פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/רשימה
1
רבי עקיבא היה תנא ארצישראלי, בדור השלישי של התנאים. היה מנהיגו הרוחני של מרד בר-כוכבא. רבי עקיבא נחשב לאחד מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. הוא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. רבי עקיבא היה בין עשרת הרוגי מלכות, הוא נהרג על קידוש השם, לאחר שנתפס על ידי השלטונות הרומאים בארץ ישראל.
לערך המלא
2
משה רבנו היה מנהיגם של בני ישראל, על פי המסופר במקרא. הוא הנהיג את בני ישראל בצאתם ממצרים ובנדודיהם במדבר במשך 40 שנים. היה גדול הנביאים שקמו לישראל. משה רבנו מסר את התורה במעמד הר סיני, וממכונניה של הדת היהודית, אשר כונתה במהלך הדורות גם "דת משה". הוא לא זכה להיכנס לארץ ישראל, אך התאפשר לו לצפות על ארץ ישראל מרחוק, מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. משה נחשב הנביא המרכזי גם בדתות המונותאיסטיות אחרות, כגון הנצרות, האסלאם. בקרב השומרונים הוא נחשב לנביא היחיד. לפי המסורת היהודית הוא נולד ונפטר ביום ז' באדר.
לערך המלא
3
משה מנדלסון היה פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון נחשב לדמות מייצגת של ראשית העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה, ובתולדות עם ישראל בכלל. במישור הגרמני הכללי השתלב מנדלסון בשיח הנאורות הגרמנית בת הזמן. הוא פרסם ספרים ומאמרים שזכו להערכה ולתפוצה רבה, אך נאלץ להתמודד עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאו היהודי. במישור היהודי הוציא מנדלסון לאור את כתב-העת העברי המודרני הראשון "קהלת מוסר", פרסם תרגום לגרמנית וביאור של חמשת חומשי תורה. מנדלסון נאבק למען מתן זכויות ליהודים, וייצג יהודים יחידים וקהילות שלמות בפני שלטונות המדינה.
לערך המלא
4
הבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט, נהגה: "בֵּשְט") הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם. הבעל שם טוב ייסד את תנועת החסידות בחברה היהודית במזרח אירופה. בתקופתו היו עדיין ממשיכים של התסיסה המשיחית השבתאית, המשיך העיסוק בקבלה, ובתורת האר"י. הבעל שם טוב היה מיסטיקן, שראה את ייעודו הדתי האישי בקשר הדבקות עם הבורא, ובהעלאת העולם כולו לשורשו העליון. הגותו מושפעת מן המורשת של הקבלה היהודית, ובפרט מקבלת האר"י. כינויו מעיד על עיסוקו המקצועי כבעל שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות. אך ידוע שהבעל שם טוב התנגד לקבלה מעשית, ואף מסופר עליו שכל ימיו עשה תשובה על כך שבילדותו עבר את הנהר על ידי שימוש בשם קדוש. בגיל 36 הסכים לנטול על עצמו תפקיד של הנהגה רוחנית, וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים המיוחדים. הבעש"ט ראה בתורתו הכנה לביאת הגאולה, שבה כדברי ישעיהו ”כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים” (י"א, ט).
לערך המלא
5
רבי משה בן מימון, או בקיצור הרמב"ם, היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר בתולדות היהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול". תפיסת עולמו כפי שבאה לידי ביטוי בכתביו שכלתנית מובהקת. הוא הוכר כפילוסוף חשוב גם בתרבות הערבית והאירופית. זמן-מה חי בארץ ישראל, וכן היה רופא של סולטאן מצרים ונגיד של הקהילה היהודית במצרים.
לערך המלא
6
בנימין זאב תאודור הרצל היה מנהיג ומדינאי יהודי ציוני יליד בודפשט; לפי משלח ידו היה עיתונאי, סופר, מחזאי משפטן. הוא נחשב למפתח רעיון הציונות המדינית, ועל כן, זכה בעם ישראל לכינוי "חוזה המדינה". הוא התחיל את דרכו כמנהיג, כאשר היה שליח של עיתון ווינאי בפריז, והיה עד למשפט דרייפוס ולגל אנטישמיות ששטף את צרפת. בעקבות האירועים האלו, הוא עזב את רעיון התבוללות לטובת הרעיון המדיני והלאומיות היהודית. חזונו המדיני הוצג בספרו "מדינת היהודים". הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל.
לערך המלא
7
הרב משה סופר, הידוע בכינוי החת"ם סופר (על שם ספרו חידושי תורת משה), ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה האורתודוקסית-יהודית. אביו היה סופר סתם, וממקצוע זה נגזר שם המשפחה. הוא זכה להערצת תלמידי חכמים בני דורו, כמו הרב מרדכי בנט, רבי עקיבא איגר, רבי אפרים זלמן מרגליות, רבי משה מינץ, ורבים אחרים, וכתביו היו במוקד של דיון והשפעה ציבורית. יהודים מקהילות רבות במרכז אירופה (אוסטריה, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה של ימינו) פנו אליו בשאלות בדיני איסור והיתר ועניינים אחרים. הוא נחשב לפוסק אחרון שניתן לסמוך עליו ולנהוג על פי פסקיו, ופסקיו התקבלו ללא ערעור בקהילות הונגריה בפרט, וקהילות ישראל בכלל.
לערך המלא
8
רבי יהודה הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל) היה מגדולי המשוררים וההוגים בתקופץ תור הזהב בספרד, ולפי משלח ידו היה רופא. הוא זכה לחינוך מקיף גם בתחום היהדות וגם בתחום ההשכלה הכללית-הערבית. היה תלמידו של הפרשן ופוסק התלמוד רבי יצחק אלפסי. הוא שאף לעלות לארץ ישראל, ולבסוף הגיע לארץ ובדרך היה במצרים. רבי יהודה הלוי התפרסם במיוחד בזכות ספרו הפילוסופי-יהודי "ספר ההוכחה והמופת להגן על האמונה המושפלת", שנודע בעברית בשמו הכוזרי.
לערך המלא
9
דוד בן-גוריון (גרין) היה ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, אשר עמד בראש מייסדיה. בן-גוריון היה המנהיג העיקרי והרשמי של היישוב, ואחר כך, כלל אזרחי המדינה במשך שנות דור (1935–1963).
בן-גוריון היה איש העלייה השנייה וחבר במפלגת "פועלי ציון"; במלחמת העולם הראשונה הוא השתתף בהקמת הגדודים העבריים. הוא עמד בראש הנהגת "אחדות העבודה" ב-1919, ואחר כך, מפא"י. ב-1935 נבחר לתפקיד ראש הוועד הפועל הציוני והסוכנות היהודית. בה"א באייר תש"ח 14 במאי 1948 הכריז על הקמת מדינת ישראל. הוא כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל.
דוד בן-גוריון נפטר בתשל"ד 1973. קברם המשותף של דוד ופולה בן-גוריון (שנפטרה ב-1968) נמצא במדרשת בן-גוריון, מול בקעת צין. בן-גוריון ביקש כי לא יינשאו הספדים על קברו ולא יירו מטחי כבוד בטקס הלוויה. בהתאם לצוואתו, ביתו בתל אביב, צריפו בשדה בוקר וארכיונו מנוהלים במסגרת "יד בן-גוריון".
לערך המלא
10
זאב ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם מפורסם. יליד רוסיה, וכאיש צעיר נסע איטליה, ובה עבד ולמד. לאחר פרעות קישינב הצטרף אל התנועה הציונית. דגל בצבאיות עברית, וממקימי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; מייסד וראש תנועת הנוער בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר; נחשב לאחד ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה.בשל פעילותו ויוזמותיו, סירבו שלטונות המנדט הבריטי לחדש את דרכונו ב-1930. עם הקמתו של אצ"ל היה להלכה מפקדו הראשון. חיבר את הרומנים "שמשון" ו"חמִשתם".
לערך המלא
11
הרב דוקטור יום-טוב [לאופולד] לִיפְּמן צוּנְץ (גרמנית: Leopold Zunz; (10 באוגוסט 1794 – 18 במרץ 1886) היה מלומד יהודי גרמני הנחשב לאבי תנועת "חכמת ישראל" או "מדעי היהדות", הניסיון שהתחיל להתגבש במאה ה-19 לחקור בכלים מדעיים את התרבות וההיסטוריה של היהדות והיהודים כחלק מהתרבות האנושית. בתחילת ימיו החזיק צונץ בעמדות רדיקליות לגבי הצורך בשינוי בהנהגות הדת והיה מקורב למבשרי היהדות הרפורמית. אך לבסוף התנגד למכונניה, אברהם גייגר ושמואל הולדהיים, בין היתר בגלל הערצתו לתלמוד וסלידתו משלטון הרבנים. הוא מיעט מלכתחילה לנסות להשפיע על יתר הציבור, ולבסוף נסוג מכל מעורבות בחיים הפומביים והתמקד אך ורק במחקר.
לערך המלא
12
שבתי צבי היה יהודי יליד איזמיר, שנחשב לאחד ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו נוצרה תנועת השבתאות שהקיפה את רוב העולם היהודי במשך מספר שנים, ונמשכה אצל קבוצות מאמינים במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד המאה ה-20.
כבר בצעירותו עסק שבתי צבי במיסטיקה ובקבלה, ובמקביל התגלו אצלו סימני שיגעון אשר התמידו בכל חייו. על פי המקורות עולה כי נתן העזתי שכנע אותו בדבר היותו משיח. הוא סבב בקהילות ישראל ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא גם תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים".
לאחר שפעילותו והתנועה המשיחית רבת הכמות בעקבותיו, נודעו לשלטונות העות'מאנים, הוא נאסר ב-1666, הן בשל החשש המדיני, והן בעקבות האשמות של המקובלנחמיה כהן. לצבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד אפנדי. ואחריו התאסלמו חלק מתלמידיו, שחלקם פירשו את צעדו זה כשלב בתהליך הגאולה. אך ההתאלמות הכתה בתדהמה את העולם היהודי. בעקבות הפרשה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. צבי נפטר בגלותן באלבניה בגיל חמישים.
לערך המלא
13
יֵשׁוּ או יֵשׁוּעַ נולד בארץ ישראל במאה ה-1 לפנה"ס, היה איש רוח ומהפכן. בתאולוגיה הנוצרית, שראשיתה לאחר מותו הוא נחשב לבנו של אלוהים, הישות השנייה בשילוש הקדוש וכמשיח שבמותו בייסורים כיפר על עוונות המין האנושי כולו, ושקם לתחייה ביום השלישי למותו.
המקור ההיסטוריוגרפי היחיד מהתקופה המזכיר את ישו ומתאר את חייו או פעולתו הוא ספר קדמוניות היהודים של יוספוס פלאביוס, אף כי על האותנטיות של האזכור חלוקות הדעות. בברית החדשה תואר שישו פעל בגליל וביהודה במחצית הראשונה של המאה הראשונה. לאחר הוצאתו להורג בצליבה התפתחה סביב דמותו ותורתו הדת הנוצרית. במקורות היהדות, מופיע השם "ישו" לראשונה בתלמוד הבבלי ובתוספתא, וככל הנראה הצורה המקורית של שם נושא ערך זה היא יֵשׁוּעַ. באסלאם הוא מכונה עיסא והוא נחשב לנביא, כך גם אצל הדתות שהתפתחו מהאסלאם – הדת הדרוזית, האמונה הבהאית והאחמדים.
לערך המלא
14
דוד המלך תואר בתנ"ך כמלכהּ השלישי של ממלכת ישראל (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-400 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד את איחודם של שבטי ישראל לממלכה אחת, וכיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. המסורת אומרת כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים. דמותו ופועלו של דוד תפשה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור. דוד מכונה במקרא ”נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל” (ספר שמואל ב', פרק כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. מסורת נוספת גורסת כי המשיח יהיה צאצא של דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.
התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות שחלקן סותרות זו את זו. חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו, כאשר אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצא ארכאולוגי או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס מתוארכים לתקופת בית עמרי המאוחרת יותר.
לערך המלא
15
אלברט איינשטיין היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינו את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה (פיזיקה) וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית והסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליה קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921) ועוד. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית, וזאת על אף שהגדיר עצמו כפציפיסט. איינשטיין היה ציוני סוציאליסט נלהב, בתחילת שנות השלושים תמך בקידומה של תוכנית קימברלי, עד שזו ירדה מהפרק. כל ימיו היה ער לבעיות העם היהודי ותמך בשאיפתו לחדש את חייו הלאומיים. מטרתו העיקרית בביקורו הראשון בארצות הברית (בשנת 1921 ביחד עם ד"ר חיים ויצמן) הייתה כדי לגייס מימון להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, ששימש מאוחר יותר כיושב ראש כבוד של חבר הנאמנים שלה. בשנת 1923 ביקר בארץ ישראל בפעם היחידה בחייו, נפגש עם מנהיגי היישוב, הרצה על תורתו, וקיבל את אזרחות הכבוד הראשונה של העיר תל אביב שאותה כינה ביומנו "שיקגו של היהודים". כדמות בולטת בעם היהודי זכה איינשטיין בשנת 1952 להצעה מדוד בן-גוריון לכהן כנשיאה השני של מדינת ישראל, אך הוא ביקש לדחותה משום רצונו להקדיש את כל כוחותיו למדע.
לערך המלא
16
דבורה הנביאה משבט אפרים היא דמות מקראית, מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים. הסופר המקראי מתער ומכנה אותה במילים: "אִשה נביאה אשת לַפידות" (שופטים, ד, ד). בשירתה המובאת בספר שופטים, היא תיארה את מסכת המרד המלחמה בין שבטי ישראל לבין יבין מלך כנען מחרֹשת הגויים ושר צבאו סיסרא, את הריגתו בידי יעל, ואת ההתנגשות בין הכוחות הלוחמים בעמק יזרעאל שהסתיימה בניצחונם של הישראלים. היא הנהיגה את העם יחד עם ברק בן אבינעם. בספר שופטים נכתב היא שישבה כשופטת "תחת־תֹמר דבורה, בין הרמה ובין בית־אל בהר אפרים", ובני ישראל עלו אליה למשפט (שופטים, ד, ה).
לפי התלמוד (מגילה, יד, ע"א) אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך.
לערך המלא
17
גולדה מאיר הייתה ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל והאישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה. כראש ממשלה, הובילה את ישראל במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. היא הייתה גם השלישית בעולם שכיהנה כראש ממשלה, והראשונה מביניהן שנבחרה בבחירה דמוקרטית ולא בגלל שיוך משפחתי.
בילדותה היא היגרה עם משפחתה מקייב לארצות הברית. הייתה פעילה ציונית וגילתה עניין רב בפעילות במסגרת "פועלי ציון", ואף ארגנה הפגנה כנגד רדיפת היהודים באוקראינה בידי סימון פטליורה. בשנת 1921, בתקופת העלייה השלישית, עלתה בצוותא עם אחותה ומשפחותיהן לארץ ישראל בספינה רעועה בשם "פוקהונטס". ב-ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, הייתה גולדה מאירסון אחת מהחותמים על הכרזת העצמאות במוזיאון תל אביב בתל אביב, חתימה שהייתה מלווה בבכיה הסוער. מיד לאחר מכן, נשלחה מאירסון לגייס כספים בארצות הברית למען המאמץ המלחמתי; בארצות הברית שהתה כבר קודם לכן באותה שנה, למען אותה מטרה. מארצות הברית היא נשלחה לברית המועצות כדי לעמוד בראש צירות ישראל בברית המועצות.
מאיר כיהנה כראש ממשלת ישראל מה-17 במרץ 1969, במשך 5 שנים. מאיר ניהלה את מערך ההחלטות לנוכח המודיעין והתנהלות מגעים בינלאומיים, שהתבררו כשגויות בחלקן בדיעבד, ערב מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. היא נאלצה להתפטר, בעקבות המחאה הצבורית הרחבה שלאחר המלחמה. לאחר פרישתה עברה להתגורר בקיבוץ רביבים, שבו חברה בִּתה. היא חייתה ברביבים עד ליום מותה. היא נפטרה בט' בכסלו ה'תשל"ט, 8 בדצמבר 1978, ונקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
לערך המלא
18
גליקל מהמלין הייתה סופרת ואשת עסקים יהודייה אשכנזייה.
גליקל זכתה לפרסום רק שנים רבות לאחר מותה, בזכות זכרונותיה, שאותם חיברה ביידיש ויעדה לקריאה לצאצאיה. לספר זכרונותיה נודעה חשיבות היסטוריוגרפית רבה: גליקל מתארת אירועי מפתח בתולדות ישראל בתקופתה (כמו המתח המשיחי בעקבות השמועות על שבתי צבי או השפעת מלחמות השוודים) ואירועי יום-יום בחיי היהודים. בחלק הראשון של ספרה, היא כתבה צוואה רוחנית ודברי מוסר. חשיבות נוספת נודעת לשפה היידית בה נכתבו הזכרונות, ואף יותר מכך לעובדה שלפנינו זכרונות שנכתבו בידי אישה, תופעה נדירה בחיבורים יהודיים שנותרו לנו מאותה תקופה.
ספרה של גליקל מהמלין תורגם מספר פעמים מיידיש לגרמנית החל מתחילת המאה העשרים ולעברית בשנת 1929 על ידי א"ז רבינוביץ'. לאחרונה, תורגם מחדש, על ידי פרופ' חוה טורניאנסקי. במוזיאון היהודי בברלין מוקדשת עמדת תצוגה לגליקל מהמלין. באמצעות תולדות חייה, המבקרים אמורים להתרשם מאורח החיים היהודי בגרמניה בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18.
לערך המלא
19
רבי שלמה בן יצחק, ובקיצור: רש"י, היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לאחד מגדולי מפרשי התנ"ך והתלמוד, והראשון שעשה זאת באופן כמעט מקיף.
רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו. אין יודעים בבירור כיצד התפרנס, שכן, הוא סירב לקבל שכר על תפקידיו כאיש רוח ומנהיג. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום. בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי הקהילה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, רש"י ייסד ישיבה בטרוייש, וגם ממנה לא קיבל שכר. שנותיו האחרונות היו בתקופת מסעי הצלב ופגיעתם הקה של הצלבנים בקהילות יהודית רבות במערב ומרכז אירופה. הוא נפטר בכ"ט בתמוז ד'תתס"ה (1105).
לערך המלא
20
אסנת ברזאני, הייתה תלמידת חכם ומנהיגה רוחנית נערצת בקהילה היהודית בכורדיסטן במאה ה-17. היא עמדה בראש ישיבה והייתה ידועה בכינוי התנאית, בדומה לחכמי המשנה הקדומים. נולדה בשנת 1590 לערך, כבתו של הרב המקובל שמואל ברזאני ונכדתו של הרב המקובל נתנאל ברזאני. אביה הקים ישיבה במוסול שבכורדיסטן (כיום – בעיראק). אסנת נישאה לבכיר תלמידיו של אביה, הרב יעקב מזרחי, אשר ירש את מקומו של האב כראש הישיבה. אסנת לימדה בישיבה שהקים אביה, ולאחר מות בעלה אף עמדה בראשה עד פטירתה בשנת 1670 לערך. היא כתבה פירוש לספר משלי, אשר אבד. לאחר מותה, יהודים רבים מקהילות יהודי כורדיסטן נהגו לעלות לקברה באמדי. כמו כן, נהגו לכתוב את שמה על קמיעות.
לערך המלא
21
אלבר ממי הוא סופר, סוציולוג, אינטלקטואל ופילוסוף יהודי-צרפתי ממוצא תוניסאי. זכה לפרסום רב מאז שנות ה-50. ממי עמד בצומת של שלוש תרבויות: ערבית, צרפתית ועברית, ועבודתו התבססה על הקושי לשלב בין תרבות המזרח לתרבות המערב. המעבר מתרבות צפון אפריקה לתרבות המערב, ובחירתו לחיות בחברה ובתרבות של צרפת. הייתה החוויה המעצבת של יצירתו ועיסוקו בבעיות זהות. ספרו הנודע הוא "דיוקן הנכבש ולפני כן דיוקן הכובש" – Portrait du colonisé, précédé de Portrait du colonisateur, שיצא לאור בשנת 1957, עם הקדמתו של ז'אן-פול סארטר. זה ספר עיון הדן בנושא הכיבוש, הקולוניאליזם והסוגיות הקשורות בהם.
לערך המלא
22
סעדיה גאון, נקרא גם סעדיה הפיומי ובקיצור רס"ג, היה מגאוני בבל, ראש ישיבת סורא. הרס"ג הצטיין בבקיאות בכל כתבי הקודש היהודיים וגם בכל ענפי המדע שהיו בתקופתו. הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, וחיבורים פילוסופיים, חלקם חלוציים בתחומם בהיקף ובשיטה הרעיונית. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, בהשפעת מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. בין תלמידיו בתחום זה – המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית יהודית.
לערך המלא
23
אמה גולדמן הידועה גם בשם "אמה האדומה", הייתה הוגה ופעילה אנרכיסטית ופמיניסטית אמריקנית-יהודיה. גולדמן מילאה תפקיד מכריע בהתפתחות הפילוסופיה האנרכיסטית במחצית הראשונה של המאה ה-20. היא פעלה בתקופת הגל הפמיניסטי הראשון, והביעה ביקורת נגד הסתפקות התנועה הפמיניסטית במאבק לסופרג'יזם. כמו כן, היא פיתחה דרכים חדשות להכללת הפוליטיקה המגדרית בתאוריה האנרכיסטית. גולדמן נאמה וכתבה על מגוון רחב של נושאים, בהם בתי סוהר, אתאיזם, חופש הביטוי, מיליטריזם, קפיטליזם, נישואים ואהבה חופשית. מעריציה הגדירו אותה כ"אישה מורדת" בעלת מחשבה חופשית, ואילו מבקריה הציגו אותה כתומכת ברציחות פוליטיות ובמהפכה אלימה. לאחר תקופת פעילותה היא נשכחה, וההתעניינות בה חזרה בשנות ה-70 של המאה ה-20.
לערך המלא
24
רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg "רוזה האדומה") הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה -גרמנייה, והוגת דעות מרקסיסטית ופמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקור לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים, מרד קומוניסטי בהנהגתה. היא למדה באוניברסיטת ציריך, וקיבלה תואר דוקטור במדע המדינה. יחד עם המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), הייתה פעילה במאבק נגד הלאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), והשנים ייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג הביעה במאמריה בעיתון את דעתה לגבי מהפכה בפולין ומושפעותה מן המתחולל במדינות השכנות: גרמניה, אוסטריה ורוסיה. היא סברה כי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. ובניגוד ללנין שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים. כאשר פעלה בברלין, היא נתפסה ב-15 בינואר 1919 יחד עם המהפכנים וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקור – ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים, ובמשך מספר ימים לא נודע גורלם. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. מספר שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. קברה הוא בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.
לערך המלא
25
שלמה היה מלכהּ הרביעי של ממלכת ישראל המאוחדת, על פי המתואר בתנ"ך בספר מלכים ודבר הימים. על פי התנ"ך הוא בנה את בית המקדש הראשון בירושלים, ונחשב לחכם מכל האדם.
נקרא גם ידידיה על ידי נתן הנביא, וקהלת על פי המייחסים לו את כתיבת ספר קהלת. הוא דמות נחשבת באסלאם ומוזכר בקוראן.
שלמה נזכר לראשונה בספר שמואל ב' פרק י"ב. שלמה הוא בנם השני של דוד ובת שבע, לאחר שבנם הראשון מת מיד לאחר לידתו. שלמה הוא הרביעי בבניו של דוד שעליו מסופר בהרחבה – אחרי אמנון, אבשלום ואדוניה. אזכורו הבא של שלמה הוא בהקשר למאבק על המלוכה. בספר מלכים א' פרק א' מסופר על שלהי מלכותו של דוד. על פי המסופר, אדוניה היה המועמד הטבעי לרשת את המלוכה, וככזה גם נתמך על ידי הצבא (יואב בן צרויה) והכהונה הוותיקה (אביתר הכהן). שלמה, לעומת זאת, נתמך על ידי משמר המלך (הכרתי והפלתי) הכהונה העירונית (צדוק הכהן) ונתן הנביא. עם תחילת מלכותו פעל שלמה במהירות להבטחת שלטונו. הוא סילק את כל מי שעשוי היה להתנגד לשלטונו: את אדוניה לאחר שזה ביקש מבת שבע להינשא לאבישג השונמית – פעולה שמצביעה במובהק על חוסר נאמנות לשלטון, את אביתר הכהן הוא הגלה מירושלים, את יואב בן צרויה, מפקד צבא דוד, שפעמיים חיסל מצביאים שאיימו על מקומו, ואת שמעי בן גרא, מנכבדי שבט בנימין שקרא תיגר בגלוי כנגד דוד אביו.
על פי המסופר בתנ"ך היו לשלמה מאות נשים ופילגשים ומספר רב של נערות שלא יכלו להיספר. בסוף ימיו שלמה הקים מקדשים סביב ירושלים לאלילי הארצות שאתם התקשר ביחסים מדיניים דרך נישואיו עם בנות מלכי הארצות הללו. בתנ"ך הושמעה ביקורת את שלמה על התנהגותו זו, ומייחסים לה את ירידת הממלכה מגדולתה וחלוקתה, עם מותו של שלמה.
לערך המלא
26
פרץ סמולנסקין היה סופר עברי ופובליציסט, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית ובהמשך מראשי תנועת "חיבת ציון". נולד ברוסיה הלבנה ועבר להתגורר בווינה, וייסד וערך את עיתון "השחר". בראשית דרכו, סבר כי המאחד את עם ישראל היא תרבותו, ההיסטוריה שלו והעברית שפת התנ"ך, ללא זיקה לכברת ארץ מוגדרת. הוא דגל בטיפוח הלאומיות היהודית ותחיית הלשון העברית. אולם לאחר הסופות בנגב ב-1881, הצטרף אל "חובבי ציון" והטיף לעלייה והתיישבות בארץ ישראל. ספרו הנודע התועה בדרכי החיים תיאר את חיי היהודים במזרח אירופה.
לערך המלא
27
יהודה לייב פינסקר היה רופא, הוגה דעות ופעיל ציוני, מראשי תנועת חיבת ציון, מחבר "אוטואמנציפציה". נולד בפולין הקונגרסאית, למשפחה יהודית מתבוללת. בילדותו היגרה משפחתו לאזור אוקראינה, והשתקעה באודסה. אביו, שמחה פינסקר, היה חוקר ומלומד, מראשוני המשכילים העבריים, שדגל בלאומיות יהודית; הקים באודסה בית ספר יהודי מודרני. יהוד לייב פינסקר היה רופא ופובליציסט, בשנת 1882 ראה אור חיבורו "אוטואמציפציה" שבו תיאר את האנטישמיות וקרא להקים מרכז לאומי. בהשפעת ספרו הוקמה תנועת "חובבי ציון". על שמו נקרא המושב נחלת יהודה.
לערך המלא
28
רש"י פין היה סופר וחוקר עברי, איש תנועת ההשכלה ומראשי הקהילה היהודית בווילנה. עורך כתב העת "הכרמל" ומחבר "האוצר", "קריה נאמנה" ו"שפה לנאמנים". בשנותיו האחרונות מראשי "חובבי ציון" בליטא. בימי צעירותו, בשנות השלושים והארבעים – ימי ראשית פעילות אנשי תנועת ההשכלה במזרח אירופה – היה פין מן החלוצים שקראו לשינוי אופי החברה היהודית המסורתית. כחבריו המשכילים ראה אף הוא צורך במהפכה ובמלחמה בעולם האדוק והישן. ואולם עם השנים הפך פין לדמות מייצגת של ההשכלה השמרנית והמתונה. כנגד המשכילים הרדיקלים שפעלו להיטמעות מלאה בחברה ובמדינה הרוסית (רוסיפיקציה) תמך הוא בהשכלה עברית-יהודית, המשתלבת במסורת היהודית. בניגוד למשכילים בגליציה במחצית הראשונה של המאה ה-19 שלחמו בעולם הרבני ובפרט בחסידות, היה הוא, ביחד עם אליעזר צווייפל, מן הראשונים שפיתחו את התאוריה ההרמוניסטית על "שלושת הרועים", כלומר שלושת מנהיגי הזרמים היהודים שקמו במאה ה-18: הבעש"ט, אבי החסידות, הגר"א, אבי ההתנגדות הליטאית ומנדלסון אבי ההשכלה – שלושה זרמים שכולם חיוביים ותורמים ליהדות.
לערך המלא
29
יוזף זיסקינד אופנהיימר היה בנקאי יהודי שהיה יועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו של הדוכס, הוצא להורג מסיבות מפוקפקות. הוא שימש השראה לרומן של ליון פויכטוונגר, "היהודי זיס" משנת 1925, שבעקבותיו נוצר בבריטניה ב-1934 סרט פרו-יהודי בשם זהה –שבו השתמשו הנאצים כמודל לסרט תעמולה אנטישמי משנת 1940 בעל אותו שם.
לערך המלא