פתיחת התפריט הראשי

Gnome-colors-view-refresh.svg רענון הפורטל Netvibes.svg כיצד אוכל לעזור?    

P Moai.png

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.

PMPPP7.jpg


Article.gif
אי הפסחאאושוויץארמון הקיץבאת'בורובודורארמון בלנהייםהאגם המערביהחומה הגדולה של סיןהמרכז הבהאי העולמיהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקומיסטרסמלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסנט קילדהארמון סנסוסיעכופאסיל גמבפריזציורי הסלע בוואל קמוניקהקברי שושלת מינגקתדרלת קלןקתדרלת שארטרשמורות הפנדה הענק בסצ'ואןהרי וו-יי


Wat Phou South side.jpg

ואט פהו הוא מתחם קמרי מקודש השוכן למרגלות הר פהו קאו, במרחק של שישה קילומטרים מנהר המקונג שבדרום לאוס. המקדש נבנה בתחילת המאה ה-5, אך שרידי המבנים ששרדו עד כה מתוארכים לתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-13. מקורו של האתר הוא ככל הנראה בעיר שרסטאפורה הנמצאת בסמוך אליו, מקום בו חפירות ארכאולוגיות חשפו עדויות לקיום יישוב שהוקם לפני שנת 600. עם זאת, התפתחות המתחם כולו קשורה לשלבים השונים בהתפתחותה של אימפריית הקמר בין המאה ה-7 למאה ה-12. מבנה המקדש הגדול הוא ייחודי ויסודותיו הובילו למקדש קטן יותר שבו נשטף הפסל המוקדש לאל שיווה במימי מעיין הררי. בתקופה מאוחרת יותר היה האתר למרכז פולחן של מאמיני הטהרוואדה הבודהיסטיים, ומצב זה נמשך מאז. הציר הראשי של ואט פהו פונה לכיוון מזרח, והוא נקבע בעיקר על ידי ההרים והנהר הסמוכים. שני הארמונות שבמתחם ניצבים זה מול זה משני צדדיו של הציר, והם בנויים על טראסה. מלבד מבנים אלה, כולל המתחם מקדשים נוספים, חצרות, דרכים, ספרייה ועוד.



Saone.jpg
חומות מצודת צלאח א-דין בסוריה. המצודה הנוכחית היא מבצר צלבני שנכבש בידי צלאח א-דין ב-1188, ועל מנת להנציח את הניצחון, הוחלט ב-1957 כי המצודה תיקרא על שמו.


oredlichia intermedia

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג שבמחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים שתוארכו ל-530 למ"ש. הממצאים מדגימים היטב את תופעת הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20.


בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.


Flag of Croatia.svg

המורשת ההיסטורית העשירה של קרואטיה באה לידי ביטוי ברשימת אתרי המורשת העולמית שבתחומה. העיר העתיקה של דוברובניק הייתה בעבר עיר-מדינה עצמאית ויריבתה של ונציה. חומות העיר שנבנו בין המאה ה-13 למאה ה-16, הן ממערכות הביצורים השמורות ביותר באירופה. במאה ה-14 נקבעו 15 מגדלי שמירה בחומות, ועל אלה נוספו מספר מגדלים במאה ה-15 מחשש לפלישה עות'מאנית. אורכן של החומות הוא 1,940 מטר, ורוחבן עד שישה מטרים בצד הפונה אל היבשה ומטר וחצי עד שלושה מטרים בצד הפונה אל הים. גובה החומות עד 25 מטר וצורתן כשל משושה. במלחמת העצמאות של קרואטיה, התקדם הצבא היוגוסלבי מכיוון מונטנגרו ובוסניה-הרצגובינה וכבש את הגבעות סביב לדוברובניק והטיל עליה מצור. משם הפציץ את העיר כעניין שבגרה והסב לה נזק כבד שהוערך בכמעט 10 מיליון דולר. 563 מ-824 בנייני העיר העתיקה נפגעו, ותשעה בניינים עלו באש ונהרסו לחלוטין. חומות העיר לבדן ספגו 111 פגיעות ישירות. עד 1999 הושקעו בשיקום העיר למעלה מ-שבעה מיליוני דולר, ושוב לא ניכרים בה נזקי המלחמה. שיקום דוברובניק נחשב להצלחה בקנה מידה בינלאומי.

העיר העתיקה בדוברובניק

המתחם ההיסטורי של העיר ספליט וארמון דיוקלטיאנוס שבמרכזה נמנים עם הידועים שבאתרי קרואטיה. הארמון הוא קבוצת מבנים אשר נבנה בידי הקיסר דיוקלטיאנוס במאה ה-3 ובמאה ה-4 כארמון אליו יפרוש לאחר שיוותר על השלטון ב-1 במאי 305. הוא בנוי בצורת מלבן עם מגדלים הבולטים מחומותיו מכל צדדיו, למעט בצידו הדרומי בו גבל בים או ניצב בסמוך לו. הארמון שילב תכונות של בית מגורים יוקרתי עם אלה של מחנה צבאי, והדקומנוס חילק את שטחו לשני חלקים שנשאו אופי שונה. החלק הדרומי, בסמוך לים, כלל את מבני הציבור ואת מגורי הקיסר, וחלקו הצפוני שימש כמכלול מגורים לחיילים ולמשרתים, וייתכן שלשימושים נוספים. בשיאו התגוררו בארמון כ-9,000 איש.

ארמון דיוקלטיאנוס

העיר ההיסטורית בטרוגיר זכתה גם היא למעמד של אתר מורשת עולמית. לעיר מורשת תרבותית בת למעלה מאלפיים שנה, אשר עוצבה על ידי היוונים, הרומאים והוונציאנים. במרכז העיר מבוך של רחובות שהותווה בתקופה ההלניסטית. הרחובות הראשיים של העיר עוקבים אחר תוואי הקארדו והדקומנוס הרומיים, אשרו נסללו בתורם לאורך הרחובות הראשיים בקולוניה היוונית. בנקודת המפגש של שני הרחובות נמצאו שרידיו של הפורום הרומי.

צפונה משם בעיר שיבניק שוכנת קתדרלת יעקב הקדוש. הקתדרלה נחשבת לכנסייה הגדולה בעולם הבנויה כולה מאבן ללא תמיכה של לבנים או עץ. היא בנויה מספינה ושני סטווים, כשבקצה כל אחד מהם אפסיס. מעליה כיפה וגובהו המרבי של חלל המבנה בנקודה זו הוא 32 מטר. 72 פסלי ראשי האדם המעטרים את האפסיס מצידו החיצוני פוסלו לפי פורטרטים של תושבי העיר הבולטים בתקופה, והם ממחישים מצבי רוח שונים.

הבזיליקה האופרזיאנית בפורץ' שהבזיליקה שבה נחשבת לדוגמה לאדריכלות ביזנטית מוקדמת באזור וידועה בעיקר בשל הפסיפסים העשירים שבה. בנוסף שוכן במרכז המדינה אתר הטבע של אגמי פליטביצה. לכל אתרי המורשת העולמית בקרואטיה.


הרס ואימה - זיכרון ותקווה

אושוויץ I

כמה מאתרי המורשת העולמית הם אתרים הקשורים לפרקים החשוכים של ההיסטוריה האנושית. באתרים אלו נשמרות העדויות להרס רב ולמעשי זוועה ודיכוי. הפיכתם למוזיאונים ואנדרטאות ושימורם, נועדה מחד להזכיר לאנושות פרקים אפלים אלו בתולדותיה, ומאידך לטפח תקווה ושאיפה לעתיד יפה יותר.

מחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין, הוא אחד המקומות הנוראים ביותר שיצר האדם אי פעם. אושוויץ היה המחנה הגדול ביותר במערכת מחנות ההשמדה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, והמחנה בו הושמדו בגז המספר הגדול ביותר של יהודים בשואה. התמונה המפורסמת של שער הכניסה למחנה הריכוז אושוויץ I ועליו הכתובת "Arbeit mach frei" (העבודה משחררת), ותמונת הכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ II, בירקנאו, הן מן התמונות המוכרות ביותר של השואה, והשם אושוויץ עצמו הפך לשם נרדף לה. באושוויץ הייתה מערכת ענקית של שלושה מחנות עיקריים ושלושים ותשעה מחנות משנה. במקום זה, נרצחו באופן שיטתי כמיליון וחצי יהודים ורבבות בני אדם נוספים. במחנה נמצאות עדויות רבות למכונת ההשמדה הנאצית הממחישות במקצת את גודל הזוועה שהתחוללה בו. ב-1979 הכריז אונסק"ו על המחנה כאתר מורשת עולמית.

אנדרטת השלום בהירושימה

אנדרטת השלום בהירושימה היא אתר נוסף שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1996, והמדגים את עצמתו ההרסנית של הנשק הגרעיני. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית בלב "גן השלום", המשמשת כסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני.

חצר הכלא

רובן איילנד הוא אי קטן וצחיח באוקיינוס האטלנטי, מול חופי קייפטאון שבדרום אפריקה. ב-1959 הוקם באי מתקן כליאה ברמת רגישות גבוהה לאסירים רגילים ולאסירים פוליטיים שנשפטו על ידי משטר האפרטהייד. האסיר הידוע ביותר שהוחזק באי הוא ללא ספק נלסון מנדלה. מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני ולימים נשיא דרום אפריקה, היה אסור באי במשך 18 שנים עד מרץ 1982. לאחר ביטול משטר האפרטהייד, עזבו אחרוני האסירים את האי בשנת 1991 וב-1996 נסגר מתקן הכליאה באופן סופי והיה ל"מוזיאון רובן איילנד", שמטרתו לשמר את מורשת המקום במישור הלאומי והבינלאומי. המוזיאון בחר לעצמו לוגו בו נראים ארבעה קווים אנכיים המתפתחים מסורגים לדמות אנושית שזרועותיה מושטות כלפי מעלה מימין, וזאת כסמל לחירות.

הגשר הישן במוסטר

הגשר הישן במוסטר הוא גשר אבן קשתי בעיר מוסטר בבוסניה והרצגובינה. בנייתו נסתיימה בתקופה העות'מאנית ב-1556 או ב-1557, והוא היה לסמלה של העיר מוסטר. במלחמת בוסניה, הן הסרבים והן הקרואטים ראו בגשר וברחובות העיר העתיקה שסביבו סמל בוסני-מוסלמי, ויירטו אותו באופן תדיר. בשנת 1992 נפגע הגשר מהפגזות של כוחות סרביים, וביום 9 בנובמבר 1993 בשעה 10:15 הרסו כוחות מועצת ההגנה הקרואטית את הגשר והפילוהו לנהר. הגשר שוקם ונבנה שוב בניצוחו של ארגון אונסק"ו ובמימון בינלאומי. 1,088 האבנים ששימשו לבנייה המחודשת, עוצבו בהתאם לטכניקה המקורית, ועלות ההקמה עמדה על 12 מיליון אירו. הגשר נפתח מחדש ב-23 ביולי 2004, ובשנת 2005 הוא הוכלל, יחד עם הרחובות הסמוכים לו ומספר מבני ציבור עתיקים נוספים, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הגשר שב להיות סמלה של העיר והכללתו ברשימת אתרי המורשת העולמית העניקה עידוד של ממש לענף התיירות בעיר.

אטול ביקיני הוא אחד מ-29 אטולים וחמישה איים המרכיבים את איי מרשל במיקרונזיה שבאוקיינוס השקט. האטול אינו מיושב מאז 1946 לאחר שתושביו התפנו ממנו, והוא הפך לאתר ניסויים בנשק גרעיני בין השנים 1946-1958. במהלך תקופה זו בוצעו באטול ארבע סדרות שכללו 23 פיצוצים גרעיניים בסך הכל, ובהם פיצוץ "קאסל בראבו" ב-1954 שהיה פיצוץ פצצת המימן הראשונה אשר הוטלה מן האוויר. עוצמת הפיצוץ הגיעה ל-15 מגהטון, פי אלף מהפצצה אשר הוטלה על הירושימה, וחרגה מהצפי לעוצמה של 3 מגהטון בלבד. האיים בוקונאיגי'ן, נאם ואירוקוג'לול בצפון-מערבו של האטול התאדו ונעלמו, ובמקום הפגיעה נוצר מכתש בקוטר של כ-2.25 ק"מ. בעת פינוי האטול בשנת 1946 התגוררו בו 167 תושבים מתוך 196 ביקינים בסך הכל. המפונים וצאצאיהם מונים כיום כ-4,285 איש, והם מתגוררים ברחבי איי מרשל, בעיקר בבירה מג'ורו (כ-1,750 איש) ובאיים קילי (כ-1,200 איש) ואג'יט (כ-275 איש). כ-700 נפש מתגוררים בארצות הברית ובמדינות אחרות מחוץ לאיי מרשל.


רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, ועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעיתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בעניינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעיתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בעניינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעיתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. עניינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פרטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.

Whsinfanfer-co.jpg


ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

Flag of UNESCO.svg
  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.




Neverscript.png

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:



פורטל מומלץ
Vergina sun.svg