פילוסופיה של הטבעונות

טבעונות נובעת במקרים רבים מעמדות והשקפות פילוסופיות, כלומר השקפות הנובעות מערכי מוסר המכתיבים אורח חיים. קיים טווח רחב של גישות פילוסופיות המזוהות עם טבעונות משתי המאות האחרונות. עמדות פילוסופיות אלה עשויות להיות גמישות ודינמיות, וחלקן לא בהכרח מקובלות על רבים מאלו המגדירים עצמם טבעונים.

בעידן המודרני, עם התיעוש הגובר של תעשיות משק-החי, החלו להישמע יותר ביקורות גם לגבי תעשיות הביצים והחלב. ספרה של רות הריסון, "מכונות חיות", שיצא לאור בבריטניה ב-1964, מתח ביקורת חריפה על הרעת תנאי הגידול של בעלי-חיים עקב תיעוש משק החי. כעשור לאחר מכן, הספר "שחרור בעלי-חיים" של הפילוסוף האוסטרלי, פיטר סינגר, הציג נימוקים נגד אכילת מוצרים מהחי, בטענה שהדבר יעזור למנוע התעללות מיותרת בבעלי-חיים. גישתו של סינגר נסמכת על מסורת הפילוסופיה התועלתנית, הדוגלת ברעיון כי יש להעריך את ההצדקה המוסרית למעשה על-פי איזון התועלת מול הנזק הנגרם מהם לכלל הנוגעים בדבר. סינגר טוען כי כיום התועלת מאכילת מוצרים מהחי היא זניחה לעומת הסבל הנגרם לבעלי-חיים, בדרך-כלל, כתוצאה מניצולם למטרות מזון. בניגוד לגישתו התועלתנית של סינגר, הציג ב-1983 הפילוסוף האמריקאי טום ריגן, בספרו "הטיעון לזכויות בעלי-חיים", טיעון בעד טבעונות המתבסס על גישה דאונטולוגית, על-פיה לבעלי-חיים יש זכויות-יסוד שאינן ניתנות להפרה, גם לא בהצדקה שהדבר מביא תועלת לאחרים (אלא אם כן מדובר במקרי חירום, כגון הצלת חיים). על-פי גישתו של ריגן, ניצול בעלי-חיים למזון אינו ניתן להצדקה גם אם הוא נעשה תוך צמצום הסבל לבעלי-חיים, אלא רק במצבים קיצוניים כאשר הוא נחוץ לצורך הישרדות.

עיקרון סבל מינימליעריכה

טבעונים רבים טוענים כי ההישרדות הראויה ביותר לאדם היא זו הגורמת כמות מינימלית של סבל, לכמות מינימלית של בעלי חיים.[1][2] השקפה זו טומנת בחובה צידוק תאורטי ברובו[3] למקרים נדירים של שימוש בציד בע"ח או בשימוש לא-מתועש בתוצריהם לצורכי הישרדות ישירים, ולכך עלו טיעונים שונים.

בשנת 2001 נערך דיון בין המדען סטיבן דייוויס לפילוסוף, ופעיל הזכויות בעלי חיים טום ריגן; דייוויס כינה את דבריו של ריגן בשם "עיקרון סבל מינימלי" (Least Harm principle), ומכאן ביטוי זה.

עם הזמן פותח העיקרון ובבסיסו עומדת ההנחה כי השדות החקלאיים הנוכחיים, בעיקר של דגן וקטניות מספיקים הן לבני האדם והן לבעלי החיים בתעשייה (הללו מונים עשרות מיליארדי נפשות ויותר), וכי הוצאת בעלי חיים אלה מהמשוואה מצד אחד תקטין באופן משמעותי את כמות המזון הצמחי ההולך כמספוא לתעשייה (כלומר כמזון לבע"ח בתעשייה) ולכן תביא לתשואה גדולה יותר של תבואה לבני האדם, ומצד שני, תקטין את כמות הסבל שחיות חשות בתעשיות השונות בפרט כשמדובר בחיות המוחזקות בכלובים, לעיתים ללא חופש תזוזה, והמתות מוות איטי בשחיטה.

הסתייגות כללית מסוגנותעריכה

 
אלכס הרשאפט, ניצול שואה ופעיל מרכזי לקידום טבעונות, בהרצאה שכותרתה: "מגטו ורשה לזכויות בעלי חיים".

סוגנות (באנגלית: Speciesism) הוא מושג מתחום הדעת של זכויות בעלי חיים המתאר הבדלה מוסרית בין פגיעה בבעל חיים חש-כאב מסוג אחד, לבין בעל חיים חש-כאב מסוג אחר.[4] סוגנות היא אפליה שרירותית על בסיס השתייכות למין ביולוגי מסוים, כשם שגזענות היא אפליה שרירותית על בסיס גזע וכשם שסקסיזם הוא אפליה שרירותית על בסיס מגדר.

הפילוסופיה הטבעונית דוחה את ההשקפה הסוגנית משום שרירותה, ומצדדת בהתחשבות מוסרית שווה באינטרסים של בעלי החיים העילאיים (אנ') המסוגלים לחוש כאב או אי נוחות, ולהגיב לגירויים אלו באופן דומה (למשל בניסיון בריחה, תקיפה, קיפאון, זעקות או ייאוש).

תפיסה מוצדקת של יחס שונה כלפי מין ביולוגי מסוים אינה סוגנית, באותה המידה שאין זה סקסיסטי להגן על העמדה לפיה רק זכרים זכאים לטיפול נגד סרטן הערמונית. מעצם הגדרתה, סוגנות היא עמדה בלתי מוצדקת מוסרית משום שהיא נשענת על הגנה שרירותית, אולם אם ישנם נימוקים מוצדקים לפגיעה בבעלי חיים - אין מדובר בסוגנות. למשל: אם בעל חיים תוקף אדם תמים - זכאי האדם התמים להגן על עצמו גם באמצעות אלימות. במקרה זה - הפגיעה בבעל החיים לא נעשית משום השתייכותו למין ביולוגי אחר אלא משום שהוא תוקף - בדיוק כפי שגם המתנגד לגזענות רשאי להגן על עצמו באלימות מפני אדם מגזע אחר שתוקף אותו ללא הצדקה, ואין הדבר ייחשב לפעולה גזענית.[5][6]

קרניזםעריכה

קרניזם הוא ההפך מטבעוניות (veganism). בשונה מקרניבוריות (תכונה של חיה הניזונה בעיקר מחיות אחרות, דוגמת חמוס), קרניזם מהווה אידאולוגיה.

את המונח קרניזם טבעה הפסיכולוגית מלאני ג'וי, והוא מתאר מערכת אמונות, חבויה במידה רבה (כלומר כזו שהפרט לעיתים אפילו לא חושב עליה) אך בה בעת משפיעה מאוד על האדם, התומכת באלימות ושחיטת בעלי חיים להפקת מזון, ביגוד, או מוצרי צריכה אחרים,[7] בפרט שלא לצורך השרדותי ממשי. ג'וי טבעה את המונח בתחילה בשנת 2001 אך הוא התפתח להגדרתו הרחבה והנפוצה בספרה משנת 2009 "למה אנו אוהבים כלבים, אוכלים חזירים, ונועלים פרות". ההגדרה קשורה גם למונחים טבעונות וסוגנות.[8][9][10]

שימוש בבעלי חיים לצרכים רפואייםעריכה

תחומים שונים במדע וברפואה עושים שימוש, ולעיתים המתה, לבעלי חיים לצורך מחקר או ריפוי. הבחירה בשימוש בבעלי חיים נעשית לרוב משיקולים כלכליים או מחוסר ברירה לכאורה, והיא מלווה לעיתים קרובות בהצדקות פילוסופיות. לעיתים משקפים מקרים כאלה דילמה מוסרית.

ניסויים בבעלי חייםעריכה

תקנות האתיקה המקובלות בקהילה המדעית לעיתים אוסרות על מדענים לבדוק חומרים מסוימים (צמחיים או סינתטיים) על בני אדם, או מגבילים מאוד את האפשרות הזו. זוהי סיבה מרכזית לכך שלעיתים יעדיפו המדענים להשתמש בנבדקים לא-אנושיים (כלומר בעלי חיים).

היחס לניסויים בבעלי חיים הוא נושא מחלוקתי בקרב טבעונים אשר להם עמדות שונות בנושא.[11][12] חלק מהטבעונים עשויים להתנגד במידת מה לניסויים בבעלי חיים.[13] חלק מתנגדים באופן מוחלט או כמעט מוחלט[14] וחלק אחר מתנגדים רק כאשר מטרת הניסויים היא למטרות לא רפואיות פרופר ובפרט כשמטרתם לסייע בפיתוח מוצרים קוסמטיים[15], במקום לצרכים רפואיים גרידא וללקיחת תרופות המבוססות עליהם.[12] תיתכן הסתייגות מניסויים הגורמים כאב לבעלי חיים (כגון כאלה הכוללים גידול החיות בסביבה לא טבעית, ניתוח והזרקת חומרים לחיות בעודן בהכרה)[13] או שימוש בחומרים אשר על פי כימיה אנליטית הם לכאורה רעילים ולמעשה מכל ניסוי שאינו לצורך פיתוח תרופות למחלות שאין להן בנמצא תרופה מוגמרת (כלומר, תרופה שבדרך כלל מעלימה את המחלה) ובפרט למחלות כרוניות; בהקשר זה, טבעונים רבים תומכים בהגברת השימוש בחלופות לניסויים בבעלי חיים.[16][17][18] ובאופן כללי גם במתן האפשרות לבני אדם להשתתף בניסויים במסגרת של ניסוי קליני ועם הסכמה מדעת, במקום בעלי חיים שאינם יכולים לתת הסכמה כזו, בהינתן ואין חלופה.

האגודה הטבעונית הציגה עמדה רציונלית[19] ומפשרת לפיה במקרים מסוימים האדם אכן צריך להשתמש בתרופות שנוסו על בעלי חיים (או תרופות המכילות רכיבים מן החי) ובפרט בעת עצת רופא לכך,[20] בעודה קוראת שלא לצרוך מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים ולהעדיף תמרוקים טבעוניים.

ריפוי בעיות בריאותעריכה

לעיתים ניתן להשתמש באיברים או תוצרים מסוימים של חיות מסוימות לריפוי ישיר של בעיות בריאות בקרב בני אדם או חיות אחרות ואף הצלת חייהם. דוגמה לכך היא שימוש במסתם חזירים כתחליף למסתם אנושי שאינו פועל כשורה ביחס לשאר איברי מערכת הלב, המתאפשר בשל הדמיון האנטומי בין איברים אלה בבני אדם ובחזירים. מקרה אפשרי נוסף הוא שימוש בנסיוב המופק מנחש אחד, למטרת נטרול ארס שהופק מנחש אחר. בדרך כלל טבעונים אינם מתנגדים לשימושים אלה בנימוק שזהו מקרה ישיר של הצלת חיי אדם שלכאורה אין הימור על תרומתו, ודוגלים בהמתה מהירה ומופחתת כאב ככל הניתן של החיה, אם בכלל קרה ונדרשת המתה כזו.

סביבתנותעריכה

  ערך מורחב – סביבתנות

יש טבעונים הטוענים הן ממקום פרקטי והן ממקום אידאולוגי בעד בחירה בטבעונות כשיטה יעילה למניעת הרס אקולוגי של כדור הארץ. טבעונים אלה מציינים (לעיתים בהסתמך על ממצאים מתחומי הכימיה והמטרולוגיה[דרוש מקור]) שצריכה עקבית של מזון מן החי שמקורו תעשייתי ובגידול המוני של חיות משק, מחרבת את המאזן האקולוגי של כדור הארץ, ולכן איננה מוסרית כלפי בני אדם ובעלי חיים כאחד.

זכויות בעלי חייםעריכה

  ערך מורחב – זכויות בעלי חיים

קיימות מספר גישות בפילוסופיה לזכויות בעלי חיים הדוגלות בהתחשבות מוסרית בבעלי חיים. הגישות המערביות הבולטות עוסקות בבעלי חיים חישוניים (בעלי חיים המסוגלים לחוש סבל והנאה ושלל חוויות פסיכולוגיות נוספות). לפי הגישה התועלתנית, יש להתחשב באינטרסים הבסיסיים של בעלי החיים (כמו למשל האינטרס להימנע מסבל) משום שהמאפיין הרלוונטי להתחשבות מוסרית הוא היכולת לחוש סבל והנאה ולא השתייכות למין ביולוגי כזה או אחר. לפי הגישה הדאונטולוגית, משום שבעלי החיים חווים את העולם באופן שמשפיע מאוד על הרווחה שלהם (יש להם שלל יכולות קוגניטיביות, יכולות חישה, יכולות פסיכולוגיות ויכולות רצוניות), יש לעגן את זכותם לכבוד, ובכלל זאת: את הזכות על גופם והזכות לחיים. לפי הגישה האבולישניסטית, יש לשלול כל שימוש בבעלי חיים וכן את הגדרתו כרכוש.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ S. L. Davis, "What is the Morally Relevant Difference between the Mouse and the Pig?", Proceedings of EurSafe 2000, 2nd Congress of the European Society for Agricultural and Food Ethics, 2000, pp. 107–109.
  2. ^ George Sedler, "Does Ethical Meat-Eating Maximize Utility?", Social Theory and Practice, 31(4), 2005, pp. 499–511.
  3. ^ נכון לתקופה שלאחר המהפכה החקלאית.
  4. ^ הכוונה כאן ל"סוג" במובן הכללי (סיווג), ולא לסוג במובן הביולוגי-טקסונומי.
  5. ^ What is Speciesism?, Oscar Horta, J Agric Environ Ethics (2010) 23:243–266
  6. ^ Peter Singer: "The Ethics of What We Eat"  
  7. ^ Gibert, Martin; Desaulniers, Élise (2014). "Carnism" (PDF). Encyclopedia of Food and Agricultural Ethics. Springer Netherlands. pp. 292–298. ISBN 978-94-007-0929-4.
  8. ^ Animals and Society: An Introduction to Human-animal Studies, P138-139.
  9. ^ ריאיון עם ג'וי העוסק במונח "קרניזם".
  10. ^ Schott, Ben (11 January 2010). "Carnism", Schott's Vocab, The New York Times.
  11. ^ AmericanVegan.com, "What is Vegan?", q&a.
  12. ^ 1 2 Animals Helped Make Your Medicine: What Can a Vegan Do?, By: Kristina C. March 27, 2011.
  13. ^ 1 2 Veganrabbit.com, Vivisection: Why Vegans Oppose Animal Testing.
  14. ^ Can You Take Prescription Medications and Still Call Yourself Vegan? Posted in: Conscious Vegan, Mind&Body - July 10, 2012 at 1:50 pm
  15. ^ AnimalEqualit, Veganism, Expermentation.
  16. ^ The Vegan Society, "Definition of veganism"; qoute: "Veganism is a way of living which seeks to exclude, as far as is possible and practicable, all forms of exploitation of, and cruelty to, animals for food, clothing or any other purpose.".
  17. ^ Alternatives: "Testing Without Torture", PETA.com
  18. ^ veganpeace.com, "Animal Testing".
  19. ^ בהקשר השרדות.
  20. ^ The Vegan society, Medicines, 'As far as practical and possible'.