פלסיבו (להקה)

להקת רוק בריטית

פלסיבואנגלית: Placebo) היא להקת רוק אלטרנטיבי בריטית, אשר נוסדה ב-1994. חברי הלהקה הם בריאן מולקו (סולן וגיטריסט) וסטפן אולסדל (גיטריסט ובסיסט). עד 2015, שימש סטיב פורסט כמתופף הלהקה.

פלסיבו
פלסיבו, נובמבר 2009
פלסיבו, נובמבר 2009
מקום הקמה לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות לונדון, אנגליה
תקופת הפעילות מ-1994
סוגה רוק אלטרנטיבי
רוק
אינדי רוק
בריטפופ
חברת תקליטים

EMI

Virgin Records
Placeboworld.co.uk
פרופיל ב-IMDb
חברים
בריאן מולקו (שירה, גיטרה)
סטפן אולסדל (גיטרה, גיטרה בס)
חברים לשעבר
סטיב יואיט (תופים)
רוברט שולצברג (תופים)
סטיב פורסט (תופים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

הקמת הלהקה עריכה

פלסיבו הוקמה על ידי הזמר והגיטריסט בריאן מולקו והבסיסט סטפן אולסדל, אשר הכירו כשלמדו יחד בבית הספר האמריקאי שבלוקסמבורג, אם כי דרכיהם לא הצטלבו עד לשנת 1994 – כאשר פגשו זה בזה באורח מקרי ברכבת התחתית של לונדון. באותה תקופה הופיע מולקו בבר מקומי. אולסדל הגיע, לבקשתו, לאחת מהופעותיו ובעקבות זאת החליט להצטרף למולקו ולהקים להקה.

הלהקה שהוקמה נקראה בהתחלה "Ashtray Heart", שם שנלקח מאחד משיריו של המוזיקאי האמריקאי דון ואן וליט, אך לאחר זמן קצר שונה השם לפלסיבו. באותה העת פעלו להקות רבות שנשאו שמות של סמים, ופלסיבו שיקפה את התופעה.

אלבום הבכורה, 1994–1998 עריכה

בתחילת דרכה לא היה ללהקה מתופף קבוע, ואת התפקיד נשאו במקביל סטיב יואיט ורוברט שולצברג. כשחתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם חברת "קרולין רקורדס", חתם שולצברג על החוזה כמתופף הרשמי מכיוון שיואיט היה מחויב ללהקה אחרת (Breed). שולצברג השתתף בהקלטת סינגל הבכורה של הלהקה, וכן בהקלטת אלבום הבכורה המצליח של הלהקה הנושא את שמה, Placebo. האלבום יצא ב-17 ביוני 1996 והגיע למקום ה-5 במצעד המכירות הבריטי. שולצברג עצמו פוטר בשל חילוקי דעות באוגוסט 1996, ערב הופעת הבכורה הטלוויזיונית של הלהקה. מאוחר יותר, תפס יואיט את מקומו כמתופף הלהקה.

בראשית 1996 הופיעה הלהקה כלהקת החימום של דייוויד בואי באיטליה, צרפת ושווייץ, כחלק ממסע ההופעות שליווה את אלבומו של בואי Outside. הופעת הבכורה של פלסיבו עם יואיט הייתה בהופעת יום ההולדת ה-50 של בואי, שהתקיימה בניו יורק במדיסון סקוור גארדן ב-1997.

שנה לאחר מכן חידשה הלהקה את שירם של טי רקס ומארק בולאן "20th Century Boy", שנועד לפסקול של הסרט ולווט גולדמיין. בסרט זה אף הופיעה הלהקה בתפקיד קטן. הקשר של דייוויד בואי עם הלהקה לא פסק – באותה שנה, הקליטו פלסיבו יחד עם דייוויד בואי את השיר "Without You I'm Nothing", בהפקתו של טוני ויסקונטי. בנוסף, הופיעה הלהקה עם בואי בטקס פרסי המוזיקה הבריטית בשנת 1999 עם השיר 20th Century Boy.

1998–2000 עריכה

ב-1998 הצטרפה הלהקה לחברת התקליטים המצליחה Virgin Records ובנובמבר של אותה שנה הוציאה את אלבומה השני, שזכה להצלחה רבה, Without You I'm Nothing. האלבום, שזכה להצלחה בבריטניה, הביא ללהקה פרסום רב גם בארצות הברית. סינגלים שליוו את האלבום, שיר הנושא "Every you, every me" ו-"Pure Morning", הפכו ללהיטים מצליחים והגיעו שניהם לראשי מצעדי הפזמונים בבריטניה. על אף שהלהקה שרה באנגלית, הפכה דווקא צרפת למוקד הצלחת הלהקה, ועקב כך הקליטה הלהקה מספר גרסאות משיריה בשפה הצרפתית. הסינגל Every you, every me גם הופיע בפסקול הסרט Cruel intentions.

אלבומה השלישי של הלהקה, שיצא בשנת 2000, Black Market Music, כלל נגיעות קלות של סגנונות מגוונים כדוגמת היפ הופ ודיסקו ששולבו בסגנון המוזיקלי המרכזי של הלהקה – רוק. שלושה משירי האלבום זכו להצלחה גדולה: "Taste in Men", "Special k ו-"Slave to the Wage".

2000–2006 עריכה

אלבומה הרביעי של הלהקה Sleeping with Ghosts יצא בשנת 2003, ושילב גם מעט מקצבי דאנס ואלקטרוני בסאונד הטיפוסי של הלהקה. שנה לאחר מכן, הוציאה הלהקה את הדי.וי.די, Soul mates never die, המתעד הופעה בה התארח פרנק בלאק מהפיקסיז.

באותה שנה יצא אוסף הסינגלים Once More with Feeling. השקת האוסף לוותה בהופעה חד פעמית בומבלי ארנה. בהופעה זו התארח סולן להקת הקיור רוברט סמית'. באוסף נכלל שיר חדש בשם "Twenty Years".

ביולי 2005 הופיעה הלהקה במסגרת קונצרט Live 8 בצרפת שם ניגנה שני שירים: "The Bitter End" ו-"Twenty Years". שנה לאחר מכן, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בבריטניה, לאחר שלא הופיעה בה שנתיים. הכרטיסים לכל מסע הופעות זה נמכרו תוך סוף שבוע אחד בלבד.

2006–הווה עריכה

 
בריאן מולקו, 2006

בספטמבר 2005 סיימה הלהקה את הקלטת אלבומה החמישי, שיצא ב-13 במרץ 2006 ונקרא Meds. הסינגלים המצליחים מאותו אלבום היו: "Because I Want You", "Song To Say Goodbye" ו-"Infra-Red". באלבום נכללו שני דואטים עם שני סולני להקות מצליחות בארצות הברית: מייקל סטייפ, סולן להקת R.E.M. ואליסון מוסהרט, סולנית להקת The Kills. האלבום הגיע לראשי מצעדי המכירות באירופה ובאוסטרליה.

באותה שנה, יצא אלבום הבכורה של הלהקה במהדורה חדשה ומורחבת לרגל עשור ליציאתו המקורית. הוצאה זו כללה דיסק DVD בו נכללו רצועות של הופעות חיות, קליפים והופעות טלוויזיוניות של הלהקה.

ב-2007, לאחר תקופה מסוימת בה הידרדרו היחסים בין חברי הלהקה, פרש סטיב יואיט מתפקיד המתופף, והלהקה יצאה לפגרה. באמצע 2008 אויש תפקיד המתופף על ידי סטיב פורסט האמריקני, אותו הכירו חברי הלהקה במהלך סיבוב ההופעות של Meds, בו תופף פורסט בלהקת החימום של המופע בארצות הברית.

ב-8 ביוני 2009 יצא לאור אלבומה השישי של הלהקה, Battle For The Sun, כשעל עטיפתו מופיע תצלום של ליקוי חמה מלא. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "For What It's Worth" יצא רשמית ביוני אך הושמע עוד לפני כן יחד עם שיר הנושא של האלבום בתוכניות רדיו ובהופעות. סינגלים נוספים שיצאו אחריו היו: "Battle For the Sun", "Ashtray Heart" ו-"The Never-Ending Why". באלבום 12 שירים, אולם יצאו לו עוד 2 גרסאות מיוחדות בעולם הכוללות שירי בונוס. בגרסה המורחבת הראשונה ישנם 14 שירים, כשלצד השירים המופיעים בגרסה הבסיסית מופיעים השירים "Unisex" ו"The Movie on your Eyelids". בגרסה המורחבת השנייה שיצאה ביפן בלבד מופיע גם השיר "In a Funk".

השירים באלבום החדש התאפיינו בצליל חדש המציג התפתחות בסגנונה של הלהקה, החותר לכיוון של המנוני אצטדיונים. השיר הראשון באלבום, "Kitty Litter", נכתב כאשר הלהקה הייתה בתחילת דרכה, ורק באלבום הנוכחי עובד והוקלט. הצלחת האלבום הביא את הלהקה לזכייה ב-5 בנובמבר 2009 בפרס הלהקה האלטרנטיבית הטובה של השנה בטקס פרסי המוזיקה של MTV אירופה.

בחודש יוני 2010 הופיעה הלהקה בישראל, בגני התערוכה בתל אביב.[1]

לאחר הפסקה שלקחו חברי הלהקה, שבו לאולפן באמצע שנת 2012 להקלטת אלבומם השביעי. באוקטובר אותה שנה הוציאה הלהקה את המיני-אלבום B3 הכולל חמישה שירים.

ב-16 בספטמבר 2013 שוחרר אלבומה השביעי של הלהקה, Loud Like Love. האלבום, אשר הוקלט בלונדון, כולל עשרה שירים. סינגל ראשון מתוך האלבום, "Too Many Friends", שוחרר ביוני 2013. הקליפ לשיר זה נערך בשיתוף פעולה עם הסופר האמריקני ברט איסטון אליס. אליס שיתף פעולה עם הלהקה גם בקליפ לסינגל נוסף מתוך האלבום, "Loud Like Love", ששוחרר במרץ 2014. הסינגל השלישי ששוחרר מאלבום זה, ביוני 2014, הוא "A Million Little Pieces".

ב-2 בפברואר 2015 הודיעה הלהקה כי המתופף סטיב פורסט עזב את שורותיה. על פי ההודעה, היה הרקע לעזיבתו של פורסט רצונו להתמקד בקריירת המוזיקה האישית שלו.[2] את מקומו בסיבובי ההופעות הבאים תפס מאט לאן (Matt Lunn). בסוף פברואר יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בבריטניה ובאירלנד, ובתום השנה הוציאה את אלבום ההופעה הראשון שלה MTV Unplugged, הכולל שירים מ-20 שנות פעילותה בגרסאות אקוסטיות.

ב-25 במרץ 2022 שוחרר אלבומה השמיני של הלהקה, Never Let Me Go. האלבום הגיע למקום הראשון במצעדי האלבומים של אוסטריה, גרמניה, הולנד ושווייץ, למקום השלישי במצעד האלבומים הבריטי, ולמקום הראשון במצעד אלבומי האינדי הבריטי.

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן עריכה

  • 1996: Placebo
  • 1998: Without You I'm Nothing
  • 2000: Black Market Music
  • 2003: Sleeping With Ghosts
  • 2006: Meds
  • 2009: Battle For The Sun
  • 2013: Loud Like Love
  • 2022: Never Let Me Go

מיני-אלבום עריכה

  • 2012: B3

אלבומים אחרים עריכה

  • 2004: Once More with Feeling
  • 2006: Covers
  • 2007: Extended Play '07
  • 2015: MTV Unplugged
  • 2017: A Place For Us To Dream – 20 Years Of Placebo

וידאוגרפיה עריכה

  • 2004: (Soulmates Never Die (Live In Paris 2003
  • 2004: Once More With Feeling
  • 2015: MTV Unplugged'

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אור ברנע, "פלסיבו" תופיע בישראל, באתר ynet, 14 במרץ 2010
  2. ^ Steve Forrest Leaves Placebo To Pursue Personal Musical Ambitions. February 2, 2015. placeboworld.co.uk