פלוויה יוליה הלנה

קיסרית רומית

פלוויה יוליה הלנהיוונית: Φλαβία Ιουλία Ελένη), הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול והלנה אוגוסטה (248-330), הייתה קיסרית רומית, אשתו של הקיסר קונסטנטיוס כלורוס, ואמו של קונסטנטינוס הראשון, שהיה הקיסר הרומי הראשון שהתנצר ואימץ את הנצרות כדת המדינה. באחרית ימיה ביקרה הלנה בארץ ישראל, זיהתה, על פי המסורת הנוצרית, את האתרים שבהם פעל ישו והביאה לבנייתן של כנסיית הקבר בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם. הלנה זכתה למעמד של קדושה.

פלוויה יוליה הלנה
Φλαβία Ιουλία Ελένη
לידה 248
ביתיניה, אסיה הקטנה
פטירה 18 באוגוסט 330 (בגיל 82 בערך)
קונסטנטינופול, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
חג 18 באוגוסט, 21 במאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הלנה הקדושה, ציור על ידי צ'ימה דה קונליאנו (Cima da Conegliano)

מוצאה וחייה המוקדמים עריכה

הלנה הייתה ממוצא יווני. היא נולדה, כך נראה, באסיה הקטנה. ההיסטוריון בן המאה ה-6, פרוקופיוס גורס שנולדה בעיר דרפאנום (Drepanum). טענה זאת מקבלת חיזוק מכך שבנה של הלנה, קונסנטינוס הראשון, העניק לעיר את השם הלנופוליס (Helenopolis) לאחר מות אמו.[1]

הלנה נולדה ככל הנראה למשפחה ממעמד נמוך. אמברוזיוס, ההגמון של מילאנו, הוגה דעות נוצרי חשוב שפעל בשלהי המאה הרביעית, כינה אותה "נערת אורוות".[2]

במאה ה-12 טענו שני היסטוריונים אנגלים, ג'פרי ממונמות והנרי מהנטיגדון (Henry of Huntingdon), שהלנה הייתה נסיכה מבית מלוכה אנגלי, בתו של המלך קול (Cole).[3] ברחבי אנגליה מוקדשות לה 135 כנסיות, אולם התיאוריה חסרה לחלוטין ביסוס היסטורי: קונסטנטינוס אכן היה לצד אביו בעת מותו ביורק, אך איש מהם לא היה באנגליה לתקופה ארוכה.

סביב שנת 270 נישאה לקונסטנטיוס כלורוס, שהיה אז מפקד גבוה בצבא. על פי חלק מן המקורות, השניים לא נישאו, אלא היא הייתה פילגשו. בנה קונסטנטינוס נולד ככל הנראה סביב 272.[4]

בשנת 292, כאשר ראה קונסטנטיוס הזדמנות להשתלב בשלטון, הוא התגרש מהלנה, כדי לשאת את תיאודורה, בתו של הקיסר מקסימיאנוס. ואכן, שנה אחר כך, כאשר הושלט באימפריה הרומית שלטון הטטרכיה, מונה בעצמו לאחד משני הקיסרים הזוטרים.[5] הלנה ובנה קונסטנטינוס עברו לחצרו של האוגוסטוס (הקיסר הבכיר) דיוקטליאנוס.

שובה של הלנה לחיים הציבוריים והכתרתה לאוגוסטה עריכה

כאשר מת קונסטנסיוס כלורוס, בשנת 306, הכתיר הצבא את בנו קונסנטינוס לאוגוסטוס, והוא השיב את אמו לחצר המלוכה, לאחר 14 שנות גלות. בתשע השנים הבאות לחם קונסטנטינוס על תוארו, מול קיסרים ואוגוסטוסים נוספים. כאשר ניצח את יריביו והפך, בשנת 325, לשליט יחיד - מינה את הלנה, אמו, לקיסרית בכירה (אוגוסטה). על פי אוזביוס, זאת הייתה גם התקופה שבה קיבלה הלנה על עצמה את הדת הנוצרית.[6]

עלייתה לרגל לירושלים וזיהוי המקומות הקדושים עריכה

בשנת 326, ייתכן שבעקבות אבלה על נכדה האהוב קריספוס, בנו הבכור של קונסטנטינוס, שהוצא להורג על ידי אביו,[7] יצאה הלנה, בשליחות קונסטנטינוס בנה, לחפש שרידים נוצריים בירושלים וסביבותיה. על חורבות ירושלים בנה אדריאנוס, בשנות ה-30 של המאה השנייה לספירה, את העיר הרומית איליה קפיטולינה, ועל המקום המשוער של קבר ישו הוקם מקדש לאלה ונוס. הלנה הורתה להרוס את המקדש האלילי ולחפור תחתיו, ובהוראתה הוקמה במקום כנסיית הקבר.

על פי המסורת הנוצרית, זיהתה הלנה במקום את אתר הצליבה בגולגולתא ואת הקבר[8], ומצאה בקבר שלושה צלבים: הצלב האמיתי של ישו, והצלבים של שני הגנבים שנצלבו איתו. כדי לזהות מהו הצלב האמיתי, מספרת האגדה, נחלץ לעזרתה הבישוף של ירושלים, מקריוס. הוא ביקש מאישה שנטתה למות לגעת בכל אחד מהצלבים. כאשר נגעה בצלב השלישי, קמה האישה מחוליה, והלנה הכריזה כי זהו הצלב האמיתי.

בהמשך, זיהתה גם את המערה בבית לחם שבה נולד ישו, והביאה לבניית כנסיית המולד במקום.[9]

במהלך השנה שבה שהתה בירושלים זיהתה הלנה אתרים קדושים רבים ודאגה שייבנו בהן כנסיות.

 
הלנה הקדושה ובנה, הקדוש קונסטנטינוס

מבנים שמזוהים עם הלנה עריכה

במסעה של הלנה לירושלים החל התהליך להפיכתה של איליה קפיטולינה האלילית, שהייתה בראשית המאה הרביעית עיר די משנית, לאגיה ירוסלימה (Αγία Ιερουσαλήμ), עיר נוצרית מרכזית ומרכז לעלייה לרגל. מלבד כנסיית הקבר בירושלים, הייתה הלנה אחראית לבניית כנסיית המולד בבית לחם, וכנסיית אברהם באלוני ממרא. במורדות הר הזיתים זיהתה את מקום עליית נשמתו של ישו השמימה, שבו קמה כנסיית האלאונה (Eleona), אשר חרבה בזמן כיבוש ירושלים בידי הפרסים, בשנת 614.

מותה וקבורתה עריכה

הלנה מתה זמן קצר אחרי שובה מירושלים, ככל הנראה בשנת 330, בגיל 82. היא נקברה במאוזוליאום שקרוי על שמה, בפאתי רומא. ארון הקבורה שלה מוצג במוזיאון הוותיקן.

ההכרזה כקדושה עריכה

הלנה נחשבת על ידי מרבית הכנסיות כקדושה, והיום המוקדש לה משתנה בין כנסיות מזרמים שונים. בשל חיפושי ותגליותיה היא נחשבת לקדושה של תגליות חדשות.[10] היא ידועה לפעמים כ"הלנה מקושטא" כדי להבדיל אותה מאחרות עם שמות דומים, והיא "אילונה" בהונגרית, ו"ליינה" במלטה. לפחות עשרים וחמש בארות קדושות קיימות כיום בממלכה המאוחדת המוקדשות לה. היא גם הפטרונית של אבינגדון וקולצ'סטר.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פלוויה יוליה הלנה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Jan Willem Drijvers, Helena Augusta, BRILL, 1992, עמ' 12, ISBN 978-90-04-09435-2. (באנגלית)
  2. ^ Ombrose, De obitu Theodosii, עמ' 42
  3. ^ John Munns, Cross and Culture in Anglo-Norman England: Theology, Imagery, Devotion, Boydell & Brewer, 2016, ISBN 978-1-78327-126-9. (באנגלית)
  4. ^ Barnes Timothy D., The New Empire of Diocletian and Constantine, Harvard University Press, עמ' 39-42
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, St. Helena, Catholic Encyclopedia Volume 7
  6. ^ Eusebius, Life of Constantine, Clarendon Press, 1999
  7. ^ Saint Helena | History, Legend, & the Saint | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  8. ^ עורכים: יורם צפריר ושמואל ספראי, ספר ירושלים: התקופה הרומית והביזאנטית, ירושלים: יד יצחק בן צבי, עמ' 354
  9. ^ Philip Schaff: NPNF2-02. Socrates and Sozomenus Ecclesiastical Histories - Christian Classics Ethereal Library, www.ccel.org
  10. ^ st. Helena, chatholic online