פורטל:מוזיקה קלאסית/הידעת?/17

ביצוע הבכורה של שתיים מהסימפוניות המפורסמות ביותר של המלחין הגרמני לודוויג ואן בטהובן היה כישלון חרוץ. ביצוע הבכורה, שסבל ממכשלות שונות, עבר כמעט ללא תגובה מצד המבקרים. התזמורת לא היטיבה לנגן – התקיימה חזרה אחת בלבד לפני הקונצרט – ובנקודה אחת במהלך ביצוע הפנטזיה הכוראלית, עקב טעות של אחד מהמבצעים, נאלץ בטהובן להפסיק את הנגינה ולהתחילה מחדש.

האודיטוריום לא היה מחומם והקהל היה מותש מהקור ומאורך התוכנית. אך ביצוע אחר, כעבור שנה וחצי, הניב סקירה נלהבת מאת א.ת.א. הופמן, שתיאר את המוזיקה בדימויים דרמטיים:

"קרני אור זוהרות בוקעות מבעד לעלטת הליל האופפת מקום זה ואנו מרגישים בצללים כבדים הנעים סביבנו, סוגרים עלינו ועושים שמות בקרבנו עד שלא נותר בנו אלא כאב של כיסופי אין קץ – כיסופים, המכניעים כל עונג שצץ ועלה בצלילי החדווה ומשקיעים אותו במצולות. רק באמצעות הכאב הזה, המאכל אך איננו מכלה אהבה, תקווה וחדווה, המנסה לפקוע את סגור לבנו בשוועה רמה, חובקת-כל, הבוקעת ממעמקי הרגש והיצר, ממשיכים אנו לחיות, שבויים ביד רוחנו ושולטים בה גם יחד."