פורטל:המורשת העולמית

Gnome-colors-view-refresh.svg רענון הפורטל Netvibes.svg כיצד אוכל לעזור?    

P Moai.png

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.

PMPPP2.jpg


Article.gif
אי הפסחאאושוויץארמון הקיץבאת'בורובודורארמון בלנהייםהאגם המערביהחומה הגדולה של סיןהמרכז הבהאי העולמיהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקומיסטרסמלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסנט קילדהארמון סנסוסיעכופאסיל גמבפריזציורי הסלע בוואל קמוניקהקברי שושלת מינגקתדרלת קלןקתדרלת שארטרשמורות הפנדה הענק בסצ'ואןהרי וו-יי


Chrám svaté Sofie (Kyjev).jpg

קתדלרת סופיה בקייב, בירת אוקראינה, היא קתדרלה המהווה דוגמה יוצאת דופן לאדריכלות מתקופת רוס של קייב. המבנה שוכן במרכזה של קייב, כחצי קילומטר צפונית-מערבית למאידאן נזאלז'נוסטי. הקתדרלה נבנתה במאה ה-11, ושמה ניתן לה בהשפעתה של איה סופיה, בקונסטנטינופול. בשנת 1240, במהלך כיבוש קייב על ידי המונגולים, נבזזה הקתדרלה ולא שוקמה משך כ-400 שנים, למרות שהמשיכה ותיפקדה ככנסייה. בשנת 1596 הועברה הקתדרלה לרשות הכנסייה האוקראינית האוניאטית, אך באמצע המאה ה-17 היא הושבה לכנסייה האורתודוקסית. הקתדרלה נשרפה ושיקומה החל בשנת 1699 ונמשך עד לשנת 1740. המבנה הוקם מאבן ומראהו החיצוני הותאם לסגנון הבארוק אוקראיני. המבנה מחולק לחמש ספינות המסתיימות בחמישה אפסיסים בצידן המזרחי. בין הספינות מבדילים 12 עמודים. מעליו 13 כיפות המייצגות את ישו ואת 12 השליחים. משלושת צדדיו הוא מוקף בגלריות כפולות ובקצה הדרום-מערבי והצפון-מערבי ניצבים שני מגדלים לא סימטריים. בפנים הקתדרלה פרסקות ומוזאיקות בשטח של 3,000 מ"ר ו-260 מ"ר מהתאמה. חלק מהפסיפסים לא נשמרו וצוירו מחדש במאה ה-19.



Old San Juan aerial view.jpg
מצודת סן פליפה דל מורו בעיר העתיקה של סן חואן הוקמה החל ב-1539, והיא נקראה על שמו של פליפה השני, מלך ספרד. המצודה הוקמה במטרה להגן על הכניסה לנמל הטבעי של העיר. מאז הורחבה באופן תדיר, וכיום והיא משתרעת על פני שישה מפלסים המגיעים מגובה פני הים ועד לגובה של כמעט 50 מטר.


oredlichia intermedia

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג שבמחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים שתוארכו ל-530 למ"ש. הממצאים מדגימים היטב את תופעת הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20.


בישראל עשרה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.


Flag of Japan.svg

יפן התברכה בשפע של אתרי תרבות העוסקים במגוון פניה של התרבות היפנית. טירת הימג'י היא טירה בעיר הימג'י במערב יפן, הנחשבת לאחת הטירות הידועות והיפות ששרדו במדינה. בטירה המכונה גם "הטירה הלבנה" על שום צבע קירותיה החיצוניים, 82 מבני עץ המקיפים את ה"דונג'ון", המגדל המבוצר המרכזי. הטירה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 והיא שמורה היטב ונחשבת לדגם מייצג של טירות יפניות. סביב ה"דונג'ון" הנישא לגובה של חמש קומות משתרעים מבנים וגנים על שטח רבוע מוקף תעלת מים, שאורכו ורוחבו מגיעים לכ-500 מטר. המבנה המרכזי מוקף במבוך של פרוזדורים שחלקם אינם מובילים לשום מקום, דבר שאיפשר לאכן פולשים אפשריים ולטווח אותם. עם זאת, הטירה מעולם לא הותקפה באופן שאיפשר לבחון את יעילות הגנתה.

שירקאווה-גו

מקדש השינטו באיצוקושימה הוא מקדש על אי קטן בים יפן הפנימי, מערבית להירושימה שבמערב המדינה. המקדש שוכן במפרץ קטן ורדוד ומוחבר אל מימי הים במצר ים קטן. המקדש נודע בזכות הטוריאי ה"צף" שממוקם בחזיתו ואשר שימש שער לבאים אל האתר מכיוון הים. בעת שפל מתגלה קרקעיתם של המפרצון ושל מצר הים, וניתן לגשת אל הטוריאי ברגל. בשעת גאות מסתירים המים את יסודותיו של הטוריאי, ועל כן הוא מתואר כצף על המים.

איוואמי גינזאן הוא מכרה כסף בעיר אודה באי הונשו. המכרה ו-13 אתרים נוספים הקשורים בכריית כסף, ייצורו ובהובלתו נוספו לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2007, והם משתרעים על שטח כולל של 442 הקטאר. המכרה נפתח בשנת 1526 על ידי סוחר יפני בשם קאמיָה ג'וטֵיי, ושיא תפוקתו הייתה בתחילת המאה ה-17, כאשר נכרו בו כ-38 טון כסף בשנה, שהיוו כשליש מהתפוקה העולמית. בכסף מהמכרה השמתמשו בעיקר להטבעת מטבעות, ועל כן היה נושא למלחמות מרובות, עד אשר שוגונות טוקוגאווה נטלה את השליטה עליו בשנת 1600. כריית כסף במכרה הופסקה במאה ה-19 בשל אי עמידה בתחרות עם מכרות אחרים.

שורה של טוריאי בקיוטו

שירקאווה-גו וגוקאיאמה הוא שם קיבוצי למספר כפרים הנודעים בבתי הגאשו-זוקורי, שמשמעות שמם היא "ידיים שלובות בתפילה", וזאת על שום גגותיהם המחודדים הנדמים לידיים בתנוחת תפילה. בתי הגאשו-זוקורי מתאפיינים בגג קש מחודד ומשופע, שנחשב לעמיד ובה בעת מונע מהשלג הכבד שיורד באזור במהלך חודשי החורף מלהיערם עליו. הגגות נתמכו לעיתים בעמודים עשויים מעץ אשוח, ובתי המשפחות האמידות גדולים למדי ויש בהם שלוש או ארבע קומות כך שיכלו לשכן משפחות מורחבות ולעיתים עד שלושים איש. עליית הגג שימשה לעיתים מזומנות לגידול טוואי המשי בעוד שקומת הכניסה שימשה להפקת אשלגן חנקתי לייצור אבק שריפה.

אנדרטת השלום בהירושימה היא מונומנט מסוג שונה לחלוטין. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית ולסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני. עוד ראויים לציון האתרים ההיסטוריים בקיוטו העתיקה, חצי האי קיאי והעיר ניקו ומקדשיה. לכל אתרי המורשת העולמית ביפן.


חקלאות
לחקלאות נודעת זיקה חשובה להיסטוריה האנושית ושינויים בחקלאות היוו גורמים משמעותיים בתמורות חברתיות שחוותה האנושות. חלק ניכר מאתרי המורשת העולמית מוקדשים גם או רק לשיטות חקלאיות מסורתיות שהתפתחו במקומות שונים סביב כדור הארץ.

גדלים וגידולים אחרים המושקים באמצעות מערכת פאלאג' בעומאן

חורש הדקלים באלש בעיר אלש בדרום הקהילה האוטונומית ולנסיה בספרד, הוא חורש עצי הדקל הגדול באירופה ואחד הגדולים בעולם. החורש מכסה שטח של 3.5 קמ"ר, מהם 1.5 קמ"ר בתוך העיר אלש עצמה, ויש בו 11,000 עצים, חלקם בני כ-300 שנים. בשיאו, ייתכן שכיסה שטח כפול וכלל עד 200,000 עצים. הסברה היא כי דקלים ראשונים ניטעו בחורש על ידי פיניקים מקרתגו כבר במאה ה-5 לפנה"ס. מערכת השקיה הוקמה במקום בתקופת השלטון המוסלמי בספרד במאה ה-8, והיא עדיין נמצאת בשימוש כיום.

טרסות האורז של הקורדילרה הפיליפינית הן מערכת של טרסות לגידולי אורז, מעשה ידי אדם שחלקים ממנה נוצרו לפני 6000 עד 2000 שנה. נהוג להניח שטרסות אלו נבנו בעזרת ציוד מינימלי, ובעיקר בעבודת כפיים. הן שוכנות כ-1,500 מטר מעל פני הים, ומשתרעות על 10,360 מ"ר של צלעי-הרים. גידולי האורז מוּשְקים באמצעות מערכת השקיה עתיקה שמובילה מים מיערות הגשם מעל הטרסות.

תרשים של חורש הדקלים באלש

כ-3,000 מערכות אפלאג' להשקיה מתוך כ-4,000 ידועות עדיין פועלות ברחבי עומאן, ואלה שואבות מי תהום ומעיינות ואוגרות מי נגר עילי, ומוליכות אותם בכוח הכבידה, לעיתים מרחק קילומטרים רבים, אל מקומות היישוב והשדות החקלאיים השוכנים באזורי מדבר צחיחים. מערכות השקיה מסורתיות אלה מתבססות על טכנולוגיה עתיקה ומנוהלות על ידי הקהילות שהקימו סביבן מבני שמירה, מבני חלוקה, מסגדים ומבנים אחרים. חמש מהמערכות השוכנות בהרי חאג'ר בצפונה של עומאן - אל-ג'ילה, אל-מלכי, אל-חתמיין, דאריס ואל-מויאסור - הוכרזו בשנת 2006 כאתר מורשת עולמית מייצג לטכניקה זו.

לבו הוא אזור גידול גפנים המשתרע לאורך חופו הצפוני של אגם ז'נבה בקנטון וו בדרום-מערב שווייץ. הגפנים ערוכים על טרסות תלולות הנמתחות לאורך של כ-30 ק"מ. בלבו 400 עד 450 ק"מ של קירות אבן התומכים בלמעלה מ-10,000 טרסות. הטרסות ערוכות בצורה שיטתית במקביל לחופי האגם, ומעליהן חלקות גפנים מלבניות נוספות אשר שימשו בעבר לגידולים חקלאיים אחרים.

ביצת קוק הוא אתר ארכאולוגי הנמצא בפפואה גינאה החדשה, ומשערים כי הפעילות החקלאית החלה בו לפני אלפי שנים. האתר, הכולל 116 הקטאר של קרקעות לחות, שוכן בגובה 1,550 מטרים מעל פני הים. למרות שבעבר היה מקובל לחשוב כי פפואה גינאה החדשה הייתה אזור פסיבי מבחינת התפתחות חקלאית, כיום סוברים הארכאולוגים כי באזורים ביצתיים אלה השתמרו שרידים ועדויות למעבר לחקלאות מתקדמת, שהתרחש באלף ה-5 לפנה"ס. באתר שרידים ארכאולוגיים שהשתמרו היטב, ומהם ניתן ללמוד על הקפיצה הטכנולוגית שהתחוללה במקביל לתחילת הפעילות החקלאית במקום.


רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעיתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בעניינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעיתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בעניינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעיתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. עניינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה שלוש פעמים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פרטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן. המקרה השלישי היה ביטול ההכרזה של קתדרלת בגרטי בגאורגיה בשנת 2017, וזאת בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית.

Whsinfanfer-co3.jpg


ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

Flag of UNESCO.svg
סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה
  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.




Neverscript.png

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:



פורטל מומלץ
Vergina sun.svg