פורטל:אמנות/דמויות בתולדות האמנות/גלריה
דמויות בתולדות האמנות החזותית
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
דודו גבע (1950–2005), אמן, מאייר ומחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט והומוריסטן ישראלי.
גבע הרבה לעסוק לאורך השנים בביקורת על מיתוס החברה הישראלית ושברו. לצד פרודיות על דמויות וספרי הילדים של תחילת שנות השישים (כגון חסמבה), הציגו דמויותיו של גבע את המציאות הישראלית על גווניה השונים. גבע פרסם קריקטורות ומדורי סאטירה בעיתונים כגון "העולם הזה", "חדשות", "העיר" ועוד. בנוסף לעבודתו העיתונאית, פרסם גבע עשרות ספרים והיה שותף, בעיקר באיור, לספר "זו ארץ זו", שאיגד את מדורי הסאטירה שהופיעו ב"העולם הזה".
2
לאונרדו דה וינצ'י (1452–1519) היה איש אשכולות איטלקי חשוב, מגדולי אמני הרנסאנס, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא בכל תחומי הידע האנושי בזמנו. במהלך חייו הועלה על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומאי, צייר, פסל, אדריכל ומוזיקאי מצטיין. לא אחת מתואר לאונרדו כארכיטיפ של איש הרנסאנס או הגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין-סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. לאונרדו נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים.
העבודה המתוארכת המוקדמת ביותר של לאונרדו היא רישום בדיו של עמק הארנו, שצויר ב-5 באוגוסט 1472. לאונרדו יצר ודאי כמה ציורים במסגרת עבודתו בסדנה, אך הבולט מכולם הוא "הבשורה למריה", שצויר ככל הנראה עבור מנזר סן ברתולומאו במונטה אוליוֶטו שבדרום-מערב פירנצה.
3
הרמן שטרוּק (6 במרץ 1876, ברלין – 11 בינואר 1944, חיפה), צייר ואמן הדפסים יהודי וציוני. מחשובי האמנים היהודים בגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישב בחיפה.
שטרוק נודע בחייו כמומחה בתחום ההדפס ואף שימש כמורה וכמדריך לרבים מן האמנים בגרמניה באותה עת. ספרו "אמנות התחריט" היווה מדריך בסיסי לתחום זה במשך שנים רבות. שטרוק הרבה ליצור הדפסים בהשראת מסעותיו בעולם ובהם תיאר בעיקר את הנוף. קבוצה גדולה של עבודות הוקדשה לתיאור נושאים יהודיים וציוניים. מבין יצירותיו בנושא זה התפרסם "דיוקן תיאודור הרצל" (1903), שהפך לאחד מן הדימויים הקאנונים של המנהיג הציוני בתחילת המאה ה-20. בנוסף, שימש שטרוק כפעיל ציוני במסגרת תנועת המזרחי, השתתף במספר כינוסים של הקונגרס הציוני העולמי, היה חבר הוועד הפועל הציוני וכיהן כחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל.
4
קתה קולוויץ (8 ביולי 1867 – 22 באפריל 1945), אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמניה. יצירתה מביעה בביטוי אישי עז את סבלם של הפועלים וקשי היום בגרמניה בתקופת הרייך השני ובין מלחמות העולם. בעבודותיה ניכרת זיקתה לסוציאליזם ונשבה בהם רוח פציפיסטית. סגנון יצירתה האקספרסיוניסטי קירב אותה אל אמנים כגון אדוארד מונק ואחרים, אולם גם מנעה ממנה הצלחה ציבורית זמן רב. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאלצה קולוויץ להתפטר מהאקדמיה ומתפקידה כראש "כיתת האמן". משנת 1936 לא הורשתה עוד להציג את תמונותיה והן הוסרו מהתערוכות והגלריות שבהן נתלו. היא "זכתה" שאמנותה תוכרז "דגנרטיבית" ואף נחקרה על ידי הגסטאפו בעקבות ראיון שנתנה לעיתון סובייטי.
5
 |
6
אל ליסיצקי (23 בנובמבר 1890 – 30 בדצמבר 1941) אמן רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל. ליסיצקי היה מהדמויות החשובות ביותר בתנועת האוונגרד הרוסי שסייעה בפיתוחה של תפישת הסופרמטיזם, יחד עם חברו ומחנכו קזימיר מלביץ'. הוא עיצב אינספור תערוכות, ולקח חלק במאות מסעות תעמולה של המשטר הקומוניסטי הצעיר באותם ימים. עבודתו השפיעה רבות על תנועות הבאוהאוס, הקונסטרוקטיביזם ודה סטייל, והיא כללה בנוסף גם ניסיונות לעשות שימוש בטכניקות הפקה ובאמצעים מסוגננים ומעוצבים שעתידים היו להפוך למרכזיים ביותר בעולם העיצוב הגרפי לאורך המאה העשרים כולה.
7
יאן ורמיר או יוהנס ורמיר (31 באוקטובר 1632 – 15 בדצמבר 1675), צייר הולנדי. מגדולי הציירים בכל הדורות. מעט מאוד ידוע על חייו מלבד העובדה שגדל ופעל בדֶלְפְט. במשך שנים נשארה דמותו בצילם של הציירים ההולנדים הגדולים כגון רמברנדט. רוב ציוריו המעטים מתארים דמויות בתוך ביתן, עוסקות בשיחה, נגינה או עבודה. מבן יצירותיו ידועים בעיקר הדיוקן "נערה עם עגיל פנינה" והציור "נוף העיר דלפט", שהתפרסמו במהלך המאה ה-20 הודות לאזכרם בתרבות הפופולרית.
8
לודוויג מיס ון דר רוהה (27 במרץ 1886 – 19 באוגוסט 1969), אדריכל ומעצב גרמני-אמריקאי, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות וממייסדי הסגנון הבינלאומי. בזכות הגותו התאורטית והמבנים שתכנן, נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. מיס היה אדריכל פעיל וחשוב מאוד בגרמניה עד מלחמת העולם השנייה, ואף היה מנהלו האחרון של בית ספר ה"באוהאוס", עד שנסגר על ידי הנאצים. עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לשיקגו, והמשיך עד מותו להטביע את חותמו גם על האדריכלות בארצות הברית.
9
פול קיין (3 בספטמבר 1810 – 20 בפברואר 1871), צייר קנדי-אירי שנודע בציוריו המתעדים את בני "העמים הראשונים" (אינדיאנים קנדים) במערב קנדה וילידים אמריקנים אחרים, באזור שנקרא בשעתו "ארץ אורגון".
במסעותיו תיעד קיין את ילידי המקום ואת סגנון חייהם בציורים וברישומים רבים. לאחר שחזר לטורונטו הוא צייר למעלה ממאה ציורי שמן על בסיס אותם רישומים, שכמו יתר עבודותיו של קיין, מהווים מקור מידע חשוב עבור אתנולוגים בני זמננו. ציורי השמן שלו נחשבים עד היום לחלק בלתי נפרד מהמורשת הקנדית, אף על פי שברור לעין שבשל רצונו להדגיש את היסודות הדרמטיים בציוריו הוא ייפה אותם במידה ניכרת ולא שמר על דיוק או על "נאמנות למקור".
10
פרידנסרייך הונדרטוואסר (15 בדצמבר 1928 – 19 בפברואר 2000) היה אמן, צייר, פסל ואדריכל אוסטרי-יהודי.
הונדרטוואסר נחשב לגדול אומני אוסטריה של שלהי המאה ה-20. למרות ששלח ידו בתחומי אומנות רבים ואף היה ידוע בפעילות חברתית וסביבתית ענפה, מורשתו העיקרית והידועה ביותר מצויה בבנייניו הייחודיים.
11
אטיין-ז'ול מארה (5 במרץ 1830 – 15 במאי 1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה מארה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. הוא היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכל; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון בו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז.
12
פֶּדְרוֹ אַלְמוֹדוֹבַר (נולד 1949) הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק ספרדי. נחשב כבמאי הקולנוע הספרדי הפורה והמצליח ביותר מאז לואיס בוניואל. סרטיו, בעלי העלילה המורכבת, נוטים למלודרמה, שבה משולבים תרבות פופולרית, הומור המזלזל במוסכמות, צבעים עזים ותפאורה בולטת. תשוקה, מגדר, זהות ומשפחה הם נושאים שעולים תדיר בסרטיו. סרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וסרטו "דבר אליה" זיכה אותו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
13
יצחק דנציגר (1977-1916) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. דנציגר היה ממייסדי האמנות הכנענית בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על הפיסול ועל האמנות הישראלית החל משנות הארבעים של המאה העשרים שהתבטאה בנטייה לפיסול בהשפעת האמנות הארכאית, בשילוב המודרניזם בפיסול וביחס אל עיצוב דימוי הנוף של ארץ ישראל בפיסול הישראלי. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות ביותר של האמנות הישראלית.