פוקס פייר (סרט, 1996)
פוֹקְס פָיֵיר (באנגלית: Foxfire) הוא סרט התבגרות אמריקאי משנת 1996, עיבוד קולנועי רופף של רומן מאת ג'ויס קרול אוטס[1][2], בבימויה של אנט הייווד-קארטר ובכיכובן של הדי בורס ואנג'לינה ג'ולי. בורס קיבלה את התפקיד הראשי בהופעת הביכורים שלה בקולנוע[3].
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | רומן |
|---|---|
| בימוי |
אנט הייווד-קארטר  |
| הופק בידי |
ג'פרי לוּרי ג'ון מנוּליס ג'ון פ' מארש |
| תסריט | אליזבת וייט |
| עריכה | לואיז אִינֶס |
| שחקנים ראשיים |
הֶדִי בּוּרֶס אנג'לינה ג'ולי |
| מוזיקה |
מישל קולומביה |
| צילום | טום סיגל |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Rysher Entertainment Chestnut Hill Productions Red Mullet Productions |
| חברה מפיצה | The Samuel Goldwyn Company |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 23 באוגוסט 1996 |
| משך הקרנה | 102 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה | התבגרות, דרמה |
| הכנסות | 269,300 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | foxfire |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
במרכז העלילה ארבע תלמידות בית ספר תיכון בעיר פורטלנד שבאורגון, הקוראות תיגר על תרבות האונס לאחר שנערה חסרת בית מסתורית ומרדנית נכנסת אל חייהן. עלילת ספר המקור מתרחשת בקרב מעמד הפועלים באפסטייט ניו יורק בשנות ה-50 של המאה ה-20, אך בסרט שונתה התקופה לשנות ה-90, והדמויות הן של בני מעמד הביניים בפרוורי אורגון שבאזור הפסיפיק נורת' ווסט[4][5].
הסרט נחשב לתוצר של תנועות הפמיניזם והעצמת הנשים שפרחו בארצות הברית באותן שנים, במסגרת הגל השלישי של הפמיניזם. מקום התרחשות העלילה היה מוקד מרכזי של תנועת "ריוט גירל".
עלילה עריכה
מדלן "מאדי" וירץ (הדי בורס) היא תלמידת השנה האחרונה בבית ספר תיכון, חובבת צילום השואפת להתקבל ללימודי אמנות במכללה. יש לה חבר ששמו אית'ן ביקסבי ולכאורה, חייה מסודרים. מאדי נכנסת בבוקר לבית הספר עם מצלמתה, ומצלמת בדרכה כמה מהדמויות המרכזיות בעלילה: ריטה פַלְדֵס אדומת השיער המכונה "רד" (אדמונית); דיינה טיילור, ביריון גס רוח; המנהל מר פארקס; סינדי, חברתו של דיינה וחברה בלהקת המעודדות שמאדי מכנה בלעג "מרחרחות מגיני ביצים" (באנגלית: Jockstrap sniffers)[6]; "גולדי" גולדמן הנרקומנית, בתם המאומצת של זוג רופאים אמידים, שמאדי מצלמת בשירותים כשהיא מסוממת.
כאשר מאדי נכנסת לשיעור ביולוגיה, המורה לויד בטינג'ר יושב בסמיכות לתלמידה ויולט קאהן באופן שמרמז על הטרדה מינית. בתחילת השיעור, בטינג'ר מחלק לתלמידים צפרדעים חיות לנתח אותן, אך ריטה חומלת על הצפרדע ומסרבת. בינתיים מגיעה לבית הספר נערה זרה (אנג'לינה ג'ולי) המחפשת מפלט מהגשם, ונכנסת באקראי לכיתת הביולוגיה. בטינג'ר סבור שזו תלמידה חדשה ומזמין אותה לשבת. היא מתיישבת ליד שולחנה של מאדי ונועצת בה מבטים מביכים. כאשר בטינג'ר מאיים לרתק את ריטה, הנערה משחררת את הצפרדע של ריטה ומשליכה אותה מהחלון. בטינג'ר מטיל ריתוק אחרי הלימודים על ריטה והנערה, אך הזרה צוחקת שהיא כלל לא לומדת בבית הספר, ויוצאת דרך החלון.
אחרי השיעור, מספר תלמידות פוגשות את הנערה בחדר הנוחיות. ריטה מספרת שבטינג'ר עושה בה מעשים מגונים, ואז ויולט מתוודה שהוא מטריד גם אותה, אך סינדי לועגת לשתיהן בחוסר אמון. הנערה משכנעת אותן להתאחד נגד בטינג'ר, וריטה, ויולט ומאדי נשארות איתה. בשעת הריתוק של ריטה, בטינג'ר נסגר איתה בכיתת הביולוגיה ומתחיל למשש את שדיה, אך ויולט נכנסת בתואנה שהיא שכחה מחברת. מיד אחריה נכנסות מאדי והנערה, הבנות מתעמתות איתו, ומתפתחת תגרה אלימה שבסופה ריטה מטיחה את פרצופו של המורה בשולחן, ומאיימת עליו שלא ייגע בה שוב. נכנסת גולדי, שומעת את הדברים ושמחה לאידו של בטינג'ר. הנערה האלמונית דוחקת בבנות לברוח, מזהירה את בטינג'ר לחדול ממעשיו ויוצאת. על סף הדלת היא מוצאת את יומנה של מאדי שנשמט ממנה. בערב מופיעה הנערה במפתיע בחלון חדרה של מאדי. היא מספרת שסולקה מבית הספר מכיוון שהעזה לחשוב בעצמה, ולבקשתה, נשארת לישון אצל מאדי. בבוקר היא מסתלקת דרך החלון. מאדי ממהרת לצאת עם תיק העבודות שלה, ומוצאת את הנערה מסתתרת בין עמודי גשר ברודוויי (אנ') שעל נהר וילאמט[7][8].
מאדי שואלת את הנערה לשמה, זו מזדהה בכינוי "לגס" (Legs, באנגלית: רגליים) ומסבירה שהכינוי דבק בה בשל רגליה הארוכות. במעשה קונדס, לגס חוטפת את התיק של מאדי, מטפסת על קורות הגשר, מתגרה במאדי לבוא לקחת את התיק, אך מאדי פוחדת מגבהים. משאית עוברת גורמת ללגס לשמוט את התיק שנתלה על צידו החיצוני של הגשר. לגס מטפסת מעבר למעקה ומשיגה את התיק. מאחר שמאדי בדרכה לבית הספר, היא מציעה ללגס לשהות בבית נטוש במעלה הנהר. בבית הספר נקראות מאדי, ריטה, ויולט וגולדי לשיחת בירור אצל המנהל שלא מאמין לטענותיהן בדבר מעשיו של בטינג'ר. הן מושעות מבית הספר לשלושה שבועות, והמנהל אוסר על מאדי לקחת את תיק העבודות מכיתת האמנות. מאחר שהן פוחדות לחזור הביתה, מאדי מובילה את הבנות אל הבית הנטוש, שם הן פוגשות את לגס שמשכנעת אותן לפרוץ לבית הספר לקחת את תיק העבודות. בלילה הן מתגנבות לכיתת האמנות ומתחילות לאסוף את העבודות של מאדי. גולדי רואה את התצלום שלה כשהיא מסוממת, פורשת הצידה נעלבת ומציתה ג'וינט, משליכה את הגפרור לפח המכיל חומר דליק, ופורצת שריפה המפעילה את מערכת כיבוי האש. הבנות מצליחות להימלט מבית הספר מבלי שהשוטרים שהגיעו יתפסו אותן, וחוזרות אל הבית הנטוש. על מנת להנציח את הברית שנוצרה ביניהן, לגס מוציאה ציוד קעקוע ומקעקעת לעצמה ולכולן ציור של להבה על החזה.
בבקרים הבאים הן באות לשם, בעוד הוריהן חושבים שהן בבית הספר. ויולט מקבלת מכתב בעילום שם מתלמידה המעידה שהיא התקוממה נגד בטינג'ר, ותלמידות בבית הספר חותמות על עצומה הקוראת לפיטוריו. בערב הן חוגגות בריקודים פרועים, ולפתע מגיעה חבורת בנים בהנהגתו של דיינה המאיים על הבנות לבטל את התלונות נגד בטינג'ר פן יפוטר (הוא גם מאמן קבוצת הפוטבול שלהם), והן דוחות את איומיו בלעג. באחד הלילות יושבות מאדי ולגס על גג הבית, ולגס מספרת שאמה נהרגה שנתיים קודם בתאונת דרכים כאשר נהגה בשכרות, ואת אביה איננה מכירה. היא מסבירה שבקרוב תצא שוב לנדוד. מאדי מבקשת להצטרף ומתוודה בהיסוס על אהבתה ללגס.
יום אחד מגיעה סינדי לבית הנטוש ומבקשת את עזרתה של מאדי אחרי שדיינה הכה אותה במהלך ריב ביניהם, והיא פוחדת לחזור הביתה לבד. בתוך כך, סינדי מספרת שבטינג'ר פוטר. כאשר השתיים יוצאות אל הכביש, מתברר שזו הייתה מלכודת שדיינה והבנים ארגנו כדי לנקום במאדי. למרות תחנוניה של סינדי שמתחרטת על חלקה בתרמית, הם מכניסים את מאדי בכוח למכוניתו של דיינה בכוונה לאנוס אותה. לגס צצה במקום, מצמידה אולר לצווארו של דיינה ומאלצת את הבנים לשחרר את מאדי. הבנות משתלטות על המכונית ובורחות תוך נהיגה פרועה של לגס. ניידת משטרה רודפת אחריהן, המכונית מידרדרת מהכביש, והן נעצרות ומובאות לפני השופטת הוליפילד (פראן בנט) המרשיעה את הבנות בגניבת מכונית, שימוש בנשק קטלני והתנגדות למעצר, ומשחררת אותן לחסות הוריהן. מכיוון שללגס אין אפוטרופוס, היא נשלחת למאסר, ואז מוזכר לראשונה שמה המלא: מרגרט סדובסקי. שוטרים מוציאים את לגס מהאולם לקול מחאותיה של מאדי על שהשופטת האמינה לעדויות השקר של הבנים וסינדי.
בהיעדרה של לגס, החבורה מתפזרת. ויולט מתגנבת אל ביתה של מאדי, והשתיים יוצרות קשר בצ'ט אינטרנט עם ריטה. גולדי בורחת מביתה ומצטרפת לחבורת בני נוער נרקומנים המספקים לה הרואין, וכשמאדי מתקשרת לביתה של גולדי כדי להתנצל על התצלום הפוגעני, עונה לה אביה שבתו נעדרת מהבית כבר יומיים. מאדי יוצאת לחפש את גולדי ומוצאת אותה במאורת סמים, מחלצת ומביאה אותה אל הבית הנטוש, אך הבנות לא יודעות איך לטפל בה.
סינדי חשה אשמה ובאה אל השופטת הוליפילד להתוודות על עדות השקר שלה. לגס משוחררת ומגיעה בהפתעה עם לילה אל הבית הנטוש. כאשר היא רואה את מצבה של גולדי, היא באה עם מאדי וריטה אל אביה של גולדי ודורשת ממנו 10,000 דולר לטובת אשפוז במוסד גמילה. האב, אשר לא מודע לבעיית הסמים של בתו, מסרב ומאיים להתקשר למשטרה. לגס חוטפת את אקדחו, מאלצת אותו להיכנס למכוניתו, והם נוסעים אל הבית, שם הבנות קושרות אותו לכיסא בהוראת לגס. לגס מציעה להתקשר לאמה של גולדי ולדרוש ממנה את הכסף, אך מאדי מתנגדת מכיוון שזהו פשע של חטיפה ודרישת כופר שהן עלולות לשלם עליו מחיר. גולדי חוזרת להכרתה ועולה אליהן, ומחמת ההפתעה, ריטה פולטת כדור שפוגע בגבר הכפות לכיסא. ריטה, ויולט וגולדי נוסעות עם האב הפצוע לבית חולים, ומאדי נשארת. כאשר היא חוזרת לתוך הבית, לגס כבר עזבה. מאדי משיגה אותה על גשר ברודוויי כשהיא מנסה לעצור טרמפ, ומדברת על לבה שתישאר. לגס מזמינה את מאדי להצטרף אליה. כאשר משאית עוצרת, מאדי מחליטה בדמעות להישאר, ולגס נוסעת.
אפילוג: השחר עולה, ובסערת רגשותיה, מאדי מחליטה להתגבר על פחד הגבהים שלה ומטפסת על קורות הגשר כפי שעשתה לגס בראשית היכרותן. במונולוג הסיום שלה, היא מספרת שאביה של גולדי אמר במשטרה שירה בעצמו בטעות, ושלח את בתו לגמילה. מאז שבגרה, מאדי נוסעת בעולם בין מוזיאונים לאמנות, ולא ראתה עוד את לגס. בנות החבורה התרחקו זו מזו, אך בכל פגישה שלהן הן מתחבקות כמו יוצאי צבא ותיקים.
ליהוק עריכה
| שחקנים | דמויות |
|---|---|
| הֶדִי בּוּרֶס (אנ') | מדלן "מאדי" וירץ |
| אנג'לינה ג'ולי | מרגרט "לגס" סדובסקי |
| ג'ני לואיס (אנ') | ריטה "רד" פַלְדֵס |
| ג'ני שימיזו (אנ') | "גולדי" גולדמן |
| שרה רוזנברג[9] | ויולט קאהן |
| ג'ון דיל | לויד בטינג'ר, מורה מטריד מינית |
| דאש מייהוק | דיינה טיילור |
| פיטר פצ'ינלי | אית'ן ביקסבי, החבר של מאדי |
| מישל ברוקהרסט[10] | סינדי |
| כריס מולקי (אנ') | דן גולדמן, אביה החורג של גולדי |
| ברברה ניבן (אנ') | אמה החורגת של גולדי |
| אלדן הנסון (אנ') (קרדיט בשם אלדן רטליף) |
בובי, נער בחבורתו של דיינה |
| ריצ'רד ביימר (אנ') | מר פארקס, מנהל בית הספר |
| קת'י מוריארטי | מרתה וירץ, אמא של מאדי |
| פראן בנט (אנ') | השופטת הוליפילד |
| קייסי גרסייה | אחותה הקטנה של ריטה |
הפקה עריכה
אתרי צילום עריכה
הסרט צולם באתרים אותנטיים ברחבי פורטלנד[12][13]:
- גשר ברודוויי: בסצנה שבה לגס מטפסת על הגשר, אנג'לינה ג'ולי נרתמה לכבלי בטיחות. הבמאית קארטר-הייווד סיפרה שבתחילה, ג'ולי טיפסה ללא אמצעי בטיחות, והתנהגה כמו "חיה רעה" (באנגלית: Wildass) עד שהיה צורך להורידה מהגשר[7]. הבמאית הוסיפה, שהיא טיפסה בעצמה על הגשר לפני כן, משום שהיא לא דורשת משחקנים לעשות דברים שהיא עצמה לא הייתה מוכנה לעשות[7].
- הבית הנטוש ששימש בית מבטחים לחבורה, נמצא בזמנו בשטח בבעלות שמורת "אודובון" בפורטלנד (אנ'). מכיוון שהשטח עצמו לא היה מיוער, הוטסו ונשתלו במקום עצים בעלות של 35 אלף דולר[7].
- אפיזודות המתרחשות בתוך בית הספר צולמו בבניין בית הספר התיכון "לינקולן" (אנ'), בעת שהמוסד היה ריק לרגל חופשת האביב בשנת 1995.
- סצנות ממאסרה של לגס צולמו במוסד לעבריינים צעירים "קולומביה ריוור" (Columbia River Correctional Institute).
- סצנת הסקייטבורדינג צולמה בסקייטפארק ברנסייד[8].
מקומות נוספים: גשר ויסטה (Vista Viaduct Bridge), עמודי "לאבג'וי" (אנ') שתמכו בתקופת הסרט בכֶּבֶשׁ שהוביל לצד המערבי של גשר ברודוויי[14], ושיכוני סאות' פארק (אנ').
מוזיקה עריכה
פסקול הסרט, שאותו ערך המוזיקאי הצרפתי מישל קולומבייה (אנ'), כולל קטעי מוזיקה אלטרנטיבית המתאימים לסצנות שהם מלווים[15]:
- את פתיחת הסרט מלווה I Don't Want To Think About It של להקת Wild Strawberries, הממחיש כיצד מאדי חיה את חיי בית הספר השגרתיים, מבלי לחשוב על המהפך העומד להתחולל בחייה.
- כאשר הבנות מושעות מבית הספר בעקבות התקרית עם בטינג'ר, מושמע השיר Trouble של הצמד המוזיקלי האנגלי Shampoo, ומוכר בשורה: Uh-oh, we're in trouble.
- השיר המלווה את סצנת המרדף המשטרתי אחר הבנות במכונית שגנבו מדיינה, הוא "Shirley" של להקת הגראנג' "L7". השיר מספר על שירלי מלדאוני(אנ'), נהגת מרוצי דראג, האשה הראשונה שקיבלה רישיון נהיגה במכוניות "דראגסטר"(אנ')[16].
השירים הנוספים:
Let's Get F***** Up - The Cramps
Asian Ceremony - The OGM Studio Group
She (Dancing Barefoot) - Johnette Napolitano
Out of Control - Crossfires[17]
Into Dust - מאזי סטאר
Filter - Under
You - Candlebox
Dwelling - The Rose Chronicles
Pound for Pound - Mystery Machine
אלבום פסקול הסרט הופק על ידי חברת Unforscene Music והופץ ב-7 באוגוסט 1996[18].
הפצה וביקורות עריכה
"פוקס פייר" הופץ לבתי הקולנוע בארצות הברית ב-23 באוגוסט 1996, ובשאר העולם הופץ לטלוויזיה ולצפייה ביתית[19]. במאגר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes קיבל הסרט 27% דעות חיוביות בשקלול 11 ביקורות[20].
החוקר ומבקר הקולנוע האמריקאי עמנואל לוי (אנ')[21] כתב שהסרט משעמם, והעיבוד הקולנועי המבולבל לספר רב המכר מאכזב, משום שהבמאית טיפלה בסרט בסגנון של וידאו קליפ שהפך לטריוויאלי את הנושא המשמעותי של הטרדה מינית בבית הספר. לוי סבר שיוצרי הסרט התחמקו מעיסוק באופי הלסבי של יחסי לגס ומאדי, כפי שנהגו בעלילות משנה נוספות בסרט מתוך חוסר יושר וחוסר אומץ. עוד טען לוי, שהעברת תקופת העלילה משנות ה-50 לשנות ה-90 של המאה ה-20 חוטאת לספר המקור, ולא סביר שבשנות ה-90 מנהל בית ספר היה דוחה על הסף את תלונות התלמידות ללא בדיקת העובדות[22]. באופן דומה, ג'ק מתיוס כתב בלוס אנג'לס טיימס שהמעבר בין התקופות איננו חלק, משום שבספר של אוטס, הבנות חיות לא רק בתקופה אחרת, אלא גם באווירה אחרת שלא עוברת היטב לשנות ה-90[23]. לעומתם, אמילי סירס טענה שהבעיה בסרט לא קשורה בשינוי תקופת העלילה, אלא בהתפתחות הכרונולוגית המזורזת המקנה תחושה שהאירועים מתרחשים בסוף שבוע פרוע אחד, ולא כהתקוממות מאורגנת של חבורת בנות[24].
פרשנויות לסרט עריכה
"פוקס פייר" כסרט פמיניסטי עריכה
הסרט נחשב לתוצר מובהק של תנועת "גירל פאוור" שפרחה בשנות ה-90 של המאה ה-20 כחלק מהגל השלישי של הפמיניזם[25], והוא משקף רעיונות שאפיינו את תנועת "ריוט גירל", כגון: כוחן של נשים כקבוצה, גילוי המיניות ואומץ יצירתי[26]. במאמר על ההיבטים הפמיניסטיים של "פוקס פייר", הסופרת-משוררת בקה קלייבר סברה שהסרט הוא מחווה מחושבת ל"ריוט גירל", לאור הדרישה למהפכה נשית לאלתר ויצירת מרחב בטוח (הבית הנטוש שהופך למקום המבטחים של חבורת הנערות) בתוך תרבות של אלימות ותקיפות מיניות[27]. לדעתה של קלייבר, חלקו השני של הסרט, עם סיום הוליוודי טיפוסי, מחזיר את מצבן של הבנות לקדמותו טרם הופעת לגס, גם אם חייהן השתנו, וממחיש בעיה עתיקת-יומין של הפמיניזם: שינוי מבני-חברתי עדיין רחוק מאוד, באשר המשטר הפטריארכלי מתגבר על הפגיעה בו, הממסד לא חש מאוים על ידי כוחן של הבנות ומתנער מהן, המרחב הבטוח יכול להתקיים באופן זמני בלבד, אם בכלל, והאוטופיה הפמיניסטית מתרסקת נוכח מציאות חברתית שמרנית[27].
בריאיון עם הייווד-קארטר מספטמבר 2021, אמרה הבמאית שהסרט הקדים את זמנו ב-25 שנה, משום שכיום "נשים לא צריכות לשקר יותר בנוגע לחרא הזה". היא הוסיפה שהיא חדלה מבימוי בקולנוע מאז, משום שכאישה היא לא הצליחה למצוא עבודה בתחום, והסיפור שלה משקף את אותם זמנים[7].
בתחילה, גיבורות הסרט זרות זו לזו וחיות כל אחת בנפרד בסביבה מסוכנת, נוכח הטרדות ותקיפות מיניות אשר הרשויות וההורים מתעלמים מהן, נותנים עדיפות לגברים ודעותיהם ומאפשרים לבעל סמכות לנצל את מרותו. כאשר הבנות שואלות את לגס מה אפשר לעשות נגד בטינג'ר, היא עונה להן:"תגרמו לו להפסיק", ושהן צריכות "לוודא שהוא לא יעשה זאת יותר", משפטים שנחשבו מהפכניים בזמנם, משום שהם ביטאו הנחה שיש בכוחן של נערות לכפות את רצונן על המבוגרים[25]. הן יוצרות חבורה שבמסגרתה הן לומדות שאין זו בעיה אישית של אחת מהן בלבד, ורק שילוב הכוחות מסייע בידן לסכל את הסכנה. הן לא נוקמות בגין מעשה מסוים, אלא מתקוממות נגד מגוון צורות של אלימות מינית שנעשות תחת מעטה הכחשה ודיכוי של הממסד וההורים[25], ונגד הטלת אשמה עליהן, על אף שהן הקורבנות[5]. זאת, משום שהמורה המטריד מינית הגיב באלימות על ההתרסה נגד סמכותו, והן הכו אותו כהגנה עצמית, ולא כעונש על מעשיו הקודמים[28].
בעת שיחת הנזיפה שערך המנהל לארבע הבנות, הוא שואל אותן: ”מה אתן, בנות, מין כנופיה? בנות שרצות עם שועלים, או משהו כזה?”[29]. מר פארקס מתכוון לעשות בדבריו אנלוגיה לספר עיון משנת 1992 מאת הפסיכואנליטיקאית קלריסה פינקולה אסטס, בשם 'רצות עם זאבים: ארכיטיפ "האשה הפראית" - מיתוסים וסיפורים', שדן במגדר ואינסטינקטים נשיים בפולקלור, ברוח תורתו של קרל גוסטב יונג. בעקבות הספר, הביטוי "רצה עם זאבים" התקבע כהתייחסות לאשה פראית ומשולחת רסן. הבנות מצחקקות בפרצופו של המנהל בגלל ההשוואה, מה שמגביר את חמתו[30][31][32]. את התרחקותה של מאדי מהחבר שלה ניתן להסביר בכך שתחושת עליונותו הגברית של אית'ן מונעת ממנו מלהבין את צרכיה שנענים דווקא על ידי נערה זרה[33], ועל רקע התהדקות הקשר בין מאדי ללגס, דמותו של אית'ן נעלמת כליל מהעלילה בחלוף מחצית הסרט[5].
לסביות עריכה
מערכת היחסים בין מאדי ולגס מעלה את השאלה אם אפשר להתייחס ל"פוקס פייר" כאל סרט לסבי. הסרט רומז שלגס היא לסבית[34], ועל אף שמיניותן של לגס ומאדי לא עומדת במרכז העלילה, ליחסים ביניהן יש סאבטקסט לסבי ברור[35][25][36]:
- השתיים ישנות יחד בלילה אחרי היום שבו נפגשו לראשונה. בפגישתן על הגשר בבוקר המחרת, מאדי נזכרת שלא שאלה את לגס לשמה, וזו משלימה את המשפט בקלישה מסצנות סטוצים של בני זוג זרים שאינם יודעים את שם בן או בת הזוג ("...היא אומרת בבוקר שלמחרת"[36]), ומיד מוסיפה:"אל תדאגי, את לא הטיפוס שלי"[33].
- כאשר מאדי מביעה את אהבתה ללגס בשיחתן על גג הבית הנטוש, היא מבקשת בהיסוס מלגס להבין שזו אהבה אפלטונית, ולגס עונה:"אני אבין זאת כפי שתרצי שאבין"[36]. לקרבה ולמגע הגופניים ביניהן בסצנה זו יש מאפיינים ארוטיים[33], וכך גם בסצנת הפריצה לבית הספר כאשר השתיים מסתתרות יחד מפני השוטרים ובסצנת הקעקוע על החזה לאחר מכן.
בהקשר הזה, המבקרת שרה פונסקה כתבה שלא בכדי לעיבוד הקולנועי לספר של אוטס יש מעמד של קאלט ברשימת טקסי מעבר לסביים. היא מוסיפה שהמחאה של הנערות נגד הפטריארכיה גדושת סאבטקסט קווירי, והתשוקה המינית שמביעות העיניים של לגס ומאדי יכולות לספק אנרגיה ליצירות חובבים רבות של אוהדי קווין פאבריי ורייצ'ל ברי (דמויות מסדרת הטלוויזיה "Glee"). פונסקה כתבה את הדברים במסגרת השוואה עם הסרט Foxfire: Confessions of a Girl Gang משנת 2012 (אנ')[4], עיבוד נאמן למקור[37].
דמותה הקולנועית של לגס עריכה
יש הרואים בלגס גרסה נשית לדמות שגילם ג'יימס דין בסרט "מרד הנעורים"[34][38]. האופן שבו מציגה המצלמה את חיצוניותה נראית כמטפורה של כניסת אקדוחן במערבון[38]: כשהיא יורדת מהטרמפ תחת גשם ליד בית הספר, המצלמה מתמקדת בנעליה הכבדות, אחר כך באולר הקפיצי שהיא חמושה בו דרך קבע, ועוקבת אחריה במסדרון מהגב. רק כאשר היא מגיעה באופן אקראי לכיתה, המצלמה עולה בתנועת טילט עד שפניה נחשפים[28] והיא סוקרת במבטה את הכיתה כבודקת את הזירה. כמו דמות האקדוחן הנווד במערבונים, לא ידוע מהיכן באה ולאן מועדות פניה[33], ואין לה שם עד חלוף יותר מ-20 דקות בסרט. אז היא חושפת רק את כינויה, ושמה האמיתי מתגלה אף מאוחר יותר[39]. חוץ מהאולר הקבוע, לגס מיומנת בהפעלת אקדח. היא עוצרת להילחם את מלחמתן של המדוכאות נגד מדכאיהן, וכשהן מגלות את קולן העצמאי, היא עוזבת.
לצד דימוי הקאובוי, לגס בעלת דימוי אנדרוגיני, "טומבוי"[7][33] במעיל עור, נעליים כבדות, שיער קצר והאולר הצמוד. בכניסתה הלא-צפויה לבית הספר, המאבטח הרואה אותה מאחור, טועה לחשוב שהיא בן[36]. היא איננה מהססת לפעול בכוח הזרוע נגד גברים, ויכולה להם. במהלך הסרט מתברר שלגס היא נערה פגועה רגשית עם עבר פלילי, דבר שמדריך את התנהלותה האלימה[40]. הפרט היחיד שהיא מספרת על עצמה למאדי הוא שם אמה ונסיבות מות האם. בהיעדר אב בחייה, אין לה אמון באבות בכלל. היא מעין גיבורה טרגית: כריזמטית, אמיצה, מוסרית ותובעת צדק, אך בהתעקשותה הקיצונית לבוא חשבון עם הפוגעים בבנות, היא מסתבכת בפלילים ומשלמת את המחיר, או נאלצת לברוח. במקרים שבהם היא חוצה קווים אדומים, הבנות משמשות מעין מקהלת תיאטרון יווני ומוכיחות אותה על מעשיה[28].
לגס היא מסיגת גבול[33]: נכנסת לבית ספר ולכיתה שהיא איננה שייכת להם, מגיעה אל ביתה של מאדי בשעת ערב מבלי שהוזמנה, וגם אל ביתה של גולדי היא מגיעה פעמיים: פעם אחת באה לפגוש אותה כאשר הוריה של גולדי יוצאים מן הבית, ובפעם השנייה - כאשר היא מתפרצת לבית לדרוש כסף מאביה של גולדי. כמו רוח רפאים, היא נוהגת להיכנס ולצאת בדרכים לא שגרתיות: היא מטפסת דרך חלונות, נכנסת לבית הספר דרך מנהרת שירות בגג כדי לקחת את תיק האומנות של מאדי, ולעיתים צצה מבלי שברור איך הגיעה.
שם הסרט עריכה
לפי ספר המקור, Foxfire הוא השם שנתנו הבנות לכנופיה שהקימו, ומתבטא בשני אירועים: הראשון - במהלך בילוי משותף של הבנות באתר סקייטבורדינג, ריטה מציירת על קיר בטון באתר כתובת גרפיטי: Foxfire burns and burns (בעברית: פוקס פייר בוערת ובוערת, או: שורפת ושורפת), שמאדי משתמשת בה כסיסמת הזדהות בצ'ט עם ריטה. פירוש המילה בעברית הוא: אש השועלים, ולחלופין - Fairy Fire - אש הפיות, פטרייה המתפתחת על גזעי עצים רקובים וזוהרת בחושך, ובשל כך מיוחסים לה מסתורין ורומנטיקה. היא מופיעה לרוב בעונת הסתיו, ובהתאמה, הסרט מתחיל בבואה של לגס עם הגשם, ומסתיים כאשר היא עוזבת בהתקרב חודש יוני, כפי שלגס עצמה מציינת במהלך הסרט. האש מסומנת בשרפה שנגרמת בכיתת האמנות, ולאחר מכן - בקעקוע הלהבה המשותף, שלגס מסבירה אותו בכך שאש מזינה, אך גם משמידה אם לא מכבדים אותה. השועלים מסומנים בכינוי שמר פארקס מכנה את החבורה ("רצות עם שועלים") וריטה משתמשת בו בליל הקעקוע.
קישורים חיצוניים עריכה
"פוקס פייר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"פוקס פייר", באתר נטפליקס
"פוקס פייר", באתר AllMovie (באנגלית)
"פוקס פייר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"פוקס פייר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "פוקס פייר", באתר אידיבי
"פוקס פייר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
האלבום "פוקס פייר", בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"- אלבום הסרט "פוקס פייר", באתר AllMusic
- "פוקס פייר" במסד נתוני מכוניות בקולנוע IMCDb (באנגלית)
"פוקס פייר", קדימון הסרט באתר יוטיוב- שיחה וביקורת על "פוקס פייר", סרטון בערוץ "Portland at the Movies", באתר יוטיוב, 17 במאי 2018 (באנגלית).
- סיור וידאו מודרך באתרי הצילום בבית הספר "לינקולן" ועל גשר "ברודוויי", סרטון באתר יוטיוב, 31 באוגוסט 2021. הסרטון כולל צילומי מסך מהסרט, לצורך הקבלת "אז והיום".
הערות שוליים עריכה
- ^ Foxfire (1996). Movie Nostalgia. Retrieved September 11, 2021
- ^ Joyce Carol oates, Foxfire - Confessions of a Girl Gang, New York, NY: Plume, 1994, ISBN 978-0-452-27231-6
- ^ Susan King, Don't Hate Her Because She's Lucky, Los Angeles Times, August 8, 1996
- ^ 1 2 Sarah Fonseca, Laurent Cantet’s Foxfire Adaptation Looks Great (Even Without Angelina Jolie), Autostraddle, November 11, 2012
- ^ 1 2 3 John Bilancini. Foxfire (1996) A Perfectly 90s Movie. 80's Baby, March 9, 2020
- ^ מסלנג: משיגות עוררות מינית על ידי הרחת בגדים תחתונים של אתלטים, ובהשאלה: מחפשות את קרבתם המינית של אתלטים. ראו גם: jock sniffing
- ^ 1 2 3 4 5 6 Chance Solem-Pfeifer, At 25, “Foxfire,” Set in Portland, Still Resonates Cinematically, and Its Themes Are Even More Relevant Today. Willamette Week, September 7, 2021
- ^ 1 2 Foxfire (1996) Filming Locations, IMDb
- ^ Sarah Rosenberg. IMDb. Retrieved February 26, 2020
- ^ Michelle Brookhurst. IMDb. Retrieved February 26, 2020
- ^ Christine Pitawanich, A sneak peek inside the brand-new Lincoln High School. KGW8, May 26, 2022
- ^ F12 Foxfire (1996), PDXccentric, Retrieved May 10, 2017
- ^ Foxfire - Oregon - Filming Locations, FilmInAmerica, Retrieved May 10, 2017
- ^ הכבש המקורי פורק בשנת 1999 ובמקומו נבנה חדש. שניים מעמודי התמיכה המקוריים שוקמו, הוצבו במקום אחר בפורטלנד והוכרזו כאתר היסטורי לשימור.
- ^ Melissa Minners, Turn Back The Clock - Movie Review - Foxfire, G-Pop, Retrieved August 2, 2016 (ארכיון)
- ^ Shirley L7. lyrics, Retrieved September 11, 2019.
- ^ Crossfires הוא שם קודם של להקת רוק אמריקאית שנודעה לימים בשם הצבים (The Turtles)
- ^ Foxfire: Motion Picture Soundtrack. Discogs. Retrieved February 26, 2020
- ^ Foxfire (1996) Release Info. IMDb. Retrieved March 3, 2020
- ^ FOXFIRE. Rotten Tomatoes. Retrieved March 3, 2020
- ^ מתן שירם, 5 אתרי הקולנוע שכל חובב סרטים חייב להכיר, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2010
- ^ Emanuel Levy, Foxfire (1996): Joyce Carol Oates Novel on Screen, Starring Angelina Jolie, emanuellevy.com, February 6, 2008
- ^ Jack Mathews, Rebellion in ‘Foxfire’ Loses Impact in Leap to the ‘90s, LA Times, August 23, 1996
- ^ Emily Sears, Cover to Credits: FOXFIRE, Birth.Movies.Death., July 31, 2019
- ^ 1 2 3 4 Elizabeth Kiy, Girl Gang Fights Rape Culture in ‘Foxfire’, Bitch Flicks, April 25, 2014
- ^ Marya Gates. 7 Riot Grrrl Films to Watch After 'Moxie'. Movie Fone, march 3, 2021
- ^ 1 2 Becca Klaver, Blowing Up the Law: On Foxfire, Vigilante Feminism, & Abandoned Buildings of Their Own, Delirious Hem, January 31, 2013
- ^ 1 2 3 Foxfire, From the Revolutionary Novel, a Tempered Film, Pro-Youth Pages, Retrieved February 24, 2020
- ^ Foxfire. Quotes. Retrieved February 25, 2020
- ^ Adrian Lilly, Exploring wolf references: Run with the wolves, ADRIANLILLY.COM, June 18, 2014
- ^ הספר יצא לאור בעברית: קלאריסה פינקולה אסטס, רצות עם זאבים: ארכיטיפ "האשה הפראית"-מיתוסים וסיפורים, תרגום: עדי גינצבורג-הירש, הוצאת מודן, 1997
- ^ women who run with the wolves: myths and stories of the wild woman archetype, Retrieved August 7, 2016
- ^ 1 2 3 4 5 6 Jenny Lapekas, “We Stick Together”: Rebellion, Female Solidarity, and Girl Crushes in ‘Foxfire’, Bitch Flicks, September 26, 2014
- ^ 1 2 Jack Mathews, Rebellion in ‘Foxfire’ Loses Impact in Leap to the ‘90s, Los Angeles Times, August 23, 1996
- ^ Trish Bendix, Whatever Happened To…. the cast of “Foxfire”, AfterEllen, 7.9.2011
- ^ 1 2 3 4 Catherine Mccormick, 'Do you want to come inside my house?' 'Foxfire' and the Teenage Closet, Pride, February 15, 2013
- ^ Foxfire: Confessions of a Girl Gang. Celestial Timepiece. Retrieved September 11, 2021
- ^ 1 2 Emanuel Levy, Foxfire, Variety, August 5, 1996
- ^ Stephen Holden, Revenge of the Bad Girls And Other Fantasies, The New York Times, August 2, 2016
- ^ Mark Gordon Palmer, FOXFIRE (1996) - or: How Legs & Co get a nice abandoned magically-realised house in the country to spend their detention in!, Seat at the Back - Cinema Magazine, Retrieved May 10, 2016