פתיחת התפריט הראשי

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1995 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה מיכאל שומאכר. קבוצת בנטון-רנו זכתה באליפות העולם ליצרנים.

פורמולה 1 עונת 1995
1995 Formula One season
Michael Schumacher-I'm the man (cropped).jpg
מיכאל שומאכר זכה באליפות שנייה ברציפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 26 במרץ 1995
תאריך סיום 12 בנובמבר 1995
מספר עונה 46
מספר מרוצים בעונה 17
זוכה באליפות הנהגים מיכאל שומאכר
נקודות הנהג הזוכה 102
זוכה באליפות היצרנים בנטון
נקודות היצרן הזוכה 137

בעונה זו הייתה תחרות צמודה מאוד בין מיכאל שומאכר לבין דיימון היל. שומאכר הצליח לפתוח פער רק מספר מרוצים לפני סוף העונה. תחילת העונה הייתה בעייתית ביותר מבחינה תכנונית, שכן מספר מסלולים שהיו מתוכננים בסבב לא עמדו בדרישות בזמן הכנת לוח המרוצים, לא היה בטוח שיהיו מוכנים בזמן. בנוסף, המסלול היפני (באיידה) ניזוק במהלך רעידת אדמה חזקה שאירעה. חלק מהשינויים שעברו מסלולים ותיקים נבעו מהדרישות החדשות של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) בעקבות מותם של רולנד רטצנברגר ואיירטון סנה בעונה הקודמת.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • כל המנועים חייבים להיות מנועים של 3,000 סמ"ק בתוצרת V12 ופועלים בלחץ אטמוספירי.
  • הגדלת המשקל המקסימלי המותר ל-595 קילוגרם, כולל משקל הנהג.
  • ביטול הגבלת מכל הדלק ל-200 ליטר ואישור מחודש של תדלוקים תוך כדי מרוץ.
  • שינויים רבים בהגדרות הכנפונים, הן הקידמיים והן האחוריים.
  • הגדלת גודל תא הנהג כך שהנהג יוכל לצאת מהתא תוך 5 שניות וללא צורך בהוצאת ההגה ממקומו.

תוכן עניינים

מרוצי עונת 1995עריכה

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 אינטרלאגוס, ברזיל 26 במרץ מיכאל שומאכר בנטון-רנו
2 בואנוס איירס, ארגנטינה 9 באפריל דיימון היל ויליאמס-רנו
3 אימולה, סן מרינו 30 באפריל דיימון היל ויליאמס-רנו
4 ברצלונה, ספרד 14 במאי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
5 מונטה קרלו, מונקו 28 במאי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
6 מונטריאול, קנדה 11 ביוני ז'אן אלזי פרארי
7 מני-קור, צרפת 2 ביולי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
8 סילברסטון, אנגליה 16 ביולי ג'וני הרברט בנטון-רנו
9 הוקנהיים, גרמניה 30 ביולי מיכאל שומאכר בנטון-רנו
10 בודפשט, הונגריה 13 באוגוסט דיימון היל ויליאמס-רנו
11 ספא-פרנקורשם, בלגיה 27 באוגוסט מיכאל שומאכר בנטון-רנו
12 מונזה, איטליה 10 בספטמבר ג'וני הרברט בנטון-רנו
13 אסטוריל, פורטוגל 24 בספטמבר דייוויד קולטהרד ויליאמס-רנו
14 נורבורגרינג, גרמניה (גרנד פרי אירופה) 1 באוקטובר מיכאל שומאכר בנטון-רנו
15 איידה, יפן (גרנד פרי פאסיפי) 22 באוקטובר מיכאל שומאכר בנטון-רנו
16 סוזוקה, יפן 29 באוקטובר מיכאל שומאכר בנטון-רנו
17 אדלייד, אוסטרליה 12 בנובמבר דיימון היל ויליאמס-רנו

דירוג נהגים סופיעריכה

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 גרמניה  מיכאל שומאכר איטליה  בנטון-רנו 102
2 בריטניה  דיימון היל בריטניה  ויליאמס-רנו 69
3 בריטניה  דייוויד קולטהרד בריטניה  ויליאמס-רנו 49
4 בריטניה  ג'וני הרברט איטליה  בנטון-רנו 45
5 צרפת  ג'אן אלזי איטליה  פרארי 42
6 אוסטריה  גרהרד ברגר איטליה  פרארי 31
7 פינלנד  מיקה הקינן בריטניה  מקלארן 17
8 צרפת  אוליביה פאניס צרפת  ליג'יה-הונדה 16
9 גרמניה  היינץ הרולד פרנצן שווייץ  סאובר 15
10 בריטניה  מארק בלאנדל בריטניה  מקלארן 13
11 ברזיל  רובנס באריקלו בריטניה  ג'ורדן-פז'ו 11
12 בריטניה  אדי אירויין בריטניה  ג'ורדן-פז'ו 10
13 בריטניה  מרטין בראנדל בריטניה  ג'ורדן-פז'ו 7
14 איטליה  ג'יאני מורבידלי בריטניה  ארוז 5
15 פינלנד  מיקה סאלו בריטניה  טירל-ימאהה 5
16 צרפת  ג'אן כריסטוף בויון שווייץ  סאובר 3
17 יפן  אגורי סוזוקי בריטניה  ליג'יה-הונדה 1
18 פורטוגל  פדרו לאמי איטליה  מינרדי-פורד 1

דירוג קבוצות סופיעריכה

מיקום קבוצה נקודות
1 איטליה  בנטון-רנו 137
2 צרפת  ויליאמס-רנו 112
3 איטליה  פרארי 73
4 בריטניה  מקלארן 30
5 צרפת  ליג'יה-הונדה 24
6 בריטניה  ג'ורדן-פז'ו 21
7 שווייץ  סאובר-פורד 18
8 בריטניה  ארוז 5
9 בריטניה  טירל-ימאהה 5
10 איטליה  מינרדי-פורד 1
1994 1995 1996
מיכאל שומאכר אלוף העולם-מיכאל שומאכר דיימון היל
ויליאמס בנטון-רנו ויליאמס

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1995 בוויקישיתוף