פורטל:היסטוריה/המחקר?/34

בשנת 2018 פרסם הפילוסוף האמריקאי אלכסנדר רוזנברג ספר בשם "כיצד המחקר ההיסטורי טועה - הנוירולוגיה של ההתמכרות שלנו לסיפורים" ( How History Gets Things Wrong ,The Neuroscience of Our Addiction to Stories ) הספר, שכצפוי עורר תגובת נגד בקרב היסטוריונים, מעלה טענה ישנה לפיה לימוד היסטוריה לא יתרום להבנת אירועים היסטוריים ולא יוכל להביא תועלת עתידית, רוזנברג כי הנרטיב ההיסטורי - הסיפור שבבסיסו של כל מחקר היסטורי הוא בבסיסו שגוי. תפיסת עולם שמסדרת את העובדות בפורמט של נרטיב על מנת לנסות להבין את אירועי העבר מביאה את קוראי המחקר ההיסטורי לשגיאה חמורה יותר לפיה ניתן להבין וליישם את הלקחים בהווה או בעתיד. על פי רוזנברג, האבולוציה האנושית הביאה לפיתוח יכולת קוגניטיבית המאפשרת לאדם קריאה ולימוד של התנהגות אנושית וממנה התפתחה היכולת להקיש האם מי שבא איתנו במגע הוא ידיד אויב או בן ברית. יכולת שהביאה את אבותינו הקדמונים לראש פירמידת המזון וההשרדות האפריקאית. על פי רוזנברג יכולת זו שנמצאת צרובה בנפש האדם מביאה אותו למבוי סתום בניסיון להבין או לחזות מהלכים או תהליכים הוא מגיע למסקנה כי המחקר יוכל לפרש נכון ולהבין לעומק את ההיסטוריה רק כאשר נמנע מהנטייה לראות את התהליך כסיפור, הדרך לכך היא לנטוש את דרכי המחקר ההיסטורי המסורתי ולבחון את העבר והעתיד בכלים שמספקים מדעי המוח הקוגניטיביים העוסקים בחקר הבסיס העצבי להכרה האנושית ולתהליכי עיבוד וייצוג ידע.