פליקס יעקובי

היסטוריון גרמני

פליקס יעקוביגרמנית: Felix Jacoby;‏ 19 במאי 187610 בנובמבר 1959) היה פילולוג וקלסיקאי גרמני.

פליקס יעקובי
Felix Jacoby
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 במרץ 1876
מגדבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בנובמבר 1959 (בגיל 83)
ברלין, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי לימודים קלאסיים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט הרמן דילס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

יעקובי נולד במגדבורג למשפחה יהודית בעלת עסקי מסחר מצליחים. בגיל 11 הוטבל כנוצרי פרוטסטנטי.[1] את לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת הומבולדט, בהנחיית הרמן דילס (Diels). הוא לימד באוניברסיטת קיל, משם גורש עם עליית הנאצים לשלטון, יעקובי היה חלק מקומץ יהודים שתמכו באדולף היטלר, אך לבסוף ברח מגרמניה לאנגליה ועבר ללמד באוניברסיטת אוקספורד. הוא היה חבר האקדמיה הפרוסית למדעים. הוא נפטר בברלין.[2]

בקיץ 1933 יעקובי עדיין הצהיר בפתיחת הרצאותיו על המשורר הרומי הורציוס: "בתור יהודי אני מוצא את עצמי במצב קשה. אבל כהיסטוריון למדתי שלא להשקיף על האירועים ההיסטוריים מנקודת־מבט פרטית. מאז 1927 אני מצביע בעד אדולף היטלר, ואני מחשיב את עצמי בר מזל על שיש ביכולתי להרצות על משורר של אוגוסטוס בשנה של תחייה לאומית. אוגוסטוס הוא הדמות היחידה בתולדות העולם שאפשר להשוותה אל אדולף היטלר".[3]

יעקובי נודע בעיקר בשל מפעל ה-Fragmente der griechischen Historiker ‏ (FGrH). זוהי סדרה בת 15 כרכים שהיא אסופת פראגמנטים של כל הסופרים היוונים העתיקים שכתביהם לא שרדו. עבודה חשובה נוספת שלו הייתה הערך שלו ב-Realencyclopädie der Classischen Altertumswissenschaft על ההיסטוריון היווני הרודוטוס; הערך נכתב ב-1913 והיווה בסיס למחקר המודרני של הרודוטוס. [4]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פליקס יעקובי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Mortimer Chambers, Biography, Brill Scholarly Editions – Jacoby Online
  2. ^ Safranski, Rüdiger. Martin Heidegger: Between Good and Evil. pp. 230
  3. ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 30.
  4. ^ Dewald and Marincola, eds. (2006). The Cambridge Companion to Herodotus. Cambridge. pp. 1–2.