פדרו דה מדרסו

אמן ספרדי

פדרו דה מדרסוספרדית: Pedro de Madrazo; ‏11 באוקטובר 181620 באוגוסט 1898) היה צייר, משפטן, סופר, מתרגם ומבקר אמנות ספרדי.

פדרו דה מדרסו
Pedro de Madrazo
J-laurent-Retrato de Pedro de Madrazo y Kuntz.jpg
פדרו דה מדרסו, צילום של חואן לורן, 1868-1861
לידה 11 באוקטובר 1816
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 1898 (בגיל 81)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Pedro de Madrazo y Kuntz עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סאן איסידרו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 באוגוסט 1898 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma de Pedro de Madrazo.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

הוא נולד למשפחה של אמנים. אביו היה הצייר חוסה דה מדרסו ואמו, איזבל קונץ ולנטיני, הייתה בתו של הצייר הפולני, תדיאוש קונצה. שניים מאחיו, פדריקו דה מדרסו ולואיס דה מדרסו היו גם ציירים. אחותו, קרלוטה, נישאה לעורך כתב העת El Artista, אאוחניו דה אוצ'ואה.[1]

הוא ואחיו פדריקו נולדו ברומא, בזמן שאביהם למד שם במענק מהמלך קרלוס הרביעי. השכלתו היסודית החלה במדריד, בבית ספר נוצרי שהופעל על ידי הישועים. לאחר מכן, המשיך לימודי משפטים בטולדו ובאוניברסיטת ואיאדוליד. ב-1837, הוא ופדריקו נסעו לפריז, וחזרו לרומא. זמן קצר לאחר מכן הוא נישא למנואלה רוסלס, בתו של הצייר, אדוארדו רוסלס. נולדו להם שלוש בנות ובן. בתקופה זו עבד כמורה לאמנות.

מאוחר יותר, עבר למדריד. שם, הוא, אחיו פדריקו וגיסו לעתיד, אוצ'ואה, יצרו את המגזין, El Artista, שמילא תפקיד מרכזי בביסוס הסגנון הרומנטי בספרד. הוא גם תרם לפרסומי התרבות של אותם ימים - כולל הרנסאנס הספרדי, האיריס, הצלב והאיור הספרדי והאמריקאי. מאוחר יותר, שימש כעורך של El Domingo, שם פרסם פסוקי תהילים ותרגומים מהתנ"ך.

הוא שילב את הקריירה העיתונאית שלו עם שירות משפטי - כעוזר ותובע. במסגרת תפקידו עבד במועצת המדינה הספרדית ב-1860. בין השנים 1870 ל-1871 ושוב בין 1875 ל-1880, הוא היה המזכיר הכללי של ארגון זה.

בשנת 1888, הוא היה שר ב"טריבונל דה לו קונטנסיוסו אדמיניסטרטיבו". הוא פרש מפעילותו המשפטית ב-1897.[1] הוא היה מתקדם במידה רבה בצעירותו, אך נעשה שמרן יותר בהתבגרותו, ובמהלך הרסטורציה, השתייך למפלגה השמרנית (PLC) של אנטוניו קאנובס דל קסטיו.

בתפקידו כמבקר אמנות והיסטוריון, הוא קידם את האמנות הגותית כסגנון המייצג ביותר והציג את מושג האמנות כמורשת היסטורית. הוא גם עמד בראש ועדה לשימור מונומנטים היסטוריים פרובינציאליים וכתב את הקטלוגים למוזיאון פראדו.

ככותב, העדיף שירה לירית עם דגש מוסרי מבחינה דתית, ומדי פעם גם שירה פטריוטית. [2] הוא גם כתב שתי יצירות תיאטרליות, מספר לוחות מנהגים וכמה קטעי מסע.

בחייו המאוחרים, הוא הפך למנהל המוזיאון לאמנות מודרנית במדריד (.M. A. M) ובשנת 1894 ירש את אחיו פדריקו כמנהל האקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו (RABASF), בה היה חבר מאז 1851. הוא גם היה חבר באקדמיה המלכותית הספרדית (RAE) ובאקדמיה המלכותית להיסטוריה (RAH), שם שימש כמזכיר.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פדרו דה מדרסו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Ignacio Peiró y Gonzalo Pasamar, Diccionario Akal de historiadores españoles contemporáneos (1840-1980). Madrid: Akal, 2002
  2. ^ Jaume Pont, "Pedro de Madrazo" GICES XIX UAB, 2008