פארסים

פארסים
پارسى
	פארסים בבומביי, 1873
אוכלוסייה
	110,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	הודו
דת
	זורואסטריות

אין לבלבל ערך זה עם הערך "פרסים" או "איראנים".

פארסים (בפרסית پارسى, שמשמעותה "פרסי"; בגוג'ראטית : પારસી = פֵּארֵסי) הם בני קבוצה אתנית שהיגרו לתת־היבשת ההודית מפרס במהלך הכיבוש המוסלמי בשנים 636–651 ובעקבות התמוטטות האימפריה הסאסאנית.^[1] הדת האתנית של הפארסים היא דת זרתוסטרא. האפוס "סיפורה של סנג'אן" (Qissa-i Sanjan) מתאר את ראשית התיישבותם של הפארסים בהודו, ולפיו נמשכה הגירת הפארסים גם בין המאות ה-8 וה-10 לגוג'ראט, שם קיבלו מקלט מרדיפות הדת של המוסלמים.^[2] גל אחר של זורואסטרים היגר מאיראן להודו בתקופת השושלת הקאג'ארית (1794–1925) והם מכונים בהודו "איראני" (אנ').

מספר הפארסים בהודו נמצא בירידה בשל שילוב של הגירה וילודה נמוכה. בסקר האוכלוסין של הודו משנת 2011 הוערך מספר הפארסים בהודו כ־57 אלף נפשות.^[3] עם הפארסים הנודעים נמנים פרדי מרקיורי, זובין מהטה, נרימן מהטה והומי באבא. מייסד קבוצת טאטא וראשי התאגיד לדורותיהם הם פארסים.

דמות ספרותית פארסית היא אאודה (Aouda) מהספר מסביב לעולם בשמונים יום של ז'ול ורן.

היסטוריה

האגדה המקומית מספרת על קבוצה של פליטים זורואסטרים שהגיעו לחופי הודו בספינות קטנות וביקשו מקלט מהשליט המקומי. לפי הסיפור, הם נשאו עמם כלים פולחניים, ספרי דת ומזכרות דתיות, והשלטון ההודי המקומי, לאחר בדיקה, קיבל אותם בברכה. הם קיבלו את השם "פארסים" מכיוון שהגיעו מפרס (איראן של היום), והם שמרו על דתם, תרבותם ומנהגיהם במשך דורות רבים.

חדירת הזורואסטריזם להודו מהווה פרק בדברי הימים של ההיסטוריה הדתית, ההגירה החלה בתקופת האימפריה האחמנית, כאשר הפרסים הרחיבו את שליטתם למערב תת-היבשת ההודית. אך ההגירה המשמעותית של זורואסטרים להודו התרחשה במאה ה-7 לספירה, בעקבות הכיבוש הערבי של פרס. בעקבות כיבוש זה, זורואסטרים רבים נמלטו מהרדיפות הדתיות לפרס ונמלטו לאזורים מערביים של הודו, בעיקר למדינות גוג'ראט ומהרשטרה של ימינו. לאחר הכיבוש האסלאמי של פרס במאה ה-7 לספירה, הזורואסטרים התמודדו עם רדיפות עזות, מה שגרם להגירה משמעותית מתוך רצון לשמר את אמונתם. ההגירה הבולטת ביותר התרחשה דרך הים, והובילה קבוצה של זורואסטרים לחוף המערבי של הודו. על פי המסורת, הם נחתו באזור גוג'אראט בסביבות המאה ה-8 לספירה, וסימנו את תחילתה של קהילת הפראסי בהודו.

מרכזית בנרטיב זה היא הדמות הבולטת, דאסטור נריוסאנג דאוואל, אחד מהכהנים הזורואסטריים הראשונים שהובילו את קהילתו להודו. להנהגתו הייתה חשיבות מכרעת במשא ומתן עם השליט ההינדי המקומי, ג'די ראנה, כדי להבטיח מקלט. הרישומים מצביעים על כך שהזורואסטרים הבטיחו להיטמע בתרבות המקומית מבלי לפגוע בזהותם הדתית, המסומלת באמצעות האנלוגיה הידועה של סוכר בחלב. הסכם זה אפשר להם לקיים את דתם בחופשיות תוך תרומה לחברה המקומית.

תאריכים היסטוריים מרכזיים בהגירה זו כוללים הקמת מקדשי אש בולטים, כגון אטאש בהרם בגוג'אראט ואחר כך במומבאי, שהפכו למוקדים לפעילויות הדתיות והחברתיות של הקהילה הפרסית. במשך מאות שנים, שמרו הפארסים על זהותם, הטקסים והמנהגים המובהקים שלהם, תוך השתלבות הדרגתית בסביבה החברתית-תרבותית ההודית הרחבה יותר.^[4]

דמויות מפתח בתהליכי ההגירה וההתיישבות

Jadi Rana: השליט המקומי בגוג'ראט שקיבל את הזורואסטרים הראשונים שהגיעו לאזור. לפי האגדה, הוא התנה את קבלת הזורואסטרים בקבלת חוקים ומנהגים מקומיים, אך אפשר להם לשמור על דתם ומסורתם. דמותו מסמלת את ההבנה והסובלנות שהפגינו חלק מהשליטים המקומיים כלפי המהגרים הזורואסטרים.^[5]
Changa Asa: דמות מפתח בהקמת קהילת Udvada, אחד המקומות הקדושים ביותר לזורואסטרים בהודו. תפקידו בהקמת המקדש הראשון ובשמירה על האש הקדושה הפך אותו לדמות מרכזית בהיסטוריה הדתית של הזורואסטרים בהודו.^[5]
Shah Jahan: קיסר מוגולי מהמאה ה-17 שהעניק זכויות ופריבילגיות לפרסים בהודו. למרות היותו מוסלמי, Shah Jahan הכיר בתרומת הקהילה הזורואסטרית לפיתוח כלכלי ותרבותי של האימפריה שלו.^[5]

שלבים עיקריים במהלכי ההגירה

המאה ה-7 לספירה: תחילת ההגירה - הכיבוש הערבי של פרס ב-651 לספירה הביא לסוף האימפריה הסאסאנית ולהתחלת ההגירה של זורואסטרים להודו. האירועים הללו הציבו אתגר עצום בפני זורואסטרים, אשר חיפשו מקום בו יוכלו לשמור על דתם ומסורתם ללא רדיפות.
המאה ה-8 לספירה: התיישבות בגוג'ראט - הגירה משמעותית התרחשה כאשר קבוצות של זורואסטרים הגיעו לחופי גוג'ראט בהודו. לפי האגדה המתוארת ב-Qissa-i Sanjan, קבוצה של זורואסטרים קיבלה מקלט מהשליט המקומי, Jadi Rana, בהסכמה לשמור על כמה כללים ולקבל את המנהגים המקומיים. הם הורשו להקים יישובים ולהקים מרכזים דתיים וקהילתיים.
המאה ה-10 וה-11 לספירה: הקמת הקהילות - במהלך המאות הללו, הקהילות הזורואסטריות המשיכו לגדול ולהתחזק בגוג'ראט, עם הקמתם של מקדשי אש ומרכזים דתיים נוספים. מקומות כמו Udvada הפכו למוקדי עלייה לרגל חשובים עבור זורואסטרים.^[5]

אירועים משמעותיים בתהליך ההגירה הזורואסטרית להודו והשפעתם

הקמת Bombay Parsi Panchayat (BPP): נוסד בשנת 1681, Bombay Parsi Panchayat הוא אחד המוסדות הפרסיים הוותיקים והמשפיעים ביותר בהודו. היא מילאה תפקיד חיוני ברווחה ובממשל של קהילת פארסי במומבאי, בניהול קרנות צדקה, בתי ספר ופרויקטי דיור. מאמצי ה-BPP סייעו לשמר את המסורות הזורואסטריות ולספק תמיכה לצרכים החברתיים והכלכליים של הקהילה.

הקרן האיראנית זורואסטריאן אנג'ומאן (IZA): הוקמה בשנת 1895, IZA משרתת את הצרכים של זורואסטרים ממוצא איראני בהודו. היא מפעילה יוזמות חינוכיות ותרבותיות שונות כדי לקדם את המורשת הזורואסטרית ולטפח תחושת קהילה בקרב הזורואסטרים האיראנים. עבודתה של IZA מדגישה את חילופי התרבות והתמיכה ההדדית המתמשכת בתוך הפזורה הזורואסטרית הרחבה יותר בהודו.

חוק הנישואין והגירושין של הפארסים (1936): חקיקה משמעותית זו סיפקה מסגרת חוקית לנישואים וגירושין פארסי בהודו, תוך הכרה במנהגים ובשיטות הדת הייחודיות של הקהילה. המעשה סייע להבטחת הזכויות המשפטיות וההגנה של יחידים ומשפחות פרסיות, המשקף את הזהות המובחנת של הקהילה בתוך מערכת המשפט ההודית.^[4]

השפעות דתיות ותרבותיות

הפארסים הביאו עמם עושר תרבותי וידע דתי אשר השפיעו על החברה ההודית במספר דרכים. ראשית, הטקסים והמסורות הזורואסטריות השתלבו בטקסים ובמנהגים ההודיים המקומיים, במיוחד באזורי גוג'ראט ומהרשטרה. הפולחנים של הפרסים, הכוללים הדלקת אש קדושה וביצוע טקסים מסורתיים במקדשים, השפיעו על טקסים דתיים בהודו והתמזגו בחלקם עם טקסים הינדואים מקומיים.

בנוסף, הערכים הזורואסטריים של כבוד לטבע ולחיים, לצד עקרונות המוסר של אמת וטוב לב, חלחלו לתוך התרבות ההודית והשתלבו בתרבויות ובדתות המקומיות. זורואסטרים רבים בהודו נחשבים למתקדמים מבחינת השכלה ותרבות, ותורמים רבות לתחומים שונים כמו ספרות, אומנות, מדע וטכנולוגיה.

לנוכחות הזורואסטריזם בהודו היו השלכות דתיות ותרבותיות משמעותיות, הן עבור הקהילה הפארסית והן עבור החברה ההודית הרחבה יותר. הדגש הזורואסטרי על הדואליות של טוב ורע והציווי המוסרי לבחור בצדק השפיע לא רק על אורח החיים הפארסי אלא גם הדהד עם מחשבה דתית הודית רחבה יותר.

טקסים ופסטיבלים פארסיים, כמו נברוז (ראש השנה) והגהמברס (חגים עונתיים), העשירו את המרקם התרבותי של הודו. חגיגות אלו, בסימן מנהגים ספציפיים, מוזיקה וחגים קהילתיים, הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית באזורים עם אוכלוסיות פארסיות משמעותיות. יתרה מכך, טקסי האש הקדושים של הזורואסטריות, שנשמרו בקפידה במקדשי אש, ממשיכים להוות מוקד של פולחן דתי וזהות תרבותית עבור הקהילה הפארסית.

סובלנות והתבוללות דתית היו גם סימני ההיכר של חוויית פארסים בהודו. למרות היותם מיעוט, הצליחו הפארסים לקיים את המנהגים הדתיים שלהם תוך טיפוח יחסים הרמוניים עם קהילות דתיות אחרות. השילוב הייחודי הזה של שימור ושילוב היווה דוגמה לדו-קיום דתי, תורם לחברה הפלורליסטית של הודו. בנוסף, האתיקה הזורואסטרית המדגישה את הצדקה, האמת והטוהר מקבילה והשלימה את תורתם המוסרית של ההינדואיזם והבודהיזם, וטיפחה עוד יותר כבוד והבנה הדדיים.^[5]^[6]

חלחול רעיונות זורואסטריים בהודו

הזמן והאינטראקציה בין הקהילות הזורואסטריות וההודיות הובילו לחלחול הדדי של רעיונות, מסורות וערכים. כמה רעיונות זורואסטריים שמצאו דרכם להודו כוללים:

עקרונות מוסריים: עקרונות של אמת, צדק וטוב לב, המהווים יסוד בתורת זורואסטר, השתלבו בתרבות ההודית והפכו לחלק מהערכים המוסריים של הקהילות המקומיות. למאמצים הפילנתרופיים של קהילת הפארסים הייתה השפעה מתמשכת על החברה ההודית. פילנתרופים פארסיים בולטים, כמו משפחת טאטא, מימנו מוסדות חינוך רבים, בתי חולים ומרכזי מחקר. מוסדות כמו מכון טאטא למדעי החברה (TISS), שהוקם ב-1936, ובית החולים טאטא ממוריאל, שהוקם ב-1941, ממשיכים למלא תפקיד קריטי בקידום החינוך, שירותי הבריאות והרווחה החברתית בהודו.^[7]
כבוד לטבע: הדת הזורואסטרית מדגישה את הכבוד לטבע והגנה על הסביבה. ערכים אלו השפיעו על תפיסות אקולוגיות בהודו, במיוחד בקרב קהילות שחיו בקרבת הזורואסטרים.^[7]
חגיגות וטקסים: טקסים דתיים וחגיגות זורואסטריות, כגון נורוז (חג השנה החדשה), הפכו לאירועים חשובים גם בקרב קהילות הודיות אחרות, כאשר בני הדתות השונות מצטרפים לחגיגות ולשמחות.^[7]
השפעה קולינרית: המטבח הפרסי, הידוע בתערובת הייחודית שלו של טעמים פרסיים והודיים, הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הקולינרי בהודו. מנות כמו Dhansak (קארי על בסיס עדשים עם בשר) ו-Patra ni Machhi (דג עטוף בעלי בננה) נהנים מכל הקהילות. מאפיות ומסעדות פרסיות בערים כמו מומבאי ופונה פופולריות בזכות ההיצע הייחודי שלהן, ומציגות את המורשת הקולינרית של הקהילה הזורואסטרית.^[7]
שמירה על איכות הסביבה: הדגש של הזורואסטריזם על שימור הסביבה וכבוד לטבע השפיע על יוזמות סביבתיות מודרניות בהודו. הנוהג של הקהילה לתחזק מקדשי אש וחורשות קדושות משקף את מחויבותם לשימור משאבים טבעיים. עיקרון זה מתיישב עם המודעות הסביבתית ההולכת וגוברת של הודו ומאמצים לקדם פיתוח בר קיימא.^[7]

השפעות חברתיות וכלכליות

קהילות הזורואסטרים בהודו, הידועות כקהילות הפארסים, תרמו רבות להתפתחות הכלכלית והחברתית של הודו. מהמאה ה-19, הפרסים התבלטו כיזמים וכאנשי עסקים מובילים. הם היו בין מקימי תעשיות רבות בהודו, כולל תעשיית הטקסטיל והתעשיות הכבדות. לדוגמה, משפחת טאטא, אחת המשפחות הפרסיות המפורסמות, ייסדה את קונגלומרט טאטא, שהפך לאחת החברות הגדולות והחשובות בהודו.

הפארסים ידועים גם בפעילותם הפילנתרופית הענפה. תרבות הצדקה והפילנתרופיה שהביאו עמם הפרסים הובילה להקמת מוסדות חינוך ובריאות רבים ברחבי הודו. הם הקימו בתי ספר, בתי חולים, ומוסדות קהילתיים שהיטיבו עם כלל האוכלוסייה המקומית, ולא רק עם בני קהילתם.

התרומות החברתיות והכלכליות של הקהילה הזורואסטרית בהודו הן עמוקות ומרחיקות לכת. הפראסים, הידועים בחריצותם וביזמותם, מילא תפקיד מרכזי במודרניזציה הכלכלית של הודו במהלך המאות ה-19 וה-20. משפחות בולטות כמו הטאטאס, גודרי' והוואדיאס התגלו כעליות תעשייתיות ועסקיות, והניחו את היסודות לתיעוש של הודו.

ג'משדג'י טאטה, הנערץ לעיתים קרובות כ'אבי התעשייה ההודית', הקים את מפעל הפלדה והמפעלים ההידרואלקטריים הראשונים בהודו, ופתח עידן חדש של פיתוח תעשייתי. החזון שלו השתרע מעבר לעסקים; ייסוד מוסדות כמו המכון ההודי למדע בבנגלור מדגיש את המחויבות של הפרסים לחינוך ולקידום מדעי. באופן דומה, המאמצים הפילנתרופיים של יזמים פרסים הותירו חותם בל יימחה על הנוף החברתי של הודו, עם תרומה משמעותית לבריאות, לחינוך ולרפורמה חברתית.

מבחינה חברתית, הפרסים היו בחזית התנועות הפרוגרסיביות, דוגלות בזכויות נשים, בחינוך ובצדק חברתי. האתוס הפרוגרסיבי הזה מושרש בעקרונות הזורואסטריים הדוגלים בשיפור החברה והעלאת הנחלשים. נשים פרסיות, במיוחד, היו פורצות דרך בתחומים הנעים ממשפטים ועד ספרות, המדגימות את המחויבות של הקהילה לשוויון מגדרי ולהעצמה.^[7]

דמויות מפתח והוגים רוחניים

Jamsetji Tata: מעבר להישגיו העסקיים, Jamsetji Tata היה ידוע בהשפעתו הרוחנית והמוסרית, בהנחלת ערכים זורואסטריים של טובת הכלל ושירות לקהילה.
Dadabhai Naoroji: מעבר לפעילותו הפוליטית, Naoroji היה גם הוגה רוחני שהפיץ את ערכי הזורואסטריות במישור האתי והחברתי, והדגיש את חשיבות האמת והצדק בחיי היומיום.
Ratan Tata: כיום, Ratan Tata ממשיך את מורשת משפחת טאטא עם דגש על ערכים זורואסטריים של אחריות חברתית ופילנתרופיה, מקדם פרויקטים רבים לטובת החברה.

השפעות הזורואסטרה על הודו המודרנית

תורתו של זורואסטר ממשיכה להשפיע בהודו המודרנית, במיוחד בקרב קהילת פרס. הדגשת הנביא על המוטו המשולש של "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים" משמשת עיקרון מנחה עבור הפראסים, המשפיע עמוקות על התנהלותם האתית והחברתית. מסגרת מוסרית זו לא רק עיצבה התנהגויות אינדיבידואליות אלא גם חלחלה לאתוס הקולקטיבי של הקהילה, וטיפחה תרבות של יושרה, פילנתרופיה ואחריות חברתית.

התפיסה הזורואסטרית של "אשה" (אמת וסדר) מול "דרוג'" (שקר ואי-סדר) מוצאת הדים בהיבטים שונים של החברה ההודית, ומשפיעה בעדינות על פרדיגמות אתיות ושיח מוסרי. התודעה הסביבתית המשובצת בזורואסטריזם, הדוגלת בהגנה על יסודות טבעיים, מהדהדת עם תנועות אקולוגיות עכשוויות בהודו. שיטות כגון השימוש במגדלי הדממה לסילוק המתים משקפות כבוד מושרש עמוק לטבע, המתיישר עם ערכי הסביבה הרחבים יותר של הודו.

יתרה מכך, ההצלחה והבולטות של קהילת הפרסים בהודו המודרנית עומדות כעדות להשפעתו המתמשכת של זורואסטר. למרות מספרם הקטן, הפרסים תרמו תרומה גדולה לפיתוח התעשייתי, המדעי והתרבותי של הודו. הרלוונטיות המתמשכת הזו מדגישה את יכולת ההסתגלות והחוסן של העקרונות הזורואסטריים, שהשתלבו בצורה חלקה במרקם החברה ההודית המודרנית.^[6]

השפעה על המחשבה והערכים ההודיים המודרניים

שיטות עסקיות אתיות: העיקרון הזורואסטרי של "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים" השפיע על האתוס העסקי של מפעלים בולטים בבעלות פרסים. חברות כמו Tata ו-Godrej ידועות במחויבותן לשיטות עסקיות אתיות, לאחריות חברתית תאגידית ולרווחת הקהילה. ערכים אלו קבעו סטנדרט לעסקים אחרים בהודו, תוך קידום יושרה והתנהלות אתית במגזר הארגוני.

תרומות חינוכיות: הדגש של הזורואסטריזם על חינוך וידע הוביל להקמת מוסדות חינוך רבים על ידי הקהילה הפרסית. בתי ספר ומכללות שנוסדו על ידי פרסים מספקים חינוך איכותי ותורמים לצמיחה האינטלקטואלית של החברה ההודית. מוסדות בולטים כוללים את בית הספר התיכון לבנות ג'יי בי פטיט במומבאי ואת בית הספר התיכון לבנות פטיט באי אבאי פרג'י בפונה, שלשניהם מסורת ארוכת שנים של מצוינות אקדמית.

דיאלוג והרמוניה בין-דתית: ההיסטוריה של קהילת הפרסים של דו-קיום בשלום והשתלבות בחברה ההודית משמשת מודל לדיאלוג והרמוניה בין-דתית. יכולתם לשמור על זהותם הדתית תוך תרומה למרקם החברתי והתרבותי הרחב של הודו מדגישה את החשיבות של כבוד הדדי והבנה בין קהילות מגוונות. מורשת זו ממשיכה לעורר מאמצים לקדם סובלנות דתית ואחדות בהודו המודרנית.^[8]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פארסים בוויקישיתוף

פארסים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרסיים, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ John Hinnells, Alan Williams. Parsis in India and the Diaspora. Routledge, 2007.
^ Mary Boyce, Zoroastrians, their religious beliefs and practices (2nd ed.), New York: Routledge & Kegan Paul, 2001, p. 171ff.
^ "Parsi population dips by 22 per cent between 2001-2011: study". The Hindu. July 25, 2016.
^ ¹ ² Kulke, H., & Rothermund D, A History of India. Routledge., 2004
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Hinnells, J. R., The Zoroastrian Diaspora: Religion and Migration., Oxford University Press., 2005
^ ¹ ² Nigosian, S. A.., The Zoroastrian Faith: Tradition and Modern Research., McGill-Queen's University Press
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Maneck, S. H., The Death of Ahriman: Culture, Identity, and Theological Change Among the Parsis of India., University of California Press, 1997
^ Boyce, M., Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices, 2001

[1] John Hinnells, Alan Williams. Parsis in India and the Diaspora. Routledge, 2007.

[2] Mary Boyce, Zoroastrians, their religious beliefs and practices (2nd ed.), New York: Routledge & Kegan Paul, 2001, p. 171ff.

[3] "Parsi population dips by 22 per cent between 2001-2011: study". The Hindu. July 25, 2016.

[:1-4] ¹ ² Kulke, H., & Rothermund D, A History of India. Routledge., 2004

[:2-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Hinnells, J. R., The Zoroastrian Diaspora: Religion and Migration., Oxford University Press., 2005

[:3-6] ¹ ² Nigosian, S. A.., The Zoroastrian Faith: Tradition and Modern Research., McGill-Queen's University Press

[:4-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Maneck, S. H., The Death of Ahriman: Culture, Identity, and Theological Change Among the Parsis of India., University of California Press, 1997

[:0-8] Boyce, M., Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices, 2001

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]