פיוטר רומיאנצב
פיוטר אלכסנדרוביץ' רוּמְיַאנְצֶב (בכתב רוסי: Пётр Александрович Румянцев; 15 בינואר 1725 – 19 בדצמבר 1796) היה מצביא רוסי, גנרל-פלדמרשל, המוביל של ניצחון במלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)).
 | |
| לידה |
4 בינואר 1725 (יוליאני) Stroiești (Transnistria), האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 1796 (יוליאני) (בגיל 71) Tashan, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
לאוורת קייב-פצ'רסק |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
First Cadet Corps |
| בן או בת זוג |
Yekaterina Rumyantseva |
| צאצאים |
ניקולאי רומיאנצב, Mikhail Rumyantsev, Sergey Rumyantsev |
| השתייכות |
צבא יבשה |
| דרגה |
גנרל-פלדמרשל, מייג'ור גנרל, General in Chief, קולונל, קפטן, podporuchik |
| פעולות ומבצעים | |
|
Russo-Swedish War of 1741-1743 | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
רומיאנצב נולד בכפר במולדובה, כאשר אמו המתינה לבעלה שהיה בשטחי האימפריה העות'מאנית בשליחות פיוטר הגדול. קיימת גרסה שלפיה אמו של רומיאנצב הייתה מאהבת של פיוטר הגדול, ושרומיאנצב הוא בנו. יקטרינה הראשונה הייתה סנדקית של הנולד.
בשנת 1739 הוא נשלח לשגרירות הרוסית בברלין, אך כבר בשנת 1740 הוא הוחזר לרוסיה לאור התנהגותו הבלתי הולמת. הוא נשלח לבית ספר צבאי, שם החזיק מעמד רק 4 חודשים והועזב לאור התנהגותו הגרועה. בהתאם לפקודת כריסטופור מיניך נשלח לחזית בתור קצין זוטר. הוא השתתף בקרבות של מלחמת רוסיה-שוודיה, ובלט בכיבוש הלסינקי. עם ההודעה על חתימת הסכם שלום נשלח לחצר הצאר. הצאריצה, ששמחה מאוד, העלתה אותו לדרגת קולונל, והוא נשלח לוורונז' כמפקד חטיבת חיל רגלים. בשנת 1744 קיבל תואר רוזן ביחד עם אביו. באותה תקופה נישא לנסיכת גוליצין.
בשנת 1748 השתתף בקרבות מלחמת הירושה האוסטרית. בשנת 1749, לאחר פטירת אביו, ירש את כל רכושו והתנהגותו השתנתה ללא היכר.
מלחמת שבע השנים עריכה
במהלך מלחמת שבע השנים כבר נודע רומיאנצב כמפקד וקצין בעל שם. בקרב גרוס-ירסדורף היה מפקד חטיבות עתודה. ללא פקודה, ורק על דעת עצמו, הוא נכנס לקרב בחלק השמאלי של הכוחות הפרוסיות. יוזמה זו הכריע את הקרב והבטיחה את ניצחון הרוסים. בינואר 1758 כוחות בפיקודו את קניגסברג. באוגוסט 1759 השתתף בקרב קונרסדורף; אוגדה שבפיקודו עמדה במרכז המתקפה הפרוסית. חרף ירי התותחים הכבד ומתקפת הפרשים, עמדו החיילים שבפיקודו בפרץ ואף החלו במתקפת נגד. לאחר הקרב הוא נחשב בין מפקדי צבא רוסי מצטיינים וזכה בעיטור על שם אלכסנדר נבסקי. בהמשך ערכו כוחות בפיקודו מצור במשך מספר חודשים על מבצר קולבג, ובדצמבר 1761 כבשו אותו.
השתתפותו במלחמה זו הייתה חשובה מאוד לקבלת ניסיון וביטחון מבצעי. רומיאנצב הוכיח את עצמו כמצביא בקנה-מידה בלתי רגיל. הוא יזם מספר מהלכים תוך שימוש ברעיונות חדשים בניהול מלחמה. רעיונות אלו בהמשך נוצלו ושופרו על ידי אלכסנדר סובורוב ומיכאיל קוטוזוב.
לאחר המלחמה עריכה
עם פטירת יליזבטה, קיסרית רוסיה עלה לשלטון פיוטר השלישי, שנודע באהדה לפרוסיה ועל כן האיץ את סיום הלחימה; כל הכוחות שלחמו חזרו לרוסיה ללא ניצול מדיני של הצלחותיהם. פיוטר השלישי העניק לרומיאנצב את עיטור אנדריי הקדוש, והעלה אותו דרגה. ככל הנראה הוא תכנן להציב אותו בראש הכוחות במערכה נגד דנמרק שהתכוון ליזום.
עם הגעת יקטרינה הגדולה לשלטון, סבר רומיאנצב שהקריירה הצבאית שלו הסתיימה ורצה לעזוב את השירות. הצאריצה לא קיבלה את בקשתו ומינתה אותו למושל אוקראינה. רומיאנצב החל תפקידו תוך קבלת הנחיות ברורות של הצאריצה לפעול לשילוב מלא של אוקראינה באימפריה הרוסית. הוא הגיע לאוקראינה בשנת 1765, ושימש בתפקיד מספר שנים.
מלחמות עם העות'מאנים עריכה
בתחילת המלחמה שהחלה בשנת 1768 הוצב רומיאנצב בראש אוגדה שמטרתה הייתה לשמור על השקט בגבול הדרומי. תוך זמן קצר, יקטרינה הגדולה, שלא הייתה מרוצה בהתקדמות הכוח הרוסי במלחמה, העבירה את רומיאנצב לפקד על הצבא שלחם במולדובה.
על אף שבמהלך הלחימה נהנו העות'מאנים מכוח מספרי עודף, לא חשש רומיאנצב להיכנס לקרב, וניצחונותיו בקרב לרגה וקרב קגול היו מרשימים ביותר. לאחר ניצחונות אלו הצליח הצבא להתקדם ולעבור את הדנובה במהלך הקרבות של שנת 1773. בתחילת שנת 1774 עבר רומיאנצב את הדנובה בראש כוח של 50 אלף חיילים וחיפש קרב מכריע נגד העות'מאנים, שלהם היה שם כוח בהיקף של 150 אלף חיילים; העות'מאנים, לימודי הניסיון, לא מיהרו להיכנס לקרב גדול. רומיאנצב הצליח לנתק את הקשר של הכוח שעמד מולו עם איסטנבול ובכך גרם לפאניקה בין הפיקוד העות'מאני – ובסופו של דבר לסיום המלחמה.
בתחילת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792) הוצב בראש אוגדה. לאור ויכוחים עם גריגורי פוטיומקין בשנת 1789 התפטר מהפיקוד.
השנים האחרונות עריכה
בשנת 1779 שב רומיאנצב לאוקראינה. הוא הכין את המערכת השלטונית באזור לשילוב מלא בשלטון הרוסי, תוך התאמת השלטון המקומי והמשפטי לנהוג ברוסיה עצמה.
רומיאנצב מת בשנת 1796, ונטמן בלאוורת קייב-פצ'רסק בקייב.
זיכרון עריכה
לאור ההצלחות במלחמה עם העות'מאנים, קיבל רומיאנצב רשות להוסיף לשם משפחתו את התוספת "זדונאייסקי" (רוסית: Задунайский), שפירושה "מעבר לדנובה". לאחר מותו הורה הצאר פאבל הראשון על אבל של 3 ימים בחצר. בשנת 1799 הוצב בסנקט פטרבורג פסל לזכרו.
במהלך מלחמת העולם השנייה נקראה על שמו המתקפה לשחרור הערים בלגורוד וחרקוב, לאחר קרב קורסק בקיץ 1943.
קישורים חיצוניים עריכה
- קורות חיים (ברוסית)
- פיוטר רומיאנצב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פיוטר רומיאנצב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)