פנטקוסט
פֶּנְטֵקוֹסְט (מיוונית: Πεντηκοστή) הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.
 | |
| "פנטקוסט" (1303–1305), פרסקו מאת ג'וטו בקפלת סקרובני | |
| שמות נוספים | שבועות, יום החמישים, יום ראשון הלבן, היום האחרון של עונת הפסחא |
|---|---|
| סוג | דתי נוצרי |
| סיבה | ירידת רוח הקודש על שנים-עשר השליחים |
| חוגגים | נוצרים |
| חגיגות | ארוחה משפחתית, ורדים, הכנת עוגות, תהלוכות, ריקודי עם, עמוד מאי ועריכת טקסי חתונות טבילות וקונפירמציה |
| מתקשר עם | עונת הפסחא, פסחא, חג העלייה, יום שני של פנטקוסט, חג השילוש הקדוש, חג הלחם והיין הקדושים |
| מועד | |
| תאריך התחלה | חמישים יום אחרי יום ראשון של הפסחא |
| תאריך סיום | יום שני בחלק מהמדינות |
.jpg)
החג ומשמעותועריכה
הפנטקוסט נקרא כך כי האירוע שלציונו נקבע חל בחג שבועות, ששמו היווני הוא "פנטקוסט". לפי הברית החדשה, רוח הקודש נחה על שליחי ישו במהלך החג בירושלים, ויום זה נחשב ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.
שם החג, "פנטקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו, בהקבלה לספירת העומר שבין יום הנף העומר לשבועות, החלים ביום ראשון לפי הצדוקים, הבייתוסים, השומרונים ולוח השנה במגילות קומראן). בגרמנית הוא מכונה "Pfingsten" ("חמישים"), ובאנגלית "Whitsunday" או "Whitsun" ("יום ראשון הלבן"), על שם הגלימות הלבנות שנהגו המוטבלים ללבוש בערב החג (להלן).
בדומה לכל חגי עונת הפסחא, גם פנטקוסט הוא חג נע, ומועדו נקבע בכל שנה בהתאם למועדו של הפסחא. במאה ה-21 חל החג בין 10 במאי ל-13 ביוני במערב, ובין 24 במאי ל-27 ביוני במזרח. בחלק מהמדינות נחשב גם יום שני של פנטקוסט לחג רשמי, אם כי מאז ועידת הוותיקן השנייה, הדבר אינו מחויב.
אירוע הפנטקוסט בברית החדשהעריכה
ירידת רוח הקודש מתוארת בפרק ב' בספר מעשי השליחים בברית החדשה. האירוע התרחש בהתאספות אחד-עשר השליחים לכבוד חג השבועות:
בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר.
— מעשי השליחים 2, 1-4
בעקבות הישמע "קול [זה] מן השמים", התאסף באתר קהל נבוך:
בִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה הִתְקַהֲלוּ עַם רַב וְכֻלָּם נָבוֹכוּ, שֶׁכֵּן כָּל אִישׁ שָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפָתוֹ שֶׁלּוֹ. הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן וּפְלִיאָה וְאָמְרוּ: הֲרֵי כָּל הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה גְּלִילִיִּים, וְאֵיךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹמֵעַ בִּשְׂפַת מוֹלַדְתּוֹ?
— מעשי השליחים 2, 5-8
לאחר מכן הופיע קייפא ונשא דרשה בפני הקהל, על היותו של ישוע המשיח שעליו דיברו נביאי ישראל:
"הוּא שֶׁהֻסְגַּר עַל־פִּי עֲצַת אֱלֹהִים הַנֶּחֱרָצָה וִידִיעָתוֹ־מֵרֹאשׁ – אוֹתוֹ לְקַחְתֶּם וּבִידֵי רְשָׁעִים צְלַבְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם. [...] אֶת יֵשׁוּעַ זֶה הֵקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה וְעַל זֹאת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֵדִים. וּלְאַחַר שֶׁנִּשָֹא אֶל יְמִין הָאֱלֹהִים וְקִבֵּל מֵאֵת הָאָב אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמֻּבְטַחַת, שָׁפַךְ אוֹתָהּ כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים וְגַם שׁוֹמְעִים. [...] לָכֵן יֵדַע נָא כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּבֵרוּר, שֶׁאֱלֹהִים שָׂם לְאָדוֹן וּלְמָשִׁיחַ אֶת יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר אַתֶּם צְלַבְתֶּם."
כְּשָׁמְעָם הִתְעַצְּבוּ מְאֹד בְּלִבָּם וְאָמְרוּ לְכֵיפָא וְלִשְׁאָר הַשְּׁלִיחִים: "אֲנָשִׁים אַחִים, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?" אָמַר לָהֶם כֵּיפָא: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם, וּתְקַבְּלוּ אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ."— מעשי השליחים, 2 23-38
.JPG)
משסיים קייפא את דבריו, החליטו רבים להיטבל לנצרות - בשל כך נהגו לטבול בערב פנטקוסט את המתנצרים החדשים בשנה האחרונה:
אֵלֶּה שֶׁקִּבְּלוּ בְּרָצוֹן אֶת דְּבָרוֹ נִטְבְּלוּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם נוֹסְפוּ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים נְפָשׁוֹת. הֵם הָיוּ שׁוֹקְדִים עַל תּוֹרַת הַשְּׁלִיחִים, עַל הַהִתְחַבְּרוּת, עַל בְּצִיעַת הַלֶּחֶם וְעַל הַתְּפִלּוֹת. כָּל נֶפֶשׁ נִתְמַלְּאָה יִרְאָה וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת רַבִּים עָשׂוּ הַשְּׁלִיחִים. כָּל הַמַּאֲמִינִים הָיוּ יַחְדָּיו וּבְכָל אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הָיוּ שֻׁתָּפִים.
— מעשי השליחים 2, 41-44
מנהגי החגעריכה
הצבעים האופייניים לחג הם אדום ולבן, המסמלים את לשונות האש שירדו על השליחים ואת רוח הקודש שהתגלתה כאור או כיונה. הכמרים לבושים בגלימות ואדרת אדומה. בארצות שונות, בעיקר ארצות קתוליות מובהקות, נהוג להביא ורדים ולפזרם כזכר לאש שירדה על השליחים. גם מזבח התפילה מקושט בורדים, בלונים ונרות אדומים-לבנים עם סמלי יונה ואש.
ילדים נוהגים לגזור כתרים בצורת להבות וישנן צעדות בהן תוקעים בחצוצרות המסמלות את ירידת רוח הקודש. הקתולים נוהגים לשיר בתפילות הבוקר (Terce) והערב (Vespers) את ההמנון "בוא, רוח בורא" (Veni Creator Spiritus). בכנסיות מכבים את נר הפסחא לציון סוף עונת הפסחא.
בתקופת החג נוהגים לערוך למצטרפים חדשים לדת את טקס הקונפירמציה וכן גם לילדים שהגיעו לגיל 7 בכנסייה הקתולית. בכנסיות אנגליקניות נהוג לערוך גם את טקס הטבילה בחג זה.
מאכל המאפיין את החג הוא עוגת קצפת ותותים, המסמל את שיא האביב ואת צבעי החג.
קישורים חיצונייםעריכה
- דנצ'וּ ארנון, פרחים מכיפת הדורמיציון: טקס הפֶּנְטָקוֹסְט בירושלים, בבלוג "עונג שבת", 26 במאי 2021
- פנטקוסט באנציקלופדיה קתוליקה (באנגלית)
- פנטקוסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)