פטר זונדי

פטר זונדי (במקור זוננשטיין, בהונגרית : Szondi Péter - סונדי פטר ;‏ 27. מאי 1929 בבודפשט18 אוקטובר 1971 בברלין[1]) היה חוקר ספרות, מבקר, מתרגם והוגה דעות יהודי-הונגרי. הוא היה פרופסור באוניברסיטה החופשית של ברלין, בה נוסד מכון פטר זונדי על שמו.

פטר זונדי
Szondi Péter
אין תמונה חופשית
לידה 27 במאי 1929
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 18 באוקטובר 1971 (בגיל 42)
ברלין, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פלונטרן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ציריך עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית, הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 18 באוקטובר 1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ פאול צלאן, תאודור אדורנו, ולטר בנימין, ג'רג' לוקאץ'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פטר סונדי נולד ב-1929 לפסיכיאטר ההונגרי לאופולד סונדי במשפחה יהודית מתבוללת. הוא בא ממשפחה משכילה בבודפשט. דודו לאסלו רדוואני (László Radványi) השתייך ל"חוג יום ראשון" סביב ג'רג' לוקאץ', קארל מאנהיים ובלה באלאז'. דודתו הייתה אנה זגרס. זונדי היה חבר של איבן נגל (Ivan Nagel) בצעירותו, ובבגרותם למדו יחדיו.

משפחת סונדי נכלאה במחנה הריכוז ברגן בלזן מיולי עד דצמבר 1944 והועברה לשווייץ במסגרת "רכבת קסטנר" של ישראל קסטנר. מ-1945 עד 1948 למד בבית הספר הקנטון בטרוגן. זונדי למד גרמנית, ספרות ושירה רומנטית ופילוסופיה בציריך ובפריז. בסביבות 1950, יחד עם איבן נגל בציריך, הוא קרא את יצירתם המוקדמת של תיאודור אדורנו וולטר בנימין. בשנת 1954 הוא השלים את עבודת הגמר שלו "תורת הדרמה המודרנית" עם אמיל סטייגר. בעקבות "פילוסופיית המוזיקה החדשה" של אדורנו, "מקורותיה של הדרמה הטראגית הגרמנית" של ולטר בנימין "תאוריית הרומן" של ג'רג' לוקאץ', הוא בחן את הסמנטיקה הפורמלית וההיסטורית של הדרמה על בסיס ניסיונות ההצלה האירופיים-אמריקאים שלו. ב-1960 השתלב ב- אוניברסיטה החופשית של ברלין עם "חיבור על הטראגי".

ב-1959 פגש זונדי את פאול צלאן בפריז, ולימים גם את גרשם שלום. מכאן ואילך הוא היה מחויב לצלאן, הגן עליו מפני האשמות של פלגיאט ונלחם בפומבי באינטלקטואלים שמרנים בעלי עבר נאצי, כמו הנס אגון הולטוסן. שלום ניסה בסוף שנות ה-60 לקרוא לחברו זונדי קתדרה בישראל, אך הוא נדחה.

משנת 1965 היה זונדי פרופסור ומנהל הסמינר החדש לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה החופשית בברלין, ושל המכון ההשוואתי הראשון ברפובליקה הפדרלית. הוא גם היה פרופסור אורח בפרינסטון ובירושלים. זונדי תרם תרומה משמעותית לבינלאומיזציה של לימודי ספרות שלא נראתה בגרמניה מאז 1933. הוא נפרד מהפילולוגיה הלאומית ופתח את מדעי הרוח לספרות אירופית. בין אורחי המכון שלו היו עמיתים מלומדים ומשוררים כמו תיאודור אדורנו, גרשום שלום, רנה וולק, ברנהרד בושנשטיין, ז'אן סטארובינסקי, ז'אן בולק וז'אק דרידה.

זונדי חש כי אינו מסוגל עוד להחזיק במשרת הפרופסורה לספרות השוואתית באוניברסיטת ציריך, שבה החזיק בעבר פול דה מאן. מותו של אדורנו באוגוסט 1969 היה נקודת מפנה עמוקה עבורו, וכך גם התאבדותו של צלאן באפריל 1970, אותו ביקר בפריז חודש קודם לכן.

ב-18 אוקטובר 1971 הטביע זונדי את עצמו באגם האלנזה (Halensee) בברלין.[2] הוא נקבר בבית העלמין פלונטרן בציריך. הסמינר לספרות כללית והשוואתית נקרא כיום מכון פיטר זונדי לזכרו. ז'אן בולק נשא נאום בטקס הלוויה, הנאום פורסם ב-2013.[3]

הנאכלס של זונדי נמצאת בארכיון הספרות הגרמנית במארבך. חלקים ממנו ניתן לראות בתערוכת הקבע במוזיאון לספרות מודרנית במארבך.

ביבליוגרפיה חלקיתעריכה

מונוגרפיותעריכה

  • Theorie des modernen Dramas. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1956. Ab der 7. Auflage (1970) unter dem Titel: Theorie des modernen Dramas. 1880–1950.
  • Versuch über das Tragische. Insel, Frankfurt am Main 1961.
  • Der andere Pfeil. Zur Entstehungsgeschichte von Hölderlins hymnischem Spätstil. Insel, Frankfurt am Main 1963.
  • Satz und Gegensatz. Insel, Frankfurt am Main 1964.

לאחר מותועריכה

  • Celan-Studien. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1972.
  • Lektüren und Lektionen. Versuche über Literatur, Literaturtheorie und Literatursoziologie. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1973.
  • Über eine „Freie (d. h. freie) Universität“. Stellungnahmen eines Philologen. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1973.
  • Schriften. 2 Bde. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1978.
  • Studienausgabe der Vorlesungen. Aus dem Nachlass hrsg. von Jean Bollack mit Henriette Beese.
    • Band 1: Die Theorie des bürgerlichen Trauerspiels im 18. Jahrhundert. Der Kaufmann, der Hausvater und der Hofmeister, hrsg. von Gert Mattenklott. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1973. מסת"ב 3-518-07615-9
    • Band 2: Antike und Moderne in der Ästhetik der Goethezeit. Hegels Lehre von der Dichtung, (Poetik und Geschichtsphilosophie 1), hrsg. von Senta Metz und Hans-Hagen Hildebrandt. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1974. מסת"ב 3-518-07640-X
    • Band 3: Von der normativen zur spekulativen Gattungspoetik. Schillings Gattungspoetik, (Poetik und Geschichtsphilosophie 2), hrsg. von Wolfgang Fietkau. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1973. מסת"ב 3-518-07672-8
    • Band 4: Das lyrische Drama des Fin de siècle, hrsg. von Henriette Beese. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1975. מסת"ב 3-518-07690-6
    • Band 5: Einführung in die literarische Hermeneutik, hrsg. von Jean Bollack. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1975. מסת"ב 3-518-07724-4
  • Briefe, hrsg. von Christoph König und Thomas Sparr. Suhrkamp, Frankfurt am Main 1993. מסת"ב 3-518-40524-1
  • Paul Celan / Peter Szondi: Briefwechsel, hrsg. von Christoph König. Suhrkamp, Frankfurt am Main 2005.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Der Szondiweg, alt-zueri.ch, abgerufen am 15. Juni 2012.
  2. ^ Versenkung in die Werke, Wiener Zeitung, 22. Mai 2009, abgerufen am 15. Juni 2012.
  3. ^ siehe Jean Bollack: Rede zur Trauerfeier für Peter Szondi am 16. November 1971 im Krematorium Berlin-Wilmersdorf, mitgeteilt von Christoph König, in: Geschichte der Germanistik: historische Zeitschrift für die Philologien, ISSN 1613-0758, Bd. 47/48, 2015, S. 106–109