פתיחת התפריט הראשי

פול בלוך דאסו

איש צבא צרפתי

דריוס פול בלוך דאסו (בצרפתית:Paul Bloch Dassault, ‏ 13 בינואר 1882, פריז - 30 במאי 1969 ) היה לוחם יהודי צרפתי. בלוך היה מעמודי התווך של חיל השריון הצרפתי. דמותו ידועה מאוד בצרפת בעיקר בשל תפקידו החשוב במחקר ובפיתוח אמצעי הלחימה עבור הצבא הצרפתי, שנלחם נגד הגרמנים ערב מלחמת העולם השנייה. עמדתו העקבית הייתה שיש צורך לצייד בטנקים את הצבא הצרפתי ולהקים חיל שריון חזק. כמו כן, הפך לדמות מוכרת עקב תפקידיו הבכירים בתנועת ההתנגדות הצרפתית בעת הכיבוש הגרמני.

בסוף חייו הקדיש את זמנו למחקר מדעי והתמנה לחבר באקדמיה הצרפתית למדעים. נפטר ב-1969.[1]

ילדות והשכלהעריכה

דריוס פול בלוך דאסו נולד בצרפת להוריו, אדולף ונעמי אלטיני. היו לו שלושה אחים, ביניהם אחיו הקטן מרסל דאסו שלימים הפך לדמות ידועה בתעשייה האווירית הצרפתית. בלוך החל את לימודיו בטכניון הצרפתי (école polytechnnique), המוסד האוניברסיטאי היוקרתי ביותר במדינה, שבו למד ארבע שנים במסלול משולב לצוערי קצונה. לאחר סיום לימודיו התגייס לחיל התותחנים הצרפתי שהיה אז החיל המודרני ביותר בצבא הצרפתי, ואף נחשב לגורם משמעותי בשדה הקרב.[1]

דרכו הצבאיתעריכה

בתחילת דרכו הצבאית הוצב בלוך בסוללת תותחים נגררת סוסים אשר נחשבה לאחת היחידות הקרביות ביותר בצבא. בלוך היה קצין מצטיין ובעל יוזמה, ועל כן נשלח לבית הספר לפרשים שאותו סיים בהצטיינות, ראשון במחזורו. במוסד זה הוא קיבל את המוטיבציה הלוחמתית שתלווה אותו בהמשך דרכו.

מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, קודם סרן בלוך לדרגת רב-סרן, ועל כן קיבל פיקוד על סוללת תותחים. לאור הצטיינותו בשדה הקרב הוענק לו עיטור "לגיון הכבוד". בשנת 1916, הצטרף רס"ן בלוך לצוות של גנרל אטיין, אבי חיל השריון הצרפתי. הם הקימו יחד את חיל השריון הצרפתי. עם הקמתו, התמנה בלוך לאחר ממפקדי גדודי הטנקים הראשונים בצבא הצרפתי.

גדוד הטנקים שלו השתתף במלחמה נגד הגרמנים. בבוקרו של 18 ביולי 1916, 478 טנקים צרפתיים אורגנו ונשלחו להתקפת פתע על הגרמנים. התקפה זו החלה ללא הכנה ארטילרית ותפסה את הגרמנים בהפתעה. ההתקפה הביאה להצלחה מרשימה שבה 25,000 חיילי אויב נלקחו בשבי. כך גדודו של בלוך שחרר כמה ערים צרפתיות.[1]

לאחר מלחמת העולם הראשונה נשלח בלוך לבית הספר הגבוה למלחמה, שם הוכשר לפיקוד בכיר. בשנת 1924 קיבל בלוך את פרס הנרי דה פרוויל על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים על חיבור פורץ דרך בנושא בליסטיקה אווירית. פרס זה הוענק לו בהמלצת ראש ממשלת צרפת. באותה עת הפך בלוך לדמות מוכרת בשל פרסום מאמריו בעיתונים הצבאיים החשובים ביותר.

בשנת 1931, בחר הרמטכ"ל מקסים וייגאן בבלוך להקים את ה"קבינט הטכני", אשר היה המזכירות ומנגנון ההוצאה לפועל של מדיניות החימוש וההצטיידות של הצבא הצרפתי. בלוך שירת בתפקיד זה עד שנת 1934. היו אלה שנים מעצבות בבניין הכוח של הצבא הצרפתי. בשנת 1933, כשמלאו לו 51 שנים, הפך בלוך לגנרל הצעיר ביותר בצבא צרפת.

במסגרת עבודתו בקבינט, הוביל בלוך פיתוח של שני מיזמים חשובים ביותר: טנק "הטנקסומואה" שהיה הטנק המתקדם ביותר בשדה הקרב של 1940. טנק זה היה טוב בהרבה מהטנקים שמולם התמודד. המיזם הנוסף היה תותח הנ"ט, שהיה הטוב בעולם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יכול היה תותח כזה לחדור כל טנק גרמני מטווח רב.

בפיתוח זה הביא בלוך לידי ביטוי את ניסיונו הקרבי ואת כישוריו הטכניים. בשנת 1934 מונה בלוך לסגן קצין התותחנים הראשי. בתפקיד זה כתב מחדש את ספר התותחנות. כשנה לאחר מכן התמנה לסגנו של הרמטכ"ל ולאחר מכן קודם לדרגת גנרל דיוויזיה. שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בלוך הועלה לדרגת לוטננט גנרל. בכל תפקידיו בלוך נחשב לאחד מהאנשים המובילים של שריון צבא צרפת והיה ידוע בעמדתו העקבית שיש לצייד את הצבא בטנקים.[1]

פעולותיו במלחמת העולם השנייה בצבא צרפתעריכה

כשהכריזה צרפת מלחמה על גרמניה בספטמבר 1939 השתתף גדודו של בלוך "במתקפת הסאר". במתקפה זו נכבשו על ידי גדודו של בלוך כשתים עשרה נקודות יישוב בתוך גרמניה ואף הצליחו להגיע לרצועת ההגנה הגרמנית. בינואר 1940 בלוך התמנה למפקד הגנת הנ"מ של כל צרפת וכיהן בתפקיד זה עד לסיום המערכה על צרפת ביוני 1940 והכניעה לגרמנים. לאחר הכניעה לגרמנים צרפת נחלקה לשניים: צרפת החופשית שנכבשה, וצרפת של וישי שנכנעה ושיתפה פעולה עם הגרמנים.

באופן רשמי בלוך המשיך בצבא וישי, שהיה נאמן לגרמנים, עד שנת 1942, אך בפועל הוא הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית והיה לאחד מראשיה הצבאיים. במסגרת עבודתו בתנועה זו הוא חי בחשש מתמיד לחייו כיוון שהיה במעקב צמוד של הגסטפו הגרמני שרדף אחריו וניסה לתופסו. עקב כך, בלוך היה חותם על ההתכתבויות שלו עם הגנרל שארל דה גול, שהיה ממתנגדיו של היטלר ומנהיגה של צרפת החופשית, בשם "גנרל טנק" (Général char d'assault). מאוחר יותר הפך שם זה לשמו הרשמי של דאסו בתוספת שמו המקורי. גם אחיו הצעיר, מרסל, אימץ את השם דאסו כביטוי של כבוד לאחיו הגדול.

בתקופת הכיבוש הנאצי הפך בלוך לאחד מהמארגנים של תנועת ההתנגדות הצרפתית שפעלה נגד הגרמנים, ואף היה חבר המטכ"ל של הפרטיזנים ו"הקלעים החופשיים" . בהיותו בתפקיד זה הוא הקים את כוחות מחתרת הלוחמים בצרפת במקרה של נחיתת בעלות הברית בכל מחוזות צרפת. בפעולה זו איחד בין כל כוחות ה-FFI וה-FTP, ובכך תרם תרומה עצומה לאחדות פלגי המחתרות השונים.

בלוך פעל בפריס לקידום פלישת בעלות הברית ולהצפת כל ביצורי הגרמנים בעיר פריז למקרה שיגלו התנגדות למתקפה של בעלות הברית. ב-1944 מונה בלוך בחשאי למושל הצבאי של פריז. בתפקיד זה הקים מחדש את המטה הכללי הצרפתי. במחצית חודש אוגוסט 1944, כאשר יצא לסיור מעבר לעמדות הגרמנים, נתפס על ידי הגרמנים אך הצליח לברוח.[2]

סיום המלחמהעריכה

עם כניעת הגרמנים במאי 1945 דאסו מונה בגלוי למושל הצבאי של פריז, ובעת שעיר זו שוחררה הוא הצליח להעביר את מוסדות השלטון אליה. עקב עברו במשרד ההגנה והמטכ"ל, דאסו הכיר היטב את הקצונה של צרפת החופשית וכן את זו של צבא וישי. הוא ידע מי הם בעלי תפקידי המפתח ומי משתף פעולה עם ממשלת וישי ועם הנאצים, ועל כן היה יכול להקים בסיס למטכ"ל הצרפתי בפריז.

ב-25 באוגוסט מונה דאסו לתפקיד היוקרתי ביותר, ראש מסדר לגיון הכבוד הצרפתי, המסדר החשוב והמכובד ביותר בצרפת. ב-26 במאי הוענק לדאסו "הצלב הגדול של לגיון הכבוד". דאסו קבע תחת סמכות זו את המדיניות לגבי מקבלי העיטורים מטעם ממשל וישי וצרפת החופשית.[2]

פעולותיו של דאסו לאחר מלחמת העולם השנייהעריכה

לאחר המלחמה מונה דאסו לנשיא המועצה לתיאום מדעי של הביטחון הלאומי. בעת הזו, בגיל 64, הוא כבר קיבל את הכוכב הרביעי (המסמל את דרגתו הגבוה) והפך לגנרל מן המניין.

בשנת 1954 פרש דאסו מכל תפקידיו הביטחוניים והקדיש את שארית חייו למחקר המדעי באקדמיה של צרפת. בשנות לימודיו עסק בנושאים הבאים: הוא היה חבר במועצה למחקרים וניסויים בתחום הכימיה ופרסם מחקר בשם "המלחמה הכימית"; הוא חקר את הגורמים ואת השפעות הלוואי של התפוצצויות גדולות והיה נציג משרד ההגנה בוועדה לאנרגיה אטומית.

גנרל דריוס פול בלוך דאסו נפטר בשנת 1969.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אל"ם מיכלסון ב', חייו ופועלו של הגנרל היהודי-צרפתי פול בלוך דאסו, שריון 47, 2015, עמ' 28-32
  2. ^ 2.0 2.1 דריוס פול בלוך דאסו