פתיחת התפריט הראשי

פלאפל

מאכל מסורתי מזרח-תיכוני: קציצה מטוגנת מגרגרי חומוס או פול
כדורי פלאפל

פלאפלערבית: فلافل להאזנה (מידעעזרה)) הוא כדור או קציצה מטוגנים העשויים מגרגרי חומוס או פול מתובלים.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

 
פלאפל בפיתה
 
מסעדת פלאפל בתל אביב, 1958

שורשיו של הפלאפל הם במצרים בסביבות המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה, שם הוכן מפול מצרי. ככל הנראה פותח הפלאפל על ידי הקופטים כמנה חליפית למנת בשר בחגים שבהם נאסרה אכילת בשר.[1] מאוחר יותר התפשט המאכל צפונה לאזור סוריה ולבנון, שם הוכן בעיקר מגרגירי חומוס.[2] הפלאפל הוא מאכל נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ישראל. בעקבות הגירה של ישראלים וערבים לארצות הברית ומערב אירופה, ניתן למצוא אותו כיום גם בערים הגדולות שם. באופן מסורתי את הפלאפל מטגנים ומגישים עם טחינה וסלט ערבי, בתור כריך בפיתה, או כמתאבן, אך כיום, מטעמי בריאות ושמירה על המשקל יש האופים את הפלאפל ובכך נמנעים מטיגון בשמן עמוק.

עקב תפוצתו הנרחבת של הפלאפל במהלך זמן כה רב נוצרו גרסאות רבות למאכל. אפשר עם זאת ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים: כדורים קטנים של גרגרי חומוס גרוסים גס, או קציצות בגודל בינוני מגרגרי פול, הנפוצות בעיקר במצרים ובסודאן ומכונות שם טעמיה. במצרים משתמשים גם בשעועית להכנת המאכל.

בישראל, במיוחד בעשורים הראשונים לקיומה, שבהם היה הפלאפל מזון מהיר עיקרי, נתפס הפלאפל כמאכל לאומי, אף על פי שמקורו במצרים. ב"שיר הפלאפל" של להקת איילון משנות ה-50 ניתן לראות ביטוי לכך. הישראלים אימצו את הגרסה הלבנונית של הפלאפל העשויה מגרגירי חומוס. עם הגיען של העליות מארצות ערב, הלכה וגברה הפופולריות של הפלאפל והוא הפך לעממי וליחסית זול. יש הטוענים, כי הסיבה האמיתית להפסקת המנהג של הכנת פלאפל מפול הייתה העובדה שחלק מעולי עיראק רגישים לפול, ולכן נעשה המעבר המלא לגרגירי חומוס.[3] רבים מדוכני הפלאפל בישראל מגישים מנה בפיתה עם חומוס, צ'יפס, סלט ערבי וטחינה, אולם בדוכנים הוותיקים נפקד מקומם של החומוס והצ'יפס.

פלאפל מחשיעריכה

 
מסעדת פלאפל ברמאללה

פירוש המילה מחשי (בערבית: محشي) הוא ממולא, אלו קציצות מטוגנות של עיסת פלאפל, ממולאות במילוי של בצל מטוגן עם תבלינים ולעיתים גם עם בשר. הקציצות גדולות בהרבה מכדורי פלאפל רגילים (קוטרן כעשרה סנטימטרים). המאכל נפוץ במיוחד בתקופת חודש הרמדאן, אז הוא מהווה חלק מהאפטאר (ארוחת שבירת הצום בערב בחודש הרמדאן). בישראל אפשר למצוא אותו בעיקר ביישובים ערביים ישראלים ובמזרח ירושלים.

ערך תזונתיעריכה

מנה של פלאפל בפיתה היא מנה צמחית חמה, המבוססת על קטניות.

הפלאפל מעובד מחִמצה (חומוס), נטול כולסטרול, ובו כ-30 גרם חלבון צמחי ל-100 גרם. הערכים התזונתיים בו קרובים לערכי ממרח החומוס. אלא שבניגוד לממרח החומוס, הפלאפל מטוגן בשמן שרוף. ככל שהשמן חומם מספר רב יותר של פעמים, כך הוא רווי יותר ברדיקלים חופשיים, הדבר נכון גם לתוספת הצ'יפס המטוגן. הפיתה עשויה לרוב מקמח לבן. עם זאת, במנה זו נמצאים הן חומוס והן ירקות, העשויים לשפר את ערכה התזונתי. [4][5]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פלאפל בוויקישיתוף
  ערך מילוני בנושא פלאפל בוויקימילון

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Yael Raviv, "Falafel: A National Icon" Gastronomica Summer 2003
  2. ^ Brothwell & Brothwell pp. 105-7
  3. ^ הפלאפל – כיצד מאכל מוסלמי נוצרי הפך להיות למאכל לאומי, באתר "רגעים היסטוריים - חדשות ההווה בראי ההיסטוריה, סקירות וכתבות היסטוריות", 5.5.2013
  4. ^ * סמדר כהן, השוואת חטאים: הג'אנק הטוב לעומת הג'אנק הרע, ynet‏-מנטה, 23.7.2004
  5. ^ שלומית הוך-גרונוול, משקשוקה עד שווארמה: עד כמה מזיקים המזונות שאנחנו אוהבים?, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010