פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/צופון
הצוּפוֹן הוא יונק-כיס קטנטן ויוצא דופן בסדרת הקנגוראים המהווה מין יחיד בסוגו ובמשפחתו, אנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1842 וקרוב מבחינה חיצונית ואקולוגית לפוסומים המנוצים והפוסומים הננסיים. הצופון הוא יונק קטן בגודל עכבר עם מבנה גוף קומפקטי ושטוח, זנב מסולסל וחוטם זרבובי צר באופן חריג. פרוותו הגסה צבועה בחום-אפור, בכתום ובלבן ועטויה בשלושה פסים כהים אופקיים. אורכו הכולל מהראש עד לזנב 14–18 ס"מ ומשקלו 7–16 גרם בממוצע, כשהנקבות גדולות מן הזכרים. בהיותו היונק הקרקעי היחיד בעולם שניזון מצוף ואבקה, לצופון תכונות פיזיות מיוחדות שנועדו לסייע באיתור ויניקת מזונו הנוזלי: חושים חדים, חוטם ארוך וצר, לשון ארוכה ושעירה, מסרקים משוננים בחך, שרירי לעיסה מופחתים ושיניים מנוונות. הודות לזנבו הארוך, הגמיש והחזק ולכריות ההדבקה בכפות רגליו, לצופון יכולת טיפוס טובה שמאפשרת לו להתרוצץ במהירות על עצים ועל שיחים בחיפוש אחר פרחים.
הצופון מצוי בדרום-מערב אוסטרליה ובית הגידול שלו מורכב מחורש ים-תיכוני פתוח ודליל וכיסי סבך צפופים עם קהילת צמחים ייחודית המכונה קוונגאן. הוא תר אחר צוף ואבקה בעיקר בשעות הלילה והדמדומים וברוב היום ספון במקלט בצמחייה. המין אינו טריטוריאלי, אך עשוי להגן על שטחים קטנים עשירים בפרחים מפני בני מינו. הצופון זקוק לאנרגיה רבה כדי לשמור על חום גופו, ובשל קצב חילוף החומרים הגבוה שלו, הוא נאלץ לצרוך מדי יום כמות רבה של צוף השווה למשקל גופו. בתגובה לקור או למחסור במזון, הצופון נכנס לתרדמה זמנית כדי לחסוך באנרגיה. הרבייה שלו מתרחשת בעיקר בעונת הגשמים השופעת במזון, אך כשהתנאים הסביבתיים טובים הוא מסוגל להתרבות ברציפות לאורך השנה. סגנון הרבייה הפוליגמי של הצופון הוביל לתכונות ביולוגיות חריגות אצל הזכרים, כמו אשכים גדולים במידה חריגה ותא הזרע הגדול ביותר במחלקת היונקים כולה. הצופונית ממליטה בכל פעם שגר של 2–3 ולדות זעירים הגדלים בכיס במשך 3 חודשים, ומסוגלת להמליט עד 3 פעמים בשנה. תוחלת החיים של הצופון קצרה מאוד ואינה עולה על שנתיים, ואוכלוסייתו חווה תנודות חדות בגודלה בהתאם לזמינות המזון בעונות השנה.
לבית הגידול של הצופון נשקפות סכנות בדמות שריפות בר, חקלאות, בירוא יערות ושינויי האקלים, וכן מינים פולשים של בעלי חיים וצמחים שהובאו על ידי האדם לאוסטרליה. מצב השימור שלו נחשב ליציב, והוא מצוי במספר רב של אזורים מוגנים. לצופון חשיבות אקולוגית בתור מאביק משמעותי או בלעדי של מספר צמחים, והאנטומיה והתזונה הייחודיות שלו הן מושא למחקרים רבים.