דוושת פסנתר
דוושות הפסנתר, הנודעות גם בשם רגליות ובשמן הלועזי "פדלים" (Pedals), הן דוושות המופעלות על ידי כפות רגליו של הנגן. לדוושות השפעה על משך, גוון הצלילים, וצורת הנגינה והן נמצאות בתחתית הפסנתר.
ברוב הפסנתרים המודרניים יש שתיים או שלוש דוושות. תפקידה של הדוושה הימנית, הקרויה "דוושת השהייה", הוא להשהות את הצלילים. תפקידה של הדוושה השמאלית הוא להחליש את עוצמת הצלילים. הדוושה האמצעית, אם קיימת, מחלישה עד מאוד את הצלילים המתנגנים; או לחלופין, לרוב בפסנתרי כנף, דומה בתפקודה לדוושה הימנית אך מתונה יותר.
הדוושה הימנית עריכה
דוושת ההשהייה (באנגלית: "Sustain pedal" או "Damper pedal") היא הדוושה השימושית והחשובה ביותר מבין הדוושות, בפער ניכר מהאחרות. תפקידה להשהות צלילים, כלומר להאריך את משכם. מנגנון הפעולה שלה קשור ישירות לאטמים. האטמים הם פיסות עץ קטנות מצופות לבד המושענות על המיתרים, ותפקידם לעצור ולהשתיק את מיתרי הצלילים שאינם מנוגנים, כך שרק הצלילים המנוגנים יישמעו ויהדהדו, וגם כדי שכל צליל יפסיק להדהד ברגע שהנגן משחרר את הקליד שלו. כל אטם מחובר לקליד משלו, ובמצב מנוחה, כאשר צליל לא מנוגן, האטם נשען על המיתר או המיתרים השייכים לו. הלחץ שהאטם מפעיל על המיתר מונע ממנו לרעוד וכך משתיק אותו. כאשר קליד כלשהו נלחץ, האטם שלו מורחק בכמה מילימטרים מהמיתר או המיתרים שלו, ובכך מאפשר לו להדהד כל עוד הוא נותר לחוץ. כאשר הקליד משוחרר, האטם חוזר למקומו ומשתיק את אותו הצליל. דוושת ההשהייה בנויה כך שכאשר לוחצים עליה, כל האטמים מורחקים בבת אחת מהמיתרים, כך שאין יותר מה שיעצור אותם. באופן זה, כל הצלילים שקלידיהם היו לחוצים לפני הלחיצה על הדוושה, ממשיכים להדהד גם אם הם משוחררים, וכל צליל חדש שינוגן ימשיך גם הוא להדהד. כאשר הדוושה משוחררת, כל האטמים, מלבד אלה שקלידיהם לחוצים, אם יש כאלה, חוזרים למקומם ומשתיקים את צליליהם.
דוושה זו מאפשרת לנגן להשהות צלילים קודמים בזמן שהוא עובר לנגן באזור אחר של הפסנתר שלא היה מסוגל להגיע אליו אם היה צריך להמשיך להחזיק את הצלילים המושהים. עיקרון זה מאפשר גם לגאטו בין צלילים רחוקים זה מזה. לחלופין, הדוושה מאפשרת לנגן להשהות צלילים קודמים בזמן שהוא עובר לנגן קטע הדורש מהאצבעות חופש גדול יותר מזה שהיה מתאפשר אילו היה נדרש להשהות את הצלילים הקודמים. לחיצה על הדוושה מאפשרת לכל המיתרים לרטוט באופן סימפתטי עם כל צליל אחר שמנוגן בפסנתר או בכלי אחר שסמוך לו, מה שמעשיר ומגביר את הצלילים המנוגנים ומעניק להם אפקט של הדהוד.
.png)
ⓘ?
הדוושה השמאלית עריכה
הדוושה השמאלית מסייעת להשקיט את הצלילים המנוגנים בעת שהיא לחוצה. אפקט זה מושג בשני אופנים שונים בפסנתרים עומדים ובפסנתרי-כנף. בפסנתר עומד, לחיצה על הדוושה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים. באופן זה, כאשר לוחצים על הקלידים, הפטישים צריכים לעבור מרחק קצר יותר בדרך למיתריהם, וכך יש להם פחות תנופה, לכן הם מכים על המיתרים בעוצמה פחותה, מה שמייצר צליל חלש יותר. בפסנתרי-כנף, לחיצה על הדוושה השמאלית (המכונה "una corda", "מיתר אחד" בתרגום מאיטלקית) מסיטה את הפטישים מעט לצד אחד, כך שכאשר לוחצים על קליד מסוים, הפטיש שלו פוגע רק בחלק מהמיתרים שלו, או שהוא פוגע במיתר שלו בצידו (של הפטיש) במקום במרכזו, מה שמייצר צליל חלש יותר, אך גם משנה את גוון הצליל.
הדוושה האמצעית עריכה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: חזרתיות.ברוב פסנתרי הקיר, דוושה זו משמשת כ"דוושת אימון". לחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, כך שהפטישים מכים במיתרים מבעד ללבד. אפקט זה מאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אך משפיע במידה רבה על גוון הצליל, והופך אותו למעומעם ומופנם. מסיבה זו לא נוהגים להשתמש בדוושה זו בהופעות.
ברוב פסנתרי הכנף, הדוושה האמצעית המכונה "סוסטנוטו" (מאיטלקית - sostenuto - "השהייה") נותנת אפשרות של השהיית צלילים סלקטיביים מבלי "להתערבב" עם שאר הצלילים המנוגנים כבדוושה הימנית. אופן הפעולה הוא לחיצה על הקלידים הרצויים, ותוך כדי החזקתם לחיצה על הדוושה. ברגע שהאצבעות יעזבו את הקלידים שנבחרו, האטמים יישארו למעלה עד לשחרור הדוושה. כך, כשהאטמים של הצלילים שנבחרו מוחזקים למעלה ניתן לנגן עוד צלילים מבלי שיתערבבו בהרמוניות.
השימוש בסוסטנוטו נדיר מאוד ברוב היצירות לפסנתר, אך ניתן להשתמש בדוושה זו כדי ליצור תחושת התמשכות כמו בנקודת עוגב.
דוושות נוספות עריכה
בפסנתרים מוקדמים, כמו בצ'מבלי בגרסאות המאוחרות שלו, ניתן למצוא לפעמים דוושות מיוחדות שמשפיעות בדרכים שונות על עוצמת וגוון הצליל, אך פסנתרים כאלה הם נדירים כיום.
לחברת "פציולי" האיטלקית, המייצרת פסנתרי כנף בלבד - בפסנתרים מדגם F308 (דגם קונצרטנטי באורך 308 ס"מ) קיים פדל רביעי נבדל הנמצא שמאלה מ-Una Corda (הפדל השמאלי סטנדרטי של פסנתרי הכנף). פדל זה מקרב את פטישי הפסנתר מעט כלפי מעלה ובעצם מפחית בנגינה את התנופה שלהם מן המיתרים (בדומה לפעולה של הדוושה השמאלית בפסנתרים עומדים). בעקבות פעולה מכנית זו - מקלדת הפסנתר יורדת למטה בכמה מילימטרים, והצליל הבוקע בנגינת הפסנתר נשמע מעודן יותר מהצליל הסטנדרטי.
התפתחות עריכה
הדוושה המוקדמת ביותר שהומצאה היא דוושת ההשהייה, והיא החלה את דרכה כידית (נשלטה ביד). הדבר יצר אי-נוחות עבור הנגן, שהיה עליו לנגן רק ביד אחת בזמן שהחזיק את הידית בידו השנייה, או להיעזר באדם נוסף שיעשה זאת. בהמשך הומצאה בגרמניה בסביבות שנת 1765 דוושת ברך כדי להחליף את הידית[1]. בשנת 1772 נבנה הפסנתר הראשון שכלל דוושות רגל[2], ובהדרגה יותר ויותר פסנתרים נבנו עם דוושות כאלה, עד שהן הפכו לסטנדרט.
