פליקס, נסיך שוורצנברג
פליקס, נסיך שוורצנברג (בגרמנית: Felix zu Schwarzenberg; 2 באוקטובר 1800 - 5 באפריל 1852) היה אציל ופוליטיקאי אוסטרי יליד בוהמיה, שהביא לדיכוי מהפכות 1848 באימפריה האוסטרית. כיהן כראש ממשלת האימפריה האוסטרית וכשר החוץ שלה בשנים 1849–1852. הצליח להחזיר לאוסטריה את מעמדה כמעצמה אחרי החלשתה בימי המהפכה.
 | |||||||
| פליקס, נסיך שוורצנברג | |||||||
| לידה |
2 באוקטובר 1800 צ'סקי קרומלוב, ממלכת בוהמיה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1852 (בגיל 51) וינה, האימפריה האוסטרית  | ||||||
| מדינה |
האימפריה האוסטרית  | ||||||
| מקום קבורה |
Schwarzenberg Vault in Domanín | ||||||
| שושלת בית שוורצנברג | |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
פליקס נולד ב-2 באוקטובר 1800 בצ'סקי קרומלוב בממלכת בוהמיה, כבנו השני של יוזף, נסיך שוורצנברג (1769–1833) ופאולינה פון ארנברג. בית שוורצנברג היה אחד ממשפחות האצולה הבוהמיות המשפיעות ביותר; אחיו הבכור יוהאן אדולף השני, נסיך שוורצנברג יזם את בניית קו הרכבת מווינה לפלזן, ואילו אחיו הצעיר פליקס פרידריך נהיה ארכיבישוף זלצבורג בשנת 1835 וארכיבישוף פראג בשנת 1849.
פליקס שהיה אחיינו של קרל פיליפ, נסיך שוורצנברג, מפקד הצבאות האוסטריים בשלבים האחרונים של המלחמות הנפוליאוניות, נכנס לשירות הדיפלומטי לאחר שירות צבאי קצר, שם הפך לבן חסותו של קנצלר המדינה, הנסיך קלמנס פון מטרניך. פליקס כיהן כשגריר אוסטריה בסנקט פטרבורג, לונדון, פריז, טורינו, ונאפולי. בשנת 1828 במהלך זמנו כדיפלומט בלונדון, היה לו רומן עם ג'יין דיגבי, אשר אותה נטש לאחר שהכניס אותה להריון, בשל דרישת בעלה אדוארד לואו, רוזן אלנבורו הראשון.
כהונתו כראש ממשלה עריכה
עם פרוץ מהפכות 1848, מיהר פליקס אל ממלכת לומברדיה-ונציה, להצטרף לכוחותיו של גנרל-פלדמרשל יוזף רדצקי פון רדץ שהביס את הכוחות האיטלקים בראשות קרלו אלברטו, מלך סרדיניה במילאנו. בשל תפקידיו כיועץ קרוב של רדצקי, כמו גם היותו גיסו של אלפרד הראשון, נסיך וינדיש-גרץ, אשר דיכא את המרד הבוהמי בפראג ואת מרד וינה באוקטובר, מונה שוורצנברג ב-21 בנובמבר 1848 לראש ממשלת האימפריה ולשר החוץ. עם קבלתו את התפקיד הפעיל שוורצנברג לחץ רב על הקיסר פרדיננד שיתפטר, ואכן ב-2 בדצמבר הקיסר נכנע ואחיינו הצעיר פרנץ יוזף הועלה לשלטון במקומו.
שוורצנברג הקים ממשלה חדשה ששילבה פוליטיקאים שמרנים, כמו שר הפנים הרוזן פרנץ פון שטדיון, ופוליטיקאים ליברלים, ובתוכם אלכסנדר באך, קרל לודוויג פון ברוק ואנטון פון שמרלינג, כמו גם שר החינוך הבוהמי הפדרליסט ליאופולד, רוזן טון והוהנשטיין. ברצונו לחמוק מגורלו של מטרניך, היה שוורצנברג נחוש בדעתו לא רק להילחם במהפכה אלא להתגבר עליה. על רקע הדיונים בפרלמנט בפרנקפורט בנוגע לשאלה הגרמנית, הוא דגל ברעיון של איחוד אוסטרי-גרמני, כולל כל אדמות הכתר האוסטריות בתוך הקונפדרציה הגרמנית, כל זה בהנהגת אוסטריה. בסופו של דבר לא היה מוכן להיווצרות גרמניה גדולה על חשבונה של אוסטריה והחזיר את הנציגים האוסטרים מפרנקפורט. עם פרסום חוקת מרץ בשנת 1849. הוא סיכל את הרעיונות הפדרליסטיים של האספה החוקתית שהתכנסה בזמנו בקרמזיר בצ'כיה, יחד עם הקיסר החדש, קרא שוורצנברג לצבא האימפריה הרוסית לסייע בדיכוי המרד ההונגרי, ובכך נתן לאוסטריה יד חופשית לנסות לסכל את דרכה של פרוסיה לשלוט בגרמניה. הנסיך שוורצנברג ביטל את הרפורמות הדמוקרטיות והחזיר את השליטה המלוכנית הריכוזית באוסטריה ואף כפה על פרוסיה את הסכם אולמוץ, ובכך מנע ממנה את האפשרות לאחד את גרמניה תחתיה.
ב-5 באפריל 1852, נפטר שוורצנברג באופן פתאומי מאירוע מוחי בעת ישיבת ממשלה בווינה, ברגעים שהקיסר הפעיל לחצים עליו מתוך כוונה להרחיקו מרסני השלטון. מאוחר יותר שיבח פרנץ יוזף את פעילותו והחשיב אותו כראש הממשלה המוצלח ביותר שכיהן מימי מלוכתו.
קישורים חיצוניים עריכה
- פליקס, נסיך שוורצנברג
- פליקס, נסיך שוורצנברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)