פליקס ויינגרטנר

פליקס אלדר פון ויינגרטנר (Felix Weingartner;‏ 2 ביוני 1863, זאדאר - 7 במאי 1942) היה מנצח, מלחין ופסנתרן אוסטרי.

פליקס ויינגרטנר
Felix Weingartner
Nicola Perscheid - Felix von Weingartner um 1914.jpg
לידה 2 ביוני 1863
זאדאר, קרואטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במאי 1942 (בגיל 78)
וינטרתור, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1891 – 7 במאי 1942 (כ־51 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, מוזיקולוג, פסנתרן, מלחין קלאסי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים EMI עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בטי קאליש (192229 בדצמבר 1931)
כרמן שטודר (29 בדצמבר 19317 במאי 1942)
לוסיל מרסל (29 בינואר 191222 ביוני 1921)
פאודורה פון דרייפוס (19031911) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1937) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פליקס ויינגרטנר, 1890.

חייועריכה

ויינגרטנר נולד בעיר הדלמטית זארה (כיום זאדר בקרואטיה) להורים אוסטריים, והמשפחה עברה לגראץ בשנת 1868. באותה שנה, נפטר אביו של ויינגרטנר. הוא למד מוזיקה אצל וילהלם מאייר (אנ').[1]

בשנת 1881, נסע ללייפציג ללמוד פילוסופיה, אך עד מהרה התמסר למוזיקה, התקבל לקונסרבטוריון בשנת 1883 והיה בין תלמידיו המאוחרים של פרנץ ליסט וליסט עזר להפיק את האופרה של ויינגרטנר "זאקונטאלה" (Sakuntala) בשנת 1884. אלא שתזמורת ויימאר בשנות ה-80 של המאה ה-19 כבר לא הייתה, לדברי הביוגרף של ליסט, אלן ווקר, בשיא שאליו הגיעה כמה עשרות שנים קודם לכן והסוף היה, שהתזמורת ניגנה דבר אחד והמקהלה שרה אחר[2]. באותה שנה, 1884, הוא קיבל את תפקיד המנהל של האופרה של קלינינגרד. משנת 1885 עד 1887, היה קאפלמייסטר בגדנסק, לאחר מכן בהמבורג עד שנת 1889 ובמנהיים עד שנת 1891[3].

בשנת 1902, בפסטיבל במיינץ, ניצח ויינגרטנר על כל תשע הסימפוניות של בטהובן. בין השנים 1907-1910 היה מנהלהאופרה של וינה, ממלא מקומו של גוסטב מאהלר (שנפטר כמה זמן לפני כן). משנת 1912 היה שוב קאפלמייסטר בהמבורג, אך התפטר בשנת 1914 ונסע לדרמשטאדט כמנהל מוזיקלי, בעודו מרבה לנצח בארצות הברית עבור חברת האופרה של בוסטון (אנ') בין השנים 1912-1914. בין השנים 1919-1920, הוא היה המנצח הראשי של הפולקסאופר של וינה. בשנת 1920, הוא התמנה לפרופסור באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. בין השנים 1927 עד 1934 היה מנהל מוזיקלי של "התזמורת הסימפונית של בזל". ב-29 בפברואר 1940, הוא נתן את הקונצרט האחרון שלו בלונדון באותה שנה ונפטר בוינטרטור, שווייץ שנתיים לאחר מכן.

מלבד עוד כמה אופרות, הלחין ויינגרטנר שבע סימפוניות, סינפונייטה, קונצרטים לכינור ולצ'לו, יצירות תזמורתיות, לפחות ארבע רביעיות מיתרים, חמישיות לכלי מיתר ולפסנתר עם קלרינט ועוד יצירות. סגנונו המוזיקלי מזכיר יותר את הרומנטיקה המוקדמת מאשר את ההתפתחויות המאוחרות יותר, שלא לדבר על מודרניזם.

כמנצח, ויינגרטנר הקליט את ההקלטה הראשונה של כל מחזור הסימפוניות של בטהובן; הוא גם כתב ספרים בנושא הניצוח על הסימפוניות של בטהובן ועל הסימפוניה מאז בטהובן.

בין השנים 1908 ל-1927 היה מנצחה הראשי של הפילהרמונית של וינה. כמו כן ניצח על האופרה של וינה. בין תלמידי הניצוח שלו היו פאול זאכר, גאורג טינטנר ויוזף קריפס.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פליקס ויינגרטנר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מידע על ויינגרטנר
  2. ^ ווקר מציין כמקור לדברים אלה את האוטוביוגרפיה של ויינגרטנר, שיצאה לאור בציריך ובלייפציג בשנים 1928-9.
  3. ^ פליקס ויינגרטנר, מנצח, פסנתרן ומלחין
  4. ^ פליקס וינגרטנר, ביוגרפיה מאת רוי ברואר