פוכט

מחנה ריכוז נאצי
(הופנה מהדף פיכט)

מחנה פוכט (ווכט) (בהולנדית: Kamp Vught, בגרמנית: KZ Herzogenbusch על שם העיר הסמוכה 'ס הרטוחנבוס) היה אחד מחמשת מחנות הריכוז שפעלו בשטח הולנד במלחמת העולם השנייה.

פוכט
בהולנדית: Kamp Vught, בגרמנית: KZ Herzogenbusch
מחנה פוכט ב-1945
מחנה פוכט ב-1945
מידע כללי
סוג מחנה מעבר, מחנה עבודה
מדינה הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מחוז פיכט עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכים
תאריך הקמה 5 בינואר 1943
תאריך סגירה 5–6 בספטמבר 1944
אוכלוסייה
מפקדי המחנה אדם גרינֶוואלד, האנס היטיג
צבא משחרר הדיוויזיה הקנדית המשוריינת הרביעית של בעלות הברית
השתייכות האסירים יהודים צוענים, אסירים פוליטיים ולוחמי מחתרת הולנדים ובלגים, עדי יהוה, הומוסקסואלים, נוודים ועבריינים, כגון סוחרים בשוק השחור.
נתונים
מספר הנספים 749
שימור היסטורי חלקי
קואורדינטות 51°39′57″N 5°15′24″E / 51.665833°N 5.256667°E / 51.665833; 5.256667
www.nmkampvught.nl
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)

היסטוריה

עריכה

בניית המחנה החלה בשנת 1942, והוא נבנה במתכונת דומה למחנות הריכוז הגרמניים. כשהגיעו האסירים הראשונים ממחנה אמרספורט עדיין לא היה המחנה מוכן, והם אולצו לבנות אותו בעצמם. המחנה נפתח ב-5 בינואר 1943 בפיקודו של אס-אס-אונטרשטורמפיהרר קרל כְּמילבסקי.

בסך הכול נכלאו במחנה כ-31,000 אסירים, מתוכם נכללים כ-15,000 יהודים והשאר אסירים פוליטיים, צוענים, לוחמי מחתרת, עדי יהוה, הומוסקסואלים, נוודים, פושעים וסוחרים בשוק השחור. ידוע על 749 בני אדם לפחות שמתו במחנה, ו-329 מביניהם הוצאו להורג באתר הוצאה להורג סמוך למחנה. כ-12,000 אסירים יהודים עברו במחנה בדרכם למחנות השמדה בפולין. רוב האסירים במחנה היו הולנדים, ביניהם גם חסיד אומות העולם ופעיל המחתרת ההולנדית יאן סחפ, ומקצתם בלגים.

במחנה היו סדנאות של חברת פיליפס והאסירים עבדו בהן עבודת כפייה. על כל פנים, הנהלת החברה השתדלה להקל על תנאי העבודה במקום, והצליחה לשכנע את המפקדים הנאצים לאפשר לאסירים הפסקות תכופות יותר. היא גם סיפקה לאסירים מזון נוסף, בגדים ואפילו מוזיקה שנוגנה במחנה, ואנשי החברה הגנו על העובדים (שנקראו "פיליפס-קומנדו") מפני התנכלויותיהם של הקאפואים. ב-5 ביוני 1943 נודע שעל כל הילדים היהודים במחנה לעזוב את המחנה, לכאורה למגורים במחנה ילדים מיוחד בקרבת מקום. לאמיתו של דבר נשלחו הילדים למחנה הריכוז וסטרבורק ומשם לסוביבור, שם נרצחו כולם.

לאחר שכמה נשים במחנה מחו על התנאים הקשים, ציווה אס-אס-האופטשטורמפיהרר אדם גרינֶוואלד, שהיה מפקד המחנה מאז אוקטובר 1943, לכלוא 74 נשים בתא מספר 115 למשך ארבע-עשרה שעות. שטח התא היה תשעה מטרים רבועים, ולא היו בו פתחים לאוורור. עשר נשים נהרגו. כשהגיעה הידיעה על כך לעיתונות ההולנדית, נשפט גרינוואלד על ידי האס-אס ונידון ל-15 שנות מאסר, אך עונשו הומתק: הוא הורד בדרגה והוצב בחזית המזרחית, שם נהרג בקרב. לצידו של כמילבסקי (שהורשע על ידי הנאצים בהתעללות באסירים ובגנבת יהלומים, וסופו שנכלא על ידי הנאצים במחנה דכאו) הוא אחד הבודדים – מאות ספורות בלבד מכל סגל המחנות – שעמדו לדין בגרמניה הנאצית על חריגה מפקודות שהביאה למות אסירים.[1] החל מפברואר 1944 החליף אותו בתפקיד אס-אס-אונטרשטורמפיהרר האנס היטיג, עד לפינוי המחנה בספטמבר אותה השנה. במהלך תקופה זו הורה היטיג על הוצאתם להורג של 329 אסירים.

ב-5 וב-6 בספטמבר 1944 פינו הגרמנים את המחנה לנוכח התקדמות בעלות הברית, והאסירים נשלחו לזקסנהאוזן. ב-26 באוקטובר 1944 שחררה הדיוויזיה הקנדית המשוריינת הרביעית את המחנה, לאחר קרב עם יחידת משמר של ה-SS שנשארה לשמור על המחנה שפונה כמעט לחלוטין. באותה עת נותרו במחנה כ-500–600 אסירים שנותרו בחיים, ונותרו להיות מוצאים להורג באותו אחר הצהריים. כ-500 גופות של אסירים נתגלו בערימות ליד השערים, לאחר שנרצחו בבוקר היום בו שוחרר המחנה.

על פעילותו בזמן המלחמה אברהם יאן ברור שהיה מנהל סניף דואר מקומי הוכר כחסיד אומות העולם.

לאחר המלחמה

עריכה
 
אתר ההנצחה בתחילת המאה ה-21

בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם השנייה, שימש המחנה כמחנה מעצר לגרמנים, אנשי אס-אס הולנדים, אנשים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים יחד עם ילדיהם, ופושעי מלחמה.

כיום

עריכה

אתר ההוצאה להורג ליד המחנה הוא כיום אנדרטה לאומית עם קיר המכיל את שמות כל הנרצחים במקום. האתר סבל מכמה אירועי ונדליזם.

המחנה נהרס בחלקו לאחר המלחמה. במקום הוקם מוזיאון חינוכי בשם Nationaal Monument Kamp Vught. במקום נמצא גם בית כלא, שיכון מהגרים לפליטים מאיי מאלוקו, ומחנות צבא.

ב-1996 קיבל נציג משפחת פיליפס אות חסיד אומות העולם.[2]

תמונות

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פוכט בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תום שגב, חיילי הרשע (הוצאת דומינו, ללא שנת הוצאה), עמ' 29, 121.
  2. ^ שולמית קיסרי, פיליפס, באתר ynet, 5 באוקטובר 2000