פלאפל

מאכל ים תיכוני מטוגן העשוי מגרגירי חימצה (חומוס) או פול

פלאפלערבית: فلافل להאזנה (מידעעזרה)) הוא מאכל מזרח תיכוני מסורתי מטוגן בצורת כדור או קציצה העשוי מגרגרי חומוס, פול, או שילוב של שניהם. הפלאפל מוגש בפיתה, או בלחם שטוח אחר הנקרא לאפה. לחלופין, כדורי פלאפל מוגשים עם סלטים, ירקות כבושים, רטבים חריפים כגון סחוג, ומצופים בדרך כלל ברטבים מבוססי טחינה.

פלאפל
Falafels 2.jpg
מאכלים
סוג מזון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא המזרח התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כדורי פלאפל

מנות פלאפל נפוצות מאוד כמאכל רחוב ברחבי המזרח התיכון.

היסטוריהעריכה

 
פלאפל בפיתה
 
מסעדת פלאפל בתל אביב, 1958

שורשיו של הפלאפל אינם ידועים בוודאות. ההשערה המקובלת היא שמקורו במצרים, בסביבות המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה, שם הוכן מפול מצרי. ככל הנראה פותח הפלאפל על ידי הקופטים כמנה חליפית למנת בשר בחגים שבהם נאסרה אכילת בשר.[1] מאוחר יותר התפשט המאכל צפונה למדינות הלבנט שם הוכן בעיקר מגרגירי חומוס.[2] כיום הפלאפל נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ישראל, ערב הסעודית עיראק ותימן. בעקבות הגירה של ערבים וישראלים לארצות הברית ומערב אירופה, ניתן למצוא אותו החל מאמצע המאה ה-20 גם בערים הגדולות שם. באופן מסורתי מטגנים את הפלאפל בשמן עמוק ומגישים עם טחינה וסלט ערבי, בתור כריך בפיתה, או כמתאבן. בתחילת המאה ה-21, יש האופים את הפלאפל, מטעמי בריאות ושמירה על משקל גוף תקין.

עקב תפוצתו הנרחבת של הפלאפל במהלך זמן כה רב נוצרו גרסאות רבות למאכל. עם זאת, ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים: כדורים קטנים של גרגרי חומוס גרוסים גס, או קציצות בגודל בינוני מגרגרי פול, הנפוצות בעיקר במצרים ובסודאן ומכונות שם טעמיה. במצרים משתמשים גם בשעועית להכנת המאכל.

בארץ ישראל היה המאכל נפוץ בקרב התושבים הערבים ובשנות ה-30 של המאה ה-20 החל להיות פופולרי גם בקרב בני היישוב העברי.[3] בשנת 1933 נמנו בעיר תל אביב שלושה מוכרי פאלפל.[4] בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, שבהם היה הפלאפל מזון מהיר עיקרי, נתפס הפלאפל כמאכל לאומי, אף על פי שמקורו במצרים. ב"שיר הפלאפל" של להקת איילון משנות ה-50 ניתן לראות ביטוי לכך. התייחסויות נוספות בתרבות הישראלית למאכל הן במשחק הרשת הפופולרי "מלך הפלאפל" (2002) והסרט "פלאפל אטומי" (2015).

הישראלים אימצו את הגרסה הלבנונית של הפלאפל העשויה מגרגירי חומוס. עם הגיען של העליות מארצות ערב, הלכה וגברה הפופולריות של הפלאפל והוא הפך לעממי וליחסית זול. יש הטוענים, כי הסיבה האמיתית להפסקת המנהג של הכנת פלאפל מפול הייתה העובדה שחלק מעולי עיראק רגישים לפול, ולכן נעשה המעבר המלא לגרגירי חומוס.[5] רבים מדוכני הפלאפל בישראל מגישים מנה בפיתה עם חומוס, צ'יפס, סלט ערבי וטחינה, אולם בדוכנים הוותיקים נפקד מקומם של החומוס והצ'יפס.

פלאפל מצרי (טעמיה)עריכה

פלאפל עשוי שעועית או גרגירי פול מטוגנים.

פלאפל סוריעריכה

פלאפל העשוי מפולי שעועית עם גרגירי חומוס טחונים ומטוגן בצורת בייגלה עם חור באמצע ומצופה עם סומסום

פלאפל מחשיעריכה

 
מסעדת פלאפל ברמאללה

פירוש המילה מחשי (בערבית: محشي) הוא ממולא, אלו קציצות מטוגנות של עיסת פלאפל, ממולאות במילוי של בצל מטוגן עם תבלינים ולעיתים גם עם בשר. הקציצות גדולות בהרבה מכדורי פלאפל רגילים (קוטרן כעשרה סנטימטרים). המאכל נפוץ במיוחד בתקופת חודש הרמדאן, אז הוא מהווה חלק מהאפטאר (ארוחת שבירת הצום בערב בחודש הרמדאן). בישראל אפשר למצוא אותו בעיקר ביישובים ערביים ישראלים ובמזרח ירושלים.

ערך תזונתיעריכה

מנה של פלאפל בפיתה היא מנה צמחית חמה, המבוססת על קטניות.

הפלאפל מעובד מחִמצה (חומוס), נטול כולסטרול, ובו כ-30 גרם חלבון צמחי ל-100 גרם. הערכים התזונתיים בו קרובים לערכי ממרח החומוס. אלא שבניגוד לממרח החומוס, הפלאפל מטוגן בשמן שרוף. ככל שהשמן חומם מספר רב יותר של פעמים, כך הוא רווי יותר ברדיקלים חופשיים, הדבר נכון גם לתוספת הצ'יפס המטוגן. הפיתה עשויה לרוב מקמח לבן. עם זאת, במנה זו נמצאים הן חומוס והן ירקות, העשויים לשפר את ערכה התזונתי. [6][7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Yael Raviv, "Falafel: A National Icon" Gastronomica Summer 2003
  2. ^ Brothwell & Brothwell pp. 105-7
  3. ^ {{{{ס:#בחר:הבקר|הבקר=הבוקר|הארץ=הארץ1|לעבּנס פֿראַגן=לעבנס-פראגן|ליטעראַרישע בּלעטער=ליטערארישע בלעטער|פֿאָרװערטס=פארווערטס|אֹמר=אמר|#ברירת מחדל=הבקר}}|י.א.לופס|מטפוסי ירושלים - הבו בחירות ל"אבו עזור" המכריז|1939/03/29|00410}}
  4. ^ בנין, מסחר, חרושת - אומנויותיה ופרנסותיה של תל אביב לראשית 1933, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בפברואר 1933
  5. ^ הפלאפל – כיצד מאכל מוסלמי נוצרי הפך להיות למאכל לאומי, באתר "רגעים היסטוריים - חדשות ההווה בראי ההיסטוריה, סקירות וכתבות היסטוריות", 5 במאי 2013
  6. ^ * סמדר כהן, השוואת חטאים: הג'אנק הטוב לעומת הג'אנק הרע, ynet‏-מנטה, 23 ביולי 2004
  7. ^ שלומית הוך-גרונוול, משקשוקה עד שווארמה: עד כמה מזיקים המזונות שאנחנו אוהבים?, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010