פירות יבשים

פירות או אגוזים שיובשו, באופן טבעי על ידי ייבוש בשמש למשך כמה שעות או כמה ימים או באמצעות מיכון והוספת חומרים משמרים בצורה מודרנית

פירות מיובשים (נקראים גם פירות יבשים) הם פירות או אגוזים שיובשו באופן טבעי על ידי ייבוש בשמש למשך כמה שעות או כמה ימים, או באמצעות מיכון והוספת חומרים משמרים, בצורה מודרנית. פירות יבשים נפוצים הם צימוקים, תמרים, תאנים ושזיפים. ניתן לייבש פירות נוספים, כגון תפוח, אפרסק, בננה, קיווי, מנגו, אננס, אגס, חבוש, פפאיה, משמש, אפרסמון, חמוציות, תות שדה, עגבנייה.

דוכן פירות יבשים בשוק בפירנצה
עוגת פירות יבשים
פירות יבשים בשוק מחנה יהודה

לפירות יבשים חיי מדף ארוכים, ובכך הם עשויים להוות חלופה לפירות מחוץ לעונה, בעיקר בהיעדר אמצעי קירור.

את הפירות היבשים אוכלים כחטיף, כתוספת לגרנולה, ליוגורט ולדגני בוקר, והם משמשים באפייה כתוספת לתערובות של עוגות או עבור בישול כגון ליים פרסי.

בתהליך הייבוש הפירות מאבדים מים רבים ומצטמקים עד כדי שביעית ממשקלם המקורי. עקב איבוד המים טעמם מודגש ועז יותר משל פרי טרי. תהליך הייבוש גורם לאובדן מרבית ויטמין C שהיה בפרי. ריכוז הסוכר בפרי יבש גבוה הרבה יותר מזה שבפרי טרי, כך שהם מקור מזון עתיר אנרגיה ולפיכך גם עתיר קלוריות.

לפירות יבשים המשווקים לצרכנים מוסיפים לעיתים גופרית דו-חמצנית, ל"תיקון" צבעו של הפרי. תוסף זה עלול לעורר אסתמה אצל הרגישים לו. פירות יבשים אורגניים מיוצרים בלעדיו, ולכן צבעם כהה יותר וטעמם דומה יותר לזה של הפרי הטרי. ישנם פירות שניתן "לתקן" את צבעם על ידי הוספת מיץ לימון, העשיר בוויטמין C, לפני ייבושם.

תוסף אחר שמוסיפים לפירות יבשים כגון צימוקים הוא חומר זיגוג, למשל E905 – תוצר של תעשיית הנפט. תוסף זה נקשר לסרטן הקיבה.

פירות יבשים נחשבים מאכל מסורתי בט"ו בשבט, כיוון שבעבר, לפני שהיו קיימים אמצעי קירור, הייתה זו הדרך היחידה בה יהודי הגולה יכלו לאכול מפירות ארץ ישראל בחג. יש האופים בט"ו בשבט עוגת פירות יבשים דחוסה מאוד, שלאחר אפייתה פורסים אותה לפרוסות דקיקות.

עוגיות פלורנטין מהמטבח האיטלקי מבוססות על שקדים ופירות יבשים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פירות יבשים בוויקישיתוף