פנטקוסט

פֶּנְטֵקוֹסְט (מיוונית: Πεντηκοστή) הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.

פנטקוסט

"פנטקוסט" (1303–1305), פרסקו מאת ג'וטו בקפלת סקרובני
שמות נוספים	שבועות, יום החמישים, יום ראשון הלבן, היום האחרון של עונת הפסחא
סוג	דתי נוצרי
סיבה	ירידת רוח הקודש על שנים-עשר השליחים
חוגגים	נוצרים
חגיגות	ארוחה משפחתית, ורדים, הכנת עוגות, תהלוכות, ריקודי עם, עמוד מאי ועריכת טקסי חתונות טבילות וקונפירמציה
מתקשר עם	עונת הפסחא, פסחא, חג העלייה, יום שני של פנטקוסט, חג השילוש הקודש, חג הלחם והיין הקדושים
מועד החג
תאריך התחלה	חמישים יום אחרי יום ראשון של הפסחא
תאריך סיום	יום שני בחלק מהמדינות

החג ומשמעותו

הפנטקוסט נקרא כך על שם האירוע שלציונו נקבע חל בחג שבועות, ששמו היווני הוא "פנטקוסט". האומר כי הרוח הקודש נחה על שליחי ישו במהלך החג בירושלים, והפנטקוסט נחשב ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.

שם החג, "פנטקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו, בהקבלה לספירת העומר שבין יום הנף העומר לשבועות, החלים ביום ראשון לפי הצדוקים, הבייתוסים, השומרונים ולוח השנה במגילות קומראן). בגרמנית הוא מכונה "Pfingsten" ("חמישים"), ובאנגלית "Whitsunday" או "Whitsun" ("יום ראשון הלבן"), על שם הגלימות הלבנות שנהגו המוטבלים ללבוש בערב החג (להלן).

פנטקוסט

בדומה לכל חגי עונת הפסחא, גם פנטקוסט הוא חג נע, ומועדו נקבע בכל שנה בהתאם למועדו של הפסחא. במאה ה-21 חל החג בין 10 במאי ל-13 ביוני במערב, ובין 24 במאי ל-27 ביוני במזרח. בחלק מהמדינות נחשב גם יום שני של פנטקוסט לחג רשמי, אם כי מאז ועידת הוותיקן השנייה, הדבר אינו מחויב.

אירוע הפנטקוסט בברית החדשה

ירידת רוח הקודש מתוארת בספר מעשי השליחים בברית החדשה:

"בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר."

— מעשי השליחים 2, 1-4

בעקבות הישמע "קול [זה] מן השמים", התאסף באתר קהל נבוך:

"בִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה הִתְקַהֲלוּ עַם רַב וְכֻלָּם נָבוֹכוּ, שֶׁכֵּן כָּל אִישׁ שָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפָתוֹ שֶׁלּוֹ. הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן וּפְלִיאָה וְאָמְרוּ: הֲרֵי כָּל הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה גְּלִילִיִּים, וְאֵיךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹמֵעַ בִּשְׂפַת מוֹלַדְתּוֹ? פַּרְתִּים אֲנַחְנוּ וּמָדִים, עֵילָמִים וְתוֹשָׁבֵי אֲרַם נַהֲרַיִם, תּוֹשָׁבֵי יְהוּדָה וְקַפָּדוֹקְיָה וּפוֹנְטוֹס וְאַסְיָה, פְרִיגְיָה וְפַּמְפִילְיָה, מִצְרַיִם וּמְחוֹזוֹת לוּב הַסְּמוּכִים לְקִירֶנְיָה, תּוֹשָׁבֵי רוֹמָא הַמִּתְגּוֹרְרִים כָּאן, יְהוּדִים וְגֵרִים, כְּרֵתִיִּים וְעַרְבִים הִנֵּה אֲנַחְנוּ שֹׁמְעִים אֹתָם מְסַפְּרִים בִּלְשֹׁנוֹתֵינוּ גְּדֻלּוֹת הָאֱלֹהִים. וַיִּתְמְהוּ כֻלָּם וַיִּבָּהֵלוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מַה־זֹּאת׃ 13 וַאֲחֵרִים לָעֲגוּ וַיֹּאמְרוּ כִּי־מְלֵאֵי עָסִיס הֵמָּה׃"

— מעשי השליחים 2, 5-13

לאחר מכן ניצב השליח פטרוס הקדוש ונשא דרשה בפני הקהל, ומשסיים:

"וַיְקַבְּלוּ אֶת־דְּבָרוֹ בְּשִׂמְחָה וַיִּטָּבֵלוּ וּבַיּוֹם הַהוּא נוֹסְפוּ כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי נָפֶשׁ׃ וַיִּהְיוּ שֹׁקְדִים עַל־תּוֹרַת הַשְּׁלִיחִים וְעַל־הַהִתְחַבְּרוּת וְעַל־בְּצִיעַת הַלֶּחֶם וְעַל־הַתְּפִלָּה׃ וַתִּפֹּל אֵימָה עַל־כָּל־נֶפֶשׁ וּמוֹפְתִים רַבִּים וְאֹתוֹת נַעֲשׂוֹּ עַל־יְדֵי הַשְּׁלִיחִים בִּירוּשָׁלָיִם (וְאֵימָה גְדוֹלָה הָיְתָה עַל־כֻּלָּם)׃ וְכָל־הַמַּאֲמִינִים הִתְאַחֲדוּ יָחַד וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם הָיָה לְנַחֲלַת כֻּלָּם."

— מעשי השליחים 2, 41-44

מסיבה זו היה נהוג בעבר לטבול בערב פנטקוסט את המתנצרים החדשים, שטרם עברו טבילה מאז חג הפסחא האחרון.

מנהגי החג

בארצות שונות, בעיקר קתוליות כאיטליה, נהוג להביא ורדים ולפזרם כזכר לאש שירדה על השליחים, ולכן הצבעים האופייניים לחג הם אדום ולבן, אשר מציין את רוח הקודש שבאה כאור או כיונה. ילדים נוהגים לגזור כתרים בצורת להבות וישנן צעדות בהן תוקעים בחצוצרות המסמלות את ירידת רוח הקודש, וכן בכנסיות מכבים את נר הפסחא לציון סוף עונת הפסחא. מאכל המאפיין את החג הוא עוגת קצפת ותותים, המסמל את שיא האביב ואת צבעי החג. בכנסיות הכמרים לבושים בגלימות ואדרת אדומה. גם מזבח התפילה מקושט בורדים, בלונים ונרות אדומים לבנים עם סמלי יונה (רוח הקודש) ואש. בתקופת החג נוהגים לערוך למצטרפים חדשים לדת את טקס הקונפירמציה וכן גם לילדים שהגיעו לגיל 7 בכנסייה הקתולית. בכנסיות אנגליקניות נהוג לערוך גם את טקס הטבילה בחג זה.

הקתולים נוהגים לשיר בתפילות הבוקר (Terce) והערב (Vespers) את ההמנון "בוא, רוח בורא" (Veni Creator Spiritus).

קישורים חיצוניים

• פנטקוסט באנציקלופדיה קתוליקה (באנגלית)
• פנטקוסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)