פורטל:גוף האדם/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	שרירי הראש והצוואר שריר המלעס מסוגל להפיק את הכוח הגדול ביותר בגוף האדם, ובספר השיאים של גינס (1992) מתועדת נשיכה בעוצמה של 442 קילוגרם-כוח למשך שתי שניות. כוח שריר תלוי בשטח החתך שלו והמלעס אינו גדול, אך הוא פועל באופן דומה למפצח אגוזים, כלומר כוח קטן שמושקע בין הקצוות שלו בחיבור לגולגולת וללסת התחתונה מתורגם למומנט גדול, ולכן גם לכוח גדול יותר שפועל על השיניים הטוחנות בסמוך לנקודת הציר במפרק הלסת. עקרון פעולתם של עגורן ושל מגבה מכני הוא דומה. יתר שרירי השלד, וגם הגדולים בהם בירך ובעכוז, נאחזים קרוב לציר ביחס לקצה האיבר ולכן לא ניתן להפיק מהם כוח כה גדול.	עריכה | תבנית | שיחה
2	כפפת PVC חד-פעמית אם כף ידך העטויה בכפפת לטקס תונח מתחת למים זורמים, תתפרש התחושה כרטיבות אף על פי שהיד תישאר יבשה. קולטנים תחושתיים בעור האדם מתמחים ברגישות למגע, ללחץ, לחום, לקור ואף לתנודות, וישנם כאלה האחראים לתחושת הכאב. למרות מספרם העצום של קולטנים אנושיים, לא מוכרים קולטנים ייחודיים לרטיבות או לרוח, ותחושות אלו מתפרשות, ככל הנראה, על ידי המוח על סמך למידה קודמת בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
3	תאי הדופן בקיבה מפרישים בכל יום כשני ליטרים של חומצת מימן כלורי. בעת הפרשת החומצה היא בעלת pH של 0.8, לאחר עירבוב החומצה עם תוכן הקיבה וחומרים אחרים המופרשים לקיבה מגיעה רמת החומציות שלה ל־2-3 שעדיין נחשבת לחומציות של חומצה חזקה. חומציות הקיבה הכרחית לפעילותו של האנזים פפסין המפרק חלבונים ליחידות קטנות יותר. תאי הקיבה מפרישים גם ריר המדפן את הקיבה בשכבה בעלת רמת חומציות נמוכה יותר, כך שהפפסין לא מפרק את דופן הקיבה.	עריכה | תבנית | שיחה
4	תאי דם אדומים תאי דם אדומים מעבירים חמצן לתאי הגוף השונים באמצעות חלבון הקרוי המוגלובין. אצל יונקים, החמצן, שמשמש לייצור אנרגיה בתהליך הזרחון החמצוני במיטוכונדריה של התא, אינו נצרך על ידי תאי הדם האדומים עצמם, משום שבהתבגרותם הם מאבדים את גרעין התא ואת המיטוכונדריה ומייצרים אנרגיה על ידי תסיסה של גלוקוז ויצירת חומצה לקטית.	עריכה | תבנית | שיחה
5	מערכת העיכול בגוף האדם המזון שוהה במערכת העיכול בגוף האדם בין 16 ל־35 שעות עד לפליטתו. בקיבה הוא יכול לשהות בין 30 דקות ל־10 שעות בהתאם לסוגו ואילו במעי הדק הוא שוהה בין 3 ל־6 שעות. שתי תחנות חשובות נוספות הן התריסריון שבתחילת המעי הדק, והמעי הגס שבו שוהה המזון בין 8 ל־24 שעות ומתגבש לפסולת בעזרת חיידקים. אורכה הכולל של מערכת העיכול בגוף האדם הוא כ־7.5 מטרים.	עריכה | תבנית | שיחה
6	רצף DNA. DNA היא חומצת גרעין המהווה את החומר התורשתי בתאיהם של כל היצורים החיים. אורכו הכולל של כל ה-DNA המצוי בתא גוף אחד של האדם מגיע ל-1.8 מטרים. ה-DNA בתא מלופף סביב חלבונים הקרויים היסטונים, אשר מאפשרים דחיסה צפופה ויעילה ביותר.	עריכה | תבנית | שיחה
7	צלחת אגר עם מושבות חיידקים מספר התאים המרכיבים את גופו של אדם בוגר הינו כ-1014. מספר החיידקים השוכנים דרך קבע בגוף האדם (על-גבי העור ובתוך האיברים הפנימיים) גדול פי 10, כלומר, 1015. הדבר אפשרי היות שתאי החיידקים (תאים פרוקריוטיים חסרי גרעין) קטנים בהרבה מתאי הגוף (תאים איקריוטיים בעלי גרעין): בממוצע גדול נפחו של תא איקריוטי פי 1,000 מזה של תא פרוקריוטי.	עריכה | תבנית | שיחה
8	מוח אנושי המילה מוח, בהתייחסה לאיבר הידוע לנו כיום כמבקר ומתאם את ההתנהגות, החושים, פעולת איברי הגוף ועוד, לא מוזכרת בתנ"ך אפילו פעם אחת. בתנ"ך נחשב הלב, ולא המוח, למרכז האישיות. גם במאה הרביעית לפני הספירה עדיין האמינו שהלב הוא החושב, למרות שהיפוקרטס כבר מיקם את ההכרה במוח. אריסטו, לעומתו, ראה באינטליגנציה תכונה של הלב, ואת המוח ראה כמעין מקרן לקירור הדם ומזגו החם של האדם.	עריכה | תבנית | שיחה
9	בילירובין בילירובין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון כחלק ממיצי המרה. חיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, צבעו משתנה, והוא מקנה לצואה צבע חום אופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן כשהוא צובע אותו צהוב. מחלות כבד שונות פוגעות בהפרשתו, כך שהוא מצטבר ברקמות הגוף ונותן לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.	עריכה | תבנית | שיחה
10	בציור התקרה "בריאת האדם" שבתקרת הקפלה הסיסטינית שצייר מיכלאנג'לו בואונרוטי, הרקע של קטע הציור בו מופיעה דמותו של אלוהים הוא בצורה של חתך אנטומי מדויק של מוח האדם.	עריכה | תבנית | שיחה
11	קנה הנשימה מתפצל לשני סמפונות המתפצלים בשנית ובשלישית, שוב ושוב, כעשרים ואף עשרים וחמש פעמים עד שהם מסתיימים בנאדיות הריאה. הגדילה המעריכית במספרם מסתכמת בכשלוש מאות מיליון נאדיות ששטח הפנים המשותף שלהן, בו נעשה חילוף גזים עם האוויר, משתווה בגודלו למגרש טניס.	עריכה | תבנית | שיחה
12	גוף האדם כולל מספר איברים מיותרים, כאלו שחלק מתפקודם או כולו אבד במהלך האבולוציה. ביניהם נמנים התוספתן, עצם העוקץ (עצם הזנב), שרירים היכולים להניע את האוזן ושריד לעפעף שלישי בעין. גם התנהגויות שונות התייתרו עם הזמן, למשל עור ברווז בעת דחק שאמור לזקור את השיער ולהפחיד את הגורם המאיים.	עריכה | תבנית | שיחה
13	שיער מעוצב בסגנון "אפרו" שיער, ציפורניים והשכבה החיצונית של העור מורכבים בעיקר מהחלבון קרטין שיש בו כמות גדולה של חומצת האמינו ציסטאין, המכילה קבוצה פונקציונלית בעלת אטום גופרית. בין אטומי גופרית ממולקולות ציסטאין שונות נוצרים קשרים קוולנטיים, ועל כן מידת הסלסול של השיער נקבעת בהתאם לכמות הקרטין ובהתאם לצורת פיזורו בשערה. עיצוב שיער שהוא בעצם פירוק של הקשרים בעזרת חומרים כימיים, וחיבורם מחדש בצורה שונה על ידי תסרוקת, מחזיק מעמד לזמן מוגבל בלבד, משום שהשיער ממשיך לצמוח על פי תכונותיו המקוריות.	עריכה | תבנית | שיחה
14	"כאב ראש", קריקטורה מ-1819 מספר איברים ואזורים בגוף אינם מעוצבבים על ידי סיבי עצב תחושתיים, ולכן לא ניתן לחוש כל כאב המגיע מהם. כאלו הם הסחוס במפרקים, נאדיות הריאה ומרבית הכבד. מפתיע מכל לגלות שגם המוח עצמו אינו מעוצבב ולכן, אפילו חיתוך במוח החי לא יעורר כאב. לעומת זאת, ניתן למצוא אזורים עשירים בעצבוב תחושתי ורגישים לכאב, כגון הסמפונות וקרום הריאה, קרום הכבד וצינורות המרה. כך גם כלי הדם במוח וקרומי המוח האחראים לחלק גדול מכאבי הראש.	עריכה | תבנית | שיחה
15	במשק המים של גוף האדם נכללים לא רק מי שתייה, אלא גם מים שמיוצרים בתוך הגוף מחמצן ומימן. כ-200 מיליליטר מים, תוצר מטבולי של חמצון פחמימות במהלך הנשימה התאית, מתווספים בדרך זו לגוף מדי יום. אולם לא ניתן להסתפק במים המסונתזים על ידי הגוף, משום שיותר מ-700 מיליליטר מים אובדים באופן בלתי נשלט דרך הריאות בנשימה ודרך העור בפעפוע. מים נוספים יוצאים מהגוף כזיעה, כחלק מהצואה ובשתן, ולכן צריכת מים באמצעות שתיית נוזלים ואכילת מזון היא חיונית.	עריכה | תבנית | שיחה
16	אם אתרע מזלכם ונקלעתם לרפסודה כניצולי ספינה טובעת, זכרו ששתיית מי ים לשם התגברות על הצמא, לא רק שלא תועיל, אלא אף תזרז את התייבשות גופכם. השתן המרוכז ביותר שיכולות כליות האדם להפיק הוא בן 1200 מיליאוסמולים לליטר, למי ים ריכוז מומסים כפול מזה. לכן, כדי להפטר מהמלחים העודפים מליטר מי ים שנשתה, צריך הגוף להפיק שני ליטרים של שתן ולהפריש אותם. המשוואה ליטר אחד נכנס ולכן שני ליטרים יוצאים, מאיצה את קצב איבוד הנוזלים ואת ההתייבשות.	עריכה | תבנית | שיחה
17	הציעו לפורטל:גוף האדם קטע הידעת? חדש! אפשר להתייעץ בדף השיחה הכללי אבל המקום הנכון להציע את הקטע הוא מיזם הידעת?	עריכה | תבנית | שיחה
18	מלבד מערכת השמיעה באוזן האדם ממוקמת גם מערכת שיווי המשקל. לבד ממקומן, יש לשתי מערכות אלה גם מאפיינים מבניים משותפים. יש בהן מבנים עדינים של עור ועצם שאוגרים אוויר (באחד מאברי שיווי המשקל יש גם תמיסה מימית ויש בהם עצבים רבים.	עריכה | תבנית | שיחה
19	טבור עם מוך טבורי בצבע ירוק על פי רוב, קשה להשיג תקציב למחקר ומי שמתכנן לערוך מחקר מציע הצעת מחקר שאחד מתפקידיה הוא לשכנע את האחראים על התקציב בדחיפות לחקור נושא זה ובחשיבותו של המחקר להתפתחות הדיסציפלינה המדעית המתעניינת בנושא המחקר. אולם, לפעמים מושקעת עבודה מחקר בנושאים שחוסר חשיבותם ברור לחלוטין. בשנת 2001 פרסם דוקטור קארל קרוסזלניקי מאוניברסיטת סידני מחקר על ה מוך הטבורי – אותם סיבים שאנשים מוצאים מידי כמה ימים בטבורם. קרוסזלניקי אישר את הסברה כי מקורם העיקרי של הסיבים הוא בבגדים וגילה שהם מכילים גם שיער-גוף ושלכן לגברים יש יותר מוך טבורי מאשר לנשים. אולם, בניגוד למצופה, קרוסזלניקי גילה שמקורו העיקרי של מוך זה הוא בתחתונים ולא בחולצה	עריכה | תבנית | שיחה
20	יליד האנדים מעת שאדם מתחיל לשהות באוויר דליל בחמצן, גופו מסתגל בהדרגה לתנאים החדשים. במהלך ההתאקלמות גדל אוורור הריאות, גדלים תפוקת הלב וריכוז ההמוגלובין בדם ומשתפרת יכולת העברת החמצן מהאוויר לנימי הריאות. אולם התועלת מהתאקלמות, ארוכה ככל שתהיה, אינה משתווה ליכולתם של ילידים תושבי הרים גבוהים. שינויי התאקלמות בגופם מתחילים מלידתם ובמהלך התפתחותם ונראה שחלקם אף טבועים בגנוטיפ שלהם. כך למשל נפח ריאותיהם גדול יותר, קומתם נמוכה יותר, חלקו הימני של ליבם גדול יותר והעברת החמצן לתאי גופם יעילה יותר. במדידת יכולת העבודה של שריריהם בגובה של כ-5200 מטרים נמצא כי היא קרובה לנורמלית בעוד שזו של ילידי מקומות נמוכים שהתאקלמו במשך חודשיים עומדת על כ-70 אחוזים בלבד מיכולת נורמלית.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מקלעת שרירית המעי של ארנב רכיביה של מערכת העצבים המעית נמצאים בין שכבות דפנות מערכת העיכול ושולטים על פעולות העיכול, כגון תנועה פריסטלטית והפרשת אנזימים. רמת המורכבות של מערכת העצבים המעית, מאפייני פעולתה ורכיביה הקנו למערכת את הכינוי "המוח השני". המערכת מורכבת מתאי עצב מביאים (תחושתיים), מתאי עצב מוציאים (תנועתיים) ומתאי עצב מקשרים. סוגי התאים ומספרם, כמאית ממספר תאי העצב במוח, מאפשרים למערכת לפעול גם במקרה וחיבורה למערכת העצבים המרכזית נותק. מאפיין מיוחד נוסף של המערכת, הם המוליכים העצביים שלה, הזהים לאלו הנמצאים במוח.	עריכה | תבנית | שיחה
22	פעולת שסתום חד כיווני בוריד פעולת הכיווץ של לב האדם מעלה את הלחץ בעורקים ודוחפת דם מהלב לרקמות הגוף. תנועה זו היא חד כיוונית - הלב דוחף דם לגוף אך לא שואב אותו בחזרה. חזרתו של הדם ללב נעשית בעזרת משאבת השרירים המונעת על ידי שרירי השלד. בתוך הורידים ממוקמים שסתומים חד כיווניים המאפשרים תנועת דם לכיוון הלב אך מונעים חזרה של הדם לגוף. הוורידים העמוקים משובצים בתוך שרירי השלד כך שכל הפעלה של השרירים, למשל במהלך הליכה, מכווצת את הוורידים וגורמת לדחיפת הדם לכיוון שמאפשרים השסתומים בוורידים, לכיוון הלב. במקביל למשאבת השרירים, כיווץ הסרעפת בזמן שאיפת אוויר, מעלה את הלחץ התוך בטני ומוריד את הלחץ בבית החזה, ובדרך זו יוצר הפרש לחצים המניע את הדם מעלה לכיוון הלב.	עריכה | תבנית | שיחה
23	צילום תקריב של עין אנושית על פי ספרי אגדות היסטוריים, ביהדות העין מהווה מיניאטורה של היקום. רש"י כותב בתלמוד בבלי, בכורות ט"ז א', בשם ספרי אגדות, ש"העין דומה לעולם קטן". העפעף העליון הוא השמים, התחתון הוא הקרקע, הלובן שבעין דומה לאוקיינוסים והאישון מדמה את השמש. על פי ספר הזוהר הקרנית היא המדמה את היבשה והאישון את קודש הקדשים של בית המקדש.	עריכה | תבנית | שיחה
24	ציור המתאר את חטא עץ הדעת עוד בימי קדם עמדו בני האדם על כך שתהליך הלידה של האדם הוא אחד מהכואבים והממושכים בטבע. במקורות היהודיים והנוצריים ההסבר לכך הוא העונש שהושת על האנושות בעקבות החטא הקדמון, המוכר ביהדות כחטא עץ הדעת, כמסופר בספר בראשית: ”בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (ג', טז). גם המדע נדרש לשאלה זו, ותשובתו קשורה ביכולותיו השכליות של האדם, כולל פיתוח התפיסה המוסרית, שעל פי הדת הקנה פרי עץ הדעת. הפליאואנתרופולוגים טוענים כי מוח האדם אשר הכפיל את נפחו במהלך האבולוצית האדם והכפלת נפח קופסת הגולגולת של הולד ללא הרחבה מספקת בקוטר תעלת הלידה ובאגן דורשים צירי לידה חזקים ומכאיבים. את הכאב ניתן לשכך באמצעות משככי כאבים (כגון בהרדמה אפידורלית) אך בעבר נתפס שיכוך הכאבים על ידי זרמים בנצרות כניסיון להיפטר מעונש על החטא הקדמון. מיילדות ותומכות לידה שניסו להקל על הכאבים נשפטו מספר פעמים כמכשפות ולעיתים אף הוצאו להורג.	עריכה | תבנית | שיחה
25	תצלום מוח אנושי המוח הוא האיבר שאחראי על עיבוד קלט מהחושים, על ההכרה ועל ההתנהגות, אך בעת העתיקה הוא נחשב לא פעם למיותר. בעוד שבתהליך החניטה במצרים העתיקה הושמו האיברים הפנימיים של המת בכדים שנשאו דמויות של אלים מצריים למשמרת עד לעולם הבא והלב הושאר במקומו, המוח גורד החוצה דרך הנחיריים באמצעות ווים והושלך. כמו כן, המקרא כלל אינו מזכיר את המילה מוח, למעט בהקשר של מח עצם, והפילוסוף היווני אריסטו סבר כי תפקידו של המוח הוא לצנן את הדם. לעומת זאת, במאה ה-20 נעשו ניסיונות דווקא לשמר את המוחות של מדענים דגולים, כמו אלברט איינשטיין, לצורך מחקר.	עריכה | תבנית | שיחה
26	אברוני מיטוכונדריון הטענה שחצי מהחומר התורשתי שלנו הורש לנו מאמנו וחציו מאבינו, אינה מדויקת. זאת משום שלא כל החומר התורשתי שבתאי גופנו נמצא בגרעיני התאים. חלק מהחומר התורשתי מצוי במיטוכונדריון, אברון הנשימה התאי, והוא מורש לנו מאמנו בלבד. המיטוכונדריון הוא התפתחות אבולוציונית של חיידק סימביונטי שסייע בנשימתם של התאים בעלי הגרעין ובמהלך האבולוציה נדד מרבית החומר התורשתי שלו אל גרעין התא. אולם, נדידה זו נפסקה כאשר חלה מוטציה בחומר התורשתי שבמיטוכונדריה שהפכה אותו לבעל קוד גנטי שונה מזה של שאר עולם החי.	עריכה | תבנית | שיחה
27	מערכת העיכול, התוספתן מסומן באדום הסרת התוספתן היא מהניתוחים השכיחים בעולם, ומבוצעת לרוב בעקבות דלקת התוספתן. אצל בני אדם שנולדו ללא איבר זה לא נמצאו מחלות הקשורות להיעדרו, ובמשך שנים רבות לא היה ידוע תפקידו של התוספתן ומכך אף נגזר שמו בשפה העברית, מלשון תוספת. לאחרונה, תאוריה ומחקרים חדשים סבורים שהתפקיד נמצא, והתוספתן הוא מאגר של חיידקים "טובים", אשר משמש את גוף האדם במקרים של זיהום במערכת העיכול.	עריכה | תבנית | שיחה
28	תאי זרע, הגדלה פי 3140 תאי זרע הנושאים כרומוזום מין מסוג כרומוזום Y שוחים מהר יותר מתאי זרע הנושאים כרומוזום X. תכונה זו באה לידי ביטוי כאשר ההזרעה נעשית ביום הביוץ. הסיכוי של תא זרע נושא כרומוזום Y להגיע לביצית גדול יותר באותו יום, ונמצא שבהתאם הסיכוי להולדת זכרים גדול יותר אם ההזרעה נעשתה ביום הביוץ.	עריכה | תבנית | שיחה
29	מבנה כללי של גליקוגן גליקוגן הוא פולימר של גלוקוז המשמש תאים לאצירת אנרגיה. גוף האדם כולל תאים המייצרים גליקוגן בתהליך המכונה גליקוגנזה, בעיקר בכבד ובתאי שריר. תאים אחרים, למשל תאים במוח, חסרים את היכולת לאצור גליקוגן ולכן הם תלויים באספקה שוטפת של מולקולות גלוקוז המובאות אליהם.	עריכה | תבנית | שיחה
30	חמשת החושים, ציור מהמאה ה-19 על פי אמירתו של אריסטו ולפי האמירה המקובלת יש חמישה חושים בגוף האדם. מעשית, קיימים בין תשעה ל-21 חושים שונים. בין החושים הנוספים נהוג למנות חושים הנותנים מידע על הגוף עצמו, כגון חוש שיווי המשקל, חוש הגוף במרחב, וחוש הגוף בתנועה. יש המונים גם את חוש הטמפרטורה וחוש הרעב כחושים.	עריכה | תבנית | שיחה
31	ציור המתאר את חטא עץ הדעת עוד בימי קדם עמדו בני האדם על כך שתהליך הלידה של האדם הוא אחד מהכואבים והממושכים בעולם החי. על פי ספר בראשית, ההסבר לכך הוא קללת האדם והאשה, שהושתה בעקבות החטא המוכר ביהדות בתור חטא עץ הדעת, ובנצרות בתור החטא הקדמון. כחלק מקללה זו, התקללה האישה: ”בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (ג', ט"ז). ההסבר המדעי לעניין זה קשור ביכולותיו השכליות של האדם. על פי הפליאואנתרופולוגים, הכפלת נפחו של מוח האדם במהלך האבולוציה שלו והכפלת נפח קופסת הגולגולת של הוולד ללא הרחבה מספקת בקוטר תעלת הלידה ובאגן של האדם ההולך על שתיים דורשים צירי לידה חזקים ומכאיבים. את הכאב ניתן לשכך באמצעות משככי כאבים (כגון בהרדמה אפידורלית); בעבר היו זרמים בנצרות שבהם נתפס שיכוך הכאבים כניסיון בלתי ראוי להיפטר מהעונש על החטא הקדמון, ורק ב-24 בפברואר 1957 הודיע האפיפיור על ביטול ההתנגדות להרדמה בעת לידה. לעומת הגישה האמורה, הוגים יהודיים מזרם הציונות הדתית רואים בשיכוך הכאבים דבר מבורך, שהוא חלק מההתקרבות אל ימות המשיח.	עריכה | תבנית | שיחה
32	דיאגרמת רגישות למדוכים השונים במערכת הראייה האופסין הוא חלבון שמגיב לאור. מדענים מכירים מעל אלף סוגי אופסינים. אחדים מהם מצויים ברשתית עין האדם. שלושה מתוכם מעורבים בראיית צבעים: פוטופסין לגלי אור ארוכים, ששיא רגישותו לאור אדום, פוטופסין לגלי אור בינוניים, ששיא רגישותו לאור ירוק ופוטופסין לגלי אור קצרים, ששיא רגישותו לאור כחול. לעכברים נורמליים יש רק שני פוטופסינים, והם מבדילים בין פחות צבעים מכפי שמבדיל האדם. אולם ניסויים הוכיחו, כי עכברים שהושתל להם גן לפוטופסין מסוג שלישי, כפי שיש לאדם, זיהו הרבה יותר צבעים מעכברים נורמליים. זאת למרות שדבר לא השתנה במערכת עיבוד מידע הצבע, באותם עכברים. האם אדם, שיש לו ארבעה סוגי פוטופסינים, במקום שלושה, יבדיל בין יותר צבעים מכפי שמבדיל אדם נורמלי? לאמהות ולבנות של בעלי עיוורון צבעים מסוג דוטרנומליה יש ארבעה פוטופסינים שונים ופעילים. ממדגם של 24 נשים כאלה, אחת הוכיחה יכולת זיהוי צבעים טובה בהרבה מהנורמה, באופן מובהק.	עריכה | תבנית | שיחה
33	בילירובין בּילירוּבּין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון יחד עם מיצי המרה. לאחר שחיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, משתנה צבעו לחום, והוא מקנה לצואה את צבעה האופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן. צבעו הצהוב של השתן נובע מנוכחות בילירובין. מחלות כבד שונות פוגעות ביכולת הגוף להפריש בילירובין, והצטברתו ברקמות הגוף נותנת לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.	עריכה | תבנית | שיחה
34	האדם הוויטרובי, יצירתו האייקונית של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1490, עושה שימוש בפרופורציות ובסימטריה של גוף האדם, כסמל ליופי, לשלמות ולהרמוניה. מעבר לזאת, הרישום, שהוא מבולטי הרישומים מתקופת הרנסאנס, מציע גם פתרון לבעיה גאומטרית עתיקה, תרבוע העיגול (בשנת 1882 הוכחה כבלתי אפשרית), בשימוש תנוחות גוף שונות, כאשר הטבור במרכז. למרות הייחוס ללאונרדו דה וינצ'י, הרעיון העומד בבסיס היצירה היה ידוע עוד קודם לכן, והועלה על כתב בידי האדריכל הרומי ויטרוביוס במאה ה-1 לפנה"ס, בספרו על אודות האדריכלות. דה וינצ'י, כמו גם אמנים אחרים בני זמנו שהושפעו מרעיונות רוח התקופה, ניסו לתאר את היחסים כפי שמשתקפים מכתביו של ויטרוביוס. היו אף שהקדימו בניסיונם את זה של דה וינצ'י, אך רישומיהם לא זכו לאותו הפרסום.	עריכה | תבנית | שיחה
35	האנתרופולוג הפיזיולוגי בארי בוגין מחשיב את ציורה של בטי בופ - דמות מוכרת בסדרת סרטים מצוירים מארצות הברית, כדוגמה מייצגת של נאוטניה בביולוגיה התפתחותית, נאוטניה היא שמירת צורה ילדותית אצל פרט, שהגיע לבגרות מינית. למשל, גבר עם זקן דליל הוא אדם עם תכונה נאוטונית. בתורת האבולוציה משווים גם מינים טקסונומיים זה לזה, מבחינה נאוטונית. לדוגמה, עצמות גפי ואגן האדם בעלות צורה וממדים יחסיים, הדומים לפגי גורילה ושימפנזה. מתברר, שיש גם אסתטיקה בנאוטניה. כלב הבית מקשקש בזנבו, בבגרותו, כמו גור זאבים, ורבות מהדמויות החביבות מסרטי האנימציה בעלות נאוטניה מובהקת (בתמונה). הערות שוליים	עריכה | תבנית | שיחה
36	פיגמים אפריקאים לצד פרופסור פי. קיי. מורפי קבוצת כל העמים, שבהם גובהו של גבר בוגר הוא פחות מ-1.5 מטר בממוצע, נקראות פיגמים. עמים אלו מנותקים תורשתית ותרבותית משאר האנושות. לכן מעניינים מבחינת המחקר המדעי – אפשר לערוך עליהם ניסויים בבני אדם, שלא מושפעים מהמודרניזציה. הפיגמים כה מנותקים משאר בני האדם, עד שהם עדיין ציידים-לקטים. הניתוק בין האוכלוסייה שלהם לאוכלוסייה הכללית יכול לשמש הסבר לשוני הגופני בינם לבין שאר בני האדם, המתבטא, מלבד בגובה שונה, גם הבדלים במערכת החיסון ואצל חלק מהאוכלוסיות של הפיגימים, גם בסוג דם ייחודי. אולם, מסיבה לא מוסברת, כמעט כל אוכלוסיות הפיגימים דוברות את שפת האוכלוסייה האנושית הכללית שסביבם, ולא שפה ייחודית להם.	עריכה | תבנית | שיחה
37	מגולגולת זו שנמצאה בחפירה ארכאולוגית הוסק שבעליה היא אישה בת 25 עד 35; הפגעים שבגולגולת מעידים על מוות בעקבות פציעה מיריית חץ. שלד המתגלה בחפירה ארכאולוגית יכול ללמד רבות על קורות חיי בעליו: מבנה האגן והעצמות ילמדו אם היה גבר או אישה; הרכב העצמות ומצבן ילמד על מחלות ושברים מהם סבל, על גילו בעת מותו ואף על תזונתו. אם זו אשה, ילמדו חריצים זעירים באגנה אם ילדה ילדים וכמה; אם השלד נתגלה בתוך קבר, לעיתים ניתן יהיה לקבוע את דתו של המת (מוסלמים, למשל, נקברים על צדם). מבנה הגולגולת ואורך העצמות ילמדו על גזעו של המת ושיניו ילמדו על גילו ותזונתו. השלד יכול אף להעיד על סיבת המוות: תלייה תופיע בדמות שבר בעצם המפרקת שבצוואר, חריצים בגולגולת יעידו על קרקוף וכדומה.	עריכה | תבנית | שיחה
38	הדגמת ניסור אישה שוכבת בקופסא לשניים. אחד הקסמים הנפוצים במופעי בידור בימתיים הוא ניסור אישה שוכבת לשניים (בתמונה), בעת שזו שוכבת בתוך קופסא, שרק קצות גופה מציצים מחוריה. קסם אשלייתי זה מבוצע על במה, ובעזרת אישה, מהצוות העובדים של הקוסם, משום שהוא דורש ציוד כבד ומסובך ואדם "מנוסר" גמיש ומיומן. הקופסא גדולה יותר ממה שנדמה לקהל, היושב הרחק מהבמה. היא מכילה תאים סודיים. נעשה שימוש בנשים, כי בדרך כלל, גמישות וצרות מגברים. בחלק מגרסאות הקסם האשליה נעזרת ברגלי בובה, באישה נוספת או באישה עם גמישות יתר. ישנו גם קסם מפורסם דומה, ניסור אישה עומדת בתוך קופסא לשלושה חלקים, או נערת הזיג זג , שנבדל מקודמו רק בפרטים טכניים. אולם מופע מפורסם שלישי, שמאתגר את גוף האדם עם חפצים חדים, מופע בליעת החרבות, שונה בתכלית מניסור אנשים בקופסאות. המופע בו אדם מכניס חרב עמוק דרך פיו אל הוושט והקיבה, אינו אשליה.	עריכה | תבנית | שיחה
39	-	הוספה
40	-	הוספה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	-	הוספה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה
53	-	הוספה
54	-	הוספה
55	-	הוספה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	-	הוספה
59	-	הוספה
60	-	הוספה
61	-	הוספה
62	-	הוספה
63	-	הוספה
64	-	הוספה
65	-	הוספה
66	-	הוספה
67	-	הוספה
68	-	הוספה
69	-	הוספה
70	-	הוספה
71	-	הוספה
72	-	הוספה
73	-	הוספה
74	-	הוספה
75	-	הוספה
76	-	הוספה
77	-	הוספה
78	-	הוספה
79	-	הוספה
80	-	הוספה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה

בחזרה לפורטל