פלא יועץ אל גיבור אבי-עד שר-שלום

פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי-עַד שַׂר-שָׁלוֹם הוא שם סמלי הניתן בספר ישעיהו[1] למלך מבית דוד שהנביא מבשר על לידתו (אולי במשמעות סמלית של הכתרתו). הדעה המרכזית בפרשנות הרבנית מעניקה שם זה למלך חזקיהו, אולם לפי פרשנות אחרת מדובר בנבואה לעתיד לבוא על מלך המשיח. כמו כן, יש המפסקים תחבירית את הפסוק באופן כזה שחלקו הראשון של השם מתאר את נושא המשפט, אלוהים, ולא את המושא, המלך. בנצרות מקובל לפרש את התואר כנבואה אודות ישו.

זהות בעל השםעריכה

יש הטוענים כי בשם זה מתאר הנביא את הולדתו של המלך חזקיהו, בנו של המלך אחז. ישעיהו ניבא שבן זה יהיה מלך הנתון לחסדו של האל ובעל סגולות פלאיות. אם מקבלים טענה זו, אזי כישלונם של האשורים מתואר על ידי ישעיהו בנבואה שניבא בעבר לרגל הולדתו של בן המלך. הציטוט מדגיש את הציפייה שתלה העם בבן הנולד, שיוכיח את עצמו כפלאי והאל עמו. ייתכן כי נבואה זאת היא הערת העורך אשר ביקש להביע את דעתו, שבנבואתו של ישעיהו על הבן המלך התגשם בעצם הניצחון על ממלכת אשור. בנוסף, ייתכן כי דברים אלו נאמרו בלשון עבר: כלומר חזקיהו היה פלא יועץ. אחרים מסבירים את הנבואה כמשיחית, ואינה מתכוונת לאישיות מסוימת. בעקבות מפלת ממלכת אשור מתעוררות בלב העם והנביא בכללם תחושות משיחיות, והוא מקווה לבואו של המשיח, שיישב על כיסא בית דוד. הכינויים בו מכנה הנביא את הילד אינם מצביעים על זהות הדמות. אחרים רואים קשר בין "אֵל גִּבּוֹר" לחזקיהו, אך אין בכך די כדי לזהות אישיות זו או אחרת.[2] מנגד יש הטוענים כי ישעיהו לא ציטט נבואה שניבא בעת הולדתו של חזקיהו, וזאת כי חזקיהו נולד לפני שישעיהו החל לפעול כנביא.[3]

יש הסוברים כי ניתן לראות בשמות הללו שמות המתארים את אחד ממלכי בית דוד, וזאת על פי הפסוק:[4]

לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת

בפסוק זה מתואר המלך כבעל תכונות של אדנות וכוח רב, אשר בזמנו ישרור שלום, ובנוסף הממלכה תתקיים "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". מכאן הם סוברים שמדובר בכינויים של המלך, ולא בשמו הנוסף של האל כפירוש רש"י אשר רואה בשם תואר זה אחד מכינויי האל: "אלוהים שהוא פלא יועץ".[5] הרך הנולד אשר ימלוך נושא בשמות רבים המבטאים תכונות המיוחסות לאלוהים, את החכמה, נתינת העצות, הגבורה, את היותו כאב לעמו ואת בשורת השלום אשר יביא עמו. תכונות אלו יסללו את הדרך ואת הצורה בה תנוהל הממלכה. תפקידו של הילד אם כן מסמלת את צורת השלטון בדמות האלוהים הנשקפת ממנה.[6]

יש הסוברים כי נבואה זו מתבססת על פולחן הקשור בהכתרת מלכים במצרים העתיקה. לשיטתם הדוברים בפסוק הם מלאכים - פמליה של מעלה, אשר באים להודיע על הולדת הבן, כאשר הם מכנים אותו "אֵל גִּבּוֹר".[7]

חז"ל רואים בנבואה זו נבואה שהייתה אמורה להתגשם עם עלייתו למלוכה של חזקיהו, אך נבואה זו לא התממשה.[8] לדעת חז"ל, ה' ביקש לעשות את חזקיה משיח, אך נמנע מכך מכיוון שחזקיה לא אמר דברי שירה לאחר נפילת סנחריב, וכך לא הוגשמה הנבואה.[9]

בדת הבהאיתעריכה

הפסוק משמש בדת הבהאית כאחת מן ההוכחות לאמיתות שליחותו של בהאא אללה כהתגלות אלוהית, ובייחוד מבחינת היותו זה שעליו דובר בדתות ובנבואות קדומות. בהאא אללה עצמו הזכיר את דמותו של "אבי-עד" בנבואת ישעיהו באיגרתו אל האפיפיור פיוס ה-9.[10] ג'ון אסלמונט בספרו על הדת הבהאית מסביר כי אמנם נהוג היה לייחס את הפסוק לישו, אך למעשה לא ממלא את התנאים המפורטים בה, ולעומתו בהאא אללה ממלא אחר כל הדרישות: כבר בשנות שליחותו הראשונות דתו הופצה בכל רחבי העולם ולא הייתה מוגבלת לאזור מסוים; בהאא אללה הביא עמו גם חוקי ממשל והנהגה (בניגוד לישו); הוא מתייחס לעצמו כהתגלות של האב השמיימי (בעוד ישו הוא הבן); ועיקר שליחותו של בהאא אללה היא להביא שלום לאנושות.[11]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר ישעיהו, פרק ט', פסוק ה'
  2. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב, דודזון -עתי, 1994, עמ' 61-60
  3. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב, דודזון -עתי, 1994, עמ' 61
  4. ^ ספר ישעיהו, פרק ט', פסוק ו'
  5. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב, דודזון -עתי, 1994, עמ' 61
  6. ^ יאיר זקוביץ, דוד: מרועה למשיח, ירושלים, יד בן צבי, 1995, עמ' 163
  7. ^ יאיר לורברבוים, המלוכה בספרות היהודית הקלאסית, רמת גן, בר-אילן, 2008, עמ' 22
  8. ^ סדר נזיקין, מסכת סנהדרין דף צד, א
  9. ^ צבי מרק, מגילת סתרים: חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, רמת גן, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, עמ' 110
  10. ^ Bahá’u’lláh, The Summons of the Lord of Hosts, “Pope Pius IX”, Bahá’í World Centre, 2002 edition, 63.
  11. ^ J. E. Esslemont, Bahá’u’lláh and the New Era, US Bahá’í Publishing Trust, 1980 edition, 214-216.