פדרליזם של האיחוד האירופי

התייסדות של האיחוד האירופאי מקונפדרציה לא-רשמית לעבר פדרציה

פדרליזם של האיחוד האירופי הוא התהליך המוסדי שבו האיחוד האירופי הופך מקונפדרציה לא-רשמית (איחוד פוליטי של מדינות ריבוניות) לעבר פדרציה (מדינה פדרלית אחת עם ממשלה מרכזית, המורכבת ממספר מדינות מאוחדות תחת שלטון עצמי). מתקיים דיון מתמשך באיזו מידה האיחוד האירופי הפך לפדרציה במשך השנים, והאם הוא ממשיך להתפתח לכיוון פדרליסטי.

מאז שנות ה-50, תהליך ההשתלבות של מדינות אירופה התפתח דרך מערכת ממשל על -לאומית, שקיבלה עדיפות על פני הרעיון של ממשלתיים פשוטים לטובת מערכת פדרלית.

אמנת מאסטריכט אשר חתמה ב-1992, הוסיפה גופים על-ממשלתיים בנוסף לעוד מערכות פדרליות. באמצעות האמנה נוצרה מערכת היברידית של גופים תוך-ממשלתיים ועל-ממשלתיים, אשר הקשו יותר על הגדרת מהו האיחוד האירופי. באופן רשמי, האיחוד אינו מוגדר כפדרציה או אפילו כקונפדרציה, אף על פי שאנשי אקדמיה שונים רואים בו את המאפיינים של מערכת פדרלית.[1]

היסטוריה

עריכה
 
המכללה האירופית בבלגיה נוסדה לאחר קונגרס האג ב -1948, רגע מרכזי בהיסטוריה הפדרלית האירופית שהובילה גם להקמת התנועה האירופית

בשנת 1920 צברה התנועה הפאן-אירופאית תאוצה, עם הקמתה של האיחוד הפאן -אירופאי, אשר רעיונו מבוסס על פי "המניפיסט הפאן אירופאי" אשר נכתב על ידי ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי. המניפסט הציג את הרעיון של מדינה אירופית אחידה כמנגנון מניעת מלחמה טוטאלית כגון מלחמת העולם השנייה. תנועה זו, בהנהגתו של קודנהוב-קלרגי (ובהמשך הונהגה על ידי אוטו פון הבסבורג) הייתה לתנועה הראשונה שדגלה ברעיון איחודה של אירופה והציגה אותו לציבור.[2][3][4]

רעיונותיו של קלרגי השפיעו על אריסטיד בריאן, שנשא נאום לטובת איחוד מדינות אירופה בחבר הלאומים ב-8 בספטמבר 1929. בשנת 1930 בריאן כתב את "מזכר ארגון המשטר של האיחוד הפדרלי האירופי" עבור ממשלת צרפת, אשר גם הוא הושפע מהרעיונות של קלרגי.[5]

בסוף מלחמת העולם השנייה, האקלים הפוליטי תמך בקיום איחוד מדינות במערב אירופה. איחוד זה נראה בעיני רבים כבריחה מהלך הרוח הלאומני-קיצוני שהחריב את היבשת וכתשובה להלך רוח זה.[6]

אחת ההצעות המעשיות הראשונות לשיתוף פעולה אירופי הגיעה בשנת 1951 עם הקמת קהילת הפחם והפלדה האירופאית. מאז אותה שנה, הפכה בהדרגה הקהילה האירופית לאיחוד, שבו עסקו לא רק בהסכמי סחר וכלכלה, אלא במגוון נושאים רחב אשר נועד להפיק תועלת למדינות החברות מעבודתם המשותפת. הליך זה, של איחוד כוחות בין-לאומיים, הרמוניה של המדיניות הלאומית ויצירת ואכיפה של מוסדות על-לאומיים, נקרא אינטגרציה אירופית .

הפדרליזם האירופאי כשלב להקמת מדינה פדרלית

עריכה

מלבד המטרה המעורפלת של "האיחוד קרוב מאי פעם" המופיע בהצהרה הרביעית של האיחוד האירופי, לאיחוד (כלומר, הממשלות והמדינות החברות בו), אין מדיניות קיימת ליצירת מדינה פדרלית .

הוויכוח על אחדות אירופאית הוא לעיתים קרובות מעורפל באשר לגבולות "אירופה". המילה "אירופה" משמשת כמילה נרדפת לאיחוד האירופי, וזאת אף על פי שרוב האזור הגאוגרפי של אירופה אינו נמצא באיחוד האירופי, וחלק מהאיחוד האירופי נמצא מחוץ לאירופה (למשל גיאנה הצרפתית). עם זאת, רוב האנשים באירופה חיים באיחוד האירופי.

תאוריית השילוב מרובה התהליכים

עריכה

גישת אירופה מרובת התהליכים היא גישה אלטרנטיבית לאינטגרציה האירופית, שבה מדינות הרוצות להשתלב באיחוד האירופי יכולות להאיץ את האינטגרציה שלהן ולהעמיק את הקשרים ביניהם ובין האיחוד, בעוד שמדינות אחרות יכולות להתקדם בקצב איטי יותר או להפסיק את האינטגרציה כולה. דוגמאות ספציפיות כוללות את גוש האירו ואת אזור שנגן, אשר לא כל המדינות החברות באיחוד בחרו להצטרף אליהם.

המצב הנוכחי

עריכה

ההתייחסות לאיחוד האירופאי כפדרציה היא נושא בר מחלוקת בקרב האקדמיה. אף על פי שיש הטוענים כי האיחוד האירופאי מכיל כמה מאפיינים פדרליים, האיחוד כשלעצמו אינו מהווה פדרציה במובנה החוקתי.

כך למשל, אומר פרופ 'ר' דניאל קלמן מאוניברסיטת רוטגרס על היחס של חוקרים שונים לנושא:

על פי הדעה הקדומה שהאיחוד האירופי הוא ייחודי ובלתי ניתן להשוואה, חוקרי הפדרליזם מתייחסים עתה לאיחוד האירופי כאל מקרה מייצג במחקריהם ההשוואתיים (פרידמן-גולדשטיין, 2001, Fillippov, Ordeshook, Shevtsova, 2004; Roden, 2005, Bednar, 2006) . במצב הנוכחי, לאיחוד האירופי יש את התכונות המינימליות של מערכת פדרלית, ולמרות זאת מתנהלים בו מתחים רבים הנוצרים במערכות פדרליות.

Kelemen, R. Daniel. (2007). "Built to Last? The Durability of EU Federalism?" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-20 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)

למרות הנאמר לעיל, ישנם חוקרים הטוענים כי באירופה כבר כיום ישנם ביטויים לפדרליזם החוקתי. כך למשל, ג'וזף הויילר טוען כי ”אירופה העניקה הגדרה משלה למושג פדרליזם חוקתי”,[7] ואילו ז'אן מישל ג'וסלין ואלן מרציאנו רואים בבית המשפט האירופי לצדק ככוח עיקרי מאחורי היווצרות של סדר משפטי פדרלי באיחוד.[8] בנוסף טוען ג'וסלין כי ”מעבר מלא מקונפדרציה לפדרציה היה גורם לאזרחי אירופה לוויתור של עקרונותיהם של המדינות החברות לטובת האיגוד. ... ומכיוון שלא עשו כן, הן תכונות קונפדרטיביות והן תכונות פדרליות מתקיימות זו לצד זו בנוף המשפטי”.[9]

לעומתן, טוענים תומאס ריסה וטניה א. בורזל כי ”לאיחוד האירופי חסרות שתי תכונות משמעותיות כדי להחשיבו כפדרציה. ראשית, המדינות החברות נשארות "הבעלים" של האמנות, כלומר, יש להם את הכוח הבלעדי לתקן או לשנות את האמנות המכוננות של האיחוד האירופי. שנית, לאיחוד האירופי אין יכולת "מיסוי והוצאה" אמיתית, כלומר אין פדרליזם פיסקלי”.[10]

אקדמאים אחרים טענו כי האיחוד האירופי לא צפוי להתפתח למדינה פדרלית מאוחדת. קלמן (יחד עם אנדי טרנט) לקח את ההשקפה הזאת בעצמו, וטען כי הגבולות המוטלים על היכולת הבירוקרטית של המוסדות האירופיים - כמו גודלה הקטן יחסית של הנציבות האירופית - מהווים מכשול להקמתה של מדינה אירופית פדרלית. לדבריהם, ”ההתנגדות הפוליטית הנרחבת ליצירה של ממשל ביורוקרטי גדול ומאוחד בבריסל מקבלת גוברת לעומת אלו הרוצים ליצור שלטון אירופי מאוחד.[11] הוכחה לכך ניתן לראות בכך שהתקציב האירופי קטן מאוד ואינו מממן הרבה מהפעילות הכלכלית של האיחוד האירופי; שלכל מדינה חברה באיחוד האירופי יש קשרי חוץ משלה ויש לה צבא משלה, אם תרצה בכך; שלעיתים קרובות, המדינות החברות באיחוד האירופי מחליטות לבטל הסכמים שהן מתנגדות לה; וכי המדינות החברות עדיין שומרות על ריבונות של מספר רב של תחומים שהיה ניתן לצפות כי יועברו לרשות פדרלית תחת מערכת פדרלית (אם אירופה הייתה אכן פדרלית). דבר נוסף אשר מחזק את התפיסה כי אירופה אינה פדרציה, הוא שהסכמות צריכות להיות מקובלות על ידי כל המדינות החברות ולא על ידי שלטון מרכזי, גם אם הרוב המכריע של אוכלוסיית האיחוד האירופי תומך באמנה או חוק מסוים. בנוסף לכך, המדינות החברות רשאיות להבטיח מבחינה משפטית כי אמנה מסוימת אשר התקבלה במוסדות האיחוד, לא תשפיע על עמדת המדינה החברה באיחוד בנושאים מסוימים או תסתור אותה”

השימוש במילה 'פדרלי' הוא כשלעצמו גורם לאי-הסכמה. ואלרי ז'יסקר ד'אסטן גילה התנגדות מצד בריטניה להכללת המילה "פדרלי" בחוקה האירופית, ולכן החליף את המילה "פדרלי עם המילה "קהילה".[12][13][14]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Kelemen, R. Daniel. (2007). "Built to Last? The Durability of EU Federalism?" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-20 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Otto von Habsburg: Die Paneuropäische Idee. Eine Vision wird Wirklichkeit. Amalthea Verlag, Wien-München 1999, ISBN 3-85002-424-5
  3. ^ Vanessa Conze: Das Europa der Deutschen; Ideen von Europa in Deutschland zwischen Reichstradition und Westorientierung (1920–1970); Oldenbourg Wissenschaftsverlag; 2005; ISBN 978-3-486-57757-0.
  4. ^ Ben Rosamond, Theories of European Integration, Palgrave Macmillan, 2000, pp. 21–22.
  5. ^ D. Weigall and P. Stirk, editors, The Origins and Development of the European Community, Leicester: Leicester University Press, 1992, pp. 11–15.
  6. ^ "The political consequences". European NAvigator. נבדק ב-2007-09-05.
  7. ^ J.H.H. Weiler (2003). "Chapter 2, Federalism without Constitutionalism: Europe's Sonderweg". The federal vision: legitimacy and levels of governance in the United States and the European Union. Oxford University Press. ISBN 0-19-924500-2. Europe has charted its own brand of constitutional federalism. It works. Why fix it?
  8. ^ How the [ECJ court made a federation of the EU<] Josselin (U de Rennes-1/CREM) and Marciano (U de Reims CA/CNRS).(הקישור אינו פעיל, 17.5.2020)
  9. ^ Josselin, Jean Michel; Marciano, Alain (2006). "The political economy of European federalism" (PDF). Series: Public Economics and Social Choice. Centre for Research in Economics and Management, University of Rennes 1, University of Caen. p. 12. WP 2006–07; UMR CNRS 6211. אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 באוגוסט 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Thomas Risse and Tanja A. Börzel, The European Union as an Emerging Federal System (אורכב 10.10.2008 בארכיון Wayback Machine), Jean Monnet Center at NYU School of Law(הקישור אינו פעיל, 17.5.2020)
  11. ^ Kelemen, R. Daniel; Tarrant, Andy (2007). "Building the Eurocracy" (PDF).
  12. ^   Ambrose Evans-Pritchard, ‏Giscard's 'federal' ruse to protect Blair, The Telegraph, 8 July 2003
  13. ^ Thomas, Sean (22 ביוני 2003). "Gobbledegook". The Daily Telegraph. נבדק ב-2008-10-15. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ V. G. d'Estaing (7 July 2003), The Wall Street Journal Europe: I knew the word 'federal' was ill-perceived by the British and a few others. I thought that it wasn't worth creating a negative commotion, which could prevent them supporting something that otherwise they would have supported. … So I rewrote my text, replacing intentionally the word 'federal' with the word 'communautaire', which means exactly the same thing.