פתיחת התפריט הראשי

פיליפ לרקין

סופר בריטי

פיליפ ארתור לרקין (אנגלית: Philip Arthur Larkin; ‏9 באוגוסט 1922 - 2 בדצמבר 1985) היה משורר וסופר אנגלי. פרסם ארבעה ספרי שירה ושני רומנים, וזכה בכבוד ושבחים רבים על עבודתו, בין השאר במדליית המלכה לשירה ובתואר (אותו סירב לקבל) של המשורר הלאומי של אנגליה.[1][2]

פיליפ לרקין
Philip Larkin
Philip larkin.gif
לידה 9 באוגוסט 1922
קובנטרי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 1985 (בגיל 63)
האל, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, משורר, ספרן, מחבר רומנים, סופר, עיתונאי מוזיקה, מבקר מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סנט ג'ונס קולג', אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה לירית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית
  • פרס צ'ולמונדלי
  • מדליית הזהב של המלכה לשירה
  • עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

לרקין נולד בקובנטרי, ילדם השני ובנם היחיד של סידני ואווה לרקין. הוא קיבל חינוך בביתו עד גיל 8 ובאותה תקופה התפתח אצלו גמגום.[3] ב-1940 נרשם ללימודי אנגלית באוקספורד, אותם סיים שלוש שנים לאחר מכן בהצטיינות. לרקין לא גויס בזמן המלחמה כיוון שלא עבר את הבדיקה הרפואית (לקות ראייה). באוקספורד פגש את קינגסלי אמיס, שנהיה לאחד מחבריו הקרובים ביותר עד למותו.

בסתיו 1943 לרקין החל לעבוד כספרן בספריה הציבורית של וולינגטון, שרופשייר. ב-1944 פגש את חברתו הראשונה, רות' באומן, אז תלמידת בית ספר בת 16. ביוני 1946, תוך כדי הכשרתו לחברות באיגוד הספרנים של בריטניה, עבר לתפקיד עוזר ספרן באוניברסיטת לסטר. במסגרת זו פגש מרצה לאנגלית בשם מוניקה ג'ונס, ובינם התפתח כמה שנים מאוחר יותר קשר רומנטי. הם נותרו חברים קרובים לשארית חייו. היה זה ביקור של קינגסלי אמיס באותה אוניברסיטה שנתנה לו את ההשראה הראשונית לספר ג'ים בר מזל (1954), רומן פריצת הדרך של אמיס שבפיתוחו המתמשך לרקין היווה חלק חשוב. שלושה חודשים לאחר פטירתו של אביו במרץ 1948, לרקין הציע נישואים לרות'.

 
פסל של פיליפ לרקין בהאל

בשנת 1950 נפרד מרות' ועבר לעבוד בספריה של אוניברסיטת בלפסט, שם העביר חמש שנים מחייו. באותה תקופה עזר לאמיס עם כתיבת "ג'ים בר מזל", אותו אמיס הקדיש ללרקין. ב-1955 לרקין החל לעבוד כספרן בכיר באוניברסיטת האל, משרה בה דבק עד מותו. במסגרת תפקידו, לרקין שיפר את מצב הספרייה באורח משמעותי: אוסף הספרים הורחב מ-120,000 ל-750,000 כרכים, נוצר לאוסף קטלוג ממוחשב וצוות העובדים גדל מ-11 ל-80 איש.[4]

ב-1968 הוצע לו תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית, לו סירב. באוקטובר 1970 החל לעבוד על "אנתולוגיית אוקספורד לשירת המאה ה-20", שיצאה לאור ב-1973. האוסף נתן דגש יוצא דופן לתומאס הארדי וגרם להערכה מחודשת של השירה שלו, אשר באותה תקופה ניתן לה משקל פעוט יחסית לרומנים.[5] לרקין גם כלל שישה שירים פרי עטו.

ב-1983 חברתו מוניקה ג'ונס הזדקקה לטיפול בשל מקרה חמור של שלבקת חוגרת. לרקין דאג למצבה, וחודש לאחר האשפוז שלה, היא עברה לביתו, שם גרה עד מותה.

לאחר מותו של ג'ון בטג'מן ב-1984, הוצע ללרקין תפקיד המשורר הלאומי של אנגליה (Poet Laureate). הוא סירב. שנה לאחר מכן חלה בסרטן הוושט. הוא עבר ניתוח ב-11 ביוני 1985, אבל נמצא שהגידול התפשט ולא ניתן לטפל בו. ב-28 בנובמבר הוא התמוטט והובהל לבית החולים. הוא נפטר ארבעה ימים לאחר מכן, 2 בדצמבר 1985, בגיל 63, ונקבר בבית הקברות של קוטינהאם, בקרבת האל. על מצבתו נחרט "Philip Larkin 1922-1985 Writer".

יצירתועריכה

 
קברו של לרקין

מאז נערותו לרקין כתב ללא הפוגה שירה ופרוזה: הוא כתב חמישה רומנים שאותם השמיד זמן קצר לאחר שסיים אותם.[6] במהלך לימודיו באוקספורד פורסם לראשונה שיר שלו במגזין "The Listner". לקראת סופם החל לכתוב מספר יצירות תחת שם העט ברונט קולמן.[7] הקורפוס השלם, הכולל שתי יצירות סיפורת (אחת מהן לא גמורה), שבעה שירים, תחילתה של פסאודו-אוטוביוגרפיה, ומאמר ביקורת בודד, אוחסן בספרייה של אוניברסיטת האל בזמן עבודתו שם, בין השנים 1955-1985. מדובר, ככל הנראה, בפארודיה על הספרות של תקופתו שעסקה בהווי בבתי ספר לנשים, אולם הריבוי של תוכן הומוארוטי מרמז כי הכתיבה נועדה בעיקר לשם ריגוש מיני. לאחר מכן כתב את הרומן הראשון שלו שיצא לאור, ג'יל (1946). המו"ל שלו, שפרסם כתבים כשל לרקין רק על מנת להסיח מפרסומיו הפורנוגרפיים שהיו עיסוקו השוטף, שאל את לרקין אם הוא גם כתב שירה. כך יצא ששלושה חודשים לפני פרסום ג'יל, יצא לאור קובץ השירה ראשון של לרקין, The North Ship‏ (1945). הוא המשיך מיד לכתיבת ההמשך של ג'יל, A Girl in Winter‏ (1947), שזכה לשבחים. הוא ניסה מספר פעמים לכתוב את הרומן השלישי בסדרה, ללא הצלחה.

בנובמבר 1955 יצא לאור קובץ השירה השני שלו, The Less Deceived. הספר נכלל ברשימת ספרי השנה של הטיימס,[8] ומנקודה זו גדלו המכירות והמוניטין של לרקין החל להווצר. במשך חמש השנים הראשונות של לרקין באוניברסיטת האל הלחץ בעבודה הנמיך את קצב עבודתו באופן משמעותי, כך שאוסף השירים הבא שלו, The Whitesun Weddings, יצא רק בשנת 1964. כמעט מיד לאחר פרסומו קיבל לרקין חברות בחברה המלכותית לשירה.[9] האוסף האחרון, High Windows, פורסם ב-1974. בניגוד לשניים שקדמו לו, הספר זכה להצלחה ביקורתית חלקית. באותה שנה החל לעבוד על Aubade, האחרון בשיריו הידועים ביותר, שהתפרסם ב-1977.

לקריאה נוספתעריכה

  • Bradford, Richard, First Boredom Then Fear: The Life of Philip Larkin, 2004.
  • Motion, Andrew, Philip Larkin: A Writer's Life, 1993.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה