פיטר יוסטינוב

סופר בריטי

סר פיטר אלכסנדר יוסטינובאנגלית: Peter Alexander Ustinov;‏ 16 באפריל 1921 - 28 במרץ 2004) היה שחקן, סופר, תסריטאי מחזאי ומספר סיפורים בריטי, אשר זכה פעמיים בפרס אוסקר.

פיטר יוסטינוב
Peter Ustinov
פיטר יוסטינוב בשנת 1986. צילם: אלאן וורן.
פיטר יוסטינוב בשנת 1986. צילם: אלאן וורן.
לידה 16 באפריל 1921
קמדן, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במרץ 2004 (בגיל 82)
שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1940–2004 (כ־64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, במאי קולנוע, סופר, מנחה טלוויזיה, תסריטאי, מחזאי, מפיק קולנוע, אוטוביוגרף, קומיקאי, שחקן טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Isolde Denham (19401950)
Suzanne Cloutier (19541971)
Hélène du Lau d'Allemans (17 ביוני 1972–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Igor Ustinov, Pavla Ustinov, Andrea Ustinov, Tamara Ustinov עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1984)
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית (1975)
  • מסדר קרל ולנטין (1981)
  • פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1960)
  • פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1964)
  • אביר במסדר הצלב הדרומי
  • מסדר החיוך
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • מדליית בנג'מין פרנקלין (1958)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טורונטו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרהאם
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1998)
  • Knight Bachelor
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה
  • פרס הטלוויזיה הבווארית (1998)
  • Golden Schlitzohr (1987)
  • מסדר הצלב הדרומי
  • פרס אוסקר
  • פרס גלובוס הזהב
  • דוב הכסף
  • פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1958)
  • פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1967)
  • Honorary doctorate of the Vrije Universiteit Brussel (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פיטר יוסטינוב

ביוגרפיהעריכה

יוסטינוב נולד בלונדון בשם פיטר אלכסנדר פון יוסטינוב, ליונה פון אוסטינוב[1] בנו של הברון פלטון פון אוסטינוב ממוצא גרמני-רוסי ולאם ממוצא רוסי, צרפתי ואיטלקי. למד בבית ספר וסטמינסטר, וכבר בגיל 17 הופיע לראשונה על במת התיאטרון. ובגיל 19 שיחק בסרט קולנוע. במלחמת העולם השנייה שירת בצבא בעשיית סרטי תעמולה עם שחקנים כמו דייוויד ניבן, ופנה גם לכתיבת תסריטים ומחזות. הצלחתו הראשונה הייתה ב-1951 עם "אהבת ארבעת הקולונלים". הוא המשיך לכתוב מחזות במקביל לעבודתו כשחקן, שהידוע שבהם הוא "רומנוף וג'ולייט" מ-1956. בין מחזותיו הבולטים היה גם "סוף המירוץ" שהוצג בתיאטרון "הבימה" בסוף שנות השישים. באוטוביוגרפיה שכתב "Dear Me", הוא מתאר את חייו ובעיקר את ילדותו כשהוא מתשאל את עצמו. כמו כן פרסם מספר ספרים, הטוב שבהם -"הגיבור"(1964),רומן על רקע השואה.

בין תפקידיו בקולנוע היו הקיסר נירון בסרט "קוו ואדיס", קפטן ויר ב"בילי באד", לנטולוס בטיאטוס ב"ספרטקוס", וגילם את הרקול פוארו, גיבור ספריה של אגתה כריסטי, במספר סרטים שהראשון בהם היה "רצח על הנילוס" ב-1978. ב-1964 נבחר לגלם את המפקח קלוזו, בסדרת סרטי הפנתר הוורוד, אך פרש ברגע האחרון ונתבע למשפט על ידי חברת האחים מיריש, פיטר סלרס הוא שגילם לבסוף את התפקיד.

יוסטינוב כתב תסריטים וביים סרטים ביניהם "Vice Versa", "רומנוף וג'ולייט" (לפי המחזה שכתב), ו"ליידי L" (לפי ספר של רומן גארי). מבין הסרטים שביים השאפתני ביותר היה הניסיון לעבד לקולנוע את ספרו האלגורי של הרמן מלוויל "בילי באד".

ב-1960 זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב"ספרטקוס" של סטנלי קובריק, וב-1964 זכה בשנית, על תפקידו בסרט "טופקאפי" של ז'ול דאסן. בנוסף היה מועמד לפרס קוו ואדיס, ולפרס התסריט על "Hot Millions" ב-1968. יוסטינוב זכה גם בשני פרסי גלובוס הזהב, ובשלושה פרסי אמי על הופעותיו בסדרות וסרטי טלוויזיה. ב-1973 הוא דיבב את הנסיך ג'ון בסרט המצויר של דיסני "רובין הוד".

משנת 1971 היה יוסטינוב שגריר של רצון טוב מטעם יוניסף, והקדיש זמנו לגיוס כספים עבור הארגון. הוא שלט היטב בשפות אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, רוסית וספרדית, וגם ידע מעט טורקית ויוונית מודרנית.

בסוף שנות השישים התאזרח בשווייץ, כדי להימנע מתשלום מיסים גבוהים בבריטניה, למרות זאת קיבל ב-1990 תואר אבירות ממלכת בריטניה. יוסטינוב היה נשוי שלוש פעמים והיה אב לארבעה. הוא נפטר ב-28 במרץ 2004 בשווייץ. יוסטינוב נהג להתבטא בנושאים פוליטיים ונודע בביקורותו על ממשלות ישראל בסוגיה הפלשתינאית.

סבו הברון פלטון פון אוסטינוב היה בעליו של מלון הפארק במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

פילמוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בנו של פון אוסטינוב, יונה פון אוסטינוב (Jona von Ustinov), יצא לרוסיה כדי להתחקות אחר עקבותיו של אביו. לימים הוא היה לעיתונאי ולדיפלומט, ושימש כמרגל מטעם ה-MI5 בגרמניה הנאצית. בנו של יונה ונכדו של פון אוסטינוב היה השחקן הבריטי פיטר יוסטינוב.
פיטר יוסטינוב - פרסים