פתיחת התפריט הראשי

פילדמרשל סיר פיליפ צ'טוודאנגלית: Sir Philip Walhouse Chetwode, 1st Baron Chetwode, 7th Baronet of Oakley;‏ 21 בספטמבר 1869 - 6 ביולי 1950) היה קצין בכיר בצבא בריטניה. שירת במלחמת הבורים ובמלחמת העולם הראשונה, במהלכה השתתף בקרבות בחזית המערבית באירופה ובמערכה על סיני וארץ ישראל, שם פיקד על "שדרת המדבר" ועל הקורפוס ה-20 של חיל המשלוח המצרי והיה מעורב בקרבות בארץ ישראל לאורך כל תקופת המלחמה. לאחר המלחמה שירת בתפקידים בכירים במטה הצבא בבריטניה ובצבא הודו הבריטית.

סיר פיליפ וולהאוז צ'טווד
Sir Philip Walhouse Chetwode
פיליפ צ'טווד 1919 (צוייר על ידי ג'והן סנט הליר לנדר)
פיליפ צ'טווד 1919
(צוייר על ידי ג'והן סנט הליר לנדר)
לידה 21 בספטמבר 1869
לונדון, אנגליה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
פטירה 6 ביולי 1950 (בגיל 80)
לונדון, אנגליה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי צבא בריטניה
תקופת שירות 18881934
דרגה פילדמרשל
תפקידים צבאיים
עוזר צבאי של פילדמרשל סיר ג'ון פרנץ' (1906-1908)
מפקד רגימנט ההוסרים הרכוב ה-19 (1908-1912)
מפקד בריגדת חיל הרגלים הרכוב ("יומנרי") הלונדונית ה-8 (1912-1914)
מפקד בריגדת הפרשים ה-5 (1914-1915)
מפקד דיביזיית הפרשים ה-2 (1915-1916)
מפקד "שדרת המדבר" (1915-1916)
מפקד "הכח המזרחי" (1917-1917)
מפקד הקורפוס ה-20 (1917-1918)
מפקד צבא הודו הבריטית (1928-1934)
מלחמות וקרבות
מלחמת הבורים
מלחמת העולם הראשונה
החזית המערבית בצרפת
המערכה על סיני וארץ ישראל
עיטורים
אות השירות המצוין
צלב המלחמה
מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
מסדר הנילוס
מסדר האמבט
מסדר ג'ון הקדוש
מסדר כוכב הודו
מסדר ההצטיינות
צ'טווד (בחזית) עם לוטננט גנרל הנרי שובל באל עריש
ינואר 1917
קצינים בריטים צופים מירושלים לכוון בקעת הירדן. משמאל לימין:פילדמרשל אדמונד אלנבי, הבישוף של ירושלים, לוטננט קולונל מוריי, המזכיר הצבאי של הנסיך ארתור, מייג'ור גנרל ג'ון שיה, גנרל אדוארד באלפין, גנרל הנרי שובל וצ'טווד
19 במרץ 1918

תוכן עניינים

נעוריועריכה

פיליפ צ'טווד נולד בוסטמינסטר שבלונדון לסיר ג'ורג' צ'טווד ואליס ג'יין (בת מיכאל תומאס בס Michael Thomas Bass). בנעוריו למד בקולג' איטון.

שירותו הצבאיעריכה

השנים הראשונותעריכה

צ'טווד התגייס לצבא הבריטי ב-11 באפריל 1888 והוצב ברגימנט חיל הרגלים של אוקספורדשייר ובקינגהאמשייר[1]. ב-20 בנובמבר 1889 הוצב לרגימנט הפרשים ההוסרים ה-19. ב-6 באוגוסט 1890 קודם צ'טווד לדרגת לוטננט.

השירות בבורמהעריכה

ב-1892 נשלח צ'טווד עם כוחות בריטים לבורמה כדי להשכין שלום בין שבטים מסוכסכים במערב המדינה[2]. הסכם שלום נחתם ב-1893 וצ'טווד חזר לאנגליה.

מלחמות הבוריםעריכה

צ'טווד קודם לדרגת קפטן ב-1897. ב-1899 נשלח עם כוחות בריטים לדרום אפריקה על מנת לקחת חלק במלחמת הבורים השנייה. במהלך השנתיים הבאות השתתף במספר קרבות וביניהם:

  • הקרב על רייטפונטיין (אוקטובר 1899)
  • המערכה לשחרור העיר הנצורה ליידיסמית (דצמבר 1899)
  • הקרבות על ליינג-נק Laing's Nek (יוני 1900) ועל בלפסט (אוגוסט 1900) שהיו חלק מהמערכה לשחרור יוהנסבורג ופרטוריה.

צ'טווד נשאר בדרום אפריקה עד מאי 1902 אז נחתם, לבסוף, "הסכם פריניחינג" (Treaty of Vereeniging) ששם קץ למלחמה. במהלך שהותו בדרום אפריקה קודם לדרגת מייג'ור (דצמבר 1901). עם סיום המלחמה חזר לאנגליה.

תקופת בין המלחמותעריכה

לאחר חזרתו של צ'טווד לאנגליה המשיך בשירותו הצבאי.

מלחמת העולם הראשונה - חזית צרפתעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, נשלחה הבריגדה ה-5, בראשות צ'טווד, לקרבות החזית המערבית בצרפת. השתתף עם יחידתו בתחילת המערכה ובאוקטובר 1914 השתתף בקרב איפר הראשון. לאחר הקרב, ביולי 1915 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל ומונה למפקד של דיביזיית הפרשים ה-2.

מלחמת העולם הראשונה - ארץ ישראל וסיניעריכה

הפיקוד על "שדרת המדבר" הרכובהעריכה

בנובמבר 1916 הועבר צ'טווד לארץ ישראל[3], מונה למפקד "שדרת המדבר" (תחת פיקודו של גנרל ארצ'יבלד מארי, מפקד חיל המשלוח המצרי) וקודם לדרגת לוטננט גנרל. שינוי זה נעשה לאחר הניצחון הבריטי בקרב רומני ובתחילת מערכה על סיני וארץ ישראל. לאחר הגעתו הוביל צ'טווד את שדרת המדבר בסדרה של קרבות שכללו את כיבוש אל עריש (20 בדצמבר 1916), קרב מגדבה[4] (25 בדצמבר 1916), קרב אל מגרונטין (9 בינואר 1917), קרב רפיח (9 בינואר 1917) וקרב עזה הראשון (26 במרץ 1917).

הפיקוד על "הכוח המזרחי" הרגליעריכה

לאחר קרב עזה השני, שהתחולל ב-17 באפריל 1917, על ידי "הכוח המזרחי" בפיקוד לוטננט גנרל דובל, מונה צ'טווד למפקד "הכוח המזרחי" (שהיה מבוסס בעיקר על דיוויזיות רגלים). את הפיקוד על "שדרת המדבר" העביר צ'טווד להנרי שובל שפיקד לפני כן על דיביזיית אנזא"ק (אותה העביר לאדוארד צ'ייטור). החודשים הבאים התאפיינו בתיגבור כוחות (כחלק מלקחי קרבות עזה) כהכנה מההכנות להמשך כיבוש ארץ ישראל. בתקופה זו לא בוצעו כמעט פעולות קרביות וחשוה להזכי שב-23 במאי 1917 אירגן צ'טווד פשיטה על מסילת הברזל לקסיימה.

הפיקוד על הקורפוס ה-20עריכה

במאי 1917, החל צ'טווד להתוות תוכנית להמשך התקדמות הכוחות הבריטים באגף המזרחי של הטורקים (דרך באר שבע). ב-27 ביוני 1917 החליף גנרל אדמונד אלנבי את גנרל ארצ'יבלד מארי בפיקוד על חיל המשלוח המצרי ולאחר כניסתו לתפקיד הציג צ'טווד את תוכניתו לאלנבי וזה אישר את התוכנית. במסגרת התוכנית פורקו "הכוח המזרחי" ו"שדרת המדבר" ובמקומם הוקמו 3 קורפוסים וצ'טווד מונה למפקד הקורפוס ה-20 (גנרל הנרי שובל מונה למפקד "קורפוס המדבר הרכוב" וגנרל אדוארד באלפין מונה למפקד הקורפוס ה-21). כמפקד הקורפוס הוביל צ'טווד את הקורפוס לסדרת קרבות כנגד הטורקים:

  • בתקופה שלאחר אישור התוכנית לתקיפת באר שבע פעל צ'טווד להכין את הקורפוס ה-20 שבפיקודו לקרב. ב-30 באוקטובר יצאו הכוחות הבריטים לקרב באר שבע כשהדיוויזיות של הקורפוס ה-20[5], בפיקודו של צ'טווד, תקפו את באר שבע מדרום וממזרח.
  • לאחר כיבוש באר שבע המשיכו כוחות הקורפוס ה-20 צפון מערבה ובין ה-2 בנובמבר ל-7 בנובמבר ערכו הכוחות קרבות קשים לכיבוש שורה של תילים בהם התבצרו הטורקים וביניהם תל חווילפהיער להב), תל א-שריעה ותל אבו הוריירה.
  • לאחר נסיגת הטורקים מעזה המשיכה הדיוויזיה ה-60 לרדוף, צפון מערבה, אחרי היחידות הטורקיות כשב-11 בנובמבר הגיעה הדיוויזיה להוג'. שאר יחידות הקורפוס נפרסו סביב באר שבע.
  • לאחר הכישלון של הניסיון הראשון לכיבוש ירושלים שבוצע על ידי הקורפוס ה-21, בין ה-18 בנובמבר וה-24 בנובמבר, החליף הקורפוס ה-20 את הכוחות התשושים של הקורפוס ה-21. החל מה-8 בדצמבר הוביל צ'טווד את הקורפוס לכיבוש ירושלים מהלך שהסתיים ב-10 בדצמבר.
  • לאחר כיבוש ירושלים נערך הקורפוס ה-20 (בראשות צ'טווד) להגן על ירושלים, מצפון, כנגד מתקפות נגד של הטורקים, שניסו לכבוש מחדש את ירושלים. התקפות אלו, שנמשכו עד ה-28 בדצמבר נהדפו ללא הישגים ועד ה-30 בדצמבר התקדמו הבריטים עד ביתוניה ועין עריק.
  • עד פתיחת המערכה על מגידו בספטמבר 1918 המשיך הקורפוס ה-20 של צ'טווד לפעול לשיפור העמדות הבריטיות בגב ההר והעביר את הדיוויזיה "הלונדונית" ה-60 לטובת פעילות "כוח צייטור" (בפיקוד מייג'ור גנרל אדוארד צ'ייטור) בקרבות בקעת הירדן. במהלך תקופה זו עזבה הדיוויזיה ה-74 "יומנרי" את הקורפוס ונשלחה להילחם בחזית המערבית באירופה.
  • עם פתיחת המערכה על מגידו ב-19 בספטמבר 1918 עמדו לרשות הקורפוס ה-20 רק 2 דיוויזיות (ה-53 וה-10). הקורפוס פעל ב-2 שדרות כשהדיוויזיה ה-53 פעלה במורדות המזרחיים של הרי יהודה כדי לחסום נסיגת כוחות טורקים מזרחה בעוד שהדיוויזיה ה-10 תקפה את שכם.

השירות לאחר המלחמהעריכה

בינואר 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, קודם צ'טווד לדרגת לוטננט גנרל ומונה לתפקידי מטה שונים במטה הכללי של צבא בריטניה. ביוני 1926 קודם לדרגת גנרל. ב-1928 עבר להודו ומונה לראש המטה של צבא הודו הבריטית וב-1930 מונה למפקד הצבא הבריטי בהודו. ב-1933 קודם לדרגת פילדמרשל. במסגרת תפקידו הבכיר קידם את תהליך חידוש צבא הודו.

צ'טווד חזר לבריטניה ב-1934 ועד 1948 מילא שורה של תפקידי כבוד.

משפחתועריכה

צ'טווד נישא ב-1 ביוני 1899 להסטר אליס קמילה סטפלטון קוטון. לזוג נולד בן (רוג'ר) ובת (פנלופה). נפטר בלונדון ב-1950[6].

אותות, תארים וציונים לשבחעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיליפ צ'טווד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרגימנט כלל חיילים תושבי אותם מחוזות והיה פעיל מ-1881 עד 1958 (אז פורק) ולחם במלחמות הבורים ובמלחמות העולם הראשונה והשניה
  2. ^ באותה תקופה שלטה בריטניה בבורמה לכן סכסוכי שבטים היו באחריותה
  3. ^ צ'טווד הועבר לחזית ארץ ישראל יחד עם כוחות רבים בעקבות הפיכתה של המערכה בחזית המערבית למלחמת חפירות
  4. ^ קרב מגדבה נעשה על ידי דיביזיית אנזא"ק בפיקודו של מייג'ור גנרל הנרי שובל
  5. ^ בקורפוס ה-20 נכללו דיוויזיות הרגלים ה-10, 53, 60, 74 ובריגדה מקורפוס הגמלים הקיסרותי
  6. ^ הפילדמרשל לורד צ'טווד מת, חרות, 7 ביולי 1950