ויקיפדיה

פייר מק אורלן

סופר צרפתי

פייר מק אורלן (בצרפתית: Pierre Mac Orlan,‏ 26 בפברואר 1882 פרון, מחוז סום – 27 ביוני 1970 סן-סיר-סור-מורן, מחוז סן-א-מארן) היה סופר, מסאי, משורר ופזמונאי צרפתי. מק אורלן יצר מגוון רחב של יצירות ספרותיות. אחרי שהתחיל כצייר, התפרסם בסיפוריו ההומוריסטיים. אחרי מלחמת העולם הראשונה פנה לספרות פנטסטית ולרומני הרפתקאות. בשלהי הקריירה הספרותית שלו עסק בכתיבת שנסונים, מסות וזיכרונות. בצעירותו בתחילת המאה ה-20 חי מק אורלן בשכונת מונמארטר בפריז והתוודע שם לגיום אפולינר, לפרנסיס קרקו ולרולאן דורז'לס, איתם יצר קשרי ידידות. באותה תקופה שהה גם ברואן, בלונדון, בפלרמו, בברוז' ובערים אחרות. זיכרונותיו מהשנים הללו, שבהן חי לעיתים קרובות בתנאי עוני, שימשו לו לחומר לספריו שהיו בעלי נימה אוטוביוגרפית חזקה ושהשפיעו אחר כך על סופרים כמו אנדרה מאלרו, בוריס ויאן ורמון קנו.

פייר מק אורלן
Pierre Mac Orlan
צילום הסופר מלפני 1923
צילום הסופר מלפני 1923
לידה 26 בפברואר 1882
פרון, מחוז סום, חבל פיקרדיה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביוני 1970 (בגיל 88)
סן-סיר-סור-מורן, מחוז סן-א-מארן, חבל איל דה פראנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה פייר דימארשה
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery of Saint-Cyr-sur-Morin עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Dr Fowler, Pierre de Jusange, Claude de Saint-Hèble, Pierre Mac Orlan, Pierre McOrlan, Pierre Mc Orlan, Pierre Dumarchais, Sadinet, Chevalier de X, Claude de Saint-Hieble, Pierre du Bourdel, Sadie Blackeyes, P. M. O. עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד בלגיון הכבוד
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ילדות וצעירות עריכה

מק אורלן היה קנאי מאוד לפרטיותו, במיוחד בנוגע לפרטים הקשורים לעברו הרחוק, דאג להעלים תיעוד רב ומסר לא פעם פרטים ביוגרפיים מפוקפקים[1]. הוא טען שהיה יתום מגיל מוקדם. בנוסף, רישומי לידתו בעיריית פרון נעלמו בגלל הנזקים שנגרמו לארכיון העירייה בהפגזות גרמניות בשנת 1916. גם ארכיון בית הספר המקומי שבו למד, לרבות תיקו כתלמיד, נהרסו ככל הנראה בימי מלחמת העולם השנייה. הסופר עצמו שרף לקראת סוף חייו חלק ממכתביו שבארכיונו האישי , לדבריו, על מנת ש"לא תהיינה לו דאגות אחרי מותו". מק אורלן נולד בשנת 1882 בפרון, מחוז סום בחבל פיקרדיה בצפון צרפת, ושמו האמיתי היה פייר דימארשה. הוא היה בנם הבכור של פייר-אֶדמון דימארשה (1928-1853), קצין אספקה בצבא, לימים מנהל חשבונות, שמוצאו בליל, ושל ברט פרנסין ארתוס (ילידת 1861). האם נעלמה מחיי הילד בשנת 1889. לא יודעים אם נפטרה או אולי נפרדה מבעלה והסופר לא הזכיר את שמה לעולם [2]. מק אורלן הציג את עצמו כ"יתום מגיל קטן" [3]. חמש שנים אחרי לידת פייר נולד להוריו בן נוסף, ז'אן (1929-1887). האב התחתן בשנית כעבור 13 שנה עם בת דודה בשם מרי וודה. החל משנת 1889 פייר ואחיו נמסרו לאומנה אצל דוד, בשם לואי איפוליט פראן, מורה להיסטוריה ומפקח במערכת החינוך בשומון (מחוז אוט מארן) ואחר כך (באורליאן, ושהיה נשוי לאחות של אמו [4]. היחסים עם הדוד היו מתוחים לעיתים קרובות, אבל מאוחר יותר בחייו הסופר נזכר בו ברגשי חיבה. בעת לימודיו בתיכון באורליאן לא הצטיין במיוחד , אבל נחשף אז לשירי פרנסואה ויון (אולי באמצעות חבר לבית הספר, גסטון קוטה, לימים זמר קברט) וכן לשירת המשוררים הרומיים - קאטולוס, מרטיאליס, אפוליוס[5]. באותה תקופה היה מק אורלן למעריץ של זמר הקברט אריסטיד בריאן (זמר) והתאהב במשחק הרוגבי, אותו שיחק עד שנת 1913. לימים כסטודנט השתתף בקבוצת הרוגבי Paris Universitaire Club לצד אלן-פורנייה ואנרי ס'אנסון. בשנת 1898 שלח לבריאן את שיריו הראשונים וקיבל ממנו תגובה חיובית על גלויה שאותה שמר כל חייו [6]. החל מ-1898 הוא נשלח להמשיך את לימודיו בבית הספר התקני למורים (École normale d'instituteurs) שבעיר רואן. כעבור שנה, בחורף 1899, בגיל 17, עזב את בית הספר ונסע לפריז[7]

פריז. השירות הצבאי עריכה

בפריז התיישב מקר אורלן ברובע מונמארטר. הוא פגש את אחיו ז'אן שהיה שוליה בבית מלאכה לרהיטים עתיקים. ביקר בקברט Le Zut, החביב על אנרכיסטים, שם הכיר את "Lapin Agile", פרדריק ז'ראר שפתח מאוחר יותר את הקברט Lapin Agile (הארנב הזריז) שהפך לו לבית. כתב שירים בסגנון פוסט-סימבוליסטי ושאף להיות צייר.

עבד בעבודות רבות וניגן באקורדיון. בשנות ה-20 לחייו טייל באירופה ובשובו לפריז הפך לדמות ידועה בחוגי הבוהמה והאמנות המקומיים. נהג במיוחד להופיע במופעי זמרה ב - "Lapin Agile". באותה תקופה התוודע לסופרים ואמנים רבים, כמו מקס ז'אקוב, גיום אפולינר, איליה ארנבורג, מוריס אוטריו ופרנסיס קרקו.

ב-1905 גויס לצבא ברגימנט הרגלים 156. לפני כן הועסק כצייר וכמאייר:עיצב מבפנים אכסניה בסן-ואסט-דייפדאל. בגיל 23 אייר רומן בשם Monsieur Homais voyage (אדון אומה מטייל) מאת רובר דיקן (Duquesne), אחד מידידיו מרואן. את האיורים האלה הוא חתם לראשונה בשם פייר מק אורלאן[8]. פעם הסביר שבחר בשם עט זה לכבוד סבתא סקוטית, הסבר שלא נראה אמיתי בעליל. עם זאת אולי כרמז למוצא הקלטי נהג כל חייו לחבוש כומתה סקוטית עם פומפון איתה הופיע בצילומיו המפורסמים מידי וילי רוניס ורובר דואנו.[9]. הסבר סביר יותר מקשר את שם המשפחה החדש לעיר אורליאן, שבה הסופר למד בתיכון ושבה גילה את יצירתו של פרנסואה ויון. במלחמת העולם הראשונה גויס מק אורלן לצבא כחייל קרבי ושירת עד לפציעתו בשנת 1916. מאז עבר לשמש ככתב צבאי. אחרי המלחמה התפרנס מכתיבה והחל משנת 1924 קנה חוות גבינות ישנה ביישוב סן-סיר-סיר-מורן במחוז סן-א-מארן, על יד פריז, בחבל איל-דה-פראנס. בשנות ה-1920 היה למבקר קולנוע וצילום משפיע, וכתב מסות חשובות על יצירותיהם של אז'ן אטז'ה, ז'רמן קרול ואחרים.

מק אורלן נפטר בביתו ב-27 ביוני 1970 בעקבות התקף לב. הובא לקבורה בבית הקברות בסן-סיר-סיר-מורן. לפי בקשתו נקבר עם כדור רגבי שהוקדש לו על ידי נבחרת צרפת לרגבי[9].

ההכרה בעולם הספרות עריכה

בשנות ה-1920 עלתה יוקרתו כסופר. הוא זכה להערכה מצד אנטונן ארטו ואנדרה ברטון שלפי עדותו של ארמן לאנו מנה אותו בין ידידיו ה"לא אורתודוקסים". ניכרה כבר השפעתו על אנדרה מלרו הצעיר או על קבוצת המחברים שהתקבצה לזמן קצר סביב המגזין "l"Aventure של רנה קרוול ושהופיע לראשונה ב-1921. כעבור שנים אחדות נוסף שמו של לואי-פרדינאן סלין לרשימה המצומצמת של סופרים שאותם העריץ. (ב"Bagatelles pour un massacre")

החל מתחילת שנות ה-1920 כתב מק אורלן את הסיפורים הפנטסטיים "'Le Nègre Léonard et Maître Jean Mullin (1920), (ב-1920) ‏ Malice (ב-1923), Marguerite de la nuit (ב-1925). מלרו טען אז שהוא בסך הכן מחבר רומנים פנטסטיים ופרסומו המבוסס על היותו מחבר ספרי הרפתקאות מבוסס על אי הבנה. גם רמון קנו מצא במבוא שכתב למהדורת כלל יצירותיו של מק אורלן ב-1969 שיש בספריו מימד פנטסטי המערב בעלילה כוחות אפלים והופעות תדירות של השטן. ב-1921 פרסם מק אורלאן את "La Cavalière Elsa]" ספר פוליטי-בדיוני המספר על כיבוש פריז על ידי צבא מהפגני בפיקודה של אשה צעירה בשם אלזה גרינברג, המזכירה איפשהו את דמותה של ז'אן ד'ארק. סםר זה זכה בפרס,לה רנסאנס" מטעם המגזין "'La Renaissance politique et littéraire' (הרנסאנס הפוליטי והספרותי) בניהולו של אנרי לאפוז, אוצר הפטי פאלה בפריז. ב-1925 הספר עובד לתיאטרון על ידי פול דמאזי. הספר היה גם לחלק מטרילוגיה שכתב מק אורלאן על אי השקט ששרר באירופה החל משנת 1910, ושכללה את La Vénus internationale (ונוס הבינלאומית" (1923) ואת הרומן "Le Quai des brumes" (רציף הערפילים) (מ-1927) באותה תקופה כתב הסופר כמה פואמות ארוכות בחרוזים ופרוזה, בעלות צביון אוראלי חזק, ובישר את הטקסטים לשנסונים שכתב אחרי מלחמת העולם השנייה: אינפלציה סנטימנטלית" (1923), "סימון ממונמארטר" (1924), בוטיקים" (1925) וכו'.

מודרניות טכנית ופנטזיה חברתית עריכה

בדומה לבלז סנדראר הנהיג מק אורלן בשירתו אוצר מושגים טכניים מודרניים, המדבר על פרסומות, על פונוגרף, על טלגרף אלחוטי וכו'. ההתרפקות הזאת על המדיה החדשה הובילה אותו להתעיניין בקולנוע. ב-1924 היה שותף לחיבור התסריט לסרט "L'Inhumaine" של מרסל ל'ארביה , והשתתף באחד התשדירים הראשונים של תחנת "רדיולה". במאמר ב-1929 ניבא מק אורלן את התפתחות הטלוויזיה ("קולנוע ביתי" פורסם במגזין Variétés) והחל מ-1927 כתב בעיתונים ביקורות ראשונות לתקליטים. מק אורלן כתב גם פרסומות למכוניות "סיטרואן" ,לחנות הכל-בו "לה פרנטאן" ול"גראנד מזון דה בלאן" בפריז ("בסימן הלבן" ) כשהוא ראה בפרסומת סוג של שירה, "שירת המסחר". פרט לקולנוע התאהב מק אורלן באמנות הצילום, כתב מסות על אז'ן אטז'ה ועל ז'רמן קרול. מסות אלה נכללו בקבצים "Masques sur Mesure I ו-Masques sur mesure II, לצד כרוניקות על צילום שכתב בשנים 1930-1920 במגזין Les Nouvelles Littéraires. אחדות מתוכן פורסמו שוב ב-2011 על ידי קלמאן שרו בספר "Pierre Mac Orlan. Écrits sur la photographie (פייר מק אורלאן. כתבים על הצילום") מק אורלן הפך לתאורטיקן הפורה ביותר בדורו בתחום הצילום. מכלול סימני המודרנה האלה, - הפרסומות, הג'אז וחלונות הראווה של חנויות הכל-בו הגדולות, נראו בעיניו כיסודות למיתולוגיה חדשה שהסופרים צריכים לספר עליהם. מיתולוגיה זו הייתה אמביוולנטית, מלווה באי נוחות עמומה, כמו מצב בין הערביים, על רקע תנאי הקיום החדשים, העימות התעשייתי הגדול של מלחמת העולם הראשונה: המהירות, החשמל, פיחות ערך חיי האדם, למשל, העניקו לחיים המודרניים מימד מסתורי ושל אי נחת, שנקרא להחליף את הצורות הישנות של העל טבעי. מק אורלן קרא להיבט האפל הזה של המודרניות, "הפנטסטי החברתי" וחזר לעיתים קרובות להשתתמש במושג הזה מבלי להבהיר אותו באופן מדויק.

הנצחה עריכה

  • 2005 - פרס מק אורלן -

אחד מרצונותיו האחרונים של מק אורלן היה הענקת פרס על שמו (מתוך קרן השהשאיר) ביישוב סן-סיר-סור-מורן לסופר או אומן בדרך כלל מבוגר ושנקלע לקשיים בחייו. הפרס מקר אורלן הראשון הוענק בשנת 2005 על ידי ועד מק אורלן בראשות פייר ברז'ה

  • 2012 - אגודת קוראיו של מק אורלן - הוקמה בספטמבר 2012 ובראשה עומד ברנאר בריטו, הביוגרף של הסופר.
  • ביתו של מק אורלן ביישוב סן-סיר - סיר-מורן, ברחוב סן-ז'אן-לה-דה-ז'ימו (Rue Saint-Jean les-Deux-Jumeaux ) בבית 18, מנוהל על ידי המוזיאון המחוזי של ארצות סן ומארן.

ספרים עריכה

רומנים ונובלות עריכה

 
עטיפת המהדורה הראשונה של הספר "Clients du Bon Chien jaune משנת 1926
  • Les Pattes en l'air, Société d'éditions littéraires et artistiques, Librairie Ollendorff, Paris, 1911
  • La Maison du retour écœurant, Bibliothèque humoristique, Paris, 1912
  • "Le Rire jaune, Albert Méricant, Paris, 1914 "
  • Les Contes de la pipe en terre, L'édition moderne, Librairie Ambert, Paris, 1914
  • Les Bourreurs de crâne, La Renaissance du livre, Paris, 1917
  • U-713 ou les Gentilshommes d'infortune, Société littéraire de France, Paris, 1917
  • Le Chant de l'équipage, L'Édition française illustrée, Paris, 1918
  • Les Mystères de la morgue ou les fiancés du IVתבנית:E arrondissement (נתכב יחד עם פרנסיס קרקו), La Renaissance du livre, Paris, 1918[10]
  • Bob bataillonnaire, Albin Michel הוצאת אלבן מישל, Paris, 1919 (בשנת 1931 הוצא לאור מחדש תחת הכותרת Le Bataillonnaire)
  • La Clique du Café Brebis, histoire d'un centre de rééducation intellectuelle, La Renaissance du livre, Paris, 1919
  • Chronique des jours désespérés, Émile-Paul frères, Paris, 1919
  • Le Nègre Léonard et maître Jean Mullin, Éditions de la Banderole, Paris (מספר מוגבל של עותרים), Paris, 1920 Gallimard, Paris, 1920 (הוצאת גלימאר)
  • À bord de L'Étoile Matutine, Georges Crès, Paris, 1920
  • La Bête conquérante, L'Édition française illustrée, Paris, 1920
  • La Cavalière Elsa, Gallimard, Paris, 1921 (פרס "לה רנסאנס" 1922, ועדת שופטים בראשות קולט)
  • Malice, Georges Crès, Paris, 1923
  • La Vénus internationale, Gallimard, 1923
  • À l'hôpital Marie-Madeleine, Le Sagittaire, Paris, 1924
  • Marguerite de la nuit, Émile-Paul frères, Paris, 1925; Arthème Fayard, Paris, 1935
  • Les Clients du Bon Chien jaune, Les Arts et le livre, Paris, 1926
  • Sous la lumière froide, Émile-Paul, Paris, 1926
  • Le Quai des brumes, Gallimard, Paris, 1927
  • Dinah Miami,(הוצאת לארוס Éditions Larousse, Paris, 1928
  • Les Vrais Mémoires de Fanny Hill, Éditions M.P. Trémois, Paris, Paris, 1929 (פרסום סופי תחת הכותרת Les dés pipés ou Les aventures de Miss Fanny Hill 1952)
  • La Tradition de minuit, Émile-Paul frères, Paris, 1930
  • La Bandera, Gallimard, Paris, 1931 - רומן
  • Quartier réservé, Gallimard, Paris, 1932
  • La Croix, l'ancre et la grenade, Devambez Paris, 1932
  • Filles d'amour et ports d'Europe, Éditions de France, Paris, 1932 (גרסה מוקדמת, לימים Mademoiselle Bambù ב-1966)
  • La Nuit de Zeebrugge, Librairie des Champs-Élysées, coll. Le Masque, Série « Aventures et légendes de la mer » n° 8, Paris, 1934 (פורסם מחדש תחת הכותרת Le Bal du Pont du Nord en 1946)
  • Le Tueur n° 2 , Librairie des Champs-Élysées, coll. Police-Sélection, Paris, 1935
  • Le Camp Domineau, Gallimard, Paris, 1937
  • Le Carrefour des trois couteaux, Librairie des Champs-Élysées, coll. Le Masque, Paris, 1940
  • L'Ancre de miséricorde, Émile-Paul frères, Paris, 1941
  • Picardie, Émile-Paul, Paris, 1943
  • Père Barbançon, Éditions de L'Arc-en-Ciel, Paris, 1948 (שולב מאוחר יותר ב-Filles d'amour et ports d'Europe)
  • Mademoiselle Bambù, Le Livre de poche n° 1720, 1966 (גרסה סופית של Filles d'amour et ports d'Europe ו - Père Barbançon)
  • Le Masochisme en Amérique] (1905)
  • Georges : Femmes du monde et sang bleu (1908)
  • La Comtesse au fouet (1908)
  • 'Les Grandes Flagellées de l'Histoire (1909)
  • 'Lise fessée (1910)
  • Miss (1912), רומן
  • Quinze ans (1913)
  • (1910 או 1914) Petite dactylo
  • Baby, Douce fille (1919)
  • L'Instrument des apothicaires (1920)

מסות, זיכרונות, כתבות עריכה

  • Petit manuel du parfait aventurier , La Sirène, Paris, 1920
  • Le Mystère de la malle n°1, Le Sagittaire, Paris, 1925
  • Brest, Éditions Émile-Paul, Paris, 1926 (חזר בקובץ Villes שפורסם ב-1929)
  • La Seine, Pierre Laffite, Paris, 1927
  • Rue des Charrettes, Éditions Émile Hazan, Paris, 1927 (הוצא לאור בשם Rouen "רואן" בקובץ Villes (ערים) פורסם ב־1929)
  • Rue Saint-Vincent, Éditions du Capitole, Paris, 1928 (הוצא לאור תחת הכותרת Montmartre פורסם בשנה הבאה בקובץ Villes )
  • Rues et visages de Londres, Terquem, 1928 (חזר תחת הכותרת Londres בקובץ Villes שפורסם בשנה הבאה)
  • Rhénanie, Éditions Émile-Paul, Paris, 1928 (חזר תחת הכותרת Villes rhénanes בקובץ Villes שפורסם בשנה הבאה)
  • Villes, Gallimard, Paris, 1929
  • Nuit aux bouges, פלמריון Flammarion, Paris, 1929 איורים מאת אנדרה דינימון (André Dignimont)
  • Légionnaires, Éditions du capitole, Paris, 1930
  • Le Bataillon de la mauvaise chance. Un civil chez les joyeux, Éditions de France, Paris, 1933
  • Hambourg, Éditions Alpina, Paris, 1933 (המבורג) (בגרסה סופית הופיע בקובץ Villes בשנת 1966)
  • Rues secrètes, Gallimard, Paris, 1934
  • Verdun, Nouvelles éditions latines, Paris, 1935
  • Propos d'infanterie, Fernand Sorlot, Paris, 1936
  • Masques sur mesure, Gallimard, Paris, 1937
  • Dans les tranchées, Les Œuvres libres,Librairie Arthème Fayard (ההוצאה לאור פאיאר), Paris, 1939
  • Lautrec peintre de la lumière froide, Paris, Floury, coll. « Anciens et modernes », 1941, 179 p., ill., couv. ill. ; 19 cm
  • Montmartre, Éditions Armand de Chabassol, Bruxelles, 1946
  • Les Bandes. Essais sur l'éducation sentimentale, Éditions de la belle page, Paris, 1947
  • L'Écharpe de suie, La Couronne, Paris, 1947
  • La Lanterne sourde, Gallimard, Paris, 1953
  • Le Mémorial du petit jour, Gallimard, Paris, 1955
  • La Petite cloche de Sorbonne, Gallimard, Paris, 1959
  • Jack Chambrin - פרס פנאון 1954, Éditions Galerie J.-C. de Chaudin, Paris, 1959.
  • Masques sur mesure II (Œuvres Complètes, volume XXIV), Le Cercle du bibliophile, Genève, 1970 (מקבץ את המסות העיקריות המוקדמות לאמנות הציור Masques sur mesure III (Œuvres Complètes, volume XXV), Le Cercle du bibliophile, Genève, 1970 (כולל מבחר מקדמות ודיוקנאות)
  • Sous la croix blanche, Le Cercle du bibliophile, Genève, 1971 (נכתב ב-1946 ולא פורסם בזמנו - נקבץ ב - Œuvres Complètes יחד עם Picardie)

שירים ושנסונים עריכה

 
ביתו של מק אורלן בסן-סיר-סור-מורן, צילום משנת 2007
  • 1953 - Chansons pour accordéon (שנסונים של פייר מר אורן לאקורדיון), גאלימר, פריז
  • Poésies documentaires complètes, 1954 (כל שיריו)
  • 1962 - Mémoires en chansons - "זיכרונות בשנסונים", גאלימר

ספרות ארוטית עריכה

  • Le Masochisme en Amérique, La Librairie d'amateurs, Paris, 1905 (בעילום שם. פורסם בשם Pierre Dumarchey פייר דימארשה - בהוצאות לאור comme Jean Fort בשנת 1910)
  • 1908 Femmes du monde et sang bleu, חלק ראשון: Georges,.מחוץ למסחר - « Pour les amis d'Isidore Liseux », Paris, (תחת שם העט Chevalier de X)
  • La Comtesse au fouet, belle et terrible (l'homme-chien), roman d'une héroïne de Sacher-Masoch, Jean Fort, Paris, 1908 (פרסם בשם Pierre Dumarchey) ; פורסם מחדש. Héliot Presse, טולוז, 1990
  • Les Grandes flagellées de l'histoire, Jean Fort, Paris, 1909 (פרסם בשם Pierre Dumarchey)
  • Lise fessée, Jean Fort, Paris, 1910 (בשם הער Pierre Dumarchey)
  • Les Aventures amoureuses de Mademoiselle de Sommerange ou Les Aventures libertines d'une Demoiselle de Qualité sous la Terreur, « Sweetgra's, Québec » (למעשה ההוצאה לאור Jean Fort, בפריז), 1910 (sous le pseudonyme de Pierre du Bourdel) ; פרסום מחודש. La Musardine, באוסף « Lectures amoureuses de Jean-Jacques Pauvert », Paris, 2000
  • Mademoiselle de Mustelle et ses amies. Roman pervers d'une fillette élégante et vicieuse, Jean Fort, Paris, 1913 (בשם העט פייר די בורדל Pierre du Bourdel) ; rééd. La Musardine, Paris, 1999
  • Petite dactylo, ובעקבותיו Les Belles clientes de M Brozen Le Maître d'école, avec un choix de lettres concernant les faits curieux touchant la flagellation des misses et des femmes, Jean Fort, coll. « Les Orties blanches », עם 32 איורים מאת G. Smit, Paris, 1914 (בשם העט Pierre du Bourdel) ; rééd. La Musardine, Paris, 2005 - ז'. סמיט
  • Baby Douce Fille, Jean Fort, Paris, 1919 (בשם העט סאדי בלקאייס Sadie Blackeyes)
  • Petites cousines, À la folie du jour, Paris, 1919 (בשם העט סאדינה Sadinet)
  • La Semaine secrète de Vénus, P. Cotinaud, Paris, 1926 (בעילום שם)

יצירות שפורסמו אחרי מותו עריכה

  • , 1984 Le Mystère de la malle n°1' (4 כתבות בין השנים 1924 - 1934), U.G.E., coll. 10/18, Paris
  • , 1986 Manon la souricière (סיפורים ונובלות שלא נכללו בכלל היצירות), Gallimard, Paris
  • 1988 Capitaine Alcindor, (סיפורים ונובלות שלא נכללו בכלל היצירות), Gallimard, Paris,
  • Domaine de l'ombre (מאמרים מוקדשים לפנטאסק החברתי ושלא נכללו ב-Masques sur Mesure), Éditions Phébus, Paris, 2000
  • , 2005 Images abolies (קובץ דברי מבוא ורפורטאז'ים ושלא פורסמו), Michel de Maule, Paris
  • 2011 Écrits sur la photographie (קובץ מסות ומאמרים על אמנות הצילום), Textuel, coll. « L'écriture photographique »,

יצירותיו במדיה האמנותית אחרת עריכה

עיבודים לקולנוע עריכה

שיתוף פעולה של מק אורלן בהפקות קולנוע עריכה

  • 1924 - L'Inhumaine - בימוי - מרסל ל'ארביה, תסריט - פייר מק אורלן, ז'ורז'ט לבלאן, מרסל ל'ארביה
  • 1932 - Les Petits Métiers de Paris, סרט תיעודי קצר בבימוי פייר שנאל, קריין וקול:פייר מק אורלן
  • 1937 - Le Choc en retour - בימוי מאת מוריס קרול וז'ורז' מונקה, תסריט מאת פייר מק אורלן
  • 1943 - Voyage sans espoir - בימוי:כריסטיאן-ז'אק, תסריט: פייר מק אורלן
  • 1945 - François Villon - סרט, בימוי - אנדרה זוובאדה, תסריט - פייר מק אורלן

לקריאה נוספת עריכה

  • Jean Claude Lamy Mac Orlan: l'aventurier immobile Albin Michel, Paris 2002
  • Bernard Baritaud Pierre Mac Orlan: sa vie, son temps Droz, Genève 1993
  • 2012 Hélène Rochette - Maisons d'écrivains et d'artistes, Parigramme

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פייר מק אורלן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ B.Baritaud עמ'23
  2. ^ B.Baritaud עמ'25
  3. ^ B.Baritaud עמ'24
  4. ^ B.Baritaud עמ'28
  5. ^ B.Baritaud עמ'35
  6. ^ J.C.Lamy עמ' 33)
  7. ^ B.Baritaud עמ'37
  8. ^ B.Baritaud הערה 10, עמ'16
  9. ^ 1 2 H.Rochette עמ' 181
  10. ^ Roman non repris dans l'édition des Œuvres complètes. Un גיליון דיגיטלי זמין באתר האמריקאי Archive.org est consultable sur le site américain.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פייר_מק_אורלן&oldid=37325589"