תועלתנות היא תורה פילוסופית, הנוגעת לתחום האתיקה וקובעת כי ערכה של פעולה נקבע על פי תרומתה לתועלת הכללית. בכך מהווה התועלתנות תורה הבוחנת את המעשים על פי תוצאתם, ולא על פי חשיבותם הערכית. לכן רואה תורה זו את ה"טוב" או את ה"רוע המוסרי", במעשים מסוימים, באופן יחסי ובהקשר לתוצאתם.
על פי התועלתנות, התוצאה מצדיקה לעיתים את האמצעים. על פי התפיסה התועלתנית, כל מעשה נבחן באבן הבוחן הבודקת האם הוא "מביא את הטוב הרב ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים", אף כי בחינה מסוג זה כרוכה במספר בעיות מוסריות ואחרות. כך, למשל, אם פגיעה אנושה באדם אחד מביאה תועלת רבה לאחרים, הרי שכאבו נבלע, בחישוב הסופי, בעונג הנגרם לאנשים רבים יותר, ובכך מוצדקת הפגיעה בו.
העקרונות התועלתניים, שנוסחו לראשונה לכלל תורה אחידה על ידי ג'רמי בנת'ם בן המאה ה-19, זכו לתשומת לב ולפיתוח פילוסופי על ידי פילוסופים בולטים, אך גם לביקורת רבה מכיוונים שונים.
ניתן לציין את ראשיתו של הזרם הפוסטקולוניאלי בפרסום הספר "אוריינטליזם", של אדוארד סעיד, שיצא בשנת 1978. סעיד תיאר את התפתחות מדע המזרחנות, תוך שהוא מתמקד בהתפתחות מדע זה בצרפת ובבריטניה.
סעיד הדגיש את הקשר ההדוק שבין מדע המזרחנות לבין הקולוניאליזם: הכיבוש הפיזי של המזרח איפשר למדענים לחקור את הארצות הכבושות, ובכך סייע ליצירתו של מדע המזרחנות. מדע זה יצר, מצידו, את ההצדקה לכיבוש המזרח – בחוקרו את תרבויות המזרח ובתארו אותן כתרבויות נחשלות, הצדיק מדע המזרחנות את הטיעון של 'משא האדם הלבן' (White Man Burden) – הטיעון לפיו שליטת האדם הלבן בעמי העולם מוצדקת משום שתרבותו עליונה על זו שלהם ועליו מוטלת המשימה להפוך אותם לבני תרבות.
.jpg)
.jpg)
