פתיחת התפריט הראשי
מורה מלמד בכיתה בבית ספר פילנתרופינום של באזדוב בדסאו
ילדים מתנסים בבועות סבון בכיתה
גרמי השמיים, איור מתוך "ספר היסוד" של באזדוב

פילנתרופיניזםגרמנית: Philanthropismus מילולית: "אהבת האדם") הייתה תנועה לרפורמה חינוכית ברוח ערכי הנאורות, עם דגש על לימוד מדעי הטבע שהחלה בצפון גרמניה בשנות ה-70 של המאה ה-18. התנועה שאפה לתקן את החינוך המסורתי הכנסייתי ולהציע חינוך מודרני שמטרתו להכשיר אזרחים מועילים ומשכילים, אשר נסמך על הבנת הילד ואופני תפיסתו. הילד, לשיטת הפילנתרופיניסטים, נבדל מן המבוגר ותופס בחושיו, ולכן יש ללמדו תוך גירוי החושים, לימוד מעשי ודוגמאות מוחשיות. באותן שנים התגבשה גם תנועת ההשכלה המוקדמת היהודית בפרוסיה, והמשכילים היהודים שאבו משיטות ההוראה של הפילנתרופיניסטים[1] שנקראו בעברית המשכילית של התקופה "פילנתרופין". הפילנתרופיניזם, שהיה תנועה פילוסופית-אינטלקטואלית, לא התארגן כארגון ולא יצר רשת חינוך. בתי ספר וספרי לימוד פילנתרופיניסטים חולקים עמדות משותפות, אך אינם כפופים לדוקטרינה סדורה או לממסד כלשהו, ולפיכך הם נבדלים זה מזה בדרכים ובדגשים.

תיאור השיטה ועקרונותיהעריכה

הרעיונות המרכזיים של תפיסת הפילנתרופיניסטים שאובים מז'אן-ז'אק רוסו, אולם בעוד רוסו התעניין בפיתוח אינדיבידואלי והתנגד לספרי לימוד, הציבו הפילנתרופיניסטים את מטרת החינוך לשם הכשרת הילד להשתלבות במוסדות החברה והמדינה. אף על פי שהתנגדו לבתי הספר הכנסייתיים המסורתיים, על תוכניהם המיושנים ודרכי ההוראה הדכאניות והמשמימות שלהם, שעיקרן שינון, הרי שהתיקון שהציעו היה יחסית שמרני וחתר לייצוב חברתי[2].

עיקרי תוכנית הלימודים היו מדעי הטבע, היסטוריה, גאוגרפיה, שפות וחינוך דתי ומוסרי. הפילנתרופיניסטים האמינו כי חומר הלימוד צריך להימסר בדרך חווייתית, מעניינת ורלוונטית, ובאופן התואם את רמת הקליטה של הילדים. לשם כך יצרו ספרי לימוד עשירים בהמחשות (כגון מפות ודיאגרמות) ותמונות (בעלי חיים, צמחים, מכשירים וכדומה), עודדו ניסויים ותצוגות בכיתה (ממדידה באמצעות מד-זווית ועד תצפית בבעלי חיים), סיורים, גינון ועוד. אחד מן המאפיינים הבולטים של השיטה הוא הדגמת חוקים כלליים באמצעות דוגמאות פרטיות רבות, תיאורים חיים של פרטים ואף יוצאי-דופן ומוזרויות. חלק ניכר של המידע מועבר בספרי הלימוד בדרך של דיאלוג המדמה שיחה בכיתה בין מורה (או קול סמכותי אחר) ותלמידיו. למשל קטע מתוך פתיחה למקראה ללימוד תולדות הטבע:

- על מה צריך אני עכשיו, ילדים יקרים, להתחיל ללמד אתכם? על בעלי החיים, הצמחים או האבנים?
- על מה שתרצה, אדון נכבד.
- אם כן, מציע אני את עולם הצומח כי יש לכם הזדמנות לראותו כמעט יום יום.

Raff, Naturgeschlichte fur Kinder [1778] p.1[3]

את הקניית הידע שאפו הפילנתרופיניסטים לקיים באווירה נעימה ובריאה. הם שללו מכל וכל ענישה גופנית והקפידו על שעות משחק, חינוך גופני ומלאכת יד שיגוונו את שעות הלימוד העיוני. עם זאת, החינוך הקפיד על שמירת הסדר וכבוד לסמכות ולמוסדות הדת והמדינה וכיוון לנימוסים, היגיינה, דרישות מוסריות גבוהות ופטריוטיות (שהודגשה בלימודי השפה והספרות הגרמנית, ההיסטוריה והגאוגרפיה), אמנם בדרך דידקטית ולא מתוך ציות עיוור.

אישים ומוסדותעריכה

ב-1768 פרסם יוהאן ברנהרד באזדוב (Johann Bernhard Basedow) את ספר היסוד של התנועה Vorstellung an Menschenfreunde für Schulen, nebst dem Plan eines Elementarbuches der menschlichen Erkenntnisse ("מבוא פילנתרופיניסטי לבית ספר ותבנית של ספר-יסוד לידע האנושי") ובשנת 1774 הקים את בית ספר "פילנתרופינום" בדסאו (Philanthropinum Dessau) שיועד לבני המעמד הבורגני. בית ספר זה זכה להתעניינות ציבורית רבה ובין היתר ביקרו בו וציינו אותו לטובה הפילוסוף עמנואל קאנט והמחזאי גוטהולד אפרים לסינג[4]. בית הספר התפרסם והיווה דגם לבית ספר מתקדם, אנשי חינוך פילנתרופיניסטים הגיעו לעבוד בבית הספר מכל רחבי המרחב הגרמני ולאחר שלימדו בו תחת הנחייתו של באזדוב חזרו למקומותיהם וייסדו בהם בתי ספר דומים. סגנו, כריסטיאן היינריך וולקה (Christian Heinrich Wolke) הקים בית ספר דומה בסנקט פטרבורג ומתמחה אחר בבית הספר, איזק איסלין (Isaak Iselin) נטל את רעיונותיו לשווייץ. כספר לימוד בסיסי ערך באזדוב יחד עם המאייר חודובייצקי (Daniel Chodowiecki) את "ספר היסוד עם תמונות" (Elementarwerk mit Kupfern, 1774), שזכה לשבחיו של קאנט כחומר הלימוד לחינוך הרצוי[5].

בשנת 1773 הקים פרידריך אברהרד פון רוכוב (Friedrich Eberhard von Rochow)[6] בית ספר פילנתרופיניסטי כפרי לילדי איכרים באחוזתו רקאן (Reckahn). בית ספר זה שימש כדגם לבתי ספר כפריים בסביבתו, שרוכוב היה מעורב בהקמתם, כגון בגטין (1777) ובקריין (1779). הוא חיבר את אחד מספרי הלימוד הפילנתרופיניסטים הראשונים: Versuch eines Schulbuches für Kinder der Landleute ("ספר לימוד נסיוני לילדי ארצנו", 1772) ואת המקראה המאוירת לילדי הכפר (הכוללת סיפורים מעולמם, המעוררים חשיבה רציונלית ומחזקים את ערכי המוסר) Der Kinderfreund ("ידיד הילד", 1776)[7].

יואכים היינריך קאמפה (Joachim Heinrich Campe) לימד בבית הספר של באזדוב ולאחר מכן יסד וניהל בית ספר בהמבורג והיה אחראי על מערכת החינוך בבראונשווייג (בשני התפקידים ירש אותו ארנסט כריסטיאן טראפ (Ernst Christian Trapp)). בין השנים 1785-1791 פרסם 16 כרכים של החיבור הפרוגרמטי Allgemeine Revision des gesammten Schul und Erziehungswesens ("תיקון כללי של בית הספר ומערכת חינוך") ותרגם את הספרים מחשבות אחדות אודות החינוך מאת ג'ון לוק ואמיל, או על החינוך מאת רוסו. כמו כן חיבר ספרי ילדים בתוכם עיבוד ל"רובינזון קרוזו" וספרי מסעות.

כריסטיאן גוטהילף זלצמן (Christian Gotthilf Salzmann) ייסד ב-1784 את בית הספר שנפפנטאל (Schnepfenthal) בעיר גותה, שעדיין פעיל כפנימייה למחוננים והוא אחד מבתי הספר הטובים בגרמניה[8]. כתב מספר ספרים בתחום החינוך המוסרי, בהם Moralisches Elementarbuch nebst einer Anleitung zum nützlichen Gebrauch desselben ("ספר-יסוד מוסרי ומדריך לשימוש טוב") ו-Über die heimlichen Sünden der Jugend ("על חטאי סוד הנעורים").

קשרי הפילנתרופיניזם ותנועת ההשכלה היהודיתעריכה

המשכילים היהודים המוקדמים פעלו באותה סביבה גאוגרפית ואינטלקטואלית כמו ראשוני הפילנתרופיניסטים ובין פילנתרופיניסטים מובילים ומשכילים מוקדמים היו קשרי היכרות. משכילים כגון שלמה מימון, משה מנדלסון, נפתלי הרץ וייזל, דניאל איציג, יצחק אייכל ודוד פרידלנדר עסקו רבות בחידוש החינוך ובהוראת המדעים ברוח ערכי הפילנתרופיניזם ובית הספר היהודי המודרני בברלין "חנוך נערים" (נחנך ב-1781) הוקם לפי תפיסה זו. גם ספרי הלימוד של ההשכלה נכתבו על בסיס ספרי הפילנתרופיניזם. בתי ספר יהודים פילנתרופיניסטים (משכיליים) קמו גם בברסלאו, דסאו, גיסן, קאסל, המבורג ופרנקפורט (שם נקרא בית הספר "פילנתרופין"[9]) ואף בפראג[10].

יהודה ליב בן-זאב, מחבר המקראה "לימודי מישרים" (1802) כתב:

משכילי המורים המשתדלים בחנוך הנערים צפו גם עברו משכיות לב נער ונסו ובחנו במה ואיכה יקנו לבבו הרך להמתיק לו הלימודים, לבלתי הקץ נפשו בהם. כי כל לימוד, מאיזה מין שיהיה הוא עסק אין לנער חפץ בו והנגישה והרדיה איננה הדרך הנכונה להקריב לבו אל הלימוד... על כן התייעצו ברב תחבולה להלביש הלימודים בעניינים נעימים מפיקים עונג ושעשוע לנער.

קוגמן עמ' 22-23

ומוריץ לווה שלזינגר חיבר ב-1800 מניפסט פילנתרופיניסטי בעברית:

הטבע, החי והדומם, הוא הספר העיקרי, שמתוכו הילד הסקרן מוכרח ללמוד וליצור תמונה נכונה [של העולם] באמצעות תבונתו. כמה עשיר הטבע על חלקיו, שהילד יכול להתבונן בהם בהנאה, לתת להם שמות וללמוד לחשוב עליהם! מדוע כה מעטים הולכים בדרך שהילד מורה באמצעות סקרנותו? האם הארץ והשמים, הגן והשדה לא מציעים לעיניים את הידע המקורי, רב החסד ומעשיר? התלמיד הצעיר ביד מורו הנבון יכול לתפוס הרבה ובשמחה.

שם, עמ' 23

לקריאה נוספתעריכה

  • טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס, 2013.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משה ה. גראופה, היהדות המודרנית בהתהוותה: 300 שנות מחשבת ישראל בגרמניה, הוצאת שוקן 1990 עמ' 219-220
  2. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013 עמ' 84
  3. ^ מתורגם ומצוטט ב"המשכילים במדעים" עמ' 70
  4. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013 עמ' 20
  5. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013 עמ' 21
  6. ^ ביוגרפיה קצרה של פון רוכוב
  7. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013 עמ' 19, 118-120
  8. ^ אתר בית הספר
  9. ^ בית הספר פילנתרופין באנציקלופדיה היהודית
  10. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013 עמ' 27