פנאטיות דתית
ערך ללא מקורות
| |
פָנָאטיות דתית היא מונח מתחום מדעי החברה ובפרט הפסיכולוגיה החברתית המתאר מצב שבו אדם מחזיק בעמדה דתית דומיננטיות באופן כה קיצוני עד כדי כך שהוא מנסה לסתור כל הבעת התנגדות כלפיה או מדחיק התנגדות כזאת, גם אם התנגדות זו מבוססת ומדויקת מבחינה מציאותית ובפרט אמפירית. צורה זו של פנאטיות (אנ') ידועה לאורך ההיסטוריה, ובמקרים רבים הביאה לפילוג ולאלימות.
אין הכרח שאדם דתי יהיה פנאטי בעמדה מסוימת דווקא מהיותו דתי; לא כל הדתות בהכרח מחנכות לחשיבה פנאטית ולקיחת עמדות מסוימות לרמת הפנאטיות נעשית לעיתים באופן דטרמיניסטי, מתוך אינדוקטרינציה ולעיתים אין לפרט בכלל שליטה על התפתחותה.
המונח פנאטיות דתית דומה למונח הפנאטיות בכללותו אך הוא מדגיש את ההיבט הדתי; פנאטיות תיתכן לא רק במסגרת חשיבה או פילוסופיה דתית, אלא גם במסגרת אידאולוגיות חילוניות שבניגוד לדתות אינן בהכרח מדגישות פרקטיקה ופולחן.
אין לבלבל פנאטיות דתית עם פונדמנטליזם. בעוד שפונדמנטליזם קורא לחזור ליסודות הדת המקוריים (הפונדמנטות), אין הכרח שקריאה זו תביא עימה חשיבה והתנהגות שתזוהה עם פנאטיות. הפנאטיות יכולה אפוא להגיע גם כאשר מתרחקים מהפונדמנטות, כלומר ניתן להיות פנאטי בהקשר עמדות דתיות-רפורמיות.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
קנאות דתית, דף שער בספרייה הלאומית
