פתיחת התפריט הראשי

פורטל:נצרות/מאמר נבחר/גלריה

1
מנזר מר סבא במדבר יהודה

מר סבא הוא מנזר יווני-ארתודוכסי הבנוי על צוק בדופנו של נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, והוא פעיל כמעט ברציפות מזה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כחמישים שנים להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה בין נזירי המדבר בתקופה הביזנטית, ואף היה בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.

מנזר מר סבא ידוע בטיפיקון שלו, סידור הנחיות בדבר התפילות והטקסים של הכנסייה האורתודוקסית, שהוכר כטיפיקון הסטנדרטי הראשון. טיפיקון זה ריכז את אורחות החיים, התפילה והמנהגים של הנזירים המוקדמים בארץ ישראל, במצרים ובאסיה הקטנה, והורחב ועודכן במאות ה-7 וה-8. בשל קרבתו של המנזר לירושלים, לעיתים כונה טיפיקון המנזר בשם "טיפיקון ירושלים". טיפיקון המנזר הגיע לקונסטנטינופול ושימש כבסיס לגלגוליו הרבים של הטיפיקון האורתודוקסי עד ימינו.

עריכה | תבנית | שיחה
2
ויה דולורוזה

ויה דולורוזה פירושה דרך הייסורים (מילולית: ויה-דרך, דולורוזה-מלאת ייסורים) ולפי האמונה הנוצרית, זהו מסלול הפסיון בו עבר ישו ובסופו נצלב, אשר תחילתו בבית המשפט וסופו בגבעת הגולגולתא. היא נקראת כך בגלל הייסורים שעברו לפי האמונה הנוצרית על ישו בלכתו בדרך זו. המסלול קרוי גם "via crucis" - "דרך הצלב".

ויה דולורוזה מתחילה ברובע המוסלמי של ירושלים, בשער האריות, ומסתיימת ברובע הנוצרי בכנסיית הקבר. הדרך כוללת 14 תחנות, מתוכן תשע תחנות לאורך הרחוב עצמו וחמש תחנות אחרונות בכנסיית הקבר הקדוש.

עריכה | תבנית | שיחה
3
פאולוס, שמקובל להחשיבו כמיסיונר הנוצרי הראשון

ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי משתרעת על תקופה בת כאלפיים שנה, מצליבת ישו ועד ימינו, שבה פעל המיסיון הנוצרי להפצת הנצרות. בראשיתה הייתה הנצרות כת, אחת מבין כמה כתות יהודיות בתקופת הבית השני, וכתוצאה מפעולות הפצת דת נמרצות, הפכה לדת חובקת עולם. בתחילת המאה ה-21 משתייך כשליש מאוכלוסיית העולם לאחד מן הזרמים של הדת הנוצרית. הנוצרים מהווים את הקהילייה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר שלה כנסיות בכל אומה בעולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית היא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. הנצרות, ככנסייה האוניברסלית האמיתית הראשונה מייצגת תופעה בהיסטוריה של הדתות, שאת הצלחתה יש לייחס בראש ובראשונה למיסיון.

עריכה | תבנית | שיחה
4
ציור על קלף מהמאה ה-10 המתאר את "הדמות מאדסה"

תכריכי טורינו הוא הכינוי שהוענק ליריעת הפשתן הנמצאת בקתדרלת יוחנן המטביל בעיר טורינו שבאיטליה, אשר עליה מופיעה דמותו של אדם הסובל מפגיעות גופניות שונות, רובן ככולן עלולות להגרם על ידי צליבה. בקרב המאמינים בנצרות ישנם הגורסים כי היריעה שימשה לכיסוי גופתו של ישו הנוצרי בזמן קבורתו, ושדמותו נחקקה על גביה בזמן שישו שב לחיים לאחר צליבתו. הספקנים רואים בתכריכים לא יותר ממתיחה או תרמית ימי-ביניימית אשר נופחה לממדים גדולים יתר על המידה. כך או כך, התכריכים מהווים אבן שואבת לוויכוח מתמשך בין מדענים, מאמינים אדוקים, היסטוריונים ואנשי רוח באשר לזמן, למקום ולאופן בו נוצרה הדמות המופיעה עליהם.

עריכה | תבנית | שיחה
5
אנדרטה לזכר פרנסיסקו חאווייר, היראדו, נגסקי, יפן

פרנסיסקו חאווייר (7 באפריל 15062 בדצמבר 1552) היה מחשובי המיסיונרים הקתוליים ובין מייסדי מסדר הישועים. הוא הוכרז קדוש נוצרי לאחר מותו, והכנסייה הקתולית רואה בו את גדול ממירי הדת לנצרות לאחר פאולוס.

עם השנים צמח מיתוס סביב אישיותו של חאווייר, נוצרו אגדות סביב יכולתו ללמוד שפות חדשות בקלות, והיו שנים שבהן אף נטען כי גרם להתנצרותם של כמיליון איש. במציאות נראה כי התקשה ברכישת שפות חדשות ומספר המתנצרים בעטיו מוערך כיום בכ-30,000. עם זאת, הוא היה בין המיסיונרים הראשונים שראו את היתרון בלימוד שפתם של העמים בהם פעלו, בהכרת מנהגיהם ובשילוב ילידים בכמורה. העמים בקרבם פעל בהודו נותרו נוצרים עד היום, אך הקהילות הנוצריות שקמו עקב פעילותו באיי מולוקה וביפן חרבו במאה ה-17, לאחר שהשליטים רדפו את הנוצרים ורבים מהם הוצאו להורג.

עריכה | תבנית | שיחה
6
קתדרלת נוטרדאם דה פריס

אדריכלות הכנסיות התפתחה יחד עם הדת הנוצרית במהלך אלפיים השנים האחרונות. הכנסייה היא מבנה הפולחן המרכזי של הנצרות, ותפקידה הוא לשמש מקום אספה לקהילה ולאפשר את קיומה של הליטורגיקה הדתית של העדות הנוצריות השונות. אדריכלות הכנסיות והקתדרלות, בכל מקום ובכל תקופה, התאימה עצמה לאופי הקהילה ולמנהגיה הדתיים. כמו כן שיקפה את רוח התקופה והציגה את טכנולוגיית הבנייה המתקדמת ביותר עד אותה עת.

עריכה | תבנית | שיחה
7
סמלה של הכנסייה המתודיסטית המאוחדת בארצות הברית, הצלב מסמל את ישו, והלהבה מייצגת את רוח הקודש, מהשילוש הקדוש

מתודיזם או התנועה המתודיסטית היא קבוצת קהילות נוצריות פרוטסטנטיות הקשורות זו לזו. ההתחדשות המתודיסטית החלה באנגליה במאה ה-18. מקורה בקבוצת גברים, בהם ג'ון ווסלי ואחיו הצעיר ממנו צ'ארלס, כתנועה בתוך הכנסייה האנגליקנית. הודות לפעילות מיסיונרית נמרצת היא התפשטה ברחבי האימפריה הבריטית, ארצות הברית ומעבר לכך. מלכתחילה פנתה התנועה לפועלים, לאיכרים עניים ולעבדים. מבחינה תאולוגית מאמינים המתודיסטים כי כל בני האדם יכולים להיגאל, בתנאי שיאמינו בישו ובהתאם לרצונו של האל. לדברי הכנסייה השתייכו אליה 75 מיליון חברים בשנת 2006.

עריכה | תבנית | שיחה
8
טמפלרים במושבה וילהלמה

טמפלרים הם חברי חברת המקדש, תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בדרום גרמניה באמצע המאה ה-19. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. אחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים נאספו וגורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה.

עם קום המדינה הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה. בשנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מרק כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם.

עריכה | תבנית | שיחה
9
Jakobsmuschelsymbol.jpg

דרך סנטיאגו ("קמינו דה סנטיאגו") היא שם קיבוצי לנתיבי העלייה לרגל הרבים המובילים לקברו של השליח הנוצרי יעקב בן זַבדַי (הקרוי סנט ג'יימס, סן ז'ק או סנטיאגו בשפות אחרות). לפי המסורת הקתולית, הקבר נמצא בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה שבמחוז גליסיה בצפון-מערב ספרד, והשליח יעקב נקבר שם בשנת 44 לספירה.

דרך סנטיאגו קיימת מעל לאלף שנה, והיא הייתה אחת משלושת נתיבי העלייה לרגל החשובים ביותר בנצרות בימי הביניים, יחד עם נתיבי העלייה לרגל לעיר רומא ולירושלים. קיימות דרכים רבות ברחבי אירופה שדרכן התבצעה עלייה לרגל לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, ובמהלך ימי הביניים פקדו אותן עולי רגל רבים. העלייה לרגל פחתה בתקופת המגפה השחורה, בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית ובתקופות של אי יציבות פוליטית באירופה של המאה ה-16, עד שבשנות ה-80 של המאה העשרים צעדו בדרך סנטיאגו רק צליינים מעטים מדי שנה. מאז חלה עלייה בפופולריות הדרך ובהיקף העלייה לרגל של "צליינים מודרניים" מכל רחבי העולם, שחלקם מבצעים את העלייה לרגל לאו דווקא ממניעים דתיים.

בשנת 1993 הוכרז חלקה הספרדי של דרך סנטיאגו כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו, ובשנת 1998 הוכר גם חלקה הצרפתי כאתר מורשת עולמית.

עריכה | תבנית | שיחה
10
מנזר אספיגמנו בחצי האי אתוס

הר אתוס הוא שמו של הר וחצי אי במקדוניה שבצפון יוון. במפת המחוזות המנהליים של יוון הוא קרוי "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש", ובעת העתיקה נקרא המקום בשם "אקטי".

בהר אתוס, שהוכרז כאתר מורשת עולמית, נמצאים 20 מנזרים יווניים אורתודוקסיים והוא מהווה מדינת מנזרים אוטונומית ששטחה 335.63 קמ"ר. למרות שמה הרשמי, המדינה הנזירית בהר אתוס איננה מדינה במובן המקובל של המושג, אלא יחידה שלטונית אוטונומית בחצי האי, וככזו היא הישות הנזירית העתיקה ביותר הקיימת כיום. בירתה של מדינת המנזרים היא העיר קָארְיֶיס. מבחינה כנסייתית-מנהלתית ורוחנית, כפוף הר אתוס לסמכותו הישירה של פטריארך קונסטנטינופול. בשנת 2001 עמד מספר תושבי הר אתוס על 2,262 נפש.

אחד המאפיינים הידועים ביותר של המדינה הנזירית בהר אתוס הוא שהכניסה אליה אסורה לנשים ולכל בעל חיים ממין נקבה.

עריכה | תבנית | שיחה
11
תמיכות דואות וצריחונים

קתדרלת קלן בקלן שבגרמניה היא קתדרלה גותית רומית-קתולית בעיר קלן, המשמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף של קלן. הקתדרלה החולשת על קו הרקיע של קלן, נחשבת לסמלה של העיר, והיא אחד מהמבנים הידועים ביותר בגרמניה. הקתדרלה ניצבת בליבה של העיר העתיקה בקלן, והיא מוכרזת כאתר מורשת עולמית מאז שנת 1996.

הקתדרלה, שנבנתה בסגנון גותי החל בשנת 1248 והושלמה בסגנון התחייה הגותית ב-1880, היא אחת הקתדרלות הגדולות בעולם והכנסייה הגדולה ביותר בצפון אירופה. גובה הצריחים המחודדים שבחזית המבנה הוא 157 מטרים, והוא היה הבניין הגבוה ביותר בעולם בין השנים 1880-1890.

עריכה | תבנית | שיחה
12
מראה כללי של המנזר

מנזר האחיות ציון בעין כרם שבירושלים הוקם לפני כ-150 שנים כדי לשמש כמרכז סיוע ליתומות נוצריות-מרוניות מלבנון שהוריהן נהרגו בידי פורעים דרוזים. המתחם השוכן על גבעה בצפון השכונה, כולל גינה מטופחת ובה כנסייה, מנזר, בית הארחה (בית היתומות לשעבר), מוזיאון קטן ובית קברות. כנסיית האחיות ציון, הניצבת בנקודה הגבוהה ביותר במתחם, נבנתה בשנת 1884, ובניגוד לרוב הכנסיות הקתוליות בעולם, עשוי חללה הפנימי בקו נקי ופשוט, וספסלי העץ מקנים לה אווירה של קפּלת כפר שקטה. הכנסייה נעדרת תאי וידוי, שכן בניגוד לכנסיות קתוליות שבהן הוידוי נערך דרך שבכה המפרידה בין המתוודה ובין הכומר, כאן הוא נערך פנים אל פנים.

עריכה | תבנית | שיחה
13
מראה העיר נצרת ובזיליקת הבשורה במרכזה

נצרת היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בארץ. בשנת 2008 התגוררו בעיר כ-66,000 איש, כולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים והיתר נוצרים. לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה התחנך ישו מילדות עד בגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים, שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009. מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

עריכה | תבנית | שיחה
14
צליבת ישו

לפי ארבע הבשורות בברית החדשה, צליבת ישו ומותו על הצלב, הוא האירוע המסיים את חייו הארציים לקראת קימתו לתחייה. הצליבה היא התרחשות יסודית ובסיסית בתאולוגיה הנוצרית - מותו של ישו על הצלב מסיים את יסוריו ("הפסיון"), ונחשב, יחד עם תחייתו, לשלב הכרחי בדרך לגאולת בני האדם. בשל חשיבותה העניקה הצליבה לנצרות את סמלה - הצלב. לפי המסורת הנוצרית התרחשה הצליבה בגבעת הגולגולתא, אשר שכנה בתקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים. בדרך כלל מזוהה מיקומה של הגבעה בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי, הנחשבת לאחת הכנסייות החשובות והקדושות ביותר בעולם. לפי חישוביו של אייזק ניוטון, ארעה הצליבה ביום 23 באפריל 34, אולם חישובים שנערכו בשנת 1990, קבעו את מועד האירוע ליום שישי, 3 באפריל. צליבת ישו, על שלביה השונים, כמו הפסיון, ולמעשה כמו כל חייו, היא נושא בעל חשיבות מרכזית בתולדות האומנות הנוצרית והאומנות האירופית והמערבית בכלל. המעמד זכה לתיאור נרחב בכל האמצעים האומנותיים הוויזואליים כמו ציור ופיסול, וכן במוזיקה ובספרות.

עריכה | תבנית | שיחה
15
דיר חג'לה

דיר חג'לה הוא מנזר יווני-אורתודוקסי, השוכן במדבר יהודה צפונית לים המלח. המנזר מוקדש לגֶּרָסימוֹס הקדוש, שעל פי המסורת, הקים במקום לאורה (מבדד לנזירים מתבודדים) בתקופה הביזנטית. שם המנזר משמר את שם היישוב המקראי 'בית חגלה', המוזכר בספר יהושע (ט"ו, ו) כנקודת הגבול המזרחית ביותר בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. יישוב בשם זה שכן במקום בתקופה הביזנטית, זאת על פי המופיע במפת מידבא מהמאה ה-6. מסורת נוצרית חשובה נוספת מצביעה על המקום כאתר הטבלתו של ישו בירדן בידי יוחנן המטביל, שנעשתה בבית עברה מול קאסר אל יהוד הסמוך. מדי חודש ינואר נחגג במנזר חג ההתגלות, שבמהלכו נערכים טקסים ותהלוכות על גדות הירדן. מנזר דיר חג'לה שוכן בחורשה ירוקה ומטופחת, ובה פינות אירוח מוצלות, כחצי קילומטר מצומת בית הערבה. הוא בנוי לגובה שתי קומות סביב חצר קְטוּרה (לא מקורה) המרוצפת לוחות אבן ובמרכזה בור מים. בקומה הראשונה שוכנים המטבח וחדר האוכל של המנזר, וכן קפלת תפילה קטנה ודוכני מזכרות, בהם ניתן גם לרכוש תשמישי קדושה ותכריכים לקבורה. הכנסייה הגדולה וחדרי מגוריהם של הנזירים שוכנים בקומה השנייה. צמוד למנזר ישנה אכסניה, המשמשת צליינים יוונים המבקרים במקום.

עריכה | תבנית | שיחה
16
הכניסה הראשית אל כנסיית הקבר

כנסיית הקבר היא כנסייה גדולה הממוקמת במקום צליבתו וקבורתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסופה של ה"ויה דולורוזה". מקום זה מזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה: "וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם" (הבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ג, 33). מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, נחשבת לאחת הכנסייות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עליה לרגל עבור צליינים מכל רחבי העולם. מבנה הכנסייה כיום מבוסס על השיפוץ הצלבני, והוא כולל את חמש התחנות האחרונות מבין 14 התחנות של הויה דולורוזה. תחנה 10: הסרת בגדי ישו, תחנה 11: מסמורו לצלב, תחנה 12: אמו הסובלת, תחנה 13: צליבתו, תחנה 14: קבורתו. כמו כן ניתן למצוא בכנסייה "פינות" חשובות כמו אבן המשיחה, שעליה טיהרו את גופתו; מערת גילוי הצלב; מקום קבורת האדם הראשון; קברים חצובים מימי בית שני ועוד. הכנסייה כוללת גם מספר רב של קפלות וחדרים שונים, המוחזקים בידי העדות הנוצריות השונות.

עריכה | תבנית | שיחה
17
שרידי כנסיית הקתיסמה

הקתיסמהיוונית "המושב") היא כנסייה ביזנטית חשובה, המציינת את המקום בו, על פי האמונה הנוצרית, נחה מריה, אם ישו על כיסא במהלך מסעה מנצרת לבית לחם. הכנסייה הייתה ידועה מכתבי צליינים וכמרים בני התקופה, שהעידו על כנסייה גדולה בעלת תבנית מתומנת ייחודית, אולם מקום הימצאה נחשב לתעלומה במשך דורות. בשנת 1992 נתגלו לפתע שרידי הקתיסמה סמוך לדרך חברון בין ירושלים לבית לחם, בעקבות עבודות להרחבת כביש. הכנסייה נחפרה ונחקרה היטב, והיא נחשבת לכנסייה הגדולה מסוגה שנתגלתה בישראל. שרידיה של כנסיית הקתיסמה שוכנים על סלע האם בתוך מטע עצי זית לצד דרך חברון, סמוך לגבעת המטוס ממערב ולקיבוץ רמת רחל ממזרח. האתר הארכאולוגי כולל גם את שרידיו של מנזר שנבנה סמוך לכנסייה בתקופה הביזנטית, והוא משתרע על פני שטח של כדונם וחצי. בחלקו הדרומי של המטע ישנו מאגר מים פתוח, הנקרא 'ביר קדיסמו'.

עריכה | תבנית | שיחה
18
שרידי כנסיית הקתיסמה

מתחם אוגוסטה ויקטוריה משתרע על שטח של כ-80 דונם בפסגת הר הזיתים בירושלים. הוא הוקם בראשית המאה ה-20 על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה, ונקרא על שם אשתו, אוגוסטה ויקטוריה משלזוויג הולשטיין. המתחם כולל כנסייה ולה מגדל פעמונים, ואכסניית צליינים, שנועדה גם לגרמנים תושבי הארץ, ומשמשת כיום כבית חולים. במזרח המתחם שוכן "המכון הגרמני הפרוטסטנטי לארכאולוגיה בארץ הקודש" שהוקם בתחילת המאה ה-20 ובו ספרייה גדולה. כנסיית אוגוסטה ויקטוריה היא מן היפות והמפוארות בירושלים, והיא מוקדשת לעליית ישו השמימה מהר הזיתים. זאת הסיבה שבניגוד לרובן המוחלט של הכנסיות בעולם, הפונות לכיוון מזרח, היא פונה דווקא דרומה, אל כנסיית העלייה המציינת את המקום המדויק שבו אירע הדבר על-פי המסורת. מבנה הכנסייה מאופיין באדריכלות יוצאת דופן המשלבת אלמנטים שונים מהמזרח ומהמערב.

עריכה | תבנית | שיחה
19
הבפטיסטריום מכיוון דרום-מזרח

הבפטיסטריום של פירנצה הוא בפטיסטריום (בית טבילה) נוצרי הניצב בכיכר ה"דואומו" של פירנצה, ממערב לקתדרלת סנטה מריה דל פיורה. המבנה, הנחשב לאחד המבנים העתיקים בעיר, ידוע גם בזכות שלוש דלתות הברונזה המעוטרות שנוצרו בראשית תקופת הרנסאנס ומהוות עדות להתפתחות סגנון הפיסול של תקופה זו. הבפטיסטריום בנוי כמבנה מתומן בקוטר 27 מטר. קירות הבפטיסטריום עשויים מאבן חול מצופה בשיש לבן וירוק. הדגם העיטורי נעשה בתקופה הרומנסקית, בין 1059 ל-1128. בצידו המערבי של המבנה נוספה בשנת 1202 קפלה, שנבנתה בתחילה בצורת חצי עיגול (כאפסיס). אולם במשך השנים שופצה והקיר החיצוני של הקפלה הוא ישר ועליו דגם עיטורי של שתי קשתות גדולות. מעליו מותקן גג ובו גמלון נוסף. עיצובו הפנימי של המבנה מזכיר את עיצובו של הפנתאון ברומא. החלל התחתון של המבנה מחולק על ידי עמודים ועל ידי עמודים מדומים. קירות החלל מעוטרים בדגם גאומטרי עשוי שיש לבן ושחור ובין העמודים מוצגים פסלים, מצבות קבורה ומזבחות. החלק העליון של החלל בנוי כאמבולטוריום המשקיף על החלל התחתון של המבנה.

עריכה | תבנית | שיחה
20
קברו של סבאס במנזר מר סבא

סבאס, או בכינויו מר סבא, היה אחת הדמויות החשובות בתנועת הנזירות, שבמדבר יהודה בתקופת האימפריה הביזנטית. סבאס היה תלמידו של אותימיוס. הוא הקים מנזרים רבים (לאורות וקוינוביונים) ושימש כנציג הכנסייה בארץ ישראל בחצר המלוכה הביזנטית. מנזרו הגדול והמפורסם ביותר, מנזר מר סבא, הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם. קובץ החוקים שהנהיג במנזריו הפך ברבות הימים לטיפיקון, המשמש עד ימינו. מידע מפורט אודות חייו של סבאס מצוי הודות להגיוגרפיה שכתב תלמידו קירילוס מסקיתופוליס. מטבעה, הגיוגרפיה, בניגוד לביוגרפיה, נוטה לפאר את מושא כתיבתה, אך בכתביו של קירילוס ניתן למצוא חריגות מכך: תיאור מרד נזירים שאירע במנזרו של סבאס, ציון העובדה שהיה פוזל, ופעמים בהן תואר כבעל יכולת אכילה רבה.

עריכה | תבנית | שיחה
21
מערת הלידה בכנסייה

כנסיית יוחנן בהרים היא כנסייה נוצרית קתולית השוכנת במעלה הגבעה בצפונה של שכונת עין כרם שבירושלים. הכנסייה מכונה "יוחנן בהרים" על מנת להבדילה מ"מנזר יוחנן במדבר", ונקראת על שמו של יוחנן המטביל, אשר על פי המסורתנולד במבנה שהיה ממוקם במקום בו נבנתה הכנסייה. על פי המסופר בברית החדשה, בבשורה על פי לוקס, לא האמין זכריה שהיה כהן בבית המקדש לדברי המלאך כי אשתו העקרה אלישבע תלד לו בן ויקרא שמו "יוחנן". הוא נענש על ידי המלאך באילמות עד אשר יראה במו עיניו את הבן. על פי המסופר בברית החדשה, בטקס ברית המילה של הבן שנערך בביתם ב"עיר ביהודה" (שמה של עין כרם אינו מוזכר), בקשו בני המשפחה לקרוא לילד "זכריה" על שם האב, אולם אלישבע התנגדה, וכאשר פנו אל זכריה הוא כתב על לוח את שם הבן "יוחנן". באותו הרגע שב אליו כח הדיבור והוא נשא את תפילת בנדיקטוס. על קירות חצר הכנסייה 21 לוחות חרסינה שעליהם כתובה תפילה זו בשפות רבות.

עריכה | תבנית | שיחה
22
מאמינים במיסה המרכזית בהר הקפיצה בנצרת

ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל בשנת 2009 היה ביקורו השלישי של אפיפיור במדינת ישראל. מסעו של האפיפיור באזור כלל גם ביקור בירדן וברשות הפלסטינית. בין היתר נפגש האפיפיור עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, הוא ביקר ביד ושם, בכותל המערבי, בכיפת הסלע ובכנסיית הקבר, וקיים מיסות בירושלים ובהר הקפיצה בנצרת. האפיפיור הקדיש יום אחד לביקור בבית לחם ולפגישה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. ביקורו של האפיפיור הוגדר רשמית כ"מסע צליינות לארץ הקודש", וזאת בשונה מיתר ביקוריו ברחבי העולם, המוגדרים כמסעות שליחות. האפיפיור נפגש עם בכירי הכנסיות הסרות למרות הוותיקן, עם בכירים מכנסיות אחרות ועם מנהיגים דתיים יהודים ומוסלמים. כראש מדינת הוותיקן הוא התקבל על פי כל כללי הטקס ונפגש עם ראשי המדינות שבהן ביקר. לעומת נאום מסויג לכאורה שנשא האפיפיור ביד ושם, בנאום הפרידה שנשא בנמל התעופה בן-גוריון הוא נגע באופן ישיר בנקודות הרגישות הניצבות בלב יחסי הכנסייה הקתולית ומדינת ישראל.

עריכה | תבנית | שיחה
23
מראה הקתדרלה מעל בתי העיר

קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה היא קתדרלה בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה אשר בגליסיה שבספרד. לפי המסורת הקתולית קבור בקתדרלה השליח יעקב בן זבדי והיא אתר צליינות נוצרית חשוב מאז ימי הביניים. הקתדרלה היא היעד הסופי של דרך סנטיאגו. מיתוס הקשור למקור קדושת האתר גורס כי השליח יעקב בן זבדי הביא את בשורת הנצרות לקלטים בחצי האי האיברי. ב-44 לספירה, ראשו נערף בירושלים. שרידיו הובאו בחזרה לגליסיה, ובעקבות רדיפות הספרדים הנוצרים בידי הרומאים, ננטש קברו במאה ה-3. קברו נתגלה מחדש ב-814 בידי פלאיו, נזיר נוצרי, שראה אורות מוזרים בשמי הלילה. הבישוף תאודמיר מאיבריה הכיר בכך כנס והודיע על כך למלך ממלכת אסטוריאס אשר הורה על בניית קפלה באתר. על פי האמונה היה המלך לצליין הראשון שעלה לרגל אל הכנסייה. בעקבות זאת, הוקמה כנסייה ראשונה באתר ב-829. בשל חשיבותה כאתר צליינות, הייתה הכנסייה למקום מושבו של בישוף ב-1075, וכעבור זמן לא רב, בשנת 1100, היא הועלתה לדרגת מושבו של ארכיבישוף בידי האפיפיור אורבנוס השני. אוניברסיטה קתדרלית נוספה ב-1495. הקתדרלה שופצה והורחבה בין המאה ה-16 למאה ה-18 בסגנון אדריכלות הבארוק.

עריכה | תבנית | שיחה
24
סצנת הצליבה בכנסיית החשכה

גרמה היא עיירה קטנה ומרכז תיירותי במרכזה של קפדוקיה בטורקיה, אשר העניקה את שמה לפארק הלאומי ההיסטורי ולמוזיאון הפתוח השוכן בה. במוזיאון הפתוח, כמו בגרמה עצמה, מקבץ של כנסיות, מנזרים וקפלות החצובים בסלע הטוף הרך. משמעות השם גרמה בטורקית היא "לא תוכלו לראות", ולפי האגדה הוא הוענק לה בשל הנוצרים אשר הסתתרו במקום. בתקופה הרומית המאוחרת שימשו גרמה וסביבותיה כנקרופוליס לתושבי האזור. העיר סבלה רבות בפלישת הערבים לאסיה הקטנה, אך לאחריה שבה והייתה למרכז נוצרי. החל במאה ה-10 נבנו בגרמה רוב כנסיותיה הידועות, ובין המאות ה-11 וה-13 היא הייתה למקום מושבו של בישוף שהיה כפוף לדיוקסיה של מוקיסוס. לרוב הכנסיות בגרמה ספינה בודדת, ותקרתן עשויה מקמרון חבית. תחילה נצבעו קירות הכנסיות ישירות בצבעים שהופקו משורשי ירקות, והציורים כללו דוגמאות גאומטריות ועיטורים המבוססים על עולם הצומח. בשלב מאוחר יותר כוסו הציורים המקוריים בשכבת טיח שעליה ציירו המאמינים סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה.

עריכה | תבנית | שיחה
25
פסל הבתולה במקום בו נרדמה לעד

כנסיית דורמיציון היא כנסייה של המסדר הבנדיקטיני הממוקמת על הר ציון, בירושלים, בקרבת שער ציון קבר דוד ובסמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה. הברית החדשה לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים, אם ישו וכך התפתחו מסורות שונות אודות קורותיה. מותה ועלייתה של מרים לשמים מתוארים בחיבור אפוקריפי "הירדמות מרים" מהמאה השנייה. לפי חיבור זה, הבתולה לא מתה כדרך כל אדם, ותחת זאת נפלה עליה תרדמת נצח, שלאחריה הובאה למנוחתה ומשם נאספה לזרועות בנה בשמים. אחת המסורות רואה את הר ציון כמקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה ממנה לא התעוררה. אבן הפינה לכנסיית הדורמיציון הונחה בטקס חגיגי ב-1900 והיא נחנכה ב-1910. גרמי מדרגות מובילים אל הקריפטה, ובה פסלה של מרים כשהיא שוכבת רדומה.

עריכה | תבנית | שיחה
26
פסל מרייה הקדושה על קברו של רטיסבון בעין כרם

אלפונס רטיסבון היה יהודי צרפתי שהמיר את דתו והיה למיסיונר ואיש דת קתולי. יחד עם אחיו, תאודור רטיסבון, אף הוא מומר שהיה לאיש כמורה, יסד את מסדר האחיות ציון והקים שורת מנזרים ומוסדות חינוך קתוליים בירושלים ובעולם. הוא הוסמך לכמורה ב-1847, והצטרף למסדר הישועי. לאחר שנים אחדות, עזב את המסדר הישועי תוך הצהרה כי בכוונתו להקדיש את חייו להמרת יהודים לנצרות. הוא הקים את מבנה מנזר האחיות ציון ברובע המוסלמי ב-1856, וב-1860 הקים סניף של המסדר בכפר עין כרם הסמוך לירושלים. רטיסבון אף הקים בית יתומים בשם "המנזר על שם פטרוס הקדוש", השוכן היום ברחוב שמואל הנגיד בירושלים, הוא בניין רטיסבון. הוא נפטר ב-1884 ונקבר, לפי בקשתו, בעין כרם.

עריכה | תבנית | שיחה
27
Nazaret Verkuendigungsbasilika BW 8.JPG

בזיליקת הבשורה, הידועה גם ככנסיית הבשורה, היא בזיליקה השוכנת במרכזה של העיר נצרת. היא הוקמה באתר בו על פי המסורת הנוצרית הקתולית ניצב ביתה של הבתולה, אמו של ישו, ואשר בו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה כי הרתה וכי היא נושאת ברחמה את בן האלוהים. מסיבה זו נמנית בזיליקת הבשורה, והעיר נצרת עימה, על המקומות המקודשים ביותר בעולם הנוצרי. החפירות הארכאולוגיות שנערכו במקום חשפו את שרידיהן של שלוש כנסיות קודמות, אשר ניצבו באתר זו אחר זו, ולמעשה שימש האתר כמקום פולחן כבר לפני זמנו של הצלוב. האתר שכן בדרומו של הכפר הקדום של נצרת, ונוסף על בתי התפילה חשף המחקר גם שרידים של מבני מגורים, בארות ואסמים. המבנה הנוכחי תוכנן עבור הקוסטודיה הפרנציסקנית על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו, והבזיליקה נחנכה בשנת 1969. היא ניכרת בכיפת חרוט אפורה וגדולה, שבראשה מנורה הנדמית למגדלור. בין היתר, שוכנים במתחם הבזיליקה גם המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש. הבזיליקה עשירה באופן יוצא מן הכלל בדימויים ובסימבוליות, המוקדשים בראש וראשונה למרים ולבשורה; היא המבנה הבולט בעיר והיא סימן ההיכר הידוע ביותר שלה.

עריכה | תבנית | שיחה
28
MinzarHamatzleva ST 04.jpg

מנזר המצלבה הוא מנזר מבוצר השוכן בעמק המצלבה בעיר החדשה של ירושלים, בגובה 750 מטר מעל פני הים. המבנה המרשים של המנזר הנראה כיום, נבנה במאה ה-11 על בסיס מבנה ביזנטי שנבנה במאה השישית. המנזר והכנסייה הם מהמבנים הבודדים ששרדו בעיר בשלמותם מימי הביניים. שמם של המנזר והכנסייה קשור למסורת הנוצרית לפיה במקום גדל עץ ממנו הכינו הרומאים את הצלב עליו עלה ישו. בערבית נקרא המנזר "אל-מצלבה" או "דיר א-צליב" - מנזר הצלב. המנזר נמצא כיום בבעלות הכנסייה היוונית אורתודוקסית ומתגוררים בו ארבעה נזירים בלבד - שני גברים ושתי נשים.

‏‏
עריכה | תבנית | שיחה
29
Codex Tchacos p33.jpg

הבשורה של יהודה היא בשורה גנוסטית, המתארת שיחות שנערכו כביכול בין ישו לבין תלמידיו, ובעיקר יהודה איש קריות, במהלך ימיו האחרונים של ישו. בניגוד להשקפה הנוצרית המקובלת, לפיה יהודה איש קריות בגד בישו, מוצג יהודה בטקסט זה, לדעת רוב החוקרים, כתלמידו הנאמן ביותר של ישו. על אף שקיומה של הבשורה היה ידוע לחוקרים זה מכבר, שכן חיבור בעל שם זהה הוזכר כבר במקורות קדומים יותר, תוכנה לא היה מוכר עד לגילוי קודקס צ'אקוס בו היא נכללת, בשנת 1978 לערך. היות שהקודקס לא התגלה בחפירה ארכאולוגית מסודרת, התקשו החוקרים לתארכו בדייקנות. מהשוואת העיצוב וצורת הכתיבה עם קודקסים בני התקופה שתיארוכם היה מדויק יותר, עלתה המסקנה כי הקודקס נכתב במחצית הראשונה של המאה הרביעית לספירה. בדיקת פחמן-14 העלתה כי כתב היד נכתב בשנת 280, בדיוק של 60 שנה לכל כיוון. לפי הבשורה של יהודה, ישו הוא שליחו של האל העליון, נושא ההתגלות אל האדם. יהודה הוא היחיד מבין התלמידים שמבין את טבעו האמיתי של ישו, ולו מוסר ישו את ה"ידע". בהסגירו אותו לרשויות מסייע יהודה לישו להשיל מעליו את גופו האנושי, ולרוחו לשוב ולהתאחד עם האל העליון. כפי שמספר ישו בבשורה, האל הבורא התנ"כי הוא אחד מהאלים הנחותים השולטים בעולם הזה, ויתר התלמידים, בבורותם, סבורים כי ישו הוא שליחו של אל זה.

עריכה | תבנית | שיחה
30
"סולם הסטטוס קוו" בכנסיית הקבר - מסמליו המוכרים של המצב

סטטוס קוו הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".

הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים נוספים רבים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.

הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם

עריכה | תבנית | שיחה
31 משמורת ארץ הקודש היא הפרובינציה של המסדר הפרנציסקני, הכוללת, לבד מארץ ישראל, גם את סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, קפריסין ואת האי רודוס שביוון. ייחודה של משמורת ארץ הקודש הוא בכך שהיא גם זו המקיימת באופן רשמי את הנוכחות הנוצרית-קתולית ואת השמירה על המקומות הקדושים בארץ הקודש. הנוכחות הפרנציסקנית בארץ הקודש החלה ב-1217, וב-1342 העניקה להם בולה אפיפיורית את תפקיד השמירה על המקומות הקדושים באופן רשמי.

בראש המשמורת ניצב הקוסטוס, ומרכזה שוכן במנזר סן סלוודור ברובע הנוצרי בירושלים. לצידו פועלת הקוריה ("חצר") האחראית על תיאום כל השירותים שמעניקה משמורת ארץ הקודש לנזירים הפרנציסקנים השוהים בארץ. נושאי תפקידים נוספים הם 84 הנציבים המשמשים כשליחיה של משמורת ארץ הקודש ב-44 מדינות, ותפקידם העיקרי הוא לשמש "גשר" בין ארץ הקודש לנוצרים ברחבי העולם.

עריכה | תבנית | שיחה
32
מבט כללי על קתדרלת ויטוס הקדוש מגבעת פטז'ין

קתדרלת ויטוס הקדוש היא קתדרלה גותית בפראג, צ'כיה, ומושב הארכיבישוף של פראג. שמה המלא של הקתדרלה הוא קתדרלת ויטוס הקדוש, וצלאב הקדוש ואדאלברט הקדוש. היא נמצאת במרכז מצודת פראג ומכילה קברים רבים של מלכי בוהמיה. זוהי הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה והכנסייה הגדולה ביותר בפראג.

לקתדרלת ויטוס הקדוש הייתה השפעה רבה על פיתוח הסגנון הגותי המאוחר, האופייני למרכז אירופה. חברי הסדנה של פארלר ובני משפחתו - שהיו מעורבים בבניית הקתדרלה - תכננו מספר כנסיות ומבנים ברחבי מרכז אירופה. הדוגמאות כוללת את קתדרלת שטנפסדום בווינה, קתדרלת שטרסבורגשטראסבורג), כנסיית מרקו הקדוש בזאגרב וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (אף היא בצ'כיה). הסגנונות הגותיים האזוריים של סלובניה, צפון קרואטיה, אוסטריה, צ'כיה, פולין ודרום גרמניה הושפעו מאוד מתכנוניו של פארלר.

עריכה | תבנית | שיחה