פול ורהובןהולנדית: Paul Verhoeven) (נולד ב-18 ביולי 1938) הוא במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע הולנדי. בתחילת הקריירה שלו היה פעיל בהולנד והתפרסם בשל סרטיו השנויים במחלוקת, עד לשנת 1985 שבה עבר ורהובן לארצות הברית. סרטיו של ורהובן מאופיינים בסאטירה חברתית, לרוב תוך כדי שימוש גרפי באלימות ומין.

פול ורהובן
Paul Verhoeven
ורהובן, 2010
ורהובן, 2010
לידה 18 ביולי 1938 (בן 85)
הולנדהולנד אמסטרדם, הולנד
סוגה מועדפת סרטי פעולה, מתח, דרמה, הרפתקאות ומדע בדיוני
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1960
עיסוק במאי קולנוע, מפיק וכותב
מקום לימודים
יצירות בולטות "רובוקופ"
"זיכרון גורלי"
"גברים בחלל"
"נערות שעשועים"
"אינסטינקט בסיסי"
"רומן הדמים"
"בלתי נראה"
צאצאים Helen Verhoeven, Claudia Verhoeven עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סאטורן
פרס פטל הזהב
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית ההצלחתו ופרסומו הבינלאומי באו לו מסרטי מדע בדיוני אלימים לדוגמת "רובוקופ" (1987) ו"זיכרון גורלי" (1990) שיצרו ורסיות שונות של עתיד דיסטופי רווי קואופרטיבים מושחתים, ניצול וקליעים מעופפים[1]. ב-1992 זכה להצלחה גדולה נוספת עם "אינסטינקט בסיסי" בו גילמה שרון סטון את דמותה של פאם-פטאל רצחנית. ב-1995 התרסק ורהובן לראשונה בקריירה האמריקאית שלו עם הסרט "נערות שעשועים", סרט על טיפוסה לצמרת של חשפנית. "נערות שעשועים" היה אמור להכיל כמויות כפולות מהבוטות המינית של אינסטינקט בסיסי, אולם נכשל בקופות ואצל המבקרים ואף נבחר כסרט הגרוע של אותה השנה[2]. ב-1997 נכשל ורהובן שנית בקופות עם הסרט "גברים בחלל", סיפור מלחמתה של אנושות עתידנית בציוויליזצית חרקי ענק במאבק על הקולוניזציה של פלנטות זרות. עם זאת הסרט זכה בשנים שחלפו מאז יצירתו לשבחים רבים ומעמד של סרט קאלט. ב-2000 ביים את "בלתי נראה", פנטזיה הוליוודית ומצליחה למדי על מדען פאוסטיאני המצליח להפוך עצמו בלתי נראה ומנצל זאת על מנת לבצע מעשי זדון הנעים בין אונס לרצח.

ביוגרפיה עריכה

ורהובן נולד ב-18 ביולי 1938 באמסטרדם לוים ונל ואן-שרדנברג. אביו היה מורה בבית ספר ואמו הייתה יצרנית כובעים. אף על פי שהוא נולד באמסטרדם, משפחתו באה מכפר הנקרא סליקר-ריבר. ב-1943, המשפחה עברה להאג, מיקום של מפקדת הגרמנים בהולנד במלחמת העולם השנייה. בית משפחת ורהובן היה כמעט בסיס צבאי גרמני המצויד במשגרי רקטות, שלבסוף פוצצו והופגזו בידי כוחות בעלות הברית. בית השכנים נפגע והוריו של ורהובן כמעט ונהרגו כאשר פצצה נפלה על רחוב סמוך. מאז אותה תקופה, ורהובן הזכיר בראיונות כי הוא זוכר תמונות של אלימות, בתים שרופים, סכנה ממשית וגופות בכל פינה ברחוב.

כילד קטן, ורהובן חווה ותיאר את המלחמה כ"הרפתקה מרגשת" והשווה את עצמו לדמותו של ביל רואן ב"תקווה ותהילה" (1987).

פול ואביו אהבו לצפות יחדיו בסרטים אמריקאים שהיו בבתי הקולנוע כמו "פיראט הארגמן" (1952). כנער, ורהובן גם היה מעריץ של קומיקס הולנדי הנקרא "דיק בוס", בקומיקס, דיק בוס הוא בלש פרטי הנלחם בפשע באמצעות שימוש בהגנה עצמית וג'יו-ג'יטסו. ורהובן בעצמו אף אוהב קומיקסים, לכן, הוא יצר קומיקס הולנדי הנקרא "הרוצח", דמות אפורה בסיפור מפורט מלא בנקמות.

משנת 1955, ורהובן למד באוניברסיטת ליידן, והוא בעל תואר שני במתמטיקה וכימיה.

קריירה עריכה

סרטים קצרים (1960 - 1969) עריכה

ורהובן עשה את סרטו הראשון, הנקרא "לטאה יותר מדי", סרט קצר עבור חבריו הסטודנטים ב-1960 ואף המשיך עם כך כאשר הוא עשה שלושה סרטים קצרים נוספים משנת 1961 עד לשנת 1963.

סרטי קולנוע רשמיים (1971 - 1977) עריכה

סרט הקולנוע הרשמי הראשון של ורהובן היה "עסקים זה עסקים" משנת 1971. הצלחתו הלאומית לא הגיעה עד 1973 עם הסרט "פרי טורקי", בכיכובו של רוטגר האוור. ב-1974, סרט זה היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וב-1999 זכה בפרס עגל הזהב. לאחר מכן ביים את הסרטים "קייטי טיפל" ב-1975, ו"חייל באורנג'" ב-1977 אותו גם כתב.

סרטים אמריקאיים (1983 - 2000) עריכה

ג'רארד סטוטמן כתב את התסריט של סרטו האמריקאי הראשון של ורהובן; "רומן הדמים" (1985), בכיכוב רוטגר האוור וג'ניפר ג'ייסון לי[3]. לאחר מכן, ורהובן עבר להוליווד עבור תקווה גדולה של הזדמנויות ליצור סרטים רבים אחרים. במהלך עבודתו בארצות הברית, הוא ביצע שינוי רציני בעזרת שני סרטים מלאים באלימות, סגנון ויזואלי מיוחד, בעלי תקציבים גדולים ומלאים באפקטים מיוחדים עם "רובוקופ" (1987) ו"זיכרון גורלי" (1990)[4][5]. שני הסרטים הללו זכה להצלחה מסחררת ברחבי העולם ואף זכו בפרס אוסקר בקטגוריית האפקטים המיוחדים הטובים ביותר ועריכת הסאונד הטובה ביותר. אחרי הצלחת שני הסרטים הללו, ורהובן יצר את "אינסטינקט בסיסי" (1992), מותחן ארוטי אינטנסיבי ופרובוקטיבי במיוחד שנעשה לסרט התשיעי הרווחי ביותר בשנה הזו[6]. הסצנה המפורסמת ביותר בסרט זה הייתה כאשר שרון סטון, אשר גילמה את דמות האנטגוניסטית הראשית בסרט; קתרין טראמל נמצאת בחקירה משטרתית בידי מייקל דאגלס, יושבת על כיסא, מעשנת סיגריה ופותחת את רגליה[7]. סרט זה היה מועמד לשני פרסי אוסקר; העריכה הטובה ביותר והפסקול הטוב ביותר.

סרטו הבא של ורהובן היה "נערות שעשועים" (1995), סרט פרובוקטיבי נוסף, אשר הוכתר לאחד מבין הסרטים הגרועים בכל הזמנים[8]. סרט זה זיכה את ורהובן עצמו בפרס פטל הזהב בסרט הגרוע ביותר של השנה והבמאי הגרוע ביותר.

אחרי "אינסטינקט בסיסי" ו"נערות שעשועים", ורהובן שב אל חיק ז'אנר סרטי הפעולה-מדע בדיוני המלאים באלימות הגרפית הבוטה והאפקטים עם סרט האקשן-מדע בדיוני משנת 1997 "גברים בחלל", המבוסס על הספר בעל אותו השם מאת רוברט א' היינליין[9]. סרט זה היה הצלחה מסחררת עולמית נוספת ואף קיבל מועמדות לפרס האוסקר על האפקטים. בשנת 2000, ורהובן ביים סרט אימה-מדע בדיוני הנקרא "בלתי נראה" בו כיכב קווין בייקון[10]. סרט זה היה לכישלון קופתי וביקורתי צורב אולם קיבל מועמדות לפרס אוסקר על האפקטים.

החזרה להולנד (2006 - הווה) עריכה

אחרי 20 שנים במהלכן התגורר ועבד בארצות הברית, ורהובן שב לארץ הולדתו, הולנד. שם, יצר סרט דרמה הנקרא "הספר השחור" (2006), בו השתתפו מיכיל האוסמן ומתיאס שונארטס[11]. ורהובן הגיע לפסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים, בו השתתף הסרט[12].

בשנת 2016 יצאו סרטו החדש "היא" (Elle) בכיכובה של איזבל הופר, עוקבת אחר אישה ההופכת לקורבן אונס ושוד בביתה ויוצאת לנקמה באדם שעשה לה זאת המבוססת על ספר הנקרא "Oh" מאת פיליפ דיג'אן[13]. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, בפרס סזאר ובפרס לומייר וכן היה מועמד לפרס באפט"א לסרט הזר הטוב ביותר. ורהובן זכה בפרס לומייר לבמאי הטוב ביותר[14].

בשנת 2017 החל לעבוד על סרטו הבא "בנדטה", ביוגרפיה על חיה של הנזירה האיטלקייה בנדטה קרליני. בסרט ישחקו שארלוט רמפלינג וקלוטילד קורו. הסרט עתיד לצאת לאקרנים במהלך 2021.

עבודתו עריכה

ורהובן ידוע כבמאי של "טעם-רע". בין השאר כונה כבר "מדען מטורף", "גאון מרושע", "סרסור פורנו", "שונא נשים", "הומופוב", "אשמאי זקן" ואף "נאצי". יש הרואים את סרטיו כמשקפים פנטזיות אובססיביות של מוח מעוות. סרטיו מרבים לעסוק באלימות ובמין בצורה בוטה ובפאתוס המעורב באיכות פופ סינתטית וסליזית. ב"נערות שעשועים" הוא מתרכז בתאוותנות אשמאית בכל איבר מוצנע של גיבורות הסיפור. ב"גברים בחלל" הוא יוצר סרט תעמולה קצבי לפאשיזם, ואילו ב"בלתי נראה" יצר סרט יקר וראוותני בעל אפקטים פורצי דרך על אדם בלתי נראה, המציץ לנשים ומנצל אותן[15].

אולם, כפי שציין מומחה אחר ל"טעם-רע", הבמאי האמריקאי ג'ון ווטרס: "ישנו טעם-רע טוב, וישנו טעם-רע רע". ישנו טעם-רע שהוא פשוט טעם רע, וישנו "טעם-רע" שהוא סוג של אמנות. ורהובן כנראה מאמין בכך גם הוא, משום שב-1995 היה לבמאי הראשון בהיסטוריה שהרהיב להגיע טקס ה-Razzie (פטל הזהב) על מנת לקבל את פרס הבמאי הגרוע ביותר (עבור "נערות שעשועים"). בעובדה זו יש להעיד על חוש האירוניה המפותח של ורהובן, הניכר היטב בסרטיו.

אלו סרטים, שמלבד הטעם הרע השופע, מכילים גם ביקורת נוקבת על החברה שורהובן מייצג ועל האובססיות הורהוביניות בכלל. הביקורת על מושא הביקורת באה מתוך המדיום של מושא הביקורת. ורהובן מבקר בחריפות את הקפיטליזם/סקסיזם/תרבות הפופ, אך באותה העת גם משכפל את מושא הביקורת ולובש אותו על עצמו כתחפושת או סוג של מדים סגנוניים. הוא מעז להעלות הצעות לפתרון בעיה שהוא עצמו חלק ממנה. התוצאה היא, אם כן, אירונית במידה מפליגה, ואף חתרנית - כפי שמודה ורהובן עצמו.

פילמוגרפיה חלקית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פול ורהובן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ זיכרון דברים, באתר גלובס, 26 במרץ 2008
  2. ^   גלית חוגי, אחרי 20 שנה: חזרה לסרט הפמיניסטי ״נערות שעשועים״, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2015
  3. ^ מאיר שניצר, דון קישוט בכחול, חדשות, 23 בדצמבר 1985
  4. ^ מאיר שניצר, שוטר מת, שוטר טוב, חדשות, 22 בספטמבר 1987
  5. ^ מאיר שניצר, סרט / למרות שוורצער, חדשות, 6 באוגוסט 1990
    אבי מרגנשטרן, מר עולם המחר, מעריב, 27 ביולי 1990
  6. ^ חגי לוי, יומית משובחת, חדשות, 11 במאי 1992
  7. ^   איתי שטרן, שרון סטון: הבמאי הבטיח שלא יראו כלום ב"אינסטינקט בסיסי". סטרתי לו כשהבנתי ששיקר, באתר הארץ, 20 במרץ 2021
  8. ^ מידע לא חיוני - דייויס נטשה אח הספינה, חדשות, 15 באוגוסט 1993
  9. ^ ניר נתן, ‏סרטי מקקים - בדרך מהוליווד, באתר גלובס, 15 ביולי 1997
  10. ^ נילי ברקן, ‏דני דין לא היה אוהב את זה, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2000
    נסים דיין, ‏אחי, הכי שקוף, באתר גלובס, 6 בספטמבר 2000
  11. ^ איזו מין זוועה, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2006
    דניאל פאיקוב, עכבר העיר, לא לפי הספר, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2006
  12. ^ נירית אנדרמן, גלריה, הארץ, פול ורהובן יגיע לפסטיבל הקולנוע היהודי בי-ם, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2006
  13. ^ אורי קליין, "היא" מציג אונס וקורבנו בדרך לא צפויה אבל מצליח להימנע מסנסציה, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
  14. ^   "היא" של פול ורהובן זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי הסזאר, באתר הארץ, 25 בפברואר 2017
  15. ^ אהרון קשלס, ‏סוף עידן שרון, באתר גלובס, 3 באפריל 2006