פתיחת התפריט הראשי


לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

(1 - אילוזיה, 2 - אובייקט מעבר) אובייקט מעבר הוא מונח שטבע ויניקוט

דונלד וודס ויניקוט (7 באפריל 189628 בינואר 1971) היה פסיכיאטר ילדים, רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי אנגלי. מממשיכי דרכם של זיגמונד פרויד ומלאני קליין. פיתח את הטיפול הפסיכולוגי בילדים באמצעות טיפול במשחק, וכתב מספר ספרים. עם זאת, הוא הביע בכתביו רעיונות מקוריים שסטו הן מהתאוריה הפרודיאנית והן מהתאוריה הקליניאנית.

ויניקוט עסק רבות בניסיון להבין את עולמו הפנימי של התינוק. הפסיכולוגיה שלו מאופיינת כפסיכולוגיה של יחסים, במיוחד בין התינוק לאימו. הוא טען שאין לראות את התינוק כשלעצמו אלא רק בהקשר של אימו. ויניקוט טען שתינוק האדם נולד כחומר בעל פוטנציאל במצב של חוסר אינטגרציה. לדבריו התהוות התינוק ל"יש" נפשי מותנית בהימצאותה של אם, שמאפשרת לתינוקה להיווצר כיחידה אינטגרטיבית.

ויניקוט טבע את המושגים: אם טובה דיה, אובייקט מעבר, עצמי אמיתי ועצמי מזויף.

2

אריק אריקסון

אֶ‏ריק אֶ‏ריקסון (15 ביוני 1902 - 12 במאי 1994) היה פסיכולוג, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית, מהתאוריות החשובות ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית.

אריקסון היה יתום מאב, וסבל בילדותו מבעיות זהות ודחייה חברתית. בבגרותו עבד כמורה בווינה בבית ספר של אוהדי זיגמונד פרויד, עבר טיפול פסיכואנליטי והחליט להתמחות כפסיכואנליטיקאי אצל אנה פרויד. הוא היגר לארצות הברית, שם הרצה ועבד. טיפל בהלם קרב של חיילים במלחמת העולם השנייה, ובהמשך התמחה בטיפול פסיכואנליטי בילדים.

התאוריה של אריקסון היא למעשה פיתוח של תאוריית ההתפתחות בשלבים פסיכו-סקסואליים של זיגמונד פרויד. בעוד פרויד הבליט את המוטיב היצרי והמיני שבאדם, העדיף אריקסון להתייחס לאדם בהקשר החברתי.

3

אנה עם אביה זיגמונד פרויד, 1913

אנה פרויד (3 בדצמבר 1895 - 9 באוקטובר 1982) הייתה פסיכולוגית בריטית ממוצא אוסטרי-יהודי. פרויד הייתה ממשיכת דרכו של אביה, זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ובעבודתה היא התמקדה בעיקר בחשיבות האגו ובהעמקה במנגנוני ההגנה של הנפש. בנוסף היא נחשבת לאחת מחלוצות ענף הפסיכואנליזה בילדים.

פרויד גדלה בווינה וכבר מגיל צעיר נמשכה לעבודתו ורעיונותיו של אביה. בבגרותה עבדה כמורה ועברה טיפול פסיכואנליטי אצל אביה. לאחר שהתקבלה ל"חברה הפסיכואנליטית" בווינה, החלה לעסוק בטיפול בילדים, וב-1935 הפכה למנהלת המוסד הפסיכואנליטי בו לימדה. בהמשך פרסמה את ספרה "האגו ומנגנוני ההגנה", שהיווה בסיס לגישת פסיכולוגיית האגו. לאחר בריחת המשפחה לאנגליה מפני הנאצים, יסדה פרויד מספר בתי יתומים ועסקה בטיפול ובחקר השפעות דחק על ילדים, עיכובים התפתחותיים וילדים בסיכון. לאחר פטירתה נקראה על שמה הקליניקה שיסדה בהמפסטד, "מוסד אנה פרויד", וביתה הפך לבקשתה למוזיאון לזכר אביה.

4

קופי רזוס, בהם בוצעו ניסוייו של הארלו

הארי הארלו (31 באוקטובר 1905 - 6 בדצמבר 1981) הוא פסיכולוג אמריקאי, נשיא האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (1958), שנודע בסדרת מחקרים שערך על קופי רזוס תוך שימוש ב"אם מלאכותית", מחקרים שהמחישו את חשיבותם של רוך ואהבה אימהית, והיוו ציון דרך בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית.

הארלו ערך את מרבית ניסוייו באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, שם הקים את מעבדת הפרימטים הראשונה שלו, בשנות ה-30. במחקרו המפורסם ביותר, שנודע כ"אם המגבת ואם התיל", השתמש הארלו בקופי רזוס בני יומם, ו"יצר" עבורם אם חלופית - בובת קוף עשויה מחוט תיל, בשתי גרסאות: האחת החזיקה בקבוק חלב, והשנייה הייתה עטופה מגבת נעימה. נמצא שההתקשרות לאם המגבת הייתה הרבה יותר חזקה. גם כשחיו הקופים במחיצת שתי האמהות יחד, כשהוצג לפניהם גירוי מפחיד הם חיבקו את אם המגבת. ממצאים אלה הצביעו על כך שהחום שמעניקה האם לתינוקה, או התמיכה הרגשית ואהבת האם, כפי שהארלו כינה זאת, חשובים לא פחות מהתמיכה הפיזית, כגון הזנה.

עם זאת, מחקריו של הארלו עוררו ביקורת חריפה, ונטען שכללו ניסויים אכזריים ומיותרים, שיצרו הפרעות קשות אצל הקופים בינקותם ובבגרותם. מדענים מסוימים סבורים כי אחת הסיבות להתעוררות התנועה לזכויות החיות בשנות ה-70, הייתה ניסוייו של הארלו.

5

דניאל כהנמן

דניאל כהנמן (נולד ב-5 במרץ 1934) הוא פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002. כהנמן הוא צאצא לשושלת של רבנים מליטא. הוא למד באוניברסיטה העברית וסיים דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשנות ה-70 חקר עם עמיתו עמוס טברסקי באוניברסיטה העברית, את תהליכי קבלת החלטות ושיפוט סובייקטיבי בתנאים של אי-ודאות. השניים הציעו בשנת 1979 את מודל "תורת הערך" כחלופה ל"תורת התועלת", לתיאור תהליכי קבלת ההחלטות בתנאים כאלה. בהמשך עבד כהנמן במספר אוניברסיטאות בארצות הברית, וכיום הוא חוקר ומרצה באוניברסיטת פרינסטון. בשנות ה-2000 החל לשתף פעולה עם כלכלנים ולפתח את גישתו לכלכלה התנהגותית.

פרס נובל לכלכלה לשנת 2002 הוענק לכהנמן על מחקריו עם טברסקי (שלא היה בין החיים במועד הענקת הפרס), אף שלדבריו "מעולם לא למד קורס בכלכלה". ב-2007 הוענק לכהנמן פרס מפעל חיים מטעם האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה.

6

ויקטור פראנקל

ויקטור פראנקל (26 במרץ 19052 בספטמבר 1997) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, אשר ייסד את הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הוינאית השלישית בפסיכותרפיה. פראנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לגישת האקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה. בין יסודות שיטתו שמדגישה את הרוחניות שבאדם: "השאיפה למשמעות", "משמעות החיים" ו"חירות הרצון".

בתקופת השואה, אף שפרנקל יכול היה להגר מווינה לארצות הברית לאחר שקיבל אשרת כניסה אליה, הוא בחר להישאר ולגונן על הוריו, בתוקף תפקידו כראש המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים היהודי; אך בסופו של דבר הוא נשלח למחנות ריכוז והשמדה, וכל משפחתו כולל אשתו נספו פרט לאחותו. בספרו המפורסם ביותר "האדם מחפש משמעות", מתעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה השמדה נאצי ומתאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים.

7

עמנואל ברמן

עמנואל ברמן (נולד ב-1 ביוני 1946) הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי, המשמש כפרופסור מן המניין בחוגים לפסיכולוגיה ולייעוץ באוניברסיטת חיפה, וכחבר סגל במכון הישראלי לפסיכואנליזה. זוכה פרס "סיגורני" לפסיכואנליזה.

ברמן נולד בפולין, עלה לארץ עם משפחתו בילדותו, ובשנות ה-70 סיים דוקטורט ופוסט-דוקטורט בארצות הברית. כתב ספר ומאמרים רבים, וערך סדרת כתבים מפורסמים מתורגמים לעברית בתחום הפסיכואנליזה. במחקריו עוסק ברמן בהיסטוריה של הפסיכואנליזה והתפתחותה; התהליך הטיפולי וחשיבות הקשר בין המטפל למטופל; ההכשרה למטפלים והדילמות הכרוכות בה; הקשר בין הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה לתהליכים היסטוריים ופוליטיים; והמפגש בין פסיכואנליזה לבין ספרות וקולנוע.

8

אריך פרום

אריך פרוֹ‏םגרמנית: Erich Fromm‏, 23 במרץ 1900 - 18 במרץ 1980), פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני, בעל שם בינלאומי. מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה. פרום כתב שורה של ספרים שעוסקים בפילוסופיה ובסוציולוגיה של הפסיכולוגיה, שהפופולרי שבהם הוא "אמנות האהבה" שנמכר בכ-6 מיליון עותקים.

פרום ששם דגש על הומניזציה של האדם ובחקר ערכים כמו חופש ואהבה ואתיקה הומניסטית, סבר שההנע העיקרי הדוחף את האדם הוא לברוח מקיומו כבודד למול העולם כולו, בביטוי שהוא טבע "הבדילות הקיומית". לתפיסתו הדבר היחיד שיכול לתת פתרון מלא לבעייתו הזו הינה אהבת אמת בהתאחדות בינאישית והתמזגות של שתי נפשות שהופכות לאחת ועדיין נשארות שתיים, שסממניה הן: אכפתיות, אחריות, כבוד, וידיעת מושא האהבה. אחת מהביקורות שלו כלפי הפסיכואנליזה שהיא הייתה צריכה לייצר ערכים הומניסטים, ולא רק להתמקד בפתולוגיה של נפש האדם.

9

אוטו ראנק

אוטו ראנק (21 באפריל 1884 - 31 באוקטובר 1939), פסיכואנליטיקאי אוסטרי ממוצא יהודי, מתלמידיו של זיגמונד פרויד, שהפך בהמשך לאחד ממבקריו.

ראנק נולד בווינה. בצעירותו עסק בספרות, פילוסופיה ושירה והחשיב עצמו אמן. בגיל 21 קרא את "פשר החלומות" של פרויד, וכתב בהשפעתו חיבור קצר שהגיע לידי פרויד והרשים אותו מאוד. הוא מינה את ראנק למזכיר "החברה הפסיכואנליטית הווינאית" ועורך שני כתבי העת שייסד, וכן מימן את לימודיו הגבוהים. ראנק עסק בהרחבת התאוריה הפסיכואנליטית לתחומים כגון אמנות, מיתוסים ואגדות.

בעקבות לידת בתו, החל להתעניין בקשר אם-תינוק ובשלבים הפְרה-אדיפליים (עד גיל 3) שבמודל הפסיכוסקסואלי של פרויד; ב-1924 פרסם את ספרו "טראומת הלידה", שעסק בתהליך הספרציה-אינדיבידואציה בינקות, המנוגד להשקפתו של פרויד. פרויד התרחק מראנק וזה התפטר מתפקידיו בכתבי העת. הוא עבר להרצות בפריז ובארצות הברית על רעיונותיו בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית וסוגיות שונות בפסיכותרפיה. עבודותיו השפיעו על התפתחות גישות פסיכואנליטיות כגון תאוריית יחסי אובייקט ופסיכולוגיית האגו, ועל תאורטיקנים נודעים רבים.

10

פרנץ פנון

פרַנץ פַנוֹן (20 ביולי 1924 - 3 בדצמבר 1961), היה פסיכיאטר ופילוסוף יליד מרטיניק שבאיים הקאריביים, מהבולטים בהוגי הדעות של זרם הפוסטקולוניאליזם. כיהן כראש המחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים "בבלידה" באלג'יר. מאנשי "חזית השחרור הלאומית" (FLN) באלג'יריה.

פנון עסק בכתביו בשאלת הקולוניאליזם, התמודדות עמי העולם השלישי אל מול המעצמות הקולוניאליות לשעבר, ובעיית שחורי העור בעולם הנשלט על ידי האדם הלבן. בספרו "עור שחור, מסכות לבנות" עסק במנגנונים התרבותיים של הקולוניאליזם ובהשפעותיהם על יחידים ותרבויות, כפי שהם מתבטאים בשאלות של זהות וגזענות. פנון השתמש במודלים פסיכואנליטיים כדי לתאר את תחושות התלות וחוסר המותאמות של השחורים בעולם הלבן, ואת תחושת העצמי המפוצל שלהם לאחר איבוד שורשיהם התרבותיים לטובת תרבות המדינה הכובשת.

בכתביו הטיף למהפכה מתמדת, לנטישת אירופה ותרבותה, לפרישה מהמודרניות ומהתיעוש, לאלימות שחורה נגד הלבנים ולשחרור האישה. האלימות, לשיטתו, היא שלב הכרחי בדרך לשחרור, כאמצעי עבור אלה הרוצים להשתחרר מעול של דיכוי.

בעבודתו כפסיכיאטר חולל שינויים שנחשבו בזמנם למהפכניים בגישה כלפי המטופלים ובשיטות הטיפול בהם. הניסיון שלו להבין את המדוכאים, הנשלטים והחלשים ולסייע להם, צמח על רקע עבודתו המקצועית. על סמך מטופליו, טען פנון כי הקולוניאליזם היווה גורם מרכזי בהתפרצותן של מחלות נפש ביבשת אפריקה.

11

אלפרד אדלר

אלפרד אדלר (7 בפברואר 1870 - 28 במאי 1937) היה רופא יהודי אוסטרי, מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית.

אדלר סבל בילדותו מרככת והיה חולני ומוגבל ביכולתו לשחק עם ילדים אחרים, דבר שהשפיע בחייו הבוגרים על הגותו. הוא למד רפואה באוניברסיטת וינה. ב-1901 הצטרף, בעקבות הצעה של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, לקבוצת דיון שהתקיימה בביתו של פרויד מדי שבוע, ועסקה בפסיכואנליזה. כך עבר אדלר לעסוק בפסיכותרפיה. הוא נמנה עם החברים המרכזיים באגודה הפסיכואנליטית של פרויד, וב-1910 אף התמנה לנשיא האגודה, אך שנה לאחר מכן התפטר בעקבות מחלוקת עם פרויד.

בתקופה זו ייסד אדלר את אסכולת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, הגורסת כי על האדם להשתתף מעשית בטיפול בעצמו, וכי רק שינוי באדם עצמו והכרה שלו בחולשותיו ובתחושת הנחיתות שלו, תוך רצון עז מצידו להתגבר עליהם, יובילו להרגשה בריאה יותר. לטענתו, המציאות של האדם יכולה להיות מעוצבת על ידי האופן בו הוא עצמו מגדיר אותה; אדלר מדגיש בהקשר זה את עקרון הבחירה החופשית. כן הדגיש את היותו של האדם יצור חברתי, ואת תחושת הסיפוק בחייו כחייבת להיות קשורה לסיפוק בפן החברתי שלו.

אדלר פתח מספר קליניקות לטיפול בילדים והדרכת הורים בהתאם לרעיונותיו, והמשיך לעסוק בכך גם לאחר שעבר לארצות הברית ב-1935. על בסיס תורתו נוסדו עשרות מרכזים טיפוליים ובתי ספר להורים על שמו, בהם מכון אדלר בישראל.

12

קרול גיליגן

קרול גיליגן (נולדה ב-28 בנובמבר 1936) היא פסיכולוגית, פילוסופית של המוסר ופמיניסטית אמריקאית ממוצא יהודי. ידועה בעיקר בשל עבודתה עם החוקר לורנס קולברג, ולאחר מכן בביקורתה כלפי התאוריות שלו בתחום ההתפתחות המוסרית, לפיה תאוריות אלו כוללות הטיית מגדר נגד נשים (הוא טען שנשים מגיעות בהתפתחותן לשלב מוסרי נמוך מזה של גברים). היא יצרה תאוריה נגדית, בנוגע לקהילה מוסרית ומערכות יחסים מוסריות, לפיה אצל נשים מתפתחת מוסריות שונה מזו של גברים, המונחית מעקרונות של דאגה לאחר ופחות מעקרונות של צדק וחוק.

גיליגן מכהנת כפרופסורית באוניברסיטת ניו יורק וכמרצה-אורחת באוניברסיטת קיימברידג'. היא ידועה בשל ספרה הפמיניסטי משנת 1982, "בקול שונה". גיליגן נחשבת כמייסדת של זרם הפמיניזם התרבותי. מחקריה התמקדו בפסיכולוגיה של נשים ובהתפתחותן של נערות.

13

פיטר פונגי

פיטר פונגי (נולד ב-1952) הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי בריטי ממוצא יהודי-הונגרי. פיתח את מושג המנטליזציה בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה.

פונגי נולד בהונגריה למשפחה יהודית. בצעירותו עבר ללונדון לרכוש השכלה, ובעקבות קשיים רגשיים שחווה קיבל טיפול פסיכואנליטי ב"קליניקת המפסטד" (שהפך בהמשך ל"מרכז אנה פרויד"). לאחר מכן למד פסיכולוגיה קלינית בקולג' אוניברסיטת לונדון. מכהן שם כיום כראש המחלקה לפסיכולוגיה קלינית, חינוכית ורפואית, ומרצה ב"קתדרת פרויד". בנוסף הוא ממנהלי מרכז אנה פרויד בלונדון, מדריך בפסיכואנליזה של ילדים ומבוגרים במסגרת הארגון הפסיכואנליטי הבריטי, וחבר באקדמיה הבריטית. ב-2013 קיבל את אות כבוד של מסדר האימפריה הבריטית על תרומתו לפסיכולוגיה הקלינית והפסיכואנליזה.

בסוף שנות ה-90 פיתח פונגי את המושג מנטליזציה - יכולתו של האדם ליצור ייצוגים מנטליים (נפשיים) של מצבים רגשיים שלו ושל אחרים. הוא טען כי היכולת של האדם למנטליזציה ולוויסות רגשי מינקותו, משפיעה על התפתחותו. לטענתו, הורות שלילית שאינה מספקת את צרכיו של הילד עשויה להוביל ליצירת דפוסי התקשרות שאינם אדפטיביים, ולהותיר את הילד חסר יכולת תקינה להבין ולפרש את רגשותיו האישיים ואת רגשות הזולת. פונגי פיתח טיפול מבוסס מנטליזציה, שנועד לטפל בין השאר גם בלוקים בהפרעת אישיות גבולית (שנחשבה עד אז לעמידה מאוד בפני טיפול). הטיפול נועד לשפר את מיומנויות המנטליזציה, ליצור חיבור בין החוויה הפנימית של היחסים הבינאישיים לבין היחסים בפועל, ללמוד איך לעבד ולהתמודד עם הרגשות, ולבסס מערכות יחסים מיטיבות.

14

אדם פיליפס - (נולד ב-19 בספטמבר 1954) הוא פסיכואנליטיקאי ומסאי.

פיליפס נולד ב-1954 בקארדיף, ולמד ספרות אנגלית במכללת סנט ג'ון, אוקספורד. לאחר קריאת האוטוביוגרפיה של יונג החליט שברצונו להיות פסיכואנליטיקאי. הוא עבר אנליזה אצל מסעוד חאן ולמד במרכז אנה פרויד. משך מספר שנים היה פסיכותרפיסט ראשי במחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמשפחה בבית החולים צ'רינג קרוס בלונדון. כיום הוא עוסק בפרקטיקה פרטית.

פיליפס הוא מחברם של ספרים רבים העוסקים בנושאים שונים הקשורים לפסיכואנליזה. הוא פרופסור אורח במחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת יורק והעורך הראשי של התרגום החדש של כתבי פרויד לאנגלית בהוצאת פינגווין.

15

פורטל:פסיכולוגיה/אישים/15

16

פורטל:פסיכולוגיה/אישים/16

17

פורטל:פסיכולוגיה/אישים/17

18

פורטל:פסיכולוגיה/אישים/18

19

פורטל:פסיכולוגיה/אישים/19

20

פורטל:פסיכולוגיה/אישים/20