פטר מיהלנס

רופא גרמני

פטר מיהלנס (12 במאי 1874 - 7 ביוני 1943) רופא גרמני שהתמחה ברפואה טרופית והיגיינה. בשנים 1933–1942 היה ראש המכון לרפואה טרופית בהמבורג.

פטר מיהלנס
Peter Mühlens
לידה 12 במאי 1874
בון, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 ביוני 1943 (בגיל 69)
המבורג, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת המבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מיהלנס נולד בשנת 1874 בבון. הוא למד רפואה ולאחר מכן היה קצין רפואה בצי הקיסרי הגרמני. בשנת 1901 החל לעבוד במכון לרפואה טרופית בהמבורג. בסוף אוגוסט 1912 הוא נסע לירושלים בראש משלחת למחקר המלריה שהתמקמה במתחם אוגוסטה ויקטוריה[1]. מיהלנס ומשלחתו אספו דגימות דם רבות מתושבי ירושלים, חקר אותם ואת תנאי החיים בירושלים והרצה על המחלה בהמושבה הגרמנית[2]. הוא דגם כ-10% מתושבי ירושלים ומצא ב-26% מהם את מחלת המלריה[3][4]. בראשית 1913 ייסד תחנה קבועה לטיפול במלריה[5] שפעלה בתחילה בשיתוף פעולה עם תחנה דומה שהוקמה על ידי נתן שטראוס[6][7]. בתחילת 1913 נסע מיהלנס לגרמניה[8], בה התקיים משא ומתן עם אריה בעהם וד"ר ברין על שיתוף פעולה בין יהודים לגרמנים במכון הרפואי בירושלים[9]. על פי ההסכם עמד מיהלנס בראש התחנה הרפואית המשותפת הכל-לאומית בירושלים[10][11]. התחנה מומנה בשליש על ידי ההסתדרות הציונית, בשליש על ידי נתן שטראוס ובשליש על ידי אגודה בהמבורג[12].

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שירת בכוחות של צבא הקיסרות הגרמנית שסייעו לאימפריה העות'מאנית. לאחר הצטרפות ממלכת בולגריה למלחמה, נשלח לסייע לכוחות צבא בולגריה בשמירת ההיגיינה ובמיוחד בהתגוננות נגד מלריה, ונשא בתואר אחראי היגיינה ראשי בצבא הבולגרי השני. במסגרת תפקידו הוא הנהיג פעילות נרחבת לביעור הכינים מהחיילים[13]. לאחר המלחמה הוא נשלח לדלמטיה לסייע שם במאבק נגד המלריה. משנת 1919 הוא היה מראשי המחלקה הקלינית של המכון לרפואה טרופית בהמבורג. בחורף של 1921–1922 הוא נסע עם משלחת של הצלב האדום הגרמני לרוסיה לסייע בהתמודדות עם רעב ומחלות מידבקות, דוגמת טיפוס הבהרות. מטרתו של מיהלנס הייתה בנוסף לסייע רפואית ותרבותית לגרמנים שהתגוררו ברוסיה, לחזק את מעמדה של גרמניה וכן למנוע התפשטות מחלות אל גרמניה[14]. בשנת 1924 הוא עמד בראש משלחת מחקר לצפון מערב ארגנטינה[15].

משנת 1925 הוא היה פרופסור באוניברסיטת המבורג. לאחר מותו של ראש המכון הקודם, בספטמבר 1933, נתמנה מיהלנס לראש המכון הטרופי בהמבורג, בגוברו על מתחרהו העיקרי לתפקיד, ארנסט רודנוואלדט (Ernst Rodenwaldt). מיהלנס שנחשב על ידי הנאצים לשמרן, ונודע בקשריו עם מקס ורבורג, לא היה מועמדם המועדף לתפקיד ראש המכון והם העדיפו על פניו את רודנוואלדט שפרסם מאמרים על רפואה גזעית בשנות ה-20. הוא זכה בתפקיד בגלל יחסיו הקרובים עם ברנהרד נוכט (Bernhard Nocht) ולאחר מינויו עשה מאמץ למצוא חן בעיני הנאצים. הוא הצטרף לאיגוד המורים של המפלגה הנאצית ובנובמבר 1933 חתם על ההתחייבות של הפרופסורים הגרמנים לאדולף היטלר ולמפלגה הנאצית. בשנת 1937 הוא הצטרף למפלגה הנאצית. כראש המכון הוא פעל להגביר את ההשפעה הגרמנית במושבותיה מעבר לים שאבדו לה בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה[16]. בשנת 1938 ביקר מיהלנס באפריקה ובחן אפשרות לפתוח בה סניף של המכון הטרופי[17].

בשנת 1935 הוא נהיה חבר באקדמיה לאופולדינה. בתחילת מלחמת העולם השנייה הוא שב לייעץ לבולגריה בנוגע לטיפול במלריה[13]. הוא החזיק בתפקיד ראש המכון הטרופי עד מותו בשנת 1942.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פטר מיהלנס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אליעזר בן-יהודה, המשלחת המדעית הגרמנית לירושלם, הצבי, 11 בספטמבר 1912
  2. ^ חקירת המלריה ע"י הפרופיסור ד"ר מיהלנס, מוריה, 31 באוקטובר 1912
  3. ^ משרד־הבריאות האינטרנציונלי בירושלים, הצפירה, 11 בפברואר 1914
  4. ^ ירושלים, הקדחת המלרית בעירנו, מוריה, 16 ביוני 1914
  5. ^ תחנות לחקירת המלריה, מוריה, 16 בינואר 1913
  6. ^ לתחנות חקירת המלריה, מוריה, 17 בינואר 1913
  7. ^ אך ראו: העלבון ועונשו, החרות, 7 במרץ 1913
  8. ^ ממחנה הגרמנים בעירנו, הצבי, 17 בינואר 1913
  9. ^ ממחנה עבודתנו בברלין, הצבי, 11 במאי 1913
  10. ^ ירושלים, הפועל הצעיר, 27 ביוני 1913
  11. ^ ירושלים, באסיפת הרופאים, החרות, 18 ביולי 1913
  12. ^ כל הסריקין אסורין, מוריה, 30 באוקטובר 1913
  13. ^ 1 2 Marius Turda, Health, Hygiene, and Eugenics in Southeastern Europe to 1945, Central European University Press, 2011, page 97
  14. ^ Susan Gross Solomon, Doing Medicine Together: Germany and Russia Between the Wars, University of Toronto Press, 2006, pages 39-40
  15. ^ Eric D. Carter, Enemy in the Blood: Malaria, Environment, and Development in Argentina, University of Alabama Press, 2012, page 103
  16. ^ Alexandra Widmer, Veronika Lipphardt, Health and Difference: Rendering Human Variation in Colonial Engagements, Berghahn Books, 2016, page 26
  17. ^ Alexandra Widmer, Veronika Lipphardt, Health and Difference: Rendering Human Variation in Colonial Engagements, Berghahn Books, 2016, page 37