פלמיניו סקאלה

פלמיניו סקאלהאיטלקית: Flaminio Scala;‏ 27 בספטמבר 1552 - 9 בדצמבר 1624)[1], ידוע גם בשם הבמה פלאביו (Flavio), היה שחקן בקומדיה דל'ארטה, מחזאי, מפיק, במאי ואמרגן. חיבר את הקובץ הראשון הידוע שפורסם של סצנרי (תקצירי מחזות ששימוש בסיס לאלתור): Il Teatro delle Favole Rappresentative ("הצגות תיאטרון הסיפורים"; פורסם לראשונה ב-1611). הסיפורים בקובץ זה השפיעו על מחזותיהם של לופה דה וגה, מולייר, ויליאם שייקספיר, בן ג'ונסון ואחרים. גיבש את דמותו של האהוב הצעיר פלאביו.

פלמיניו סקאלה
כריכת קובץ הסצנרי
כריכת קובץ הסצנרי
לידה 27 בספטמבר 1552 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 1624 (בגיל 72)
מנטובה, דוכסות מנטובה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

נולד ברומא למשפחה אקיסטוקרטית אולם התיעוד של הקריירה התאטרונית שלו כולה מאזור מרכז וצפון חצי האי האפניני: גנואה, טוסקנה ובפרט פירנצה, מילאנו, פארמה, מודנה, בולוניה, פרארה, מנטובה, פאדובה וונציה. כן הופיע בטורינו, בירת דוכסות סבויה, שהייתה תחת שלטון ממלכת צרפת.

שמו נקשר במספר להקות. אין עדות ברורה לכך שהיה חבר קבוע בלהקת התיאטרון ג'לוזי (gelosi), אחת מלהקות הקומדיה דל'ארטה הידועות והמפורסמות ביותר בתקופתו בהנהגתם של פרנצ'סקו אנדריני ואשתו, הכוכבת והכותבת איזבלה אנדריני, אך ברור שהיו בינו ובין הלהקה קשרים חיוביים והיכרות הדדית. אחד הביטויים לכך הוא שמה של האהובה הצעירה "איזבלה", שעוצבה על ידי איזבלה אנדריני ונקראה על שמה לאחר מותה ב-1604 במחזותיו של סקאלה. שמו של הקפיטנו במחזותיו הוא תמיד "Capitano Spavento"' "קפיטן פחד") כשם הבמה שאימץ פרנצ'סקו אנדריני. נוסף לניהול להקה, משחק וכתיבת המחזות, הייתה בבעלותו של סקאלה גם חנות למוצרי בושם בוונציה שהייתה גם מקום מפגש לשחקנים, אמרגנים ומנהלי להקות.

ב-1611 פרסם לראשונה את קובץ הסצנרי שלו כמנהלה של להקת "קונפידנטי" (Confidenti) שנוצרה עבור ג'ובאני די מדיצ'י, בנו הלא-חוקי של קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה. הוא ניהל את הלהקה עד 1621. בתקופה זו דיווח באופן רצוף לדון ג'ובאני ומכתביו, ששרדו, מהווים מקור חשוב להכרת פרטי הפרטים של ניהול להקת קומדיה דל'ארטה באותה תקופה. לאחר מותו של דון ג'באני נותרה הלהקה ללא פטרון, עד שסקאלה הצליח להשיג את מימונו והגנתו של פרדיננדו גונזגה, דוכס מנטובה. בראשית 1624 מינה הדוכס את סקאלה למשרת בשם הדוכס, ששכר בצידה. בסוף אותה שנה, לאחר שהשתקע במנטובה, נפטר בה סקאלה.

קובץ הסצנריעריכה

הקובץ מחולק לחמישים "ימים" (כמו הדקאמרון של בוקאצ'ו) כאשר כל "יום" הוא תקציר מחזה. כל סצנריו כולל פתיחה ובה ארגומנט - תקציר עלילת המחזה והאירועים שקדמו לראשית ההצגה, רשימת שחקנים ורשימת אביזרים נחוצים. לאחר הפתיחה מתואר המחזה, שכולל שלוש מערכות וכל אחת מהן מחולקת לתמונות. בכל תמונה נרשמו כניסות ויציאות של שחקנים ובסיס טקסטואלי, ששימש להרחבה ואלתור חופשי על ידי השחקנים. כן ניתן נספח ובו מונולוגים לשימוש, רשימת פתגמים ובדיחות, קללות והעלבות ודברי שבח וחיזור. מתוך חמישים המחזות אחד מוגדר כטרגדיה, תשעה כפסטורלה והשאר - קומדיות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פלמיניו סקאלה בוויקישיתוף

לקריאה נוספתעריכה

  • Natalie Crohn Schmitt, Befriending the Commedia dell’Arte of Flaminio Scala. The Comic Scenarios, Toronto, Buffalo, London: University of Toronto Press, 2014 ביקורת

הערות שולייםעריכה