פיטר יוסטינוב

סופר בריטי

סר פיטר אלכסנדר יוסטינובאנגלית: Peter Alexander Ustinov;‏ 16 באפריל 1921 - 28 במרץ 2004) היה שחקן, סופר, תסריטאי מחזאי ומספר סיפורים בריטי, אשר זכה פעמיים בפרס אוסקר.

פיטר יוסטינוב
Peter Ustinov
פיטר יוסטינוב בשנת 1986. צילם: אלאן וורן.
פיטר יוסטינוב בשנת 1986. צילם: אלאן וורן.
לידה 16 באפריל 1921
קמדן, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במרץ 2004 (בגיל 82)
ז'נולייה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Bursins עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1940–2004 (כ־64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Isolde Denham (19401950)
  • סוזן קלוטייה (19541971)
  • Hélène du Lau d'Allemans (17 ביוני 1972–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Igor Ustinov, Andrea Ustinov, Pavla Ustinov, Tamara Ustinov עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1984)
  • Golden Schlitzohr (1987)
  • פרס הטלוויזיה הבווארית (1998)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (1995)
  • פרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע
  • פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1967)
  • פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1958)
  • מדליית בנג'מין פרנקלין (1958)
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1998)
  • פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1964)
  • מסדר קרל ולנטין (1981)
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית (1975)
  • פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1960)
  • דוב הכסף
  • מסדר הצלב הדרומי
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טורונטו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרהאם
  • אביר במסדר הצלב הדרומי
  • מסדר החיוך
  • Knight Bachelor
  • Critics' Circle Award for Distinguished Service to the Arts עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פיטר יוסטינוב

ביוגרפיה עריכה

יוסטינוב נולד בלונדון בשם פיטר אלכסנדר פון יוסטינוב, ליונה פון אוסטינוב,[1] יליד ירושלים ובנו של הברון פלטון פון אוסטינוב ממוצא גרמני-רוסי ולאם ממוצא רוסי, צרפתי ואיטלקי. למד בבית ספר וסטמינסטר, וכבר בגיל 17 הופיע לראשונה על במת התיאטרון. ובגיל 19 שיחק. במלחמת העולם השנייה שירת בצבא בעשיית סרטי תעמולה עם שחקנים כמו דייוויד ניבן, ופנה גם לכתיבת תסריטים ומחזות. בשנת 1950 הצטלם בסרט בסרט וגילם את אדולף רבינוביץ'. הצלחתו הראשונה הייתה ב-1951 עם "אהבת ארבעת הקולונלים". הוא המשיך לכתוב מחזות במקביל לעבודתו כשחקן, שהידוע שבהם הוא "רומנוף וג'ולייט" מ-1956. בין מחזותיו הבולטים היה גם "סוף המירוץ" שהוצג בתיאטרון "הבימה" בסוף שנות השישים. באוטוביוגרפיה שכתב "Dear Me", הוא מתאר את חייו ובעיקר את ילדותו כשהוא מתשאל את עצמו. כמו כן פרסם מספר ספרים, הטוב שבהם -"הגיבור" (1964), רומן על רקע השואה.

בין תפקידיו בקולנוע היו הקיסר נירון בסרט "קוו ואדיס", קפטן ויר ב"בילי באד", לנטולוס בטיאטוס ב"ספרטקוס", וגילם את הרקול פוארו, גיבור ספריה של אגתה כריסטי, במספר סרטים שהראשון בהם היה "מוות על הנילוס" ב-1978. ב-1964 נבחר לגלם את המפקח קלוזו, בסדרת סרטי הפנתר הוורוד, אך פרש ברגע האחרון ונתבע למשפט על ידי חברת האחים מיריש, פיטר סלרס הוא שגילם לבסוף את התפקיד.

יוסטינוב כתב תסריטים וביים סרטים ביניהם "Vice Versa", "רומנוף וג'ולייט" (לפי המחזה שכתב), ו"ליידי L" (לפי ספר של רומן גארי). מבין הסרטים שביים השאפתני ביותר היה הניסיון לעבד לקולנוע את ספרו האלגורי של הרמן מלוויל "בילי באד".

ב-1960 זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב"ספרטקוס" של סטנלי קובריק, וב-1964 זכה בשנית, על תפקידו בסרט "טופקאפי" של ז'ול דאסן. בנוסף היה מועמד לפרס קוו ואדיס, ולפרס התסריט על "Hot Millions" ב-1968. יוסטינוב זכה גם בשני פרסי גלובוס הזהב, ובשלושה פרסי אמי על הופעותיו בסדרות וסרטי טלוויזיה. ב-1973 הוא דיבב את הנסיך ג'ון בסרט המצויר של דיסני "רובין הוד".

משנת 1971 היה יוסטינוב שגריר של רצון טוב מטעם יוניסף, והקדיש זמנו לגיוס כספים עבור הארגון. הוא שלט היטב בשפות אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, רוסית וספרדית, וגם ידע מעט טורקית ויוונית מודרנית.

בסוף שנות השישים התאזרח בשווייץ, כדי להימנע מתשלום מיסים גבוהים בבריטניה, למרות זאת קיבל ב-1990 תואר אבירות ממלכת בריטניה. יוסטינוב היה נשוי שלוש פעמים והיה אב לארבעה. הוא נפטר ב-28 במרץ 2004 בשווייץ. יוסטינוב נהג להתבטא בנושאים פוליטיים ונודע בביקורותו על ממשלות ישראל בסוגיה הפלשתינאית.

סבו הברון פלטון פון אוסטינוב היה בעליו של מלון הפארק במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

פילמוגרפיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בנו של פון אוסטינוב, יונה פון אוסטינוב (Jona von Ustinov), יצא לרוסיה כדי להתחקות אחר עקבותיו של אביו. לימים הוא היה לעיתונאי ולדיפלומט, ושימש כמרגל מטעם ה-MI5 בגרמניה הנאצית. בנו של יונה ונכדו של פון אוסטינוב היה השחקן הבריטי פיטר יוסטינוב.
פיטר יוסטינוב - פרסים