פוטו (אמנות)
פוטו (באנגלית: Putto) ברבים פוטי (באנגלית: Putti) הוא דמות של ילד זכר שמנמן, לרוב בעירום ולפעמים מכונף.
במאה ה-15 דונטלו הקים לתחייה את הפוטי באמנות. הדמויות של ילדים בגיל שבו הם שובי לב, תמימים וללא ערמומיות פקחית הפכו לפופולריות. כך הם תוארו על ידי בוד.[1] הפוטו באמנות היה נחשב כדמות המייצגת את אל האהבה, (אמור, קופידון), וכך חשבו אנשי המאה ה-16 והמאה ה-17 על דמויות הילדים המכונפים שהופיעו באמנות. ההוגה גוטהולד אפרים לסינג דן בעניין זה והגיע למסקנה שהפוטי אינם מייצגים את אל האהבה בלבד.[2] על ידי חקירת הפוטי מהמאה ה-15, (אז הוא קם לתחייה מאז העת העתיקה) ניתן לראות שלסינג צדק בהשערתו וזאת כאשר בודקים כיצד כונו הפוטי בשפה הוורנקולרית של התקופה, הכינוי שניתן להם היה "Spiritelli", וכפי שהעדויות הכתובות מראות, למשל בדברי השבח של ג'ובאני רוצ'ליי המתארים את הפסיפס בסנטה קונסטנצה ברומא, הכינוי "Amor" לא ניתן. כמו כן גם במסמכי התשלומים שיועדו לדונטלו על יצירתו ב-1446 (המקהלה- Cantoria) ואשר היו כתובים בשפה הלטינית עבור הפוטי הרוקדים, ישנו שימוש במונח "Predictis spiritellis".[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- פוטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Charles Dempsey. Inventing the Renaissance putto Chapel Hill, NC : University of North Carolina Press, 2001. p 20.
- ^ Dempsey. Inventing the Renaissance putto p 3-4.
- ^ Dempsey. Inventing the Renaissance putto pp 14-15.