנסיה הספרדית תוך שהיא מציגה צמד משחקים מלהיבים ומרובי שערים ועלתה לרבע הגמר מול פריס סן ז'רמן לה הפסידה, פאפו סיים קמפיין מוצלח עם שער ושני בישולים בתשע הופעות.
גומס פתח מצוין את עונת 2020/2021 והוא כבש 4 שערים ב-10 הופעות. ב-1 בדצמבר בהפסקת המחצית במשחק בין אטלאנטה למיטיולן במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות התפתח ויכוח סוער בין גומס למאמן אטאלנטה ג'אן פיירו גספריני בנוגע למיקומו על המגרש. וגומס לא שב למגרש בתחילת המחצית השנייה, במשחק הבא נגד אייאקס היחסים כבר התערערו לחלוטין.[19] ואף על פי שגומס פתר את הבעיות עם נשיא המועדון הוא הצהיר כי לא ניתן לאחות את הקרע עם המאמן גספריני .[20] ב-16 בדצמבר ערך גומס את הופעתו האחרונה במועדון במשחק הליגה נגד יובנטוס. ב-26 בינואר 2021, אחרי שש וחצי שנים באטאלנטה, עזב גומס את המועדון.
סביליה עריכה
ב-26 בינואר 2021 חתם גומס בסביליה לשלוש שנים וחצי, תמורת שלושה מיליון אירו לעונה. אטאלנטה קיבלה תמורתו חמישה וחצי מיליון אירו, ועוד שלושה מיליון בעתיד.[21] ב-2 בפברואר ערך גומס את הופעת הבכורה שלו במדי סביליה במשחק רבע גמר גביע המלך נגד אלמריה. את הופעת הבכורה שלו בלה ליגה, ערך גומס ב-6 בפברואר 2021 במשחק נגד חטאפה, בו גם כבש את שער הבכורה שלו בקבוצה. בסך הכל בעונתו הראשונה כבש גומס 3 שערים ב-23 הופעות במדי הקבוצה בכל המסגרות. בעונה המלאה הראשונה שלו בקבוצה עונת 2021/2022 הפך גומס לשחקן משמעותי, והוא סיים אותה עם 6 שערים ב-40 הופעות בכל המסגרות. ב-1 בספטמבר 2023 שוחרר מהקבוצה.
מונצה עריכה
ב-29 בספטמבר 2023 חזר גומס לאיטליה וחתם במונצה. ב- 20 באוקטובר 2023 הושעה גומס לשנתיים מפעילות בעקבות כשלון בבדיקת סמים.
קריירה בינלאומית עריכה
.jpg)
גומס מחזיק באזרחות כפולה ארגנטינאית ואיטלקית, לאחר שקיבל אזרחות איטלקית ב־14 במאי 2016, בזכות אשתו שהיא אזרחית איטלקית,[22] אך הוא מייצג את נבחרת ארגנטינה.
בשנת 2007 זומן גומס לייצג את נבחרת ארגנטינה עד גיל 20 באליפות אמריקה הדרומית לנוער בפרגוואי. בהמשך אותה שנה הוא היה חלק מהסגל של ארגנטינה שזכה בגביע העולם עד גיל 20 של פיפ"א שנערך בקנדה.
לאחר ששיחק בארגנטינה רק ברמת הנוער, האמינו כי אזרחותו הכפולה והחיים באיטליה יגרמו לו לבחור לייצג את הנבחרת האיטלקית, וגומס אף הביע עניין לייצג אותה.[22] אך פיפ"א קבעה שהוא אינו רשאי לייצג את איטליה כיוון שלא החזיק באזרחות איטלקית כשייצג לראשונה את ארגנטינה וכיוון שאין לו שורשים איטלקיים (מה שהיה מאפשר לו לעקוף דרישה זו).[23]
ב-19 במאי 2017 קיבל גומס לראשונה זימון לנבחרת ארגנטינה על ידי המאמן החדש חורחה סמפאולי, לקראת משחקי הידידות של ארגנטינה מול הנבחרות של ברזיל וסינגפור שנערכו ביוני של אותה שנה.[24] את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ערך גומס במשחק נגד סינגפור שהתקיים ב-13 ביוני 2017, משחק שהסתיים בתוצאה 0–6 לטובת ארגנטינה. גומס גם כבש את שער הבכורה שלו במדים הלאומיים, ואף בישל שער נוסף לפדריקו פאסיו באותו משחק.[25] באותה שנה ערך גומס שלוש הופעות נוספות בנבחרת.
גומס לא זומן לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 2018 שנערך ברוסיה, אולם באוקטובר 2020, לאחר שתי עונות מוצלחות במדי אטאלנטה, בסרייה א' ובליגת האלופות, הוא זומן לסגל הנבחרת לקראת מוקדמות מונדיאל 2022. לאחר שלא זכה לדקות בשלושת המשחקים הראשונים של נבחרת ארגנטינה נגד הנבחרות של אקוודור, בוליביה ופראגוואי, ערך בכורה מחודשת במדים הלאומיים ב-17 בנובמבר 2020, כששותף כמחליף בניצחון 0–2 על פרו.
נכלל בסגל נבחרת ארגנטינה שזכתה בטורניר מונדיאל 2022.[26]
סגנון משחק עריכה
סגנון המשחק של גומס מאופיין במרכז כובד נמוך וזריזות רגליים, הוא נחשב לשחקן יצירתי ודינאמי הידוע בכישורי הכדרור שלו. יש לו יכולת מסירה טובה והוא שולט בשתי הרגליים. אף על פי שההתמחות שלו היא יצירת מצבים עבור חבריו לקבוצה הוא גם נחשב שחקן התקפה רב תכליתי, והוא מסוגל לשחק בכמה עמדות התקפיות, ואף תופקד כחלוץ מרכזי או כ-9 מדומה בכמה הזדמנויות, אם כי בדרך כלל הוא משחק בתור חלוץ שני, או בתור פליימייקר באגף שמאל עמדה שמאפשרת לו לקחת את המגינים של הקבוצה היריבה באחד על האחד, לחתוך למרכז ולבעוט ברגלו הימנית החזקה. בעונות האחרונות הוא מוצב לעיתים קרובות מאחורי החלוץ מה שמאפשר לו גמישות להסתובב במגרש ולהחליף עמדות. גומס נחשב גם לבועט טוב של בעיטות חופשיות ולא פעם הוא בועט את הפנדלים עבור קבוצתו. בנוסף ליכולת המשחק שלו ניחן גומס גם בכושר מנהיגות ועל כן הוא משמש כקפטן של אטאלנטה החל מעונת 2017.
סטטיסטיקות קריירה עריכה
מועדונים עריכה
מעודכן ל-9 באוקטובר 2023
| מועדון | עונה | ליגה | גביע | בינלאומי | סה"כ | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ליגה | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| ארסנל דה סרנדי | 2005/2006 | ליגת העל הארגנטינאית | 5 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 5 | 0 |
| 2006/2007 | 22 | 2 | 0 | 0 | 2 | 0 | 24 | 2 | ||
| 2007/2008 | 32 | 2 | 0 | 0 | 14 | 3 | 46 | 5 | ||
| 2008/2009 | 18 | 8 | 0 | 0 | 0 | 0 | 18 | 8 | ||
| סה"כ | 77 | 12 | 0 | 0 | 16 | 3 | 93 | 15 | ||
| סן לורנסו | 2008/2009 | ליגת העל הארגנטינאית | 16 | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 16 | 1 |
| 2009/2010 | 32 | 7 | 0 | 0 | 10 | 1 | 42 | 8 | ||
| סה"כ | 48 | 8 | 0 | 0 | 10 | 1 | 58 | 9 | ||
| קטניה | 2010/2011 | סרייה א' | 36 | 4 | 1 | 0 | 0 | 0 | 37 | 4 |
| 2011/2012 | 34 | 4 | 1 | 1 | 0 | 0 | 35 | 5 | ||
| 2012/2013 | 36 | 8 | 3 | 1 | 0 | 0 | 39 | 9 | ||
| סה"כ | 106 | 16 | 5 | 2 | 0 | 0 | 111 | 18 | ||
| מטאליסט חרקוב | 2013/2014 | ליגת העל האוקראינית | 23 | 3 | 1 | 1 | 0 | 0 | 24 | 4 |
| סה"כ | 23 | 3 | 1 | 1 | 0 | 0 | 24 | 4 | ||
| אטאלנטה | 2014/2015 | סרייה א' | 24 | 3 | 1 | 0 | 0 | 0 | 25 | 3 |
| 2015/2016 | 34 | 7 | 2 | 0 | 0 | 0 | 36 | 7 | ||
| 2016/2017 | 37 | 16 | 2 | 0 | 0 | 0 | 39 | 16 | ||
| 2017/2018 | 33 | 6 | 4 | 1 | 7 | 2 | 44 | 9 | ||
| 2018/2019 | 35 | 7 | 5 | 2 | 6 | 2 | 46 | 11 | ||
| 2019/2020 | 36 | 7 | 1 | 0 | 9 | 1 | 46 | 8 | ||
| 2020/2021 | 10 | 4 | 0 | 0 | 6 | 1 | 16 | 5 | ||
| סה"כ | 209 | 50 | 15 | 3 | 28 | 6 | 252 | 59 | ||
| סביליה | 2020/2021 | לה ליגה | 18 | 3 | 3 | 0 | 2 | 0 | 23 | 3 |
| 2021/2022 | 29 | 5 | 4 | 1 | 7 | 0 | 40 | 6 | ||
| 2022/2023 | 19 | 1 | 0 | 0 | 8 | 0 | 27 | 1 | ||
| סה"כ | 66 | 9 | 7 | 1 | 17 | 0 | 90 | 10 | ||
| מונצה | 2023/2024 | סרייה א' | 2 | 0 | 0 | 0 | - | 2 | 0 | |
| סה"כ | 2 | 0 | 0 | 0 | - | 2 | 0 | |||
| סה"כ בקריירה | 531 | 98 | 28 | 7 | 71 | 10 | 628 | 115 | ||
נבחרת עריכה
מעודכן ל-18 בדצמבר 2022
| ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 2017 | 4 | 1 |
| 2020 | 1 | 0 |
| 2021 | 6 | 2 |
| 2022 | 6 | 0 |
| סה"כ | 17 | 3 |
תארים עריכה
מועדונים עריכה
ארסנל דה סרנדי
- קופה סודמריקנה: 2007
- אליפות סורוגה בנק (אנ'): 2008
סביליה
נבחרות עריכה
נבחרת ארגנטינה עד גיל 20
ארגנטינה
אישיים עריכה
- מלך הבישולים של הסרייה א' 2018/2019, 2019/2020
- שחקן החודש בסרייה א': יוני 2020,[27] ספטמבר 2020 [28]
- שחקן השנה של ה- Atalanta BC News לשנת 2020 [29]
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל, באתר ESPN
- וידאו: שערים של אלחנדרו פאפו גומס במועדון הכדורגל של ארסנל דה סראנדי (ארגנטינה)
- אלחנדרו דריו גומס - סטטיסטיקה של ליגת העל הארגנטינאית בכדורגל (בספרדית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Romero, Henry (6 בדצמבר 2007). "Arsenal stun America in Sudamericana". REUTERS. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Homewood, Brian (6 בדצמבר 2007). "Soccer-Argentina's Arsenal win Sudamericana to claim first title". REUTERS. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Papu" Gómez, el nuevo refuerzo de San Lorenzo". Diario26. 3 בפברואר 2009. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Inter-Ranocchia: ufficiale Zuculini è del Genoa" (באיטלקית). La Gazzetta dello Sport. 21 ביולי 2010. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Galindo, Peter (28 בנובמבר 2013). "Catania Club Focus: Rossazzurri not missing Lodi as much as Papu". Forza Italian Football. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Calcio Catania: La Storia". Calcio Catania. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Galindo, Peter (22 במאי 2014). "Top 10 Worst Players in Serie A 2013/14". Forza Italian Football. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tribal Football Staff (3 באוגוסט 2013). "Alejandro Gomez: I turned down Inter Milan, Fiorentina". Tribal Football. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ross, Ryan (2 באוגוסט 2013). "Gomez leaves Catania for Metalist". Forza Italian Football. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Metalist Kharkiv remain banned from Champions League". BBC. 16 באוגוסט 2013. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bargellini, Simone (13 בדצמבר 2013). "Transfer News: Metalist Kharkiv winger Alejandro Gomez keen to join Fiorentina". Sky Sports. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Football Italia staff (22 ביולי 2014). "Gomez refuses Ukraine return". Football Italia. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Baxter, Kevin (11 באוקטובר 2014). "Ongoing conflict in Ukraine wreaks havoc on country's Premier League". The L.A. Times. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Agence France-Presse (16 במרץ 2016). "Out of Champions League, Dynamo Kiev and Ukraine football must now face harrowing reality". The National. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Football Italia staff (1 בספטמבר 2014). "Official: Papu Gomez to Atalanta". Football Italia. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dalmonte, Edo. "Serie A Team of the Season 2015-16". Football Italia. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Colla, Claudio (4 בפברואר 2016). "ITALY/ OFFICIAL, Papu Gomez renews for Atalanta". TRANSFERmarketWEB. אורכב מ-המקור ב-14 בפברואר 2017. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Champions League (Sky Sports)". SkySports (באנגלית). נבדק ב-12 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gomez v Gasperini: What happened? | Football Italia, www.football-italia.net
- ^ Report: Gomez clears the air with Percassi | Football Italia, www.football-italia.net
- ^ העברות בעולם, 26.1: פאפו גומס חתם בסביליה, לאוטרו יאריך חוזה באינטר?, באתר וואלה!, 26 בינואר 2021
- ^ 1 2 Football Italia staff (14 במאי 2016). "Papu Gomez available for Italy". Football Italia. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Football Italia staff (5 בנובמבר 2016). "Papu Gomez cannot play for Italy". Football Italia. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jamie Smith (19 במאי 2017). "Icardi's Argentina exile over, but Aguero misses out". Goal.com. נבדק ב-7 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Singapore 0 Argentina 6: Dream debut for Gomez in Sampaoli's bold experiment". FourFourTwo (באנגלית). 13 ביוני 2017. אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2017. נבדק ב-13 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lista de la Selección Argentina para el Mundial de Qatar 2022 באתר TyC Sports, 11 בנובמבר 2022 (בספרדית)
- ^ "Alejandro Gomez MVP For June". Serie A. 13 ביולי 2020. נבדק ב-13 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ALEJANDRO GOMEZ MVP OF SEPTEMBER | News | Lega Serie A, www.legaseriea.it (באנגלית)
- ^ AtalantaBCNews, Player Of The Year: Papu Gomez, Mysite, 2020-07-28 (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 2021 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 ארמני • 2 מרטינס קוארטה • 3 טגליאפיקו • 4 מונטייל • 5 פארדס • 6 פסלה • 7 דה פול • 8 אקוניה • 9 אגוארו • 10 מסי • 11 די מריה • 12 מרצ'סין • 13 רומרו • 14 פלאסיוס • 15 גונסאלס • 16 ח. קוריאה • 17 דומינגס • 18 רודריגס • 19 אוטמנדי • 20 לו סלסו • 21 א. קוריאה • 22 לא. מרטינס • 23 א. מרטינס • 24 גומס • 25 לי. מרטינס • 26 מולינה • 27 אלברס • 28 מוסו • מאמן: סקאלוני |
| |
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 2022 (אלופת העולם) | ||
|---|---|---|
|
1 ארמני • 2 פוית • 3 טגליאפיקו • 4 מונטייל • 5 פארדס • 6 פסלה • 7 דה פול • 8 אקוניה • 9 אלברס • 10 מסי • 11 די מריה • 12 רולי • 13 רומרו • 14 פלאסיוס • 15 קוריאה • 16 אלמדה • 17 גומס • 18 רודריגס • 19 אוטמנדי • 20 מק אליסטר • 21 דיבאלה • 22 לא. מרטינס • 23 א. מרטינס • 24 פרננדס • 25 לי. מרטינס • 26 מולינה • מאמן: סקאלוני |
| |