אפקט הצופה מהצד

אפקט הצופה מהצד (באנגלית: bystander effect) הוא מושג בפסיכולוגיה חברתית, המתייחס לתופעה בה הסיכוי שאדם יתערב ויסייע לאדם אחר הנמצא במצוקה קטן ככל שמספר הצופים באותה סיטואציה גדול יותר. ההסבר העיקרי לתופעה זו היא השימוש במנגנון של דילול האחריות (Diffusion of responsibility). ליתר פירוט, ככל שגדל מספר הנוכחים באירוע כלשהו כך חש היחיד שהאחריות לנקוט בפעולה מוטלת על יותר אנשים ולכן הוא יכול להיות פאסיבי ולהימנע מלפעול. מתברר שבמצבים מסוימים, כאשר בסביבתו של אדם הנתון במצוקה יימצא אדם אחד בלבד, ישנם סיכויים רבים יותר שיזכה לסיוע, מאשר אם יימצא באותו המצב בתוך המון. הסיבה למעין פרדוקס זה נעוצה בנטייה האנושית של אדם הנמצא בחברת אנשים נוספים, לפזר את האחריות בין חברי הקבוצה בה הוא נמצא, ולא לקחתה על עצמו.

מקרה מפורסם שהתפרסם כחלק מהתופעה, על אף שהיה מדובר בטעות עיתונאית הוא הרצח של קיטי ג'נובזה, לאחר שכתבה שפורסמה בעיתון ה"ניו יורק טיימס" שבועיים לאחר הרצח, טענה כי כ-37 (ואחר כך 38) משכניה של ג'נובזה היו עדים לרצח אך לא טרחו להזעיק את המשטרה או להתערב בנעשה, עוררה עניין ציבורי. אלא שלאחר חקירה מעמיקה של מקרה הרצח, נמצאו הפרטים הבאים: מספר הצופים האמיתי היה נמוך בהרבה ממה שדווח בכתבה, לפחות אחד מן הצופים דיווח למשטרה, ונראה כי רובם סברו כי מדובר במריבה שגרתית בין בני-זוג ולא הבינו שמדובר במעשה רצח.

סיבות לתופעה

התופעה אינה נובעת בהכרח מגישה אגואיסטית בה הפרט שואל את עצמו "מדוע דווקא אני?", אלא גם מהסברה שיש ראויים ממנו לבצע את הפעולה והתערבותו אינה נדרשת.

כלומר, קיימות שלוש סיבות עיקריות לתופעה זו:

1. דילול האחריות – מצב שבו האחריות אינה ממוקדת בפרט אחד, אלא מפוזרת בין רבים והפרט מניח שמישהו אחר ייקח אחריות או כבר עשה זאת.
2. השוואה חברתית – בשגרה אנו פועלים על בסיס הרגלים ונורמות שרכשנו בעבר, ובמצבי קיצון וחירום אנו נוטים להישען על התנהגותם של אחרים.
3. חשש להיראות מטופש – רוב האנשים מעדיפים להיראות יציבים ולפיכך ימנעו מלעשות דברים מביכים; במצבי חירום קיים חשש מלהגיש עזרה לאדם שלא זקוק לה.

כאשר לאותו פרט קשר עם הנתון בצרה, נוטה אפקט "הצופה מהצד" להצטמצם. כך גם במקרים בהם מדובר בנותן עזרה מקצועי כגון רופא או אחות. בנוסף, מחקרים הראו שתופעת דילול האחריות אינה מתרחשת כאשר ברור לאדם שאיש אינו נוטל על עצמו את הטיפול במאורע שלפניו, וכן כאשר הצורך להתערב אינו משתמע לשתי פנים. כמצופה מכך, התעלפויות יזומות ברכבת התחתית או בקונצרט הובילו להושטת עזרה מיידית מצד הנוכחים.

מחקרים הביאו התעלפות במקום ציבורי כיוצא מן הכלל, שבו הסיבות הרגילות ל"דילול אחריות" אינן מצויות, ולפיכך לא צפוי שדילול אחריות יקרה. ראשית, טיעון כגון: "מישהו אחר יסייע", אינו תקף היות שהאדם רואה בעצמו שהמתעלף אינו זוכה לשום סיוע (שלא כבמקרה קיטי ג'נובזה שנרצחה סמוך לבתי מגורים, ואפשר היה להניח שמישהו כבר התקשר למשטרה). שנית, התעלפות היא בדרך כלל מאורע שקשה לפרשו בצורה המשתמעת לשתי פנים, וברור שהמתעלף זקוק לעזרה, ולכן גם פרשנות כגון "זו מריבה רגילה בין אישה לבעלה" אינה רלוונטית כאן.

דילול אחריות מתרחש גם במצבים יומיומיים כמו שכחה של תינוק ברכב או אובדן של ילד בהמון. ככל שהתינוק או הילד נמצאים עם יותר בני משפחה, כך הסיכוי של התינוק להישכח או של הילד ללכת לאיבוד גדולים יותר. זאת משום התחושה של כל אחד מבני המשפחה ש"בטח" מישהו אחר מבני המשפחה דואג או שומר על הילד. מומלץ במצבים כאלה, אפוא, לחלק את האחריות בין בני המשפחה ולהחליט מי אחראי על מי.

אפקט הצופה מהצד בעידן הדגיטלי

בעידן הדיגיטלי, אפקט הצופה מהצד מתבטא בעיקר ברשתות החברתיות הודות למספר גורמים: האנונימיות שמספקת הרשת, לצד תחושת ניכור והיעדר קשר אישי מחלישים את תחושת האחריות האישית ומובילים לירידה במחויבות להתערב במצבי מצוקה. במחקר שבחן את השפעת הצופים והאנונימיות על כוונה להתערב במצבי בריונות ברשת נמצא כי ככל שעלה מספר הצופים אנונימית, כך חלה ירידה בכוונתם להתערב ישירות, או להתעמת עם הגורם התוקפני.

עם זאת, נמצא שבעידן הדיגיטלי, ישנם מצבים המעודדים התנהגות פרו-חברתית, כמו למשל קמפיינים המעודדים עזרה לזולת, או תוכן שמעורר לגלות חובה מוסרית ואחריות אזרחית. כך שגם במצבים שבהם יכול להופיע אפקט הצופה מהצד, עולה עדיין קיים סיכוי שהצופים יגלו אחריות חברתית ויבחרו להתנהג באופן חיובי ואקטיבי כך למשל, במצבים בהם מישהו נופל קורבן להסתה, הפצת מידע פוגעני או דפוס בריונות רשת אחר, הרי שהתנהגות פרו-חברתית של הסובבים אותו, התופסים עצמם כגורם פעיל ומשמעותי, גם אם הם לא מכירים את הקורבן או את שאר הצופים, יכולה לגבור על הנטייה להפעלת אפקט הצופה מהצד.

ביקורת

עם זאת מחקר חדש שנעשה על ידי מארי רוזנקרנץ לינדגראד (Marie Rosenkrantz Lindegaard), מפריך את ההנחה הרווחת שאנשים נמנעים מלהתערב במצבי אלימות ברחוב. באמצעות ניתוח מקיף של מאות שעות תיעוד ממצלמות אבטחה בערים שונות ברחבי העולם, המחקר מגלה כי התערבות מצד צופים היא למעשה התנהגות נפוצה. התערבות היא הנורמה: במחקר התברר כי במעל 90% מהמקרים שנבדקו, לפחות צופה אחד ניסה להתערב כדי לסייע לקורבן או לפזר את העימות, לדבריה " אנחנו רואים כל הזמן עוברי אורח שפועלים ומתערבים. זו תגלית קיצונית ביותר ותוצאה שונה לחלוטין ממה שהתיאוריה חוזה נראה שזה מעיד על כך שזו תופעה אוניברסלית אני מהססת להתייחס לזה כאלטרואיזם, אבל כנראה שאנחנו מוכנים לקחת סיכון כדי לשמור על הסדר המוסרי".

ראו גם

• בטלה חברתית

קישורים חיצוניים

• מורן ראדה, עשרות נהגים התעלמו מהרוכב המוטל בכביש, באתר ynet, 6 במאי 2007
• רן לוי, המקרה המוזר של הגברת הרעילה – על הפסיכולוגיה של קהל, מתוך אתר הידען, 12 בפברואר 2009